לפני 13 שנים. 24 במאי 2010 בשעה 11:45
ישבתי על הספסל בגן השעשועים, ילדים וטף רצים מקצה לקצה צדים דרקונים ומשמידים אבירים מושחתים.
הנסיכה הבלונדינית רצה לאמא שתנקה לה את הידיים מן הבוץ הרעיל של הנסיך הרשע, וכתר המלוכה מושלך על הארץ, מתפרק לעלים וזרדים.
הוא התיישב לידי בחיוך, הרמתי את ראשי, עולמם של הילדים חומק מבין אצבעותיי, ואני מוצאת את עצמי מחייכת אליו בחזרה. בדמיוני הוא לבש מכנס קצר, מגפיים לרגליו, בצבע כתום, וגופיית סבא, שיערו הבלונדיני הגיע לכתפיו , קצוות שרופים ועיניים כחולות, שזוף וענק בגודלו, לפחות כ1.90 וכתפיו תפסו כחצי ספסל.
בזמן שהחזרתי את מבטי לכיוון גן הילדים, הוא התחיל לדבר, מילים מעורבבות עם שברי דמיון ובקבוק וודקה מהלילה שעבר, הוא הריח כמו הפרחים הצהובים שלדודה שלי היה בגינה שגדלתי, מתוק אבל חריף.
"זה מעניין את לא חושבת?" אני ממצמצת, לא הקשבתי לו "מה מעניין?"אני שואלת והוא מחייך אליי וחושף סט שיניים מושלם.
"החיים" הוא צוחק ואני צוחקת איתו , אבל לא מבינה למה, הוא קוסם, אני מחליטה באותו רגע שהוא קוסם,
ובגדיו משתנים לגלימה ארוכה, ופתאום כל תשומת לבי מתמקדת בו.
הוא מספר לי שקוראים לו גלעד, אבל אני חושבת שקוראים לו גלבול הקוסם.
הוא תופס בידי ומוביל אותי לחוף הים, לטייל על החול, מספר לי על חייו, ואני...פעורת פה.
הוא מספר לי שהוא כבר גדול, אני חושבת שהוא בן 420, אבל הוא טוען שהוא רק בן 28, שפתיו מגוללות סיפור על נער שובב, שגדל במושב, ושירת בקרבי, בצבא הקוסמים כמובן.
נער שלמד לגלוש כבר בגיל 8 ולעולם לא טייל, כי הוא מאוהב בישראל, הוא גם מוסיף ואומר "אני לא מבין למה הם נוסעים לחפש את עצמם " הוא מתכוון לקוסמים האחרים "כשבסופו של דבר..הכל נמצא ממש כאן"
אני מדליקה סיגריה והוא אומר לי שבסוף אני אמות מזה.
אני מתחכמת עם חיוך "בסוף מתים מהחיים" הוא נוחר לעברי בלגלוג קל "אז את פשוט מקדימה את הסוף?"
הוא לא נותן לי אופציה אחרת.
אני מכבה את הסיגריה.
הוא מספר לי על אהבת חייו, הם נהגו לשבת יד ביד על החוף, ולצחוק עד אור הבוקר, הוא מספר לי על מסיבות הטבע, ואני חושבת לעצמי שמסיבות טבע של קוסמים זה בטח ממש מגניב.
הוא גם מספר לי על חברים שלו, הקוסמים האחרים, ומבטיח שיום אחד יכיר לי אותם, אבל לי זה לא כל כך חשוב, מספיק לי להכיר קוסם אחד.
הוא ממשיך ומספר על היום שהוא סיים ללמוד, ועל ההחלטה לא להמשיך לאוניברסיטת הקוסמים, כי הוא מעדיף להשליך את קסמיו על הגלשן, הוא מצביע לכיוון הים ומספר לי על הזרם הבוקע, מופתע כאשר הרמתי את ידי, והצבעתי על הזרם לפניו, צחקנו.
הוא שואל אותי שאלות, ואני עונה, מבלי להסתיר יותר מדי מידע, הוא צוחק עלי שהוא מגלה בת כמה אני, ומחבק אותי כמו שאח גדול מחבק אחות קטנה.
הוא קוסם.
הוא חייב להיות.
הוא מספר לי על התקופה שהוא נפל מהגלשן, יום אחר יום, שבוע אחר שבוע.
אני עושה פרצוף עצוב והוא נושק לי על המצח, יש לו שפתיים רכות, ואני נמסה.
הוא מרים אותי באויר ועוזר לי לטפס על שובר הגלים, אני מתבוננת בגלים הנשברים על המזח, וחושבת על בתולות הים שמצותתות לנו בדממה העולה של הגלים.
"גם אני אהיה קוסמת יום אחד?" הוא מחייך "ברור שכן, את כבר אחת" אני מחייכת ומאמינה לו, בכל לבי אני מאמינה לו. הוא מרים את היד ומצביע לאופק "ברבורים" הוא מציין ואני מתחילה לספור כ-6 ברבורים לפני עליית הגלים הגדולים, אני מרימה את ידי ומצביעה לכיוון אחר "השבירה שם טובה יותר"
אבל אני רואה שכבר יותר מדי קוסמים אחרים תפסו את הקו.
הוא מספר לי על היום שהוא החליט לעזוב את הכל, ביום שאמרו לו שהוא כבר לא צריך להמשיך להילחם.
הוא החליט לחיות בבקתה קטנה בעיר הקוסמים, ולקום כל בוקר על הים, להתחבק עם הגלים.
"עד שאני כבר לא אוכל לחתור" הוא מוסיף ואני שוב עושה פרצוף "אבל למה?" אני שואלת והוא מרים את כתפיו
"כי אין בזה טעם...אני מעדיף לחוות את הכל בצורה הטהורה שיש"
עכשיו הוא מדבר איתי על סמים, אלכוהול, ועל סקס.
מספר לי כמה שהסמים לקחו את כוחותיו, הפכו אותו לעיוור מול היופי שהיה מול עיניו, הוא איבד אותה, הוא איבד את הקסם, והאלכוהול....רק עזר.
אני נשענת לו על הכתף, השמש כבר עומדת להיות חזקה מדי בשבילו, כי הוא קוסם כזה של לפנות בוקר.
"סמים, אלכוהול, אלו תוספים...אנחנו תמיד מחפשים להוסיף לעצמנו...שבאמת לא צריך" הוא לא אומר את זה בשבילי, הוא גם לא מעביר עליי ביקורת, הוא פשוט מציין עובדה של קוסם חכם בן 420.
אני מסתכלת בעיניו, הם כחולות, יותר כחולות מהים, נשענתי לתוך זרועותיו הגדולות וישבנו בשקט , שם על הסלעים.
הוא עוטף אותי, ואני מרגישה את החול מלטף אותנו עם כל משב רוח, אני מסתכלת מעלה.
עיניי דומעות "אולי תילחם?" הוא מחבק אותי חזק יותר ואני כבר בוכה "ולא להרגיש את הקסם שבחיים?"
אני מסתובבת אליו "בבקשה" אני כמעט מתחננת.
הוא מחזיק בידי ומצביע לשמיים, כנראה שהאצבע שלו היא מטה הקסמים, עננים של דרקונים ואבירים חסרי פחד נוצרים בשמיים, קרבות עקובי דם של מנצחים חזקים ומפסידים רשעים נוצרים מול עיניי.
וברקע, קוסם רחב כתפיים, מגבעת גדולה וגלימה של כוח, הוא מצביע לכיוון הדרקונים , הנושפים אש וקרח לכיוונו,
אך זה לא עוזר, הוא חזק מדי,
הוא גלובל הקוסם.
---------------------------------------------
כתבתי את זה בשביל בחור שהכרתי , קוראים לו גלעד והוא בן 28, הוא חולה בסרטן סופני, ולפני כשלושה חודשים הוא ויתר על טיפול שהיה אמור להאריך את חייו בעוד כשנה, הוא החליט לחיות את החיים, לקום כל בוקר ולגלוש, לטייל על הטיילת על החברים שלו ופשוט לחייך, עד הרגע האחרון. אני מצדיעה לו, בכל מובן אפשרי.
http://www.youtube.com/watch?v=1K5Je8afIdw
