אדומה

לא מצליחה לעשות אותם.
הכוונה היא שאני לא מצליחה להושיב את עצמי ולקרוא את החומר כמו שצריך על מנת לכתוב את העבודה.
לא משנה מה אני מבטיחה לעצמי, אני מפרה את ההבטחה הזו שוב ושוב.
גם ככה נתנו שבוע הארכה, ודברים כאלו אינם אינסופיים.

חשבתי על זה, אם הייתי נשלטת, האדון בוודאי היה משתמש בכל מיני טכניקות ענישה למיניהן. אולם זה לא עובד עליי, גם כי אינני נשלטת וגם כי ברגע שמנסים ללמד אותי לקח אני מתנקת.

מה שכן היה עובד זה נשלט שהיה מנטרל את רעשי הרקע שלי. לא לקום לקחת כוס מים, אלא שברגע שהיא מתרוקנת הוא ימלא אותה. לא להכין לי אוכל למחר, אלא שהוא יכין את זה וישים בקופסה במקרר.

עניין השירותים היה יכול להיות שימושי, אולם אני לא בקטע של מקלחות זהב, מכל צד שהוא.

פשוט שיהיה שם וכל פעם שאני יוצאת מריכוז שיעשה משהו מרגיע, שישב מתחת לשולחן ויעסה את כפות רגליי, שינשק אותן. מדי פעם אני אבעט בו או אדרוך עליו והוא יודה לי ויבקש עוד, אבל רק כשאני מרגישה את הצורך אחרת זה סתם יעצבן אותי ויוציא אותי מריכוז ואז צריך להעניש אותו ואז זה כבר מפספס את המטרה.

האמת שזה היה יכול ממש לעזור. לפקס אותי בצורה כזו שאני אוכל להתרכז בקריאה ואז בכתיבה עצמה. אני מפחדת שלא אצליח לכתוב את זה כמו שצריך, והפחד ריאלי כי צורת ההתנסחות שלי היא של סינית מדוברת, לא ספרותית. ומחר אני חייבת ללכת לעבוד ולסיים הכנת פרויקט, ככה שאין לי זמן על הבוקר...

טוב, נשמתי מספיק. אני צוללת חזרה.