לפני 11 שנים. 4 במאי 2013 בשעה 19:58
עכשיו, בארבע לפנות בוקר, אני מבינה מה זה אומר לכתוב ללא הפרעות קבועות של טלפונים, גיחות למטבח ועוד.
כל מה שהייתי צריכה זה לנסוע לקצה השני של העיר, להתיישב בבית קפה ולצלוח את הרצון הטבעי שלי לישון כבר בעשר בלילה.
בינתיים עובד, עם הפרעות קלות.
מה שכן, אני הולכת להיות מתה מחר בעבודה.
מתה, אבל מסופקת מההספק.
אצבעות אצבעות.
להחזיק.