היכרות ראשונה היתה ברשת, באזור תשע בבוקר. כל היום דיברנו. בהתחלה החלפנו מיילים כל עשר-עשרים דקות. ואחרי כמה כאלה עברנו למסנג'ר, בלי מצלמה, ואז עם מצלמה,ומשם לטלפון, וכל זה כשאני בעבודה ומתרשם מהנכונות שלה לציית לגבר זר לחלוטין, והנה עכשיו השעה כמעט חמש בערב, ואני לוקח עוד פנייה ימינה, וחונה מול הבית שלה.
בית פרטי, ישוב כפרי קטן, לא רחוק מת"א. בנשימה עמוקה אני מריח את הרפת שנמצאת מאתיים מטר בהמשך הכביש. אני מתקשר.
"כן אדוני" היא אומרת.
"את מוכנה, כלבה?"
"כן אדוני, ואני רואה שחנית. אתה במקום הנכון. הכניסה מסביב, בשביל משמאל".
"יפה מאוד כלבה" אני אומר ומנתק.
לפי ההנחיות שנתתי לה, היא אמורה עכשיו להתפשט לגמרי, לכתוב את השם שלי באודם על החזה שלה, לפתוח את הדלת, כדי שאוכל להכנס, ולעמוד עירומה, עם הגב לדלת, במרכז הסלון, כשהידיים שלה על הראש, כמו שבויית מלחמה.
אני לוקח אוויר, מנסה להרגיע את הדופק המשתולל, מדליק סיגריה ויוצא מהאוטו.
אני מרגיש את הברכיים שלי רועדות כשאני מתקרב לדלת. לוקח עוד נשימה עמוקה, מרסן את עצמי, עוטה פני פוקר ונכנס.
בחוץ השמש חזקה, ולוקח לי כחצי שניה לראות אותה. בדיוק כמו שביקשתי. ערומה לגמרי. ידיים על הראש. רגליים בפישוק קל. הגב שלה מופנה אלי, והיא לא זזה. יש לה גוף ארוך ורזה, ותחת קטן, שנופל קצת. השיער שלה אסוף ואני יכול לראות שהיא בדיוק יצאה מהמקלחת, כמו שסיכמנו.
אני סוגר אחרי את הדלת ומתקרב אליה מאחור בשקט ולאט. אני מקרב את הפה והאף שלי אל הצוואר שלה, נוגע רק עם קצה האף, ולוקח שאיפה עמוקה. כמו צייד שמחפש את ריח הציד באוויר. אני מריח ריח נעים של מקלחת, וסבון, וארומה של סיגריות.
אני מרגיש אותה רועדת.
"כמה עישנת מאז שדיברנו, כלבה?", אני שואל.
"שלוש סיגריות, אדוני" היא אומרת
"וכמה הרשתי לך לעשן, כלבה?"
"אחת, אדוני" היא אומרת, "אבל..." ולפני שהיא ממשיכה אני שולח יד מאחור וצובט את הפטמה הימנית שלה, חזק "איי" קטן נפלט לה מהפה, וכשאני משחרר היא אומרת "תודה, אדוני".
אני עדיין מאחוריה, והיא עדיין לא ראתה אותי. אני שולח יד מאחור, קדימה, אל הכוס שלה, ובודק את הגילוח. היא חלקה לגמרי, כמו שסיכמנו.
"לפחות את זה עשית כמו שצריך, כלבה" אני אומר לה.
"תודה, אדוני" היא אומרת.
"איפה מה שביקשתי" אני שואל.
"על הספה, אדוני".
אני מביט על הספה ורואה את כל האביזרים שלה, מסודרים, אחד ליד השני. דילדו שחור. ויברטור סגול. שוט רצועות. אזיקי מתכת. מצבטים. כיסוי עיניים מעור שחור. רצועות בד לקשירה.
אני שם לה יד על הצוואר מאחור, מרגיש אותה רועדת מהמגע, ואומר "קדימה, חמישה צעדים". אני לא רוצה שהיא תראה אותי עדיין, והצעידה קדימה מאפשרת לי להגיע לציוד מבלי "להחשף". היא צועדת.
אני בוחר בדילדו השחור. הוא לא גדול במיוחד, אבל בהחלט לא קטן. עדיין מאחוריה, אני לוקח אותו ביד ימין ומחזיק אותו מול הפנים שלה.
"תראי לי איך את מוצצת, זונה" אני אומר.
היא מורידה יד מהראש, בלי לחשוב, אוחזת בדילדו וביד שלי. משיכה בשיער עוצרת אותה.
"נתתי לך אישור להוריד יד מהראש? זונה. נתתי לך אישור לגעת בי עם הידיים המסריחות שלך?"
"לא אדוני, סליחה אדוני" היא אומרת.
אני לוקח צעד אחורה וביד בטוחה נותן לה מכה אחת חזקה על התחת. אני רואה איך האיזור מאדים. ושומע אותה מחניקה את הנשימה שכמעט וברחה לה.
"תודה אדוני" היא אומרת, עדיין עם ידיים מעל הראש. עדיין עם הגב אלי.
אני ממשיך ונותן לה עוד אחת, ועוד אחת ועוד אחת. ועוצר.
"בואי ננסה שוב, מטומטמת" אני אומר ומחזיק שוב את הדילדו השחור מול הפנים שלה, "תראי לי איך את מוצצת".
היא מהססת, ומתקרבת לאט, ומתחילה ללקק את קצה הדילדו. זה לא מוצא חן בעיני.
אני תופס את השיער שלה, בעורף, ומושך מהר, אחורה ולמטה. זה פותח לה את הפה.
"תפתחי את הפה עוד" אני אומר לה. עדיין מחזיק אותה בשיער, "הגיע הזמן שתלמדי למצוץ כמו שצריך" אני אומר.
אני מושך אותה עוד אחורה ולמטה, ביד שמאל. מעביר את שיווי המשקל שלה אלי. הברכיים שלה מתכופפות כדי לא ליפול. עכשיו, כשהיא כפופה אחורה היא יכולה לראות אותי מעליה. אני לוקח את הדילדו, ולאט לאט מכניס אותו עמוק יותר ויותר לפה שלה, עד שהיא מתחילה להשתנק. אני עושה את זה שוב, ושוב, ושוב. עד שהיא מתנערת ומתקפלת על הרצפה ליד הרגליים שלי. הלחיים שלה מכוסות ברוק, ודמעות מציפות לה את העיניים.
אני משליך את הדילדו על הרצפה, ליד הראש שלה, והולך לשבת על הספה.
"קחי את זה בפה, כמו כלבה שסוחבת עצם, ובואי לכאן על ארבע" אני אומר.
מבלי לנגב את הפנים, היא נעמדת על ארבע, מתכופפת ונושכת עת הדילדו, ומתחילה לזחול לכיווני.
"את יכולה להתסכל עלי, כלבה" אני אומר, "כלבה צריכה לדעת איך האדון שלה נראה, לא?"
"היא מהנהנת וטיפות של רוק נופלות לה על הידיים, כשהיא הולכת על ארבע אלי.
"עכשיו נראה מה את יודעת לעשות עם הפתחים האחרים שלך, כלבה". אני אומר, כשהיא כבר ממש ליד כפות הרגליים שלי.
... המשך יבוא (אולי).
בלשון ציווי!
המכון לטיהור שפכים וטיפול בשפחות.
