אדומה

עכשיו שנפתח בפניי עולם השליטה, השאלה הנשאלת היא האם אני יכולה לחזור אחורה? או יותר נכון; ליהנות גם מיחסים ללא אלמנט השליטה? האם הסיפוק שקיבלתי מלשרוט את העבד שלי משתווה ליחסים עם אדם הלא נהנה מכאב? כשאני נזכרת בו אני רוצה עוד. כשאני נזכרת באחרים, אין רגש מיוחד שבולט מבין השאר. בעיר מגוריי עוד לא נתקלתי בצעצועים אחרים. עליי אפשר לראות שאני אוהבת שליטה, אני נושמת אותה, אבל הגברים כאן שונים. נדיר שיש גבר שמספיק מודע לרצונותיו בשביל לדעת אם הוא אוהב כשסוטרים לו, אם הוא מוכן לוותר על גבריותו רק בשביל שאני אכתיב לו אותה.
תמיד קראתי לסקס משחק, תמיד רציתי לשחק, תמיד רציתי להיות למעלה. תמיד הייתי זו שקבעה את החוקים וכשלא הייתה לי את האפשרות, בחרתי שלא לשתף פעולה.
במונחי שליטה אינני אבן, אינני קיר. אני לא באה ממקום של שליטה בכח או מתוך כעס. אף פעם לא הסכמתי לשלוט כשאני עצבנית, מכיוון שזו שליטה שיכולה לצאת משליטה, שליטה ששולטת בי ולא אני בעצמי. שליטתי משולה לשליטת המים; אני אגיע לכל מקום ויש לי מספיק סבלנות בשביל להכות, לשרוט, לחזק את האחיזה ברגע שהדריכות משתחררת, הגוף נרגע, העבד מפסיק לצפות למגע שמביא לי עונג מהול בכאבו. הרי זוהי ההנאה האמיתית- כאב אמיתי, לא צפוי, זורם, מציף, מנחם.
האם עובדת היותי שולטת מקפלת בתוכה את היכולת לעמוד בכאב? האם לשכב עם אדון ישתווה ללשכב עם עבד? האם תהיה הנאה? האם יהיו ניסיונות הכנעה, בין אם שלי או שלו? האם תהיה או אמורה להיות מילת ביטחון?
בעוד פחות מחודש אני מגיעה לארץ לשבועיים, פחות מאשר יותר. האם עליי לנסות אדון? האם אני עדיין אקרא מלכה והוא עדיין ייקרא אדון אם אנחנו שווים בשליטתנו?
סמנטיקה, אהבת חיי.