לפני 15 שנים. 11 בספטמבר 2008 בשעה 14:20
זה מדהים. הטמפרטורה יורדת במעלה אחת מתחת לשלושים והדם שלי מתחיל לרתוח. פתאום כל הקיץ הזה, שנדבק לי לעור כמו נייר שרוף, מתקלף ממני למראה אחד של קרסול חטוב בנעלי עקב שחורות.
פתאום, המעלה האחת הזו מורידה ממני את העצלות ומעלה לי את רף הריגוש. המעלה האחת הזו מפרידה אותי מתרדמת הקיץ להתעוררות החורף המתקרב.פתאום, אחרי חודשים של שתיקה, כל מה שאני רוצה לשמוע זה אנחות של כאב ורצועות עור מתהדקות. אני רוצה לשמוע השתנקויות ושיעול וגניחות. אני רוצה לשמוע לא וכן. ואדוני.
אווח, פתאום אני נזכר כמה שאני אוהב בחורף לשמוע את מילות הקסם - כן אדוני. סליחה אדוני. בבקשה אדוני. תודה אדוני.
פתאום, כמו בכל שנה, זה מתחיל מחדש.
פתאום, כמו כל שנה, זה תופס אותי ואותן בהפתעה.
עוד לא חורף, אבל הנה, אני כאן.
