אוהבת שירה.

למה כשאני מצהירה משהו, אנשים חושבים שזה משעשע לא להתייחס לדבריי?
"(אני לא רוצה לדבר על פוליטיקה". "אני חושב כי הפתרון לבעיה הפלשתינאית הוא...")

למה כשאני מצהירה על גבול, יש החושבים כי חצייתו היא סוג של בדיחה?
("אל תקרא לי בייבי." " היי בייבי".)

למה, בשם שמיים, לגברים יש נטיה פטרונית להצהיר כי הם נלחמים טוב ממני?
(אני 1.85 מ', בנוי לתלפיות, ואני אהיה עדין איתך כשנילחם)

למה, בשם חור התחת השעיר של השטן, אני מושכת כל כך הרבה אש וביקורת?
("את שחצנית, יהירה, סנובית וחושבת שהשמש זורחת לך מהתחת". "נכון, אז מה?")

למה אני יושבת בלילה, השעה כמעט שלוש, ושופכת את מררתי על העולם?
(וחמור מזה, למה אני מדברת לעצמי?)

ואם כבר בקיטורים:
למה המדרכות בסביבה כאלה גרועות?
והכבישים? פאק, יש פה רוכבי אופניים מסכנים.
ולמה בעלי כלבים חושבים שאיסוף שאריות זו המלצה בלבד?
למה אני לא מצליחה לישון?
מי קבע שארנונה צריכה להיות כל כך יקרה? מי המציא את המילה הזאת, ארנונה?
למה יונים נוחתות לי על המזגן ומרעישות?
למה בפעם היחידה שבישלתי משהו שיצא טעים, לא רשמתי את השלבים לשם שיחזור?
למה הכותבות הכי מוכשרות בכלוב ממעטות כל כך בכתיבה?
למה אני לא מוכשרת כמותן?
למה לבן של השכנים יוצאות שיניים דווקא בלילה? הוא לא יכול לחכות כשאהיה בעבודה?
למה השנה אי אפשר למצא בגדים יפים בחנויות?
ואת אלה שכבר מוצאים, למה הם כל כך יקרים?
למה הגשם שירד היום הפסיק אחרי חמש דקות? מה רע לו פה?
למה תא הבטריות במצלמה שלי נשבר?
למה תמיד חסרות לי כפיות נקיות במגירה, אבל סכינים ומזלגות יש בשפע?

אבל, שימו לב, חוץ מהתלונות האלה - הכל בסדר.

קשה לי למצא חברים. הנה, אמרתי זאת.

קל ליצור את הקשר הראשוני, אבל הוא נוטה להתפוגג אחרי פגישה אחת או שתיים.
סביר שזה באשמתי, אך לא באתי לערוך חשבון נפש, אז לא אכנס לכך.
אז מה אני מחפשת:
חתיך.
אתלט.
בעל שמחת חיים.
נאמן.
מעוניין לשמש נשלט במערכת יחסים (סתם).

אז הנה, מצאתי. הכירו כולם את סמי (שם בדוי) שאוהב אותי מאד.
מציאה חדשה מבחינתי.
אנחנו לא אקסלוסיביים, אבל פעמיים בשבוע אנחנו רצים ביחד, אחרי זה עולים אלי לדירה, ורובצים צמודים. אני מלטפת אותו המון.
אבל מה הפאק? כלבי וויימרנר הם די סתומים. רק אל תספרו לסמי שאמרתי.

אחרי הריצה הלכתי איתו עד שהדופק יתייצב. חלפנו ליד ערס מצוי שצעק לכיווני:
וואלה מותק, יפה לך ככה. איך סידרו לך דוברמן מטאלי בפרוטקציה.

לילה טוב.

נפלא בעיניי למצא בבלוגוספירה גדלות רוח של ממש.
נפלא ונדיר.
במרחב הוירטואלי הזה תכונות יפות כמו נדיבות ועזרה וחסד מסתירות לפעמים מניעים נסתרים.
ברור לי כי לא כל מי שכותב לי מילת עידוד, אכן מעוניין לעודד בלבד.
ברור כי לא כל מי שמחמיא על הכתיבה, חושב על התמזגות ספרותית.
מניעים זרים קיימים, והדבר לגיטימי.
ומשום כך כל תקשורת מכילה גרעין של חשדנות, רסיסי חוסר אמון.

אתמול קיבלתי מכתב שריגש אותי. אכתוב קלישאה: עד דמעות. קלישאה אמיתית.
מישהי הציעה לי הצעה שחיממה לי את הלב, וגרמה לי לדמוע משימחה.
ההצעה ניתנה ברוחב לב, באדיבות, מתוך אלטרואיזם טהור. חסד של ממש.
המניע אינו מיני: אין לה כל עניין ב"שדיים הבלונדינים שלי".
זהו חסד מהסוג הבסיסי והיפה שכבר שכחנו, ושהיא זוכרת.
חסד כלפי הזר, כלפי הבודד וכלפי המתייסר.
התורה ציוותה כי נזכור את הזרים הגרים בקרבנו "כי גר הייתי בארץ נוכריה", ודומה כי שכחנו זאת.
אתמול קיבלתי תזכורת כי החסד לא נעלם, הוא רק מצטנע ומצמצם את שולי גלימותיו, אך הוא כאן.
גם אם רובנו שכחנו מהו חסד, יש מעטים שהמושג חי בקירבם, ברור ומוחשי כצהרים.

בבתי ספר דתיים התלמידות מקבלות ציון על "חסדים".
אולי צריך היה להרחיב יוזמה מבורכת זו גם למערכת שאינה אמונית, כלומא אל רובנו.

אלייך, זרה רחבת לב, ל"ו של ממש, אני שולחת תודה.

1. פקקים בערב ליל הסדר.
2. הקטע בו מנסים לא לחייך כשמדברים על יציאת מצריים בלילות ועל מי שדרשה.
3. המפגר שיושב מולי בשולחן הסדר, ושולח רגל מתחת לשולחן כשמגיעים ל"והיא שעמדה".
4. הפירורים של המצות, אין דרך להמנע מהם. פרט כמובן להרטבת המצה, אבל יש לי גבולות.
5. הקלוריות של המצות. זוועה.
6. בני נוער שמקבלים חופשה ארוכה מדי.
7. הצורך לאגור חמץ הכרחי מראש.
8. השכנים שנכנסים ורוצים לקחת לי את כל הכסאות בבית.
9. לחמניות כשרות לפסח. איכס.
10. לדעת שאפילו את המפגר מסעיף 3 לא יהיה לי השנה, כי אני לבד בליל-סדר.

יש בכלוב כותב אחד, אקרא לו ס'. זה בגלל התחילית של ססססאמו.
טוב, הוא לא כזה גרוע, הוא אפילו די מצחיק.
למעשה, הוא אחד הכותבים הכי משעשעים פה.
התכתבנו זמן מה והפסקנו. כנראה שעיצבנתי אותו.
לא מזמו הוא כותב לי (לא שיניתי כלום, גם לא את השגיאות):

קל מאד לראות שהבלוג שלך עתיר תגובות
לא קשה לנחש שגם רבים המבקרים בו.
מן הסתם תהית כמה ממעירציך אכן מתלהבים מהאישיות הרבגונית והמשכילה שלך,
וכמה מתקבצים סביב זוג השדיים הבלונדיניים שאת מנפנפת בו.

תוציאי את חובבת השירה לחופשה.
תפתחי לך בלוג חדש בזהות של גבר נשוי.
(כדי שלא למשוך את שוחרות החופה)
תכתבי שם את כל הגיגיך,
ונראה כמה את באמת מענינת..

עניתי לו מה שעניתי. אולי לא כפי שהייתי צריכה. מה שבאמת היה ראוי להכתב כתגובה, יובא להלן:
ס' יקר,
קל לנחש כי אתה מתוסכל משדיי הבלונדיניים (וכי אינך מבין גדול באנטומיה: אני בלונדינית באיזורים שעירים בלבד, והחזה אינו נמנה עליהם) וכי אתה נוטה להיתלות במיני כדי לתרץ את הפניות אלי (אגב, השערתך נכונה. ביום שכתבת לי קיבלתי פניות רבות וצפיות רבות).
במקום לנסות לשנות את נתוני הפתיחה שלי, אציע לך נסיון אכזרי:
הוצא את ס' לחופשה, ופתח לך בלוג חדש בזהות של בחורה מתחלפת ויפהפיה. אם תזכה להרבה יותר התעניינות מאשר אתה מקבל כיום, תוכל להסיק כי כל שנינותך בטלה בשישים לעומת זוג ציצים זקורים.
אני בטוחה שזה יעציב אותך.
אם תזכה להתעניינות דומה לזו שהורגלת בה, תוכל להסיק כי אינך שנון דייך בכדי ליצור סימולציה אטרקטיבית של בלונדינית סטריאוטיפית.
גם זה יעציב אותך.
כך או כך, אותי זה ישמח.

אבל בככל מקרה, ס' יקר, אל תיעלב.

אין לי בעיה עם אנשים לא משכילים. הם לא כוס-התה-שלי, אבל אין לי איתם בעיה.
יש לי בעיה עם זייפנים.
לא משנה של מה: זייפני רגש, זייפני עובדות, זייפני נאמנות. אה, כן, גם זייפני ידע.

התכתובת הבאה אמיתית לחלוטין.

אני: השירה הרוסית של המאה ה-19 מדגישה את סערתה של הנפש הסלבית ובה בשעה מנסה להיות קוסמופוליטית.
הוא: גם אני חושב כך.
אני: ותיאורי הטבע הארוכים, כמו אצל לרמונטוב, צריכים להקרא על דרך הדרש, כמשל.
הוא: ברור!!!
אני: אפרופו שירה, אתה מכיר את ייבגני אונייגין, נכון?
הוא: בטח, קראתי את כל השירים שייבגני אונייגין כתב.

בגללו כמעט נשפך לי הקפה מרוב צחוק.

אתמול הייתי עצובה. עצובה מאד אפילו. כתבתי על כך וקיבלתי כמה תגובות מנחמות. הגדילה לעשות מישהי שהציעה תמיכה ועזרה בהודעה פרטית ששלחה לי.
הרגשתי כי מצוקתי נוגעת לליבה ומעציבה אותה, אז הבטחתי לה כי תוך חמש שעות אהיה בסדר. זה היה ב- 22:00, עכשיו 03:00 ואני אכן בסדר. סביר היה כי אשקע בעצב ואתרסק (קרו דברים עצובים מאד), אך מרגע שהבטחתי לה, לא היתה לי ברירה. מילה זו מילה.
הבראה פסיכולוגית בחמש שעות, להלן המתכון:
שעה של בכי גדול. עם ממחטות ואף אדום, חופשי, אבל בדיוק שעה.
שעה של ריצה. רצחנית ומתישה, בדיוק שעה. לסיימה במקום עם שק אגרוף, אמבטיה ואלכוהול.
שעה על השק. בסביבות 2500 חבטות, חלקן באגרוף וחלקן בבעיטה.
מקלחת טובה, חפיפה, רביצה באמבטיה חמה מאד. עד שיוצאים ומייבשים, חלפה עוד שעה.
וודקה סטוליצ'נייה. עם לחם שחור, חמאה, מטיאס כבוש, הרינג, צנון לבן. בדיוק שעה.

וזהו.
אני בסדר, שבתי לאיתני.
תודה לך, ק'.

מחשבות נוגות מזדחלות אל ישותי, כצלופחים אל גווית סוס שהושלכה למים.
עולות כאדים מביצה רעילה, ריחם מבאיש כגופרית.
מאיימות להכחיד את שימחתי, לאבד את שלוותי.
לכו לכן, משביתות כל משוש, לכו ורוצו על הרי בתר, עד שינוסו הצללים.
בל יהיה חלקכן עימי, בנותיו של הדס, ילודות השאול, בל ייחד כבודי עימכן.

אני קוראת בית משיר אהוב ומצטנפת בעצמי, דמומה ונכאה:

Wenn nun die Pfeife angezündet,
So sieht man, wie im Augenblick
Der Rauch in freier Luft verschwindet,
Nichts als die Asche bleibt zurück.
So wird des Menschen Ruhm verzehrt
Und dessen Leib in Staub verkehrt

ובעלות שחרו של עצבוני, זורח כשמש בצהריים, אאסוף את שבריי אט-אט וביד רוטטת אערמם יחדיו.
גם אם לא תפציע תוחלתי עם בוקרו של תבל, אדביק את רסיסי שפיותי בטין המצולות ואעזור עוז לקומם הריסותיי. צרי לי יבוא מגילעד ורפואה טובה ממרחקים, עזר לליבי ההומה.
ברוך המחייה נשמה בקירבי, ברוך המקים נופלים. ברוכה ביתו, זו התיקווה, שזרעיה שקטו עד שהנצה בשעת הדווי. ברוך שעשני, כרצוני.
[

נשאלתי הרבה שאלות בהודעות אישיות. מאחר והן חוזרות על עצמן, אנסה לענות על ה- FAQ.

אז את מגולחת למטה?
אז זהו שלא.

אז באמת יצא לך ללכת מכות ברצינות?
אז זהו שכן.

אז את לא רוצה שאזיין אותך, כלבה?
אז זהו, שלא.

- הפוסט הזה נכתב מתוך תקווה שלא יצית מלחמת עולם. זיכרו כי באנו להנות -

הניק שלי הוא poetry lover, נעים מאד. זה אינו הניק הכי יפה בעולם ובטח שאינו הכי מתוחכם. אני אוהבת שירה כתובה, והניק מצהיר על כך. שם הבלוג שלי, כמה לא יצירתי, הוא "אוהבת שירה".

יש ניקים שאינם מותירים מקום לדמיון לגבי רצון בעליהם. הניקים "מחפש לתקוע בישבן" או "דרושה כלבה ג'ינג'ית" מבהירים היטב את רצון האנשים העומדים מאחוריהם, ויש לקוד להם על כך שהם ברורים. (אני מקווה שאין ניקים כאלה באמת. סתם בדיתי מליבי לשם דוגמה. אם יש, סליחה)
יש ניקים המעידים על בעליהם, או על חוסרים שיש לבעליהם. חוסרים אלה יכולים להיות בתשומת לב, בתחושת בטחון, או אפילו בסנטימטרים. אני מדברת על ניקים כמו "בורא שמיים וארץ", "שולט בך לחלוטין", "זין של קרנף" וכדומה. ניקים כאלה מעלים בי חיוך. חברה שלי המליצה לי להתרחק מאנשים בעלי ניק נפוח. אני סבורה שהיא צדקה.

ויש את הניקים המגניבים, כאלה שיש בהם התחכמות מילולית נאה, לא וולגרית, משהו נעים לקריאה. אני מדברת על ניקים שברור כי האיש או האישה העומדים מאחוריהם יהיו מעניינים וחכמים. מובן כי יכול להיות ניק פשוט המסתיר מאחוריו אדם מרתק ובלוג מרתק. יש לכך דוגמאות רבות, כמו אלה שהניק שלהם הוא שם פרטי רגיל, ישראלי, שעל חלקם אני מוכנה להעיד בשבועה שהם כומסים פרסונות מרהיבות.

אבל לא באתי לדבר על האנשים עצמם ואף לא על תוכן הבלוגים. אני מתעניינת רק בניקים ובשמות הבלוגים.
מהו הניק הכי יפה בעיניכם?
מהו שם הבלוג הכי יפה?
תשובות תתקבלנה בברכה.שימו לב, האדם או הבלוג שלו אינם צריכים להיות מחביביכם. רק בחירת השם.