אדומה

שאלת אותי בפרטי ואני חושבת שכדאי שאענה במרחב הציבורי.

מה העניין של פסילה בעקבות תמונה?

כן, האידיאל שלי הוא גבר 186 כזה, שחום, קירח, עם ריסים שחורים ארוכים, גוף שרירי (שרירים ארוכים כאלה), מעט שיער בחזה ככה, חייכן וציני, שאף אחד מהחברים שלו בחיים לא היה מנחש שכשהוא חוזר הבייתה הדבר שהוא הכי אוהב זה להיות תחתיי.

אבל מה לעשות, מציאות לחוד. קיבלתי וחיבבתי גם אחרים, כאלה ששקלו 50 קילו יותר ממני וכאלו ששקלו 20 קילו מתחתיי, עם שיער על הראש ובלי שיער גוף, עם ריסים בהירים וקצרים, כרס לפה ולשם, תחת לא הכי יאמי ושלא נתחיל לדבר על הגודל, שלעיתים קובע ולעיתים לא רלוונטי בעליל.

אני מודה שהקשרים הארוכים המעטים שחוויתי התחילו כל אחד אחרת, אבל ידידות היא חלק לא רע לפני שעוברים למיטה. והיכרות בכלל היא מאסט, לפחות בשנים האחרונות.

אמרת שפסלתי אותך על תמונה קטנה ולא טרחתי להכירך, ואולם אין זה מדויק. היה לי דיון בדיוק על זה לפני כמה שבועות עם איזה בחור חכם ועקשן עד מאוד מהכלוב. אנו ידידים מחוץ לכלוב ואני סומכת עליו במאה אחוז כמעט בכל דבר. הוא ייעץ לי רבות, דחף אותי כשהיה בכך צורך ולא ויתר על האפשרות להיפגש, כשזו אכן הייתה ריאלית. ניהלנו שיחה שלמה על נושא המראה והוא טעה ואמר שאם הייתי יודעת איך הוא נראה לא הייתי טורחת לפגוש אותו. מה שהוא שכח זה שכן ראיתי אותו, כי הוא עזר לי עם הלינקד אין ושם, מה לעשות, הייתה תמונה.

עכשיו, בחור יקר שאתה יודע מי אתה, שנינו נסכים שאתה לא דוגמן השנה ואף רחוק מכך, מה עוד שאני לא ממש בקטע של זיפים ואתה די משופע בהם, ועדיין, שמחתי לפגוש אותך ואף מעבר.

וכך הסברתי את בחירתי: היית נאה בעיני.

הפנים, החיוך, המבט, היו חמודים בעיני. אתה עונה על קריטריון או שניים מלמעלה, אבל ממש לא על המרכזיים שבהם וזה בדיוק העניין. הפנטזיה שלי היא פנטזיה, לא המציאות. אשמח לפגוש את מושא תשוקותיי ולא תהיה שמחה ומקפצת יותר ממני (אני נוטה לקפץ כשאני ממש שמחה ומתלהבת ממשהו). אבל במציאות, או שאתה חמוד בעיני או שאתה לא חמוד. אני הרי כבר יודעת לזהות את התחושה הפנימית, את האינטואיציה שאומרת "זה לא זה".

אז כן, איתך, T יקר, לא נפגשתי, כי הבנתי על פי התמונה שאתה ואני לא זה. האם היה זה הרבה יותר לגיטימי אם היית רואה את התמונה שלי, מבין שאתה לא הולך להימשך אליי (לא בגלל שאני רזה/ שמנה מדי, צורת עיניים מוזרה/ תסרוקת שאתה לא אוהב אלא פשוט כל החבילה) וכותב לי שתשמח אם נישאר ידידים לאתר? הרי כשאנו בוחרים תמונה, בין אם זה לשלוח אותה או לחילופין כתמונת פרופיל, אנו עומדים מאחורי התמונה הזו. אנו אוהבים איך שהיא מייצגת אותנו, והיא אכן הייצוג שלנו.

וסתם שתדע, כן נתתי צ'אנס לפני כשבועיים לבחור שלא אהבתי את תמונתו, שידוך מידי אמא שלי וחברתה. והנה, זה לא היה זה. וידעתי שיהיה כך. ושיגעתי את ידידי הנאמן בהתלבטויות שלא הפסיקו מהיום שהתחלנו להיפגש. כי אני מצאתי חן בעיניו. אז ניסיתי וניסיתי. וניסיתי. ולא יכולתי עם זה. הכלי הכי יקר שיש לי כאן הוא האינטואיציה שלי שאומרת לי עשי ואל תעשי.

ואיתך, הבנתי שזה לא זה. זה לא אישי. גם קורה הרבה שאני לא מוצאת חן בעיני בחור כזה או אחר בכלוב, אחרי אין ספור הודעות והצלבות תחביבים ודעות. מחליפים תמונות ומבינים שזה לא זה. לפעמים שנינו, לפעמים אחד מאיתנו. קורה. קרה. יקרה. אני סומכת על הבחירה שלי. יש לי מספיק ניסיון עם עצמי על מנת שאקשיב למה שהגאט פילינג אומרת לי. זה לא היה זה.

ובלי קשר ללמעלה, ועם קשר למטוס, חקרתי את אמא שלי כל השבוע איפה המטוס והיא לא גילתה לי. הפתעתי אותה לפני השינה כשהיא כבר הייתה מנומנמת, הסתערתי כשהיא התרכזה בתכנית ראיונות מעצבנת בטלוויזיה, התקשרתי אליה ככה סתם באמצע היום והתקלתי אותה וכלום. היא לא מגלה לי. אני מתחילה לחשוב שהיא בכלל לא קשורה לזה ושהיא סתם אמא שלי ולא סוכנת ק.ג.ב או פ.ס.ב שזה מה שהם הפכו מאז ה"מהפיכה" שם בכפור הסובייטי. איזו מין אמא זו שלא יודעת הכל? מה נסגר עם העולם הזה?? תגלי לי, נו!

$%#^$^&

&*^@$%@#$% 

אני לא אספר לאף אחד. באמת!