וואו כמה דברים היו לי לכתוב עליהם השבוע.
כמובן שלא היה לי זמן או כח לעשות את זה במהלך השבוע עצמו, למרות שהיו דברים שעצבנו אותי או הפעימו אותי אז עכשיו, אחרי שהתעדכנתי בכמה סדרות, אני יושבת לנסות לכתוב.
יש לי הרבה על מה לכתוב, אבל זה לא אומר שצריך לכתוב על הכל...
אז אתחיל כרונולוגית:
ביום א' התמזל מזלי להיות ב Q & A עם רון ג'ונס, המורה שעשה את ניסוי הנחשול. כמובן שאם הייתם חלק ממערכת החינוך הישראלית קראתם את הספר. הסיפור אמיתי, המורה אמיתי והתוצאות היו הזויות. לא משהו שרוצים להתבונן בו ישירות, גם אם היית אחד מהתלמידים האלה וגם כשקוראים ורואים את התלמידים ומנסים לשים את עצמכם במקומם. כמובן, מרחוק כל אחד יכול להגיד שזה לא יקרה לו, אבל כשעומדים מול הסיטואציה, כשהופכים לחלק ממנה, כבר לא כזה קל לבטל הכל בהינף יד.
ביום ב' פגשתי חברה מסין לארוחת ערב. בסופו של דבר דיברנו המון על ביטחון טיסה ועל המטוס המלזי. עשיתי נאום שלם על הסיבה לבדיקות הבטחוניות ולמה וכמה והיו כמה פעמים שאמרתי "אנחנו" במקום ביטחון תעופה. מה שאומר שאפשר להוציא אותי מהביטחון אבל לא את הביטחון ממני. מה שכן, לא משנה איך מסובבים את זה, יש דברים שלא היו יכולים לקרות על טיסה של אל על.
ביום ג' (או ד') חתמתי על החוזה של הדירה שלי. אני עוברת בעוד שבועיים לדירה קטנה במקום מעולה שקרוב להכל ואין מאושרת ממני (לגבי נושא ספציפי זה). בסופו של דבר החיים אכן מסתדרים לפי הרשימה: עבודה, דירה... איפה השלב השלישי שלי? יאללה כבר, אני סקרנית!
אתמול נסעתי לתל אביב לפגוש חברים, בין היתר. הלכתי לשוק האיכרים בציפיה למשהו בלגי, אבל בגלל שאני לא כזו שתיינית (= לא שותה אלכוהול) לא ממש היה לי מה לעשות שם. כן נפגשתי עם מישהו מהכלוב, ואני חייבת לציין שלא מדובר בחוויה טראומטית. הוא כמובן לא הראשון שאני פוגשת, אבל זה תמיד מעניין המפגשים הראשוניים האלה. לגבי איך היה? היה בסדר. אבל לא נראה לי שאנו מתואמים ומתאימים. נכון?
והיום אכלתי ארוחת בוקר שהייתה יכולה להיות יותר טובה, אבל החברה שיפרה אותה פלאים. צחקתי ונהניתי, ושיחקתי עם תינוקת, והחזרתי אותה לאמא שלה כשהיא התחילה להיות חסרת סבלנות. והיה לי טוב.
ואז מישהו עישן עליי, כשכבר הייתי בירושלים. מי שמכיר אותי, יודע שאני מגיעה מ- 0 ל- 100 בכל הנוגע לעישון. אני שונאת עישון וסיגריות וכל מה שקשור לזה. זה מעיף אותי למקום מאוד עצבני. אז כן, לא הייתי מנומסת ואיחלתי לו כל מיני... אבל האמת, אם אתה מעשן, אתה די מאחל את זה לעצמך, לא? אתה יודע טוב מאוד מה אתה מכניס לגוף שלך ויודע שזה מסרטן, זה מוכח, זאת עובדה. אז זה שאני מאחלת לך לחוות את הדבר שאתה הולך לקראתו מתוך ידיעה ברורה לא אמור לעצבן אותך, אלא זה כמו להגיד למישהו שמן שהוא שמן, זה המובן מאליו. בגלל זה אף פעם לא נעלבתי כשקראו לי שמנה, כי וואלה, הייתי שמנה.
אל תעשנו עליי בחלל ציבורי סגור.
וכן, יש מצב שיום אחד אני אחטוף על זה בוקס.
