מיש

קורים בחיים שלי כמה דברים שנורא בא לי לספר עליהם... אבל אי אפשר.
כלומר אפשר, אבל אני לא רוצה... ונכון שנורא בא לי (סליחה יהלום: 'שאני מאד רוצה'), אבל אני מתאפקת !

עם הזמן תבינו הכל, ד(ג)ברים יתבהרו. הנקודות יתחברו. החלקים ישלימו את הפאזל.
מבטיחה שיבוא רגע, שהכל יהיה ברור.

בנתיים, חשוב לי להגיד, שהחיים שלי הם שוקולד, לא כי יש לי את כל מה שאני רוצה, אלא בגלל שככה אני בוחרת לראות אותם !

גם לי יש כאב בחיים, גם לי יש עצב וצער ותסכול... לא הכל תמיד מסתדר כמו שאני מתכננת ורוצה,
אבל לפני הרבה שנים, שפר מזלי ולמדתי לנהל את החיים שלי, במקום שהחיים ינהלו אותי.
הרבה שנים של אימון, הפכו את זה לחלק ממני.

יש מישהו אחד שאומר לי ש"את משהו", ויש מישהו אחר שאומר ש"חבל שהאופטימיות שלך לא מדבקת",
ויש אותי, שאומרת שזכיתי. זכיתי לאהוב. זכיתי להיות נאהבת.
גם אם "את יודעת שזה לא יימשך לנצח" נמצא תמיד ברקע... אני יודעת שאח"כ יהיו ד(ג)ברים טובים אחרים.

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

ואני יודעת שחוץ מהבירבורים שלי, תשמחו להצצה קטנה בעלילותיה של מיש{GVR}
אז הנה:

SMSים

19:09 - מתי את מסיימת עם מ' ?

19:11 - תשע

התארגנות אחרונה, יוצאת מהבית ונכנסת לרכב שלי, חוגרת, מכניסה מפתח לסוויץ', לא מספיקה להתניע - SMS נכנס:

19:22 - את יכולה לדחות אותה בעשרים דקות ?

19:22 - כן

מסיימת להקליד ובשנייה שלוחצת SEND - הדלת נפתחת, הוא מתיישב במושב שלידי.
אני נמסה. המבט המטומטם המאוהב נמרח לי על כל הפרצוף...
הוא לא מפסיק להפתיע ! דקות של חלום !
אין מה לומר, הבנאדם (הבעלים שלי) עומד בזמנים ושולח אותי בזמן לפגישה שלי ( :

* * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * * *

SMSים

10:45 - מתי הרכבות הבאות יוצאות ?

10:45 - אבדוק ואשלח

10:47 - 11:14 מעכו. אני עוד לא מוכנה.

10:50 - הבא אחריו ?

10:51 - 12:14. מגיעה לת"א בעשרה לאחת.

10:53 - תעלי עליה

10:54 - תודה

11:00 - עשרה לאחת ? נוסעת מהר הרכבת שלך. תעלי עליה.

11:02 - סליחה. התבלבלתי בשורות. היא מגיעה בעשרה לשתיים...

11:03 - לשלוח הודעות לכאן או לכלוב?

11:03 - לכאן

11:04 - תודה. אצא מהבית עוד חצי שעה. אוהבת.

11:41 - יצאתי מהבית.

12:17 - אני על הרכבת שיצאה עכשיו מעכו. באיזו תחנה לרדת?

12:51 - רדי בעזריאלי

12:52 - תודה }{

13:54 - נחתתי. אני בדרך לשירותים (בתקווה שהם פתוחים). וגם נורא רעבה...

13:58 - אני מרוקנת וממתינה.

14:04 - גשי למסעדה שלך ותאמרי שאת מישלי

14:05 - במסעדה שישבנו בפעם שעברה?

14:05 - כן

14:06 - תודה

14:13 - אני פה. למה כל העובדים פה יודעים שאני מישלי? ומסתכלים עלי מוזר?

14:16 - אולי כי הם לא מרשים להכניס בעלי חיים בדרך כלל

14:17 - {אייקון של מסמיקה}

ההמשך... כבר לא מתועד... (אולי רק ע"י מצלמות האבטחה של המסעדה)

עשרה חודשים של שכרון חושים, של רכבת הרים, של הפתעות וריגושים,
של אהבה והכאבה, של התמסרות בלי תנאים.
עשרה חודשים שבהם אתה משחק עם הלב שלי, וזה בסדר... כי הוא שייך לך.
היום לפני עשרה חודשים נחתת אל החיים שלי, ומאז אני חיה את החלום.
אני יודעת שאולי יהיה לך קשה לקרוא את זה, אבל אני גאה להיות שייכת למלאך...

There Must Be An Angel (Playing With My Heart) / Eurythmics 

No-one on earth could feel like this.
I’m thrown and overblown with bliss.
There must be an angel
Playing with my heart.
I walk into an empty room
And suddenly my heart goes "boom"!
It’s an orchestra of angels
And they’re playing with my heart.

(must be talking to an angel)

No-one on earth could feel like this.
I’m thrown and overblown with bliss.
There must be an angel
Playing with my heart.
And when I think that I’m alone
It seems there’s more of us at home.
It’s a multitude of angels
And they’re playing with my heart.

Chorus repeats.

I must be hallucinating
Watching angels celebrating.
Could this be reactivating
All my senses dislocating?
This must be a strange deception
By celestial intervention.
Leavin’ me the recollection
Of your heavenly connection.

הקדמה: מכירים. אנשים. אוהבים. חברים. סקרנים. נותנים. מתעניינים. מפרגנים.

הרעיון היה קיים אצל היזם, המסגרת ידועה... עכשיו מתחילים לשדרג. מצרפים אלמנטים. בונים תסריט. עושים fine tuning.

שלב ההכנות: מסנג'ר, הודעות, טלפון. בירורים, גבולות, תיאומים.
הכנה לוגיסטית: מוסיקה. טכנולוגיה. ציוד. צוות. ספרייט.
_____________________________________________________________________

קצת לפני המבצע, אני נקראת למשימה מישלי:

14:35 - הודעה אדומה ממנו: שש בXXX

אני עונה באדומה: 15:45 יוצאת לדרך }{


17:54
אני מגיעה לדירת היעד, מתארגנת, מדליקה מזגן, הולכת לעשות פיפי, חולצת נעליים, מדליקה מחשב.
מחכה.

18:12 - SMS - איפה את ?

18:12 - SMS - בדירה.

18:13 - SMS - ילדה טובה

18:14 - SMS - (מסמיקה)

18:22 - אדומה ממני אליו לכלוב (הוא בכלל לא מחובר):
אז אני ילדה טובה ?
למה פתאום מפחיד אותי שאתה כותב לי את זה ?


מקבלת אדומה מהאובייקט של המשימה הבאה... שמספרת על התחושה שמשהו עומד לקרות... אולי...
אני עונה לה באדומה:
זה נורא פשוט, במצב הזה את עושה מה ש"הוא" אומר והולכת לנוח בחדר ( :
כן, אנחנו תסריטאיות מדופלמות ! גם אני עכשיו במשימה... !
ואני במתח...
}{

מקבלת ממנה עוד אדומה שמספרת לי על משימת ה"לנוח" שהיא לא ממש מצליחה לבצע ושואלת על המשימה שלי...
אני עונה לה באדומה:
הוא קרא לי למרכז. עכשיו הגעתי.
לא יודעת מה הלאה ( :
}{
מנוחה נעימה. אוהבת.

18:36 - SMS - קומה ?

18:37 - XY - SMS

18:39 - SMS - שימי כיסוי עיניים ותשאירי דלת לא נעולה

18:40 - SMS - כן אדוני. מיד.


מפגש. התחיל. אדרנלין. שקט. נגמר. אני שוב לבד.


21:05 - הודעה אדומה ממני:
נושא: אני יוצאת צפונה.
תודה על הביקור.
Y מתעכבת, אז או שהיא תחבור אליי בדרך או שהיא תבוא בכוחות עצמה.
תודה שקראת לי. תודה שבאת.
אה, אמרתי את זה כבר, אבל עוד פעם לא מזיקה ( :
ותודה ששימשת את הכוס שלי, שנינו התגעגענו אליך מאד...
אוהבת
כלבונת לומדת שלך
}{

23:15 - הודעה אדומה:
נושא: אני בבית...
אנשי הצוות תיכף מגיעים.
X איתי בטלפון.
הכנות אחרונות (צונזר)
}{

אנשי הצוות מגיעים, תיאומים אחרונים עם היזם, בדיקת הטכנולוגיה, תדרוך צוות אחרון, תיאום ציפיות והגדרת תפקידים וסמכויות.
אפילו הספקתי להעביר הדגמה קצרה של קשירת גוף.
מס' 1 צופה במצלמה, בי ובמתרחש, בזמן שאני מנהלת את החמ"ל.
לא פשוט להיות בו זמנית בשני המקומות, שולטת ונשלטת, מנהלת - אבל תחת פיקוח (על אף שהוא הבהיר לי שהוא על תקן צופה בלבד).
הסוויצ'יות שלי היא לא דבר חדש, אני טוטאלית גם בה: כשאני שולטת זה עד הסוף, כשאני נשלטת... טוב, את זה אתם כבר יודעים...
אבל להיות בו זמנית גם וגם, זה לא מוכר לי ולא פשוט בכלל.
מה גם שכמו שאני מכירה את מס' 1, אני יכולה בשניה לגלות שהכל מתהפך עליי.

אני נכנסת להתקלח ועוברת לתלבושת "משימה בלתי אפשרית". הכל מוכן.

1:07 יוצאים לדרך (תרתי משמע)

הפרטים ~ לא שלי ~ הם כאן ~ (היה שם פוסט של ה"אובייקטית" שירד מהאוויר, זה מה יש).
אני הייתי שם חלק מ"צוות לעניין", רק המוציאים לפועל, סטטיסטים בסרט, תפאורה.

רק משתפת שהיה לי מדהים, אני מרגישה שזו הייתה זכות להיות חלק מכל זה.

מקדישה את השיר הבא לכל המעורבים והמעורבות... ניסים באמת קורים !

אחרי הפגישה של יום ראשון, שהייתה מאד טעונה ומרגשת ומפחידה ואוהבת ומכאיבה ומעמתת ומגדירה...
עברתי יומיים של רגשות ומחשבות, של תובנות והפנמה.
של שיחות והודעות ובירור מדוקדק, של מה שהתרחש ושל מה שזה עשה לי מכל זווית אפשרית.

שיחת מסנג'ר לילית שהנושא האחרון שעלה בה, היה בקשה מיוחדת שלי לבעלים שלי:

אני אשקול את זה.
תודה
אח"כ עלתה לי מחשבה על זה, אנקדוטה
שבמצב כזה, יכול אדון לשאול את השפחה שלו, אם היא רוצה משהו כזה, מה היא מוכנה לתת בתמורה, איזה מחיר לשלם
רק שבמקרה שלנו, אין לי מה לתת - כי הכל ממילא כבר שלך...
סתם משהו שהצחיק אותי
בעיה ...
ילדונת ...
אדוני
לילה טוב.
לילה טוב. תודה על השיחה...
זה בסדר שביקשתי כזה דבר ?
את יכולה לבקש הכל.
תודה
ברור לי שלבקש זה לא אומר לקבל
ושגם אם תסכים, זה יהיה כמו שאתה מחליט, בפורמט שנכון בעיניך
(ולא בטוח שאדע אם הסכמת או לא)
זהו ?
סליחה
אני שותקת
לפני שאני שוכח ...
מחר בבוקר
תהיי זמינה מול המסנג'ר בשעה עשר.
העוזרת תהיה כאן (אתה זוכר ?)
להיות בחדר ?
כן, תסתגרי לך בחדר.
שימי את הקולר האדום.
תודה מס' 1
שמלה יפה.
ותהיי סקסית.
ווף אדוני
מישהו יפנה אלייך.
את שלו לשעה וחצי.
מישהו יפנה אליי במסנג'ר הזה ?
כן.
זה לא יהיה אתה ?
תחכי למחר.
אם תקבלי הזמנה - תאשרי אותה.
לעשות כל מה שמבקש ?
כן.
ווף (כן) אדוני
הכל נשאר בוירטואליה.
אם את מרגישה שזה יותר מדי בשבילך - את מפסיקה אותו.
מיוזמתך.
זה ברור ?
ווף
ואני רוצה דיווח מפורט על איך עבר לך מיד אחר כך.
כמובן
תתנהגי יפה }{
כמה שאני יכולה
לילה טוב צעצועית שלי.
לילה טוב אדוני
}{
}{
עוד משהו ...
עד להודעה חדשה, הוא מקבל אותך לשעה וחצי בשבוע.
הבנתי
הבנת ?
ווף אדוני
(אפשר רק בזה לכתוב "כן" ?)
אפשר.
תודה
אז כן אדוני
לילה טוב ילדונת שלי.
לילה טוב אדוני (מהילדונת הנוזלת כאן)

- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

קמתי הבוקר מאד מוקדם, לוגיסטיקות של חיים...
לפעמים אין ברירה וגם אני נאלצת להיכנע לתכתיבי העולם הנורמטיבי שקם בבוקר
(זה כשהבעלים שלי לא שולח אותי לבי"ס או לאיזו משימת השכמה אחרת).

08:23 - אחת מההודעות האדומות שנשלחו אליו במהלך הבוקר:

אני רוצה להתפטר. מהחיים בבוקר. איכס איזה שעות מגעילות.
מיליון מכוניות בכביש. עומדים זזים עומדים זזים. ושמש מגעילה של בוקר שעושה בחילה.
והעוזרת החמודה לא סתמה את הפה כל הדרך וסיפרה ודיברה (מזל שלא הייתי צריכה להגיב יותר מידי).
(בטח ככה אתה חושב כשאני נכנסת לשטף של דיבורים ולא סותמת...).
נראה לי שנכנס לי קרם לעין, כל הדרך חזרה דמעתי ובקושי הצלחתי להחזיק אותה פקוחה.

מתבאסת מהשעה 10:00.
מודאגת מזה שאקבל הזמנה במסנג'ר מ[הזה] ואני לא לבד בבית.
מקווה ש[הזה] יהיה אתה (למרות שאני בטח לא אדע).
כל מיני אפשרויות לזהות של [הזה] הזה.
[הזה] יכול להיות מישהו שאני מכירה (אולי אפילו מישהו מחבריי או חברותיי).
[הזה] יכול להיות בכלל אשה.
[הזה] יכול להיות מישהו שמכיר אותי מהחיים הוניליים (ואולי הראית תמונה שלי ולא אמר לך שמכיר ?).
טוב, מפסיקה לחפור. יהיה מה שיהיה.

אני יוצאת לסידורים, היא מנקה בנתיים את החדר שלי קודם כל.
אתמול בלילה, עשיתי בבית סיבוב לעשות טיהור של כל מה שהיא לא אמורה לראות. מקווה שלא שכחתי כלום:
הרצועה הסגולה שקשורה לרגל של המיטה, הרשימה "במקום הבטוח" בגב דלת המטבח.

שלך
}{

שיחת מסנג'ר - 09:54:46

"בוקר טוב..." (ולא מהמסנג'ר של הבעלים שלי)

אני מתרגשת, אני מרוגשת, זה מוזר לי.

הבעלים שלי בנתיים מחובר באתר, נמצא בטווח ביטחון, נעים לי לדעת שמחובר, להרגיש שנמצא קרוב, שם…כאן…

באיזה שלב די התחלתי נפתחת מצלמה, רק מהצד שלי.
נראה ש[הוא] במצב רוח די מבודח, מתעניין לדעת מה אני לובשת (עכשיו כבר אין לכם ספקות שמדובר ב[הוא] ולא ב[היא]).

מוצא חן בעיניו מה שהוא רואה ועוד יותר ההשלמות שאני מוסיפה בכתב (תנו לדמיון שלכם לעוף).
אני נבוכה (משהו שלא קורה לי הרבה בחיים), מרגישה לא יפה במצלמה, כותבת את זה, מקבלת תגובה ומיד בקשה לסיבוב בחדר.
[הוא] נהנה מהיכולת שלו לתפעל אותי דרך המצלמה.
השאלות שלי גורמות לו להבין, עד כמה ההוראות שלו צריכות להיות ממוקדות וספציפיות.
לא כי אני מתחכמת, אלא כי כשאני במצב שבו ההתנהגות שלי מופעלת ע"י גורם חיצוני, המוח שלי רק ממיר מידע, ואם המידע הזה חסר פרט, אני לא יודעת מה לעשות (קצת כמו בתכנות מחשבים... לא שאני מבינה בזה, אבל נדמה לי שלפעמים סימן אחד קטן – חסר או עודף – משבית את כל ההפעלה).

אז במקרה הזה שאלתי, אם הסיבוב הוא של המצלמה (כדי שיראה את החדר) או שלי בחדר (כדי שיראה אותי).
זה מה שנקרא שאלות קיטבג, אבל אין לי ברירה, אני חייבת לשאול, גם במחיר שזה נותן רעיונות שלא היו שם קודם.

זה מעניין, כי [הוא] אמנם מתפעל וחוקר, אבל גם משתף במה שעובר עליו, אי שם, בצד השני של הוירטואליה...
וזה נעים לי... יש בזה מן האינטימיות... (לא לחשוב עדיין על מין ! זה מן בלי י' !).

באיזה שלב אני נזכרת שאולי [הוא] גם שומע (שיחת וידאו) ושואלת על זה (שוב קיטבג).
מסתבר שכן, ו[הוא] גם רוצה לבחון את איכות הסאונד ומבקש שאשיר את "הילדה הכי יפה בגן"...
נכון שהגשמים הראשונים כבר הגיעו, אבל אני לא צריכה שיטפונות על מצפוני ( :

אני מתחילה לשיר, זה מהיר מידי בעיניו "את רוצה לסיים מהר ?"
מתחילה מהתחלה, יותר לאט. המבוכה מתחילה להתפוגג. שוב מגלה את כוחה של ההסתגלות.
משם השיחה ממשיכה כש[הוא] מקליד ואני מדברת, [הוא] שואל בכתיבה ואני עונה בקול.
[הוא] שומע אותי צוחקת, נושמת, נאנחת, שותקת.... אני מצליחה להרגיש אותו.

חשוב לו שאני ארגיש יפה וסקסית (בדר"כ אני כן), עכשיו לא כל הזמן, יש רגעים שלא, נראה לי ש[הוא] לא מצליח להבין את זה.
זה אולי משהו שרק נשים יכולות להבין...

הזמן עובר, השיחה נעשית יותר אינטימית, הזמן הולך ואוזל.
[הוא] רוצה להנות מהצעצוע הזה כמה שאפשר, לבדוק את כל הפונקציות שלו, לנצל את כל הזמן שהוא מחזיק בו,
אבל גם לא למצות אותו לגמרי, אולי כדי שיישאר לו חשק לשחק בצעצוע הזה שוב ?

"תוציאי לשון"
"זה מצחיק... איך אנחנו עוברים מפה לשם... ממקום כזה לאחר..."
"ואני צריך לזכור לתת הוראות יותר מפורשות... לא התכוונתי שתשאירי אותה כל כך הרבה זמן בחוץ למרות שזה נחמד"
"אז להכניס ?" (אני כותבת... טוב, הלשון שלי בחוץ, אין לי הרבה ברירות...)
"כן"
"זה קשה. תודה..."

טוב, חוזרים לעניין נחיצות הביגוד, כן, לא, כמה, למה, להוריד, להעלות, להזיז. (מריונטה... צעצועית).
ואז נכנס המין (עם ה-י') לתמונה (תרתי משמע).
אלגנטי ה[הוא] הזה, יודע מה הוא רוצה, אבל מאד קשוב לי, לא מוכן לוותר על האנושיות שלי, לא באמת מוכן לראות בי צעצוע.
זה מחמיא, אפילו מאד, אבל זה יוצר אצלי דיסוננס, כנראה שכאן, אני צריכה שחור ולבן.

ההוראות שלו הופכות ליותר ספציפיות ואני עושה מה שהוא מבקש.
כל כך רוצה שהבעלים שלי יהיה גאה בצעצוע שלו. הבעלים שנמצא איתי כל הזמן, גם כשאני לבד בחדר שלי מול ה[הוא] במצלמה.

מידי פעם [הוא] כותב משהו על ההמשך, על השעה וחצי הבאה שלנו, פרומו, טיזר, משאלה ?

שואל אם אני רוצה לסכם את החוויה... אני עונה שכן וגם מסכמת...
"חבל... הייתי שמח לקרוא פוסט על השעה וחצי הזאת"

נגמר הזמן. נפרדים.

עד הפעם הבאה.

הוא

לקח אותי

עוד צעד

בתהליך

הפיכתי

מאשה

לכלבה

אחרי הסיפור של אוהבת השירה, שעבר דרכי לפני שפורסם, עניין התספורת והקרחת, עלה סביבי מידי פעם...

יום רביעי בלילה... הודעה אדומה ממני אליו:

משהו שאתה לא יודע עליי 221 --------------------------------- 02:56 - 02/09/10

בחיים שלי לא היתה לי בעיה עם השיער שלי, כמו שיש לי עכשיו.

כשהלכתי למספרה כדי לצבוע את השיער משחור לאדום, הספר הציע לי משהו הדרגתי או מיידי.
ביקשתי את הטיפול המיידי עם חומר שלא ידעתי שישפיע ככה על השיער שלי ויעשה ממנו קש.
אני לא יודעת אם אתה זוכר את המגע שלו קודם, אבל הוא היה רך ונעים, עכשיו הוא קשה ומחוספס.

זו אולי הסיבה שלא פחדתי שתקצץ לי אותו, אפילו הכנתי את עצמי נפשית (ואני עדיין) לקרחת...


יום חמישי בצהריים... שיחת מסנג'ר:

13:33:17 מצלמה.
13:34:20 אני בדיוק כותבת תגובה לאדומה בבלוג...
13:34:30 אני מפריע ?
13:34:36 אף פעם !
13:34:49 יפה לך הפזור.
13:34:56 בשבילך, פיזרתי הרגע
13:35:12 מה הסיפור עם השיער ?
13:35:29 הוא לא נעים כמו שהוא היה תמיד, אבל הוא יגדל ואז אני אסתפר (אם תרשה לי)
13:36:10 ביקשת לעשות קרחת.
13:36:19 אני שוקל את זה בחיוב.
13:36:39 אז אני לוקחת אחריות על העברת מסר לקויה מבחינתי
13:36:52 את לא צריכה להתנצל
13:36:57 אני יכולה בבקשה להבהיר את עצמי ? (לא את השיער)
13:37:12 כמו שאת רואה - אני מבין אותך גם כשאת מתבטאת לקוי.
13:37:23 את מבקשת לעשות קרחת.
13:37:34 הבנתי
13:37:36 ואני שוקל את בקשתך בחיוב.
13:37:43 כן אדוני
13:37:52 יותר טוב.
13:38:01 זה מזכיר לי משהו. ראית את הסרט "משחק הדמעות" ?
13:38:19 לא.
13:38:24 ממליצה בחום
בכל אופן - יש שם קטע (אני קצת אהרוס לך, אבל אין ברירה),
שבו הבחור נמצא בקשר עם מישהי (שהיא בעצם גבר) אבל היא נראית אישה לכל דבר -
מאופרת עם שיער ארוך, סקסית בטירוף. והוא מבקש ממנה להסתפר קצוץ (כמעט קרחת)
והיא מוכנה לעשות בשבילו הכל, אבל היא מפחדת שהוא יעזוב אותה אחרי כן והיא תישאר ככה,
שוב גברית כמו שהיא לא רוצה להיות.
והיא מסתפרת למענו (קצוץ קצוץ), חוזרת להראות כמו בן, כפי שהוא ביקש והוא עוזב אותה בכל מקרה.
קטע קשה מאד - אז הסיטואציה הזאת מזכירה לי את הסצנה מהסרט.
ובבקשה, אל תהיה ציני ותשאל אותי אם אני גבר או כלבה, כי באמת שאני לוקחת את כל זה מאד ברצינות...
13:42:26 אני יודע.
13:42:42 ואם תחליט שאני עושה קרחת - אני עושה קרחת
13:42:52 אני יודע.
13:43:08 טוב...
13:43:28 המספרה שלך פתוחה היום ?
13:43:39 אני משערת שכן
13:44:20 צריך לקבוע תור שבוע מראש או שזו מספרה עירונית טיפוסית ?
13:44:28 תלוי, לפעמים יש לו זמן ולפעמים צריך כמה שעות מראש
13:45:03 אני תיכף משתינה פה על השטיח מפחד
13:45:07 טוב.
13:45:18 תמתיני.
13:54:00 עייפה ?
13:54:06 כן
13:54:22 טוב.
13:54:38 תבדקי הודעות עד 15:00
13:54:54 אני אחשוב על זה עוד קצת.
13:55:01 כן אדוני. רק מעדכנת שקבעתי עם X בשעה... להודיע על אפשרות לשינוי ?
13:56:17 לא.
13:56:24 תודה
13:56:33 צאי בזמן.
13:56:42 כן מס' 1
13:57:05 אם אחליט שהולכים על זה - נעשה את בבוקר.
13:57:06 אני צריכה לספר לך שאני מפוחדת ?
פחות ממה שזה יעשה לי, יותר מההשלכות של זה מול אנשים אחרים, המשפחה, בעבודה.
אני לא יודעת אם הבנות יוכלו להסתכל עליי, בעיקר זה מפחיד אותי
13:58:39 הן יוכלו. הן יתרגלו ראשונות. יצחקו איתך עלייך.
13:58:48 אני מקווה
13:59:04 להתראות בינתיים.
(בשלב הזה אני כבר בוכה...)
13:59:10 להתראות
13:59:35 אפשר לקבל נשיקה ? בבקשה ?
13:59:48 אפשר.
13:59:56 תתקרבי לכאן
14:00:11 }{
(בשלב הזה אני כבר בוכה מאד...)
14:00:29 זה כנראה יותר מפחיד אותי ממה שחשבתי קודם
14:00:39 אני רואה.
14:00:51 אבל אני אקבל כל מה שתחליט. אתה יודע את זה
14:01:02 אני יודע.
14:01:27 תבדקי הודעות עד שאת יוצאת ואחרי שאת חוזרת.
14:01:35 כן אדוני
(שלוש דקות כמעט, של המון המון בכי...)
14:04:20 }{
14:04:23 }{
14:04:30 ואל תדאגי.
14:04:39 אני לא דואגת, אני בוטחת בך
14:04:44 יצמח לך שיער מאוד חלק אחר כך.
14:04:58 }{
14:05:01 }{


יום ראשון...

"תעמדי."

הולך וחוזר אחרי כמה שניות...
נצמד אליי מאחור ומחבק אותי חזק, מושך את הידיים שלי מאחורי הגב שלי ושלו ומצמיד אותן אליו.
אני מרגישה אותו אוסף את כל השיער שלי בידיים שלו ושומעת את המספריים גוזרות.
אני מתחילה לבכות.
הוא מחבק.
בכי וחיבוק.
ואני יודעת ברגע הזה, ששוב... בחרתי ללכת איתו עד הסוף, בלי גבולות.


* למודאגים ולמודאגות ~ רוב השיער עוד פה... בנתיים... ( :

זה היה רגע קסום, שלפניו ואחריו היו כל מיני ד(ג)ברים.
הוא חיבק אותי חזק ואוהב ועוטף, כשאני למרגלותיו... ופתאום היה נדמה לי שהוא עומד להגיד לי משהו, אולי אפילו משהו גדול.
ביקשתי רשות לשאול שאלה וכשקיבלתי אישור, שאלתי אותו, אם הוא עומד לשחרר אותי.

עם המבט הזה שלו, שיש בו קצת הפתעה וקצת חיוך והרבה חיבור, הוא שאל "מאיפה זה הגיע ?"
אז עניתי לו שהחיבוק הזה הרגיש כמו הכנה להודעה דרמטית.

הוא שאל אותי, אם מעכשיו אסור לו לחבק אותי, כי כל פעם שהוא יחבק אותי, אני אחשוב ש... ?
ואז הוא אמר, שהוא לא מתכוון לשחרר אותי בנתיים, וכשזה יקרה - הוא יגיד לי.

נצמדתי לעוד כמה שניות שקטות ואז אמרתי לו, שברור שהוא יודיע לי, אבל בטח יבוא בדיוק כזה חיבוק לפני זה....
הוא כנראה היה מספיק משועשע מהסיטואציה (וממני) וגם מצא שזו אכסיומה הגיונית והציע שנעשה הסכם:
אני אבקש תאריך יעד, שאם הוא יאשר אותו, הוא מבטיח לא לשחרר אותי עד אליו,
ואני אוכל להיות שקטה במהלך כל התקופה ~ כך חרדת הנטישה שלי תוכל לנוח.

טוב, אז בגלל שיש לי שריטה רצינית בתחום הזה, שיושבת על הטבעה עתיקת יומין,
ש"לא הגיוני שמישהו ירצה להיות במחוייבות איתי לאורך זמן", ביקשתי עד ה-1 באוקטובר.

הוא היה די מופתע, שלא ניצלתי את ההזדמנות וביקשתי תאריך יותר רחוק שיבטיח לי יותר זמן,
אבל הוא כבר מכיר אותי מספיק כדי לדעת שזה לא בגלל שאני לא רוצה, אלא בגלל שזה נראה לי חצוף לנצל את הנדיבות שלו.
קיבלתי אישור לתאריך שביקשתי.

...אבל ה-1 באוקטובר מתקרב בצעדי ענק... למישהו יש רעיון, איך עוצרים את הזמן ?

01/09/10 ~ תכתובת הודעות אדומות:


13:42
...
אני מצליחה להסחף בהתרגשות של כולם מסביב על יום ראשון של שנה"ל,
ובעיקר מזה שכל הילדים צריכים ללכת לבי"ס ואני לא (אייקון מסמיק)...
זה מדגיש לי את החופש שיש לי (בנתיים).
...


14:29

בוקר אור שיפחה.

תאמרי לי - יש לך בית ספר ליד הבית ? יסודי ? תיכון ?


14:30

בוקר אור אדון.

תיכון...
ישר עולה לי מחשבה ( :
היא מיד נכנסת "לרשימה"
וצחוק גדול שמתגלגל פה !


14:37

מחר בבוקר - את מתייצבת שם, לפני הצילצול הראשון, כמובן.

אני רוצה תמונה שלך שם, עם שלט שאומר - איזה כיף שסיימתי ללמוד ואני יכולה לקום מתי שהוא רוצה !

(אם תאחרי - תגשי מיד למנהל(ת) ותבקשי פתק שהאיחור נסלח לך)


14:39

כן אדוני.

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~
* התמונה המבוקשת כמובן נשלחה במייל...

אני ישנה... כהרגלי ערומה. החדר חשוך, מאוורר התקרה מפזר רוח נעימה.

13:02 - SMS מעיר אותי - בוקר טוב

בשניה שאני רואה שזה ממנו, מרגישה את גל ההתרגשות עובר בגוף.

מקלידה מיד ושולחת: גם לך אדוני...

מניחה את הסלולרי ליד המיטה ואת הראש חזרה על המזרון, לוקחת כמה שניות להתעורר.
ואז...

ספאנקקקק על הישבן !

אני קופצת "אמאל'ה !"

הוא מתיישב על המיטה ואני מתכרבלת אל הירך שלו, שנינו מתגלגלים מצחוק.

איך אתה מצליח לעשות את זה ? ...להכנס בלי שאשמע כלום ?

מסקנות מהשעות הבאות:
1. השמיעה שלי לא משהו.
2. האטבים בבית שלי לא נחמדים.
3. אני יודעת להכין סנדביץ' כשהעיניים שלי מכוסות (אין לי מושג איך התוצאה נראתה, אבל היה טעים).
4. להבהיר לאמא שאם אני צוחקת בטלפון, זה לא בהכרח כי מדגדגים אותי (לצביטות יכול להיות אותו אפקט).
5. ארגז נצרים לא נשאר שלם אחרי שעושים עליו כלבה.
6. למצוא דרך לבקש מזה שמנהל את העניינים, שישים דברים (את ה-KY למשל) במקומות, שאוכל אח"כ כשאני מסדרת, למצוא אותם...
7. כשחם, אז חם.
8. להתקלח עם כיסוי עיניים זה דבר מחרמן ביותר.
9. אני אוהבת שאתה מגיע הביתה.

חלומות, מתהפכת, ישנה, עוד חלומות, ים הייתה שם, גם אתה באיזה אופן, חו"ל, מיש-מש של חלומות.

טלפון מחסוי.
אם זה היה מזוהה כלשהו - לא הייתי עונה. אבל בגלל שזה חסוי, וזה עלול להיות אתה, אני חייבת לענות.

"שלום, כאן מריאנה מחברת אריאל, זכית במתנה !"

"לא עכשיו" - אני אומרת לה.

"זה ייקח רק דקה, חבל..."

"לא. עכשיו." אני חוזרת על עצמי ושומעת איך אני הופכת ברגע לרוטווילרית.

אני קשורה עם הקולר והרצועה, הרגע הוערתי משינה... לא מאד נוחה...
שומעים עליי, שאו התעוררתי הרגע משינה, או שאני חולה סופנית, או שאני אחרי לוויה טראגית.

"אבל זכית במתנה... לא חבל ?"

חבל יהיה מאד, אם את תישארי איתי על הקו, עוד יותר מעשר שניות, אני חושבת לעצמי בראש ולא אומרת,
אבל כן מסננת שוב דרך השיניים: "אמרתי, לא עכשיו !"

"אני מסיימת לעבוד בארבע"(מעניין לי את הזנב !?!)
"מתי אני יכולה להתקשר אליך שוב ? חבל... מתנה..."
היא בקול מתחנן... (יכול להיות שהכלבה הזאת קיבלה משימה מהבעלים שלה (או שלי) להרוס לי את השינה ? או את החיים ?

"שלוש" אני כבר בחצי נביחה, מנתקת ומחזירה את הנייד לשידה.


!!! IN YOUR MOTHER - LEAVE ME


טוב... התעוררתי כבר לגמרי.... קמתי...

גורונת אוהבת שלך
}{