פתאומית לעד

כשצלצלת רעד קולך 
ואני ידעתי שאני אבל בגללך 

ולא היה לי צורך לשמוע את דברך 
כי כשצלצלת רעד קולך 

ואני ידעתי שאני אבל בגללי 
ולא היה לך צורך לשמוע את קולי 

כי כשצלצלת רעד קולך 
ואני ידעתי שאת כבר אינך.

✨ נתן זך

_{"אפילו ענני אוקטובר,}

_{הסגולים אל מול שקיעה,} 

_{לא עזרו לה אף לרגע,}

_{לא עזרו להרגע..}"

_{(תרצה אתר)}

אני מפנה מקום בפה לנשיקות שלך 

מפנה מקום מסביב לשתיקות שלך 

מפנה מקום בלב ללחיצות שלך 

מפנה מקום בבטן שאוכל לבלוע אותך 

אני מפנה מקום בתיבה למכתבים שלך 

מפנה מקום בראש לשדים שלך 

מפנה מקום בלחי לסטירות שלך 

כל כך הרבה מקום ואת בשלך 

את בשלך 

כל כך הרבה מקום 

את יכולה להישאר לישון 

ואם תהיי לגמרי שלי 

לא יישאר מקום בשבילי 

* ברי סחרוף ודן תורן

"מי שידעני יזכור:

היא חמדה את חיי האדמה

את שפע החושך, את מעט האור.

אהבה קרן ירח משתברת בזגוגית חלון

ואת ריח נצני התירזה טרם אביב,

ושיחת רעים באבק אולם הקפה,

עת מתוך חלומות ידידות התרפק ניב אל ניב.

ואת הבדידות הגדולה בערים זרות ושנואות

ובני אדם רבים שאהבוה רק מעט,

מהם הלכו בודדים ושכחו את שמה,

מהם רצו לאהבה ולא ידעו כיצד..

היא הייתה נוגה ואת שמחת החיים הגדולה

כאבה כל הימים...

מי שיזכרני ידע:

היא היתה בודדה

וכמו כל אדם רקומה מחושך ואור

ואין כמעט מה לזכור"

 ✨ ל. גולדברג

_{הרגע הזה בו תת ההכרה נפתחת כמו מניפה *}

_{הרגע הזה בו כל האהבות שידעתי אי פעם בחיי, הקטנטנות, הרגעיות, העמוקות, הסדוקות, הדמיוניות, כל אותם ואותן שנגעתי, שידעתי, שאהבתי ולו לרגע קצר בלבד,}

_{כל אותן ואותם שאולי לא אזכור לעולם, בכולם השארתי חותם. בכולם השארתי זכרון קטן מההוויה שלי, משהו עמוק וחזק, מובהק, בלתי נמחק, כמו חריצים על גזע עץ שיעלמו רק ברגע בו ימות ויכרת.} 

_{ולאחד החשוב מכולם, זה שכלל לא משנה כמה נשים ידע מאז ועד עולם, עבורו תמיד אהיה האחת והיחידה..!}

                                  I AM THE ONE 

THE ONLY ONE

* המונח תַּת הַכָּרָה נִפְתַּחַת כְּמוֹ מְנִיפָה - לקוח מתוך ספר שיריה המופלא של יונה וולך שראה אור רק לאחר מותה.

איך לפעמים אני מתחלפת: 
רוצים אותי מכאן רוצים אותי משם רוצים אותי! 
מכאן משם מכל מקום רוצים אותי עכשיו רוצים אותי! 

בוא תבוא!! 

_{(מאיר אריאל)}

כשמעולם לא הגבת לי כאן לשום דבר, ופתאום אתה שולח אדומה כזו:

"בדרך כלל אני לא נוהג לפנות לנשים שכותבות שהן לא מעוניינות שיפנו אליהן.. אבל הפעם לא יכולתי להתאפק. משהו בכתיבה שלך, בבחירת השירים, המילים וההוויה, מיגנט אותי לגמרי. את נשמעת כל כך מסקרנת ואני ממש אשמח אם תסטי מהרגליך בכתובים ותאפשרי לי להכיר אותך קצת מקרוב"

אני כמעט נופלת ברשת וחושבת לחזור לרגע בתשובה ולענות :

"וככה אתה מסתובב לך בכלוב ושולח את ההודעה הזו לכולן? (; "

אבל אני יודעת את התשובה, ורק סקרנית לדעת באיזו משתי האפשרויות הבאות תבחר:

"את באמת שואלת? זה ממש מאכזב שככה את חושבת, כי באמת שלא"

ולמרות שאני לא נמצאת כאן כדי להכיר אף אחד, אצליח להתרגש מהחיזור המילולי הזה שלך, גם אם לעולם לא אדע אם היה זה שקר או אמת.

או שתבחר באפשרות השניה, ותכתוב: 

"יודעת משהו? את באמת משהו מיוחד ורק בגלל זה אני אהיה כנה אתך ואומר לך שאת לא טועה, שזה בדיוק מה שאני עושה..

אבל אני עושה את זה כבר 7 שנים באופן כל כך אוטומטי ורנדומלי, עד שכבר שכחתי איך זה להתרגש ככה ממישהי שמעולם לא ראיתי או פגשתי במציאות, ופתאום כשגיליתי כאן אותך... זה היה כל כך מרענן ומפתיע עד שלא מצאתי בי את המילים הנכונות, לכן השתמשתי באלו שנכתבו כל כך מזמן לדמות דמיונית. 

ואם את רוצה שאהיה כנה עד הסוף, אז זו הפעם הראשונה ששלחתי אותה ובאמת התכוונתי לכל מילה. "

ואז... אז כבר לא אדע אם נחת עלי וירטואוז מילולי רגיש ומתוחכם שמבין היטב לליבה של אשה, או גבר מתרגש וכנה, שליבו דובר אמת טהורה.

ורק חוסר הידיעה שיתערבב לי בראש, בין הוירטואוז המילולי לאיש הכנות המחרמנת, זה שאני מושא הערצתו המתגשמת, עלולים לגרום לי ליפול ברשת המטופשת הזו שאני נזהרת כל כך מליפול לתוכה, אז אני ממשיכה בשלי ופשוט לא עונה.

אז רק רציתי שתדע שזה ממש לא בגללי, זה לגמרי בגללך. 

על קביים אליך שירי מדדים-

הה, קראי לי!

יפה עד בושה את

לבוש לתפארת אצא מדעתי,

אל אורך הבוקע בשער

כי חומה לי חגיך בקצות משעולי,

כי אימה לי שמשך הקבועה לבלי שקוע.

כי אני מתפלל,

שתהי שלי,

רק למען אוכל אותך לשכוח.

מה המחיר לחיי שחצו בגליך,

שחרדו לקולך? מה לומר, מה לתת,

לתוגה הפראית הרוצה רק אליך,

המושטת כפות לברזל הלוהט?..

פה רשרוש מבוהל מפינה אל פינה,

ותעיית אצבעות על דלתות ובריחן.

פה אורזים, יפתי, את שרידי הבינה,

כארוז צורונים וניירות לבריחה.

פה זכרך כמצור מתקרב ורוחק.

מסתחרר

מרפה

וחלילה חוזר.

את התו הקדמות, הצלול, הצוחק,

אשר לא יכילנו חליל החזה.

אם ירצה אלוהים ונרד מתליה,

ודמותך על מחר מעינינו תרפה,

אספר לך אולי מה קשה לי היה,

עד הבוקר את שמך רק ללמוד בעל פה.

את שומעת. הרוח זרה וסתוית.

אורח צועד אל ביתך שהחויר.

אם ניצבת בחלון, או רקמת, או טוית,

כבי את האור ושכבי.

את נרדמת. ואני ואכנס ואשב.

לרצפה אשב,

להביט עליך.

שותק ונכרי בחדרך השלו,

אחכה לך כמו נעליך.

אז תקומי מוארת בנגה-אויבים,

כי עבר בשנתך אלוהי.

אז תקומי,

ושני חלומות לא טובים

יתקרבו לאטם,

יאחזוך בידם,

ויובילו אותך אלי.

 _{✨ נתן אלתרמן הגאון} 

את הבודדה ששערך מופז בקרני השמש

את היחידה שלא תבקשי בי מילים

את המחכה באורך-רוח

לך אגיש את ליבי הפתוח

מה ששותת בי רק לך אתן

ויחד נאמין בארץ החופש

אם רק תאהבי את קינאתי

כפי שאוהב את בדידותך

יחד נלך

וגלי הים יציפו את עקבותינו במלח

אם תאהבי מה שאראה לך

את הבודדה שעיניך תחינה אילמת

את היחידה בתוגתך השוממת

את המחכה ויודעת שלא אבוא

שלך אני.

_{* יהונתן גפן}

_{יש לי יסוד סביר להניח שהשיר המופלא הזה מושפע מעט משיריה של אוטומי נוסקאנו (משוררת יפנית מהמאה ה 😄  שאת שיריה תרגם.} 

שאפשר להתגעגע עד כדי כך......................לסטירה.