פנטזיה שמתבשלת אצלי כבר שנים ועוד לא זכיתי לממש ממוקמת בחוות סוסים. בתסריט שאני רוקמת אני מגיעה בתא מטען עירומה, קשורה היטב ועם שק כהה על הראש. שוכבת בחשכה ארוזה בין הגלגל הרזרבי לג'ק ולמיטב ידיעתי מאסטר הביא אותי למפגש חברים לילי במקום שבחר לפליי פארטי. כשאנחנו מגיעים, המכונית נעצרת ותא המטען נפתח. מעליי מתנהלת שיחה בין מאסטר לגבר נוסף. הבאתי לך את השפחה שלי, כמו שקבענו. היא מחונכת היטב אבל יש בה זיק של מרדנות שהייתי רוצה לשבור. הגבר הלא מזוהה מהנהן בהבנה ומתקרב אל תא המטען שבו אני עדיין שוכבת בתנוחה עוברית חסרת אונים. האוזניים שלי מזדקרות כשהוא קרב אליי ואומר למאסטר בחיוך, אל דאגה, אני אדאג להחזיר אותה אליך כשהיא מאולפת ללא רבב. כן, ככה הוא אומר. התנסחות דרמטית שהוא מלווה בליטוף הירך החשופה כמי שאומד את מסת השריר שלה. מאסטר והגבר מתרחקים על מנת לסגור את הפרטים הרחק ממני ואני, למרות האמון שיש לי במאסטר, לא מצליחה להפסיק לרעוד מפחד וממה שהם מתכננים עבורי.
בשלב מסוים, ידיים חזקות אוחזות בי בקרסוליי ובכתפיי ואני מונפת מתא המטען על גבי משטח קשה. בשלב ראשון, אומר המארח שלנו, נלביש אותה. אני אוהב שהשפחות מבינות מהרגע הראשון שלהן כאן מה ומי הן. השק הכהה מוסר מראשי ולעיניי נגלה מראה הזוי. חוות סוסים רחבת ידיים, בית כפרי לצדה, אסם, גדרות וריח חציר באוויר. אני שרועה על פלטפורמה מוגבהת על גלגלים שרתומה לשתי סוסות. כשאני כותבת סוסות, כוונתי לשתי נשים ערומות שלעורן רק רצועות עור, רסן בפיהן זנב ארוך תלוי מישבניהן. המארח שלנו קרב אליי ואני נמלאת פחד תהומי. גבר נוסף נכנס לשדה הראייה שלי ושניהם מעמידים אותי על ארבע על גבי הפלטפורמה ובזריזות יעילה מלבישים על ראשי רסן ענק שפוער את הלסתות שלי ומוצמד במערכת רצועות עור. מאסטר, מצדו, צופה מהצד, מעשן, ונראה שהוא די נהנה ממה שמתרחש לפניו. המארח שלנו אוחז ברסן שלי ומצמיד את קדמת הרסן לשרשרת שננעלת לפלטפורמה. אינני יכולה להזיז את הראש. השרשרת קצרה ומאלצת אותי להנמיך את פלג הגוף מטה. אני מנסה להיאבק. הכול מפחיד אותי נורא. תחושה חייתית מתגנבת לי לחזה ואני משמיעה קולות לא מזוהים לכל מי ששומע, בניסיון להביע את מחאתי. המארח שלנו עוזב אותי כך והוא ומאסטר נכנסים אל הבית לשתות משהו ולחתום על מסמכים. זה כל מה שאפשרו לי לשמוע. כל היתר נותר בגדר תעלומה עבורי.
כחצי שעה לאחר מכן, מאסטר יוצא את פתח הבית, לוחץ את ידו של המארח ונכנס לרכבו. בלי להיפרד או כל מחווה לכיווני, הוא מתניע ונוסע. המארח קרב אליי ובלי הרבה טקסיות עולה על המושב מושך במושכות והסוסות מתחילות לצעוד קדימה. הנסיעה אורכת דקות ספורות, עד לכניסה לאסם. מתירים אותי מהשרשרת ואני מובלת פנימה. בפנים אני רואה תאים תאים עשויים עץ, על הרצפה מפוזר חציר וציוד רכיבה תלוי על הקירות. בפינה אחת של האסם ישנו שולחן מתכתי מוגבה ולידו מיני אביזרים רפואיים, צינורות גומי, חבלים רסנים ועוד. נורה אחת דלוקה באסם והיא מאירה רק את אותה פינה באור לבן חזק. כל זה מאותת לי שאני עומדת לחוות דברים שמעולם לא חוויתי ושזו לא תהיה קייטנה, ממש לא. אני מובלת לאחד התאים, הרסן שבתוך פי נשאר עליי ועתה מוסיף לי המארח שלי גם כיסויי עיניים עשויים עור בצידי ראשי, שמגבילים את שדה הראייה שלי.
את תישארי כאן הלילה ובלילות הבאים, פותח המארח. יש לך פה מי שתייה, הוא מורה על דלי ואת יכולה להתפנות על החציר. אני המאמן ואת, מרגע זה ועד שניפרד, סוסה. אין לך זכות דיבור ואנשי הצוות שלי ואני נוודא שלא תוכלי, בעזרת אביזרים שונים שיימנעו ממך להגות ולו מילה אחת. אני מאמין שהדרך להפיכת שפחה לבעל חיים מתחילה בחסימת הפה, הוא מחייך בסיפוק. בינתיים, הרסן שלך יישאר עלייך ומחר נתחיל לעצב אותך מחדש. את תהיי כאן עד שאני והמאסטר שלך נחליט שאת מאולפת ויכולה לחזור הביתה. עד אז, את ואני נלמד להכיר זה את זו באמצעים פולשניים ושיטות בדוקות לאילוף. עכשיו שכבי על החציר. שרשרת כבדה מוצמדת שוב אל הרסן שלי והקצה השני שלה מוצמד לטבעת ברצפת הבטון של התא. אינני יכולה לזוז כמעט. ידיי נותרו חופשיות, אבל רגליי נקשרות כל אחת בשרשרת משלה ואני נשכבת על החציר הדוקרני.
המאמן סוקר אותי בעיניו. יש לנו עבודה רבה מחר, כדאי שתנוחי הלילה. תזכרי רק את הדבר הבא, את כאן כדי ללמוד כיצד להיות סוסה עובדת ואני, בתור המאמן שלך, אעשה הכול כדי שתלמדי, בכל אמצעי. בדברים אלה, הוא סובב ויוצא את האסם. אני נשארת כך, מתנשפת דרך הרסן שלי בהיסטריה ובשלב מסוים הגוף שלי מכבה את עצמו ואני נרדמת.
