אומרים שזה יקרה בזמן שאתה הכי פחות תצפה לו, אומרים שצריך לא לרצות את זה כדי שזה ייקרה, אני אף פעם לא האמנתי בדברים האלה, לא השתכנעתי שאני צריך לא לשים לב לנשים כדי שמישהי תימשך אליי, לעולם לא השתכנעתי בדברים האלה, אני האמנתי שאם לא תתחיל עם בחורה יפה שראית בקניון לא תקבל את המספר שלה, אם לא תקבל את המספר שלה לא תצא איתה, ואם לא תצא איתה איך לעזאזל תהפכו לבני זוג? כמה שלא האמנתי בזה, בסוף לי זה קרה...
בכל אופן הנה הסיפור שלי, הפעם הסיפור אמיתי לגמרי, לא מבוסס על אירועים אמתיים כמו פנטזיות אחרות שכתבתי כאן, הפעם זה אני חי את הפנטזיה.
זה קרה ב8/4/14 התיישבתי ברכבת כהרגלי, כהרגלי בחרתי מקום באחד הקרונות הקיצוניים כדי שאמצע מקום לשבת, הייתי קצת בהתרגשויות אני מודה, אבל בגלל שטות, יצא פרק חדש של "משחקי הכס" ולא הספקתי לראות אותו בבית, אני נכנס טיפה במהירות כדי לתפוס את המקום הטוב ביותר שזה אומר ליד שולחן ואיפה שיש שקע. מצאתי מקום מושלם, שולחן יפה ושקע קרוב כרגיל.
אני פורש את המחשב שלי, מחבר את האוזניות, מחבר לשקע, ומפעיל את הסדרה. מנגינת הפתיחה התנגנה לי בראש עוד לפני שעליתי כי חיכיתי לפרק הזה זמן רב. לאחר תחנה אחת בלבד, מתיישבת מולי מישהי. חיילת. כבר ממבט ראשון קלטתי שהיא יפה, ונפלט לי חיוך דק לא רצוני, היפה קלטה את החיוך הקטן והגיבה בחיוכון דק משלה. מהר מאוד השפלתי מבט וחזרתי לסדרה שלי כי הובכתי מזה שהיא ראתה את החיוך שלי, המשכתי לצפות בסדרה ומדי פעם הגנבתי מבטים כדי לראות את היפה בצורה יותר טובה, ראיתי שיער חלק, חלק מאוד, עיניים יפות ומאירות וחיוך כובש.
ההתרחשויות בסדרה גנבו את תשומת ליבי ובאמצע הפרק הרמתי את ראשי וראיתי שהיפה נרדמה ראשה נוטה במקצת הצידה והמוזיקה עוד מתנגנת באוזניות שלה. כך נוצר לי עוד פנאי להשתהות על פניה היפות, להסתכל על המדים שלה ולחפש סימנים כמו מאיפה היא ומה תפקידה בצבא. לאחר שלא מצאתי פרטים מעניינים על המדים שלה מעבר לזה שהיא רב"ט חזרתי לסדרה. במהלך החצי השני של הפרק היפה התעוררה ונרדמה לסירוגין ובסוף הפרק היא הייתה ערה, לא הפעלתי משהו אחר לראות אך השארתי את האוזניות והתחלתי לתכנן מה אני יכול לומר ליפה, רציתי להתחיל איתה אבל החוסר ניסיון שלי הלחיץ אותי ולא הצלחתי לומר שום דבר, חשבתי לשאול אותה איפה היא משרתת אבל לא העזתי, חשבתי להתחיל עם משהו יותר נועז כמו "עייפה? הא..." אבל ויתרתי על זה. פתאום היא הרימה את העיניים שלה ועינינו נפגשו, מיד השפלת מבט כי הרגשתי בוער ואחרי התקרית הזאת הפעלתי עוד פרק בסדרה אחרת כדי להתעסק במשהו אחר מלבד היפה מולי.
בהמשך הנסיעה העיניים שלנו נפגשו מדי פעם כי לא יכולתי להימנע מלהסתכל עליה אך כל פעם הסטתי את מבטי בחיוך מבויש. לא ידעתי להתמודד עם הסיטואציה ולא יכולתי לפתוח בשיחה. הרגליים שלנו התנגשו לפעמים מתחת לשולחן, אחרי הכל רכבת ואין הרבה מקום, אבל פתאום היא הניחה אחת הרגליים שלה על המושב שלי, קרוב לירך שלי. כמובן שראשי נפנה לעבר הרגל שלה, היא לבשה סנדל צבאי, הרגל שלה חשופה קצת, אני זעתי באי נוחות בכיסא שלי וניסיתי להרחיק את הירך כך שלא תיגע ברגלה, הרגשתי חום בפנים וכנראה גם הסמקתי וכל מה שחשבתי היה "אוווומיגאד! אוווומייגאד!"
לקראת סוף הנסיעה חשבתי שיש לי עוד תחנה אחת לרדת אז התחלתי לקפל את המחשב ואת האוזניות, הכנסתי הכל לכיס ולתיק והתכוננתי לתזוזה, פתאום מצאתי את עצמי בלי הגנה, אין לי את האוזניות שימשו כתירוץ למה אני לא מדבר איתה, ואז ראיתי שגם היא הורידה אוזניות, כל התנאים התבשלו לקראת זה שאדבר איתה, והתחנה שלי מתקרבת במהירות, תכננתי להגיד אולי "וואו, זאת הייתה שיחה טובה, אפשר את המספר שלך שנמשיך לדבר?" חשבתי על "איפה את משרתת?" הקלאסי אבל ניתחתי את המצב (או שבכלל תירצתי לעצמי) והבנתי שמשאלה כזאת לא אספיק להוציא מספר מספיק במהירות. נלחצתי ממש וחיפשתי מה אפשר לומר לה, אבל לא יצא שום דבר, הגענו לתחנה והיא קמה ויצאה... אני נשארתי ברכבת קצת המום מכל מה שקרה מאוכזב מהפחדנות שלי, מחוסר התעוזה, צועק על עצמי "למה אתה כזה מפגר?? מה הבעיה שלך לפתוח את הפה? הרי אתה יודע שבשנייה שהמילה הראשונה נאמרת את בסדר גמור, למה לא אמרת לה שלום?" לא חשבתי שייצא מזה סיפור מדהים הרי זה בכל זאת פגישה אקראית ברכבת, וזה גם לא מהפעמים שהרגשתי שכל התנאים הסתדרו וכל מה שהייתי צריך לומר זה מילה וזה היה קורה, יכול להיות שסתם דמיינתי יש מצב שהפלירטוט חיוכים הזה סתם היה אקראי והרגל לא הייתה פיתוי אלא סתם היה לה נוח, זה אפשרי אז לא הרגשתי פספוס גדול...
יצאתי מהרכבת ומידית שלחתי את ההודעות הבאות לידידה הכי טובה שלי. (ההודעות מקוריות, רק תיקנתי שגיאות כתיב)
אני: תקשיבי מה קרה ברכבת!!
אני: או תקראי, חחח
אני: התיישבה מולי מישהי, חיילת, נראית טיפ-טיפה ערסית ואני כזה כבר פתחתי מחשב
אני: היא הייתה כזה יפה עם עיניים כאלה גדולות ומאירות
אני: והיא קלטה שהיא מלחיצה אותי
אני: והיא קצת נהנתה מזה אני חושב
אני: גם ברגע הראשון שקלטתי אותה חייכתי במבוכה אז זה היה ניכר
אני: והיה רגע שהיא אשכרה שלחה רגל למושב שאני יושב בו, כאילו לנוחות... והיא ממש חייכה המניאקית כשהתרחקתי לאט לאט מהרגל שלה
אני: אבל לא העזתי לומר כלום או לפתוח בשיחה סתם ישבתי שם והחסרתי טריליון פעימות במשך הנסיעה
אני: זהו, לא טירוף חושים יותר מדי, סתם מלחיצה כזאת
הידידה: חח סתם נשמע מוזר......
אני: מאוד!
הידידה: אבל לא היה כלום?
אני: ברור שלא, הייתי בשוק מדי מכדי להגיד משהו, למרות שזה היה מזמין לפחות לומר משהו
הידידה: אהממ לא בטוח... לך תדע מה זה היה מהצד שלה
אני: כזה היא חייכה אני חייכתי...
הידידה: אהממ כן אבל זה יכול להיות הרבה דברים מהצד שלה... או שהיא ציפתה שתגיד או שזה סתם משחק כזה
הידידה: חח חווית בוקר להתחיל את היום...
אני: לא אומר ייצא משהו, חחח לפצוח בשיחה. אבל בסדר, זה גם לא שאני מרגיש פספוס, כולה פגישה ברכבת, מה כבר יכול לצאת מזה
סיפרתי את הסיפור המגניב לעוד כמה ידידות, שכולן כעסו עליי שלא אמרתי כלום, אחת ממש התלהבה מהקטע של הרגל ואמרה שזה היה מאוד סקסי. מהר מאוד הגעתי לבסיס ושטף העבודה השכיח מהר מאוד ממני את המקרה, המשכתי בחיי.. נכון לאותו רגע היא הייתה עוד כישלון לפצוח בשיחה עם מישהי יפה, לא משהו מיוחד, סתם סיפור מעניין. עוד אחד מסט הסיפורים שלי...
33 ימים לאחר מכן, אני מתיישב ברכבת, הייתי שמח מאוד באותו יום אני חייב להודות, ביום הקודם קיבלתי דרגה, הרבה אנשים אמרו עליי דברים שחיממו לי את הלב, הרגשתי חזק ויציב, הרגשתי שהצבא לפחות הולך לכיוון טוב.
אז כמו שאמרתי התיישבתי ברכבת, אותם מדים (רק הדרגה שונה) אותו מקום ברכבת, במקרה היה פנוי, פתחתי את המחשב והתחלתי לראות את אותה הסדרה רק פרק אחר. הרכבת התקדמה והגיעה לתחנת ת"א השלום, בזווית עיני ראיתי מישהי שמתלבטת איפה להתיישב, הלכה קדימה אחורה אבל לבסוף החליטה להתיישב מולי, ומי זאת הייתה? נכון, ניחשתם נכון! היפה מפעם קודמת, הלב שלי החל לדהור, פרץ ממני איזה צחוק קטן של מקריות אבל השפלתי את העיניים שלי והמשכתי לראות את הסדרה, לא הייתי מרוכז, כל פעם הסתכלתי לכיוונה, והיא בחוסר אכפתיות ממשיכה לשמוע שירים ולהתעסק בטלפון שלה, הפכתי דרוך לכל מה שקורה סביבי, התנוחה של רגליי איפה הידיים שלי, נלחצתי מאוד. נשמתי עמוק ונראה לי שהיא קלטה את זה אבל המשיכה בשלה נראית יפה ומפתה.
תוך כדי אני מתכתב עם הידידה שלי:
אני: אעאעאע! יושבת מולי ההיא שפעם קודמת ברכבת היה בינינו מבטים וזה, זוכרת? זאת ששמה את הרגל שלה קרוב מדי אליי?
הידידה: חחחח כן
הידידה: חחחח תכלס קטע מוזר
אני: היא יושבת מולי!!!
אני: אותה שעה אותו מקום
אני: אני מתכנן אולי לומר לה משהו חחח
הידידה: אהה נכון.... עדיין קטע שהיא בדיוק מולך
אני: לא כזה קטע מוזר, בטח זאת הנסיעה שלה לבסיס
אני: היא בהתחלה התלבטה איפה לשבת
הידידה: חחחחח
הידידה: אז יאללה דבר איתה
אני: היא ראתה אותי ובחיוך ממזרי התיישבה פחחחח
אני: אני רואה סדרה חחח משחקי הכס
אני: לא כל אחד מורשה להפריע לי באמצע משחקי הכס
אני: את בדרגה הזו ממזמן, היא טרם
הידידה: חחחחחחחחח
אני: ייקח יותר מפיתוי עם רגל בשביל זה חחח
התרכזתי בסדרה כדי להוריד את כמות הלחץ שלי וכששיניתי תנוחה רגלי בטעות התנגשה ברגלה, וזזתי במהירות כמודה בטעותי.
אותו סרט בדיוק היה, אני נלחץ מלדבר, מת לומר משהו אבל פשוט לא מצליח, אבל הפעם כשהסתיימה הסדרה, הרבה לפני התחנה שלה סגרתי את המחשב, רציתי להכריח את עצמי לדבר איתה. אז אחרי שהורדתי אוזניות נשמתי עמוק וניסיתי להגיד משהו, אבל לא הצלחתי, חשבתי על המון דברים לומר, אולי להתייחס לזה שזאת פגישה שנייה שלנו משהו כמו "את חייבת להפסיק לעקוב אחריי" או "פעם הבאה תהיי חייבת לי גלידה", או סתם לפתוח ב"היי" אבל שום קול לא יצא לי מהפה, ניסיתי המון למצוא איך לדבר אבל כל הניסיונות שלי העלו חרס.
אני: חחח אני לא מעיז לדבר
אני: ויש לה אוזניות, אז זה מפריע.
הידידה: אז או שהיא תשחק משחקים או שתוותר
זה אפילו הגיע למצב שהשפתיים שלי ממלמלות את המילים לעצמי מבלי שהיפה תראה אבל שום קול לא יוצא. הסתכלתי עליה המון והיו מצבים שאפילו הסתכלנו אחד לשני בעיניים. אבל לא משנה מה קרה, לא הצלחתי לדבר.
פתאום,
היא מניחה את הפלאפון שלה לידי, פתוח על הלוח מקשים, הלב שלי החסיר פעימה, נפלט לי חיוך. הסתכלתי עליה והיא החזירה לי מבט אמיץ.
הידיים שלי רעדו מהתרגשות מעורבת במבוכה כשהכנסתי את המספר שלי בלי מילים והחזרתי לה.
היא עם אוזניות, שומעת מוזיקה ואני חשוף באמצע הרכבת.
היא מחייגת אליי ומיד מנתקת, כנראה כדי שיהיה לי את המספר שלה ושולחת אליי עוד חיוך.
החסרתי עוד כמה פעימות ואז סוף סוף המילים יצאו בקול ואמרתי לה "אבל איך אני שומר את המספר?" והיא? היא לא שמעה! ולא ענתה!
הלב שלי פרפר מחושת הכישלון והאמת שתכננתי לוותר אבל איכשהוא אזרתי אומץ פעם שנייה ושאלתי שוב "איך אני שומר את המספר?" והיא עדיין לא שמעה! פתאום הבחנתי שמישהו בספסל מקביל ברכבת מסתכל עליי, כנראה מרחם עליי שאני מנסה להתחיל על הבחורה היפהפה הזאת ולא מצליח.
הפעם החלטתי לא להשאיר דברים לידי המזל, נגעתי ברגל שלה עם הרגל שלי, ואז היא סוף סוף שמה לב אליי, ושאלתי בפעם השלישית "איך אני שומר את המספר שלך?"
וסוף סוף הגיע התשובה המיוחלת: "אהה. לין".
עניתי במהירות "אני גיא".
לין! אחחח גלגלתי את השם שלה בראשי כמה פעמים, לין! שם של כוסיות כזה...
שמתי לב שהיא חזרה לאוזניות ולמוסיקה והתבאסתי שהשיחה לא ממשיכה אבל נכנסתי לווטסאפ, ותכננתי לשלוח הודעה. פתחתי שיחה חדשה איתה וראיתי שהיפה, לין, כבר מקלידה! חיכיתי כמה שניות וקפצה ההודעה "מה יהיה?" ממש חייכתי מההודעה הזאת, חשבתי לעצמי "חחח איזה שפיצית!" והנה המשך השיחה בינינו.
לין: מה יהיה?
אני: תורידי את האוזניות כהתחלה?
לין: אבל לא נעים לי ליד ההוא
לין: הוא מסתכל כל הזמן
אני: כי מקודם אמרתי שלוש פעמים "השאלה איך אני אשמור את המספר שלך?" בקול ואת לא שמעת
אני: אני מניח שהוא מרחם עליי
לין: חחחחחחחחחח
לין: לא שמעתי
אני: באמת?! לא שמתי לב...
אני: אבל תודה על זה, במילא העצבים שלי מתוחים בטירוף
לין: למה?!
אני: לא יודע...
לין: סתם ככה אתה עצבני ?
אני: לא, אני לא סתם יושב ברכבת ונלחץ מכלום...
לין: ממה אתה נלחץ?
לין: ולמה?
אני: ממך
אני: עברו לי מאות וריאציות של מה להגיד ולא הצלחתי כלום חח...
לין: אה הבנתי. אבל בסוף אני יזמתי ת'פלאפון :)
אני: אני לא מבין איך רק עכשיו אני רואה את השרשרת שם... (בקטע הזה קלטתי שיש לה שרשרתשם עם הכיתוב "לין")
לין: למה מה הכוונה רק עכשיו? אתה רואה אותי כל יום? חחחח
אני: לא, בינתיים פעמיים
לין: נכון מאמי
אני: הוא לא מסתכל, את מוכנה לעצור את השירים? אני עצרתי...
לין: טוב :-)
היא הורידה את האוזניות, סוף סוף ופצחנו בשיחה קלילה, היא סיפרה לי שהיא עובדת במשמרות ונכון לעכשיו היא בדיוק אחרי משמרת לילה והיא בדרך הביתה. השיחה הייתה מאוד נחמדה וקלילה אני הפתעתי עצמי שלמרות כל הלחץ שהייתי נתון בו הצלחתי לדבר בצורה נורמאלית, במהלך השיחה עלו בי החששות הרגילים של "אולי לא הבנתי נכון את הסימנים שלה" והחלטתי שאני לא נותן לה לרדת מרכבת בלי להבין באיזה קטע אנחנו מדברים, למרות שהסימנים היו מאוד ברורים.
אז הצלחתי להגיד את המשפט (שלדעתי הוא גאוני): "אני אצטרך שוב לחכות שתעשי משמרת בוקר או שיש מצב שאני אפגוש אותך במקום אחר?" היא חייכה בקצת מבוכה (סוף סוף גם היא מובכת), ואמרה "יש מצב!" הלב שלי המריא לשמיים והשתולל משמחה.
השיחה לא ארכה הרבה זמן כי הרכבת לא עוצרת בפני סיפורי היכרות מגניבים ומסעירים ולין ירדה מהרכבת, כשהיא קמה אני התלבטתי האם לקום לחבק או מה לעשות בסוף התפשרתי על להישאר ישוב בכיסא. נפרדנו לשלום בנימוס, ואני חייכתי לעצמי בשמחה שלא ידעה גבול.
הייתי המום מהאירועים וחזרתי עליהם בראש רק כדי לנסות לתייק אותם בזיכרון לתמיד.
הרכבת הגיעה לתחנה שלי ואני קמתי והתארגנתי לצאת מהרכבת, בזמן שאני מעביר את הכרטיס שלי ליציאה מהתחנה אני מקבל הודעת סמס, ישר הרגשתי שזה מלין. וצדקתי.
היא כתבה לי "מהמם" וסמיילי סמוק, באמת שלא הבנתי למה הכוונה.
אז החזרתי "מה מהמם?"
בזמן שהיא הקלידה אני בהיתי בטלפון במתח ולא ידעתי מה אני רוצה שהיא תחזיר.
והיא כתבה חזרה "אתה!"
הסמקתי בטירוף הלחיים שלי בערו ואש נדלקה לי בלב... הלב שלי פרפר וריקד בתוך הגוף שלי, דיברנו בווטסאפ בשיחות חמודות וכל הודעה שהיא שלחה לי החסרתי פעימה...
שלחתי לידידה הטובה שלי את ההודעות הבאות:
אני: אומייגאד
אני: אומייגאד
אני: אומייפאקינגגאד!!!
הידידה: ???
אני: תקשיבייייי
הידידה: ?
אני: המשכנו בסימפוזיון ההזוי הזה שאני מובך ממנה והיא מחייכת וצוחקת ואני מסמיק
אני: סיימתי את הסדרה הורדתי אוזניות וממש רציתי לדבר, לא הצלחתי!
אני: והמבטים בינינו רק החמירו
אני: ואז
אני: היא הניחה את הפלאפון שלה לידי פתוח על הלוח מספרים!!
הידידה: חחחחחחחחחח
הידידה: ו?
אני: הכנסתי את המספר שלי
אני: בלי מילים, היא עם אוזניות, אני בלי
אני: היא צינתקה לי כדי שאדע את המספר שלה
הידידה: חחח מסתוריים!!!
אני: חחחח
אני: ואז שאלתי בקול כזה "אבל איך לשמור את המספר?"
אני: והיא לא שמעה! אעאעאע
אני: ואז שאלתי יותר בקול
אני: והיא שוב לא שמעה! אעאעאע
אני: ואז נתתי לה קטנה ברגל כדי שהיא תשים לב חחחח
אני: ואז היא הסתכלה ואמרה לי ששמה לין
הידידה: שם יפה...
אני: כן!
אני: ואז השתתקתי
אני: באתי לשלוח משהו בווטסאפ והיא שלחה לפניי
אני: חחח היא שלחה לי "מה יהיה?" איזה שפיצית!
הידידה: ודיברתם?
אני: כן
אני: דיברנו קצת
אני: היא שאלה אם בהנחה שהיא לא הייתה שמה את הפלאפון לידי
אני: האם הייתי אומר משהו, אמרתי לה שהייתי מנסה
אני: היא אמרה שאני נראה ביישן
אני: וסתם קשקשנו קצת, היא גרה צפונה ממש!
הידידה: אהה אז היא חזרה הביתה....
הידידה: נראית נחמדה?
אני: כן לא רע בכלל
הידידה: וזהו ירדת?
אני: לפני זה כשדיברנו
אני: היא סיפרה לי שהיא עושה משמרת לילה פעם ב בגלל זה היא נוסעת ברכבת הזאת
אני: אז לפני שהיא ירדה
אני: שאלתי אותה
אני: "אני אצטרך לחכות עד לפעם הבאה שתעשי משמרת לילה או שיש מצב שאפגוש אותך במקום אחר"
אני: כמובן שגמגמתי מלא, בווטסאפ זה נשמע קול היא אמרה כן!!!
הידידה: מגניב!!!
אני: ואז היא ירדה ושלחה לי שאני מהמם! חחח
לין עתידה להפתיע אותי עוד הרבה, היא עתידה לגרום לי להחסיר עוד פעימות, עוד הרבה...
אולי עוד אכתוב את המשך הסיפור שלנו...
המשך יבוא...