בלשון ציווי!

רק אחרי שהיא הלכה נזכרתי בנר.
קפצתי עירום מהמיטה ורצתי למטבח, כאילו אני רץ למנוע איזו שריפה שעשויה לפרוץ בכל רגע. מצאתי אותו שם בדיוק באותו המקום בו השארתי אותו. אדום וגדול ועומד במרכזה של צלחת לבנה. שעווה אדומה התייבשה סביבו. הפתיל עדיין בוער, וסביבו גומה עגולה וגדולה, מלאה בשעווה נוזלית חמה. מחכה למזיגה. מחכה לטיפטוף.

נגעתי בקצה האצבע בשעווה הנוזלית, מרגיש את החום והצריבה הקלה. קירבתי את האצבע לאף והרחתי את השעווה. ריח מתוק וסמיך. כיביתי את הלהבה בשתי אצבעות. לקחתי שאיפה עמוקה והרחתי את העשן.

חזרתי למיטה ופתאום הרחתי את מה שהיה. ריח שחודר אל מתחת לעור, ספוג בסדינים ובשמיכה. ספוג בכרית. ספוג בקירות. ריח של זיעה ושיער ורוק וזרע וקונדומים. ריח איטי וארוך של סקס.
חייכתי.
לא פלא ששכחתי את הנר.
התעטפתי בשמיכה והלכתי לישון.
בפעם הבאה. בפעם הבאה.