לא מזיק, ברובו

...
הוא הגיע בערך 20 דקות לפני לכתובת, לקח את הזמן לעשן סיגריה ולהרגע, אחרי הכל זה עדיין מרגיש כמו ראיון עבודה, והוא ממש נלחץ מכאלו. הוא ראה קיוסק קטן ממול המקום והלך לקנות לעצמו פחית שתיה. הוא התיישב לשתות את הקולה שקנה לעצמו ולעשן את הסיגריה שתיכנן לפני הפגישה, והמחשבות התחילו לרוץ: "למה לעזאזל אני נכנס?" הוא תהה "אה, הגעת לפגישה בבניין מול, הא?" הוא שמע את המוכר בקיוסק, ובתחילה לא הבין איך הוא הגיע לזה, "אני מניח שהתכוונת לזה שאתה לא יודע מה יש שם, אה, ואמרת את זה בקול רם אם לא שמת לב". הוא לקח רגע להסדיר את הנשימה, הוא אשכרה חשב שהמוכר קרא את מחשבותיו, "יש לך מושג מה הולך שם?" שאל את המוכר, "לא, הם ממש שומרים על הכל בשקט, נראה כמו משהו של הממשלה, אבל אין לי מושג" ענה המוכר "כל הבניין הזה שלהם, אז בטוח שיש להם כסף. אין לך מה לדאוג לגבי להתקבל - כל מי שהגיע עד היום יצא עם חיוך, אני מניח שהם מזמינים לפה רק מי שעבר כבר איזה ראיון אצלם" הוא המשיך "עברת איזה ראיון מוזר לאחרונה?" שאל אותו המוכר בפתאומיות, "לא, לא שזכור לי בכל מקרה" שיקר מורטימר באלגנטיות, הוא לא לגמרי שיקר הרי, הוא לא באמת זוכר משהו מהראיון.
בום! פלאשבק
הוא זוכר שנכנסו לרכב לבן, שעמד ממש בכניסה ל"טווס" ונסעו במשך בערך 40 דקות, בזמן הזה הם דיברנו, אירמה והוא, על כל הפרויקט שהתחילה לספר לו עליו בתוך הבאר, והיא אמרה שהיא מגייסת לפרויקט הזה ושהיא חושבת שהוא יתאים. הוא נזכר שכשהגיעו למקום, בדיוק המקום מולו הוא יושב כרגע, הם נכנסו דרך הכניסה הראשית...
רגע אחד...
הוא זוכר בוודאות שלא היה שם קיוסק, המקום היה שומם לחלוטין! מאיפה הגיע הקיוסק הזה?!
"כן, לא רואים את המקום בלילה" אמר המוכר בקיוסק, "איך אמרת שקוראים לך?" שאל אותו מורטימר "אלפונסו" ענה המוכר. "אתה לא סתם מוכר פה! אתה היית המראיין!" אמר מורטימר, נזכר בשיחה עם אותו אלפונסו מליל אמש. "אכן. זה היה הטריגר השלישי, עכשיו כנס - אתה לא רוצה לאחר" קטע אלפונסו את מחשבותיו במשפט אחד מהיר.
מוטימר צעד בנחישות לעבר הכניסה לבניין, חושב לעצמו "מה לעזאזל?! הם הצליחו להעלים לי ערב שלם מהזיכרון, שאותו הם מחזירים לי בטפטופים, ועכשיו הם הצליחו להעלים קיוסק?!" הוא במפורש זוכר שהקיוסק לא היה שם, היה מוסך או משהו, או איזושהי סדנה, אבל לא קיוסק. הוא נכנס דרך הדלת, וריח המנטה שעלה באפו הדליק זיכרון נוסף.
הוא נזכר שעלו לקומה השישית אמש, אבל שהוא צריך את הקומה הרביעית היום. הוא נזכר שאירמה אמרה לו אתמול בערב, כשליוותה אותו החוצה, שכשהוא יחזור "מחר" הוא צריך לעלות לקומה הרביעית. השומר חייך אליו, הוא לא היה פה אתמול בערב, איך הוא מזהה אותו?
בום! פלאשבק
הוא נזכר בפניו המחייכות של השומר. הוא ישב באמצע חדר, על כל הקירות הוקרן סימולטור מושלם של נהיגה ברכב, הוא נזכר שזה הרגיש לו כאילו הוא ממש נוהג ברכב... זה היה רכב ספורט... והוא זוכר את הפנים של השומר מביטות אליו דרך הקסדה שחבש. הוא זוכר שהצליח ממש בסימולטור הנהיגה, עד כדי כך שהשומר ואירמה דיברנו ביניהם בהתלהבות...
"אחר צהריים טובים מר הנדרסון" אמר השומר,"אחר צהריים טובים, מר... אממ..." "טוביאס, ארון טוביאס, אבל הנחתי שלא תזכור" קטע אותו השומר, שמסתבר שלא היה באמת שומר. "איך זה ששמך לא משחרר לי עוד זכרונות?" שאל מורטימר, באמת תוהה איך ומתי אמורים להשתחרר לו עוד זכרונות, "אה, זה כי כל מה שאתה אמור לזכור מליל אמש כבר התעורר, זה בסדר, סופיה תמשיך את ההסברים למעלה", "אתה בוודאי מתכוון לאירמה", ענה מורטימר, "הו, לא, אירמה תפגוש אותך מאוחר יותר, זה בסדר, אתה תזכור את סופיה ברגע שתראה אותה" ענה ארון, "אבל אמרת שכל הזכרונות מאתמול כבר עלו, במה עוד אני אמור להזכר?", שאל מורטימר. "אה, לא נזכרת בחלק המילולי של הראיון מליל אמש? רק בחלק המעשי?" שאל ארון, "מוזר, אבל אולי פיספסת טריגר בדרך" הוא המשיך מיד, "בכל מקרה, כדאי שתעלה לקומה הרביעית, סופיה ממתינה לך". מורטימר ניגע למעלית ולחץ על הספרה 4, כדי להזמין מעלית לקומה הרביעית
...

הוא פקח עיניים לאיטו, כשברגע אחת נחתה עליו התודעה, אין שום רעש מסביב... לא ציוץ הציפורים שהוא רגיל לשמוע בבוקר מחוץ לחלון, לא רעשי העיר, אפילו לא יללת החתול שלו! הוא קם בפתאומיות, התיישב על המיטה, מטריד את מנוחתו של החתול ששכב בעצלנות עליו, ומעיר אותו מחלומו מדושן העונג בבהלה. החתול קפץ גם הוא למרגש הגוף הער של בן האדם החביב עליו, לא מבין על מה המהומה, ורץ החוצה מהחדר כאחוז פאניקה (הוא באמת היה אחוז פאניקה, אבל זה לא העניין). מורטימר הסתכל החוצה מהחלון, כאילו כדי לוודא שבמהלך הלילה לא קרה משהו נוראי, ונזכר פתאום שתיכנן לישון עד הצהריים - ולכן נעל את מנגנון החלון שמונע רעשים מבחוץ. רעש העולם שבחוץ הכה בו בפתאומיות והוא לרגע הרגיש כאילו התנפצה בועת החלום שלו, לקחו לו כמה שניות לחזור לעצמו, והוא ניער את ראשו עם ההבנה שהוא היה אחראי לחוסר הרעש.
על יד מיטתו הוא מצא פתק, בכתב היד שלו עצמו, עם מספר טלפון והמילים "אל תתקשר, אדיוט!" כתובות בגדול, הוא כנראה ידע אתמול בלילה משהו שהוא לא יודע כעת, אבל היות והוא לא יודע - החליט להשאר אדיוט ולהתקשר למספר....

"אה, אני שמחה שהחלטת לדבר, אחרי אתמול לא הייתי משוכנעת איך תגיב" ענה לו קול נעים, אך מאד סמכותי, מהצד השני של הקו. הוא הרגיש מבולבל, זכרונות מתאמול אמורים לחזור אליו כעת, למה זה לא קורה?! "אתה בוודאי שואל את עצמך למה אתה לא זוכר כלום מאתמול" אמרה האשה מעברו השני של הקו, כאילו קראה את מחשבותיו, "דאמ! אמרתי את זה בקול רם?" חשב מורטימר לעצמו, "אל דאגה, אחר החומרים שנתנו לך אתמול הוא בדיוק כזה, אתה לעולם לא תזכור..." אמרה האשה "...כל עוד לא תרצה לזכור"

"אין לי מושג מי את, וגם כתבתי לעצמי לא להתקשר למספר הזה" אמר מורטימר, מנסה להחזיר לעצמו מעט שליטה על השיחה ההזויה הזו, "שמי אירמה, נפגשנו אתמול בבר הטווס הקירח, אמרת שאתה מחפש חוויות מעניינות, הצעתי לך אחת והסכמת" אמרה האשה, שמסתבר ששמה מצלצל מוכר, הוא נזכר שאתמול נפגש איתה, אבל לא זכר שקולה נעים כל כך, הוא כן זכר שהיא הציעה "חוויות מעניינות" והוא מיד חשב על חוויות מיניות, זו לגמרי לא הייתה כוונתה...

פתאום הוא הבין שלמרות שהוא נזכר בערב בפאב, ובפרטים מהשיחה, הוא לא זוכר שהם קמו והלכו מתישהו... כאילו הערב הזה נמשך עד לרגע זה ממש. "זה בסדר, הזיכרון שלך יחזור במנות מדודות, זה מה שהחומר הזה עושה" אמרה אירמה בקול רגוע, והוא לא יכל שלא להתהות למה הוא מרגיש משיכה כלפיה, היא לא זכורה לו כמישהי... איך נאמר... יפה במיוחד

"אתה נמשך אלי כחלק מתופעות הלוואי של הסם, אני ממש מתנצלת, אנחנו מנסים להפטר מהעניין המעיק הזה" אמרה אירמה כאילו קראה את מחשבותיו שוב, זה מתחיל ממש לעצבן! "אתה לא הראשון, אני לא קוראת מחשבות, אבל יש לי לא מעט ניסיון" אמרה אירמה, והוא לא יכל שלא לחשוב - "מה לעזאזל קרה אתמול?!"

הוא מצא את המייל המדובר, והבין שאין לו הרבה זמן לחשוב - הפגישה המתוכננת היא להיום בערב, כלומר בעוד 6 שעות. והוא צריך ליסוע מרחק לא קטן. הוא הדליק את הדוד, הכין לעצמו ארוחת בוקר (השעה הייתה 1 בצהריים, אבל הוא כרגע התעורר - לכן ארוחת בוקר), והתחיל לנסות לעורר לעצמו את הזיכרון כדי להבין מה קרה אתמול בערב. הודעת SMS קצרה קטעה את מחשבותיו "אתה לא תיזכר לבד, הזיכרון שלך צריך טריגרים, כמו זה שקיבלת כשאמרתי את שמי. יום נפלא, אירמה" "בת זונה!" הוא סינן לאוויר החדר בעצבים, והמשיך לאכול את ארוחת הבוקר שהכין לעצמו כרגע, תוהה מאיפה הגיע בייקון (שהוא זוכר בוודאות שנגמר אתמול) למקרר שלו.

בשעה 5 בערב הוא עלה לרכב, ממשיך לסנן קללות לעצמו, הוא רק רוצה לוודא שלא רצח מישהו, או גרוע יותר, אתמול, ואז הוא יוותר על ההמשך. זה לא מעניין אותו כרגע, הוא מאושר לגמרי בעבודה כרגע, הוא עומד בפני קידום משמעותי, שיתן לו את עמדת הניהול עליה הוא חולם כבר חודשים, ובכלל - משרה כמו שלו היא התאמה מושלמת עבורו. צלצול הטלפון שלו קטע את רצף הקללות והמחשבות ברגע שעלה על הכביש המהיר "אז, לצפות להגעתך?" אמרה אירמה בטון מתעניין, "כן, כן, קיבינימאט! אני בדרך. הצלחת לפתות אותי להגיע, אבל אני רק רוצה לוודא שלא קרה משהו נוראי אתמול ואז אני אלך, אני לא שוקל שינוי קריירה כרגע, ולא מעוניין בשום דבר שיש לך להציע" ענה ביובש. אירמה חשבה כמה דקות, נראה שהתשובה הפתיעה אותה, ואמרה "תן לי הזדמנות, אני משוכנעת שתאהב את מה שיש לי להציע. בתור מחווה של רצון טוב אני יכולה להבטיח לך במאה אחוז שלא קרה שום דבר אתמול שאתה עשוי להתחרט עליו, ושלא יהיו השלכות מאמש לשום פן בחייך. אנחנו רק רוצים לשמור על היקר לנו בסוד, לכן אתה לא זוכר כלום". בום! רצף של זכרונות עלו, הם יצאו מהפאב ועלו על רכב שחיכה בחוץ, ואז הם נסעו בדיוק לכתובת אליה הוא נוסע כרגע, ונכנסו למבנה שנראה נטוש... רגע לאחר מכן הוא לא זוכר כלום. "איך את עושה את זה?!" הוא שאג לתוך הטלפון, "אמרתי לך - טריגרים פשוטים. כל מילה, כל משפט, יכולים להוות טריגר לעוד זכרונות. ככה הסם עובד. נתראה כשתגיע, ונראה מה תחליט, רק תן לי שעה מזמנך. ותבטיח לי שתגיע בראש פתוח ונקי", הוא החליט לתת לזה הזדמנות "אוקיי" אמר "אני אתן לך שעה, ואני מבטיח לתת לזה הזדמנות אמיתית". "נהדר!" אמרה אירמה, ונשמע שהיא באמת מאושרת מהתשובה, "ניפגש בעוד שעה". השיחה התנתקה. הוא הרגיש שמצב רוחו מתרומם מעט, אולי הדבר הזה יכול באמת לשנות משהו בחייו, אולי משרת ניהול היא לא שיא הציפיות שלו.....

כמה תובנות שעלו לי היום (או שמא: כמה תובנות טובות למקום עלינו....)

דבר ראשון: אתה לא יכול לבחור את המשפחה, אבל אתה יכול לבחור את החברים שלך - בחר נכון והיה שמח לשארית ימיך. החלטתי לבחור טוב יותר את חברי, במיוחד את אלו ששווים לתת להם להתקרב ולהכנס לי ללב. אני חייב לברור טוב יותר את אלו שלא ישלפו את הסכין מהר מדי ברגע שיתקרבו ללב שלי.

דבר שני: אם כבר בחרת בחירה לא נכונה - קל מאד לתקן. פשוט תעיף את האנשים הללו, שהוכיחו את עצמם כלא ראוים, מהחיים שלך במכה אחת. וזהו. זבנג וגמרנו, ואז אין יותר סיבה להכביד על עצמך לגביהם.

דבר שלישי: אחרי שבנאדם הוכיח את עצמו כלא ראוי - הוא לעולם ישאר לא ראוי. לא משנה מה הוא יעשה ומה הוא יגיד, לא משנה כמה הוא יספר לי שהשתנה, לא משנה מה יגידו לי עליו - את המקום שלו בחיי הוא לא יקבל חזרה. ותודה רבה לפניקס על ההארה הזו, אני מצטער שזה בא על גבך ועל כאבך, אבל אני מודה לך על כך.

דבר אחרון: לכל אותם אנשים שמתלבטים - קחו שיר

באת לי אתמול בחלום...

אני לא בנאדם מאמין, באמת שלא, כל מה שעשיתי השבוע היה לכבודך. כי מגיע לך את כל זה. כל ברכות המזון, כל התפילות, כל השבוע הארוך והמתיש הזה היה כי אני רוצה לכבד אותך בלכתך.

אבל באת לי בחלום אתמול בלילה, ולא יכולת לדבר יותר מדי.

אפילו שהזמנתי אותך לקפה ("לה, לה, שאי יא וולדי"), אמרת שאין לך זמן ואת חייבת ללכת.

אבל אמרת לי דבר אחד "שמור על אבא יא וולדי", ואני לא יודע מה זה אפילו אומר.

אבל אני מבטיח לך שאעשה הכל כדי לכבד את מילתי. אני אמצא את הדרך שלי לשמור עליו, על אחיך, שאת כל כך אוהבת.

להתראות, דודה יקרה שלי. מקווה שיצא לנו להתראות שוב מתישהו.

אני אתגעגע אלייך.

עכשיו, מילא להרוס חברות של שנים בגלל כמה שקרים ששמעת, ניחא, לא היית ראוי לחברות הזו מלכתחילה אז אני לא אבכה עליך

אבל ללכת ולטנף את הפה ולהפיץ את השקרים הללו הלאה?!

באמת???

אני לא אדם מאמין, בשום כוח עליון או קארמה או כל שטות כזו.

אבל אני מקווה שאם יש קארמה - אנשים יחטפו על הראש פי כמה ממה שהם מחרבנים על אחרים.

ואז, הו אז... נתראה בסיבוב...

אני לא כועס, בטח לא על חברות של שנים שהלכה לפח בגלל דברים שסולפו ושקרים שהתפרצו, אני רק מצטער על האמון שנתתי באנשים מסוימים.

אתם יודעים מי אתם.

צאו לי מהחיים ואל תשאירו עקבות.

ולא, לא באמת אכפת לי אם תחטפו מכה מהדלת ביציאה, כנראה שמגיע לכם.

היום שוב קיבלתי תזכורת שאני כבר לא כמו אז, השתניתי שוב, ואני לא משוכנע שהשינוי הזה מיטיב עימי.

חזרתי לפחד, פחד שכבר עזב אותי לתקופה ארוכה, ואני לא רוצה בו יותר. שיחררתי אותו מזמן, ואני לא רוצה בו חזרה, אבל הוא פה. ונראה שהוא כאן כדי להשאר.

למי שזוכר את הפוסט הראשון אי פעם שכתבתי, בערך בגיל 16 איבדתי את אחד הפחדים הגדולים ביותר המקננים בכל אדם באשר הוא - הפחד מהמוות.

היום קיבלתי תזכורת מזעזעת לכך שחזרתי לפחד ממנו. מהמוות. אני לא מדבר על הפחד מלמות, אני מדבר על הפחד מהמוות עצמו. חזרתי לפחד ממנו, ובענק. היום, בעוד כשעה וחצי, אאלץ להיפרד בפעם האחרונה מדמות שאני אוהב מאד, אשה שהייתה אחת הנשים החזקות שהכרתי, והיום נכנעה, הפסידה בקרב, והשיבה את נשמתה לקוסמוס. אני ממש רוצה לכתוב שהיא השיבה את נשמתה לבורא העולם, אבל אני כבר לא במקום הזה בחיים. עזבתי אותו ואני לא רוצה לחזור. אבל היום מצאתי את עצמי חוזר שוב ושוב על "אשת חייל מי ימצא", מתוך כבוד אדיר שאני רוחש לאשה הזו.

וזה מכעיס אותי, אני כועס על עצמי, וכואב לי ברמות אחרות, ואני שוב כועס... מן מעגל כזה. הרי כבר איבדתי את הפחד הזה, אז למה שוב?! ומי בכלל צריך את החרא הזה?!
Hello darkness my old friend - בתחת שלי!

אני לא רוצה את זה. לא רוצה את הפחד הזה. כי אני זוכר מה הוא עשה לי, ולמה הוא הפך אותי.

הדמעות לא מפסיקות מהצהריים, עת קיבלתי את הבשורה המחורבנת הזו. ואני לא מצליח להשיב לעצמי את השליטה על זה.

ואני מפחד, כן, מפחד פחד משתק... אני לא מוכן לאבד את היקרים לי. מעדיף ללכת לפניהם, להכין את המקום לקראתם, לערוך את השולחן ולקבל אותם בכבוד של גיבורים.

אני יודע שחלק מיושבי האתר היו רוצים לראות אותי נאסף אל אבותי, אז תהנו מהרגע הזה. רגע של חולשה שלא יחזור!

אני אלחם בחרא הזה עד טיפת דמי האחרונה. ואנצח! כי זה מה שאני יודע לעשות.

כי זה מה שדריזט, ודדפול וספרטקוס יודעים לעשות. כל אותם נפשות שחיות בי, חלקיקי חלקיקים מכל אותם גיבורים. זה מה שאנחנו עושים הכי טוב - מנצחים!

"אני צריכה חיבוק", היא כתבה לו בהודעת וואטצאפ, "אני צריכה מגע מלטף, הסשן האחרון שלנו היה מאד קשה לי ואני לא מצליחה לחזור לעצמי".
הוא חשב לרגע, התייעץ עם בת הזוג, והחליט שייתן לה את מבוקשה. אחרי הכל, למרות שהוא לא חייב לה כלום, כי הסשן המדובר היה עם השולט הקבוע שלה ולא איתו, הוא כן רצה לעזור לה, הוא תאם איתה מפגש, בבית מלון בת"א, ואמר שהוא יבוא ללא ציוד וללא צעצועים ורק יהיה שם בשבילה, לחבק, ללטף, לעטוף... לתת לה מה שהשולט הקבוע שלה לא הצליח.
הם נפגשו, בערב יום שלישי, בחדר בית המלון, היא הגיעה ועלתה ישר לחדר, היא ידעה שהוא ממתין לה שם. הוא מיד חיבק אותה, וליטף אותה, הוא הוביל אותה ברוך למיטה ועזר לה להתפשט משימלתה. היא נשארה בתחתון וחזיה, הוא שם לב שהם תואמים והבין שהוא לא זה שיוזם את הסקס הערב, אבל זה יהיה סקס וונילי לחלוטין, רך, מלטף, מענג, כל מה שהיא צריכה.
היא התיישבה על המיטה לצידו, כשרק החוטיני והחזיה שקנתה במיוחד בשבילו מוקדם יותר היום לגופה, והם התחילו להתלטף ולהתנשק בלהט. התשוקה בערה בשניהם. כל כך בערה בה תשוקתה שהיא חשבה שזה הולך להוביל לסקס אגרסיבי ואלים, כמו שהיא אוהבת, אבל הוא לא נתן לזה להגיע לזה. הוא חיבק, וליטף, ונישק ברוך שמעולם לא חוותה, לא רק ממנו, אלא מכל גבר שפגשה. היא חשבה לעצמה עד כמה הוא שונה מהגברים שאיתם הייתה עד כה, קל וחומר מהשולטים שאיתם הייתה עד כה.
הסקס היה מטורף לחלוטין, כל כך הרבה תשוקה, כל כך לוהט, הוא לא נתן לזה לסחוף אותו ושמר על המילה שנתן לה מראש ששום דבר לא יהיה אגרסיבי. זה דרש המון אנרגיות ממנו, לשלוט בחיה הזו שמקננת בו, לא לקרוע את בשרה מעליה, אבל הוא הבטיח ולכן הוא קיים. הוא ליטף כל פינה בגופה העירום, מצץ את פיטמותיה בעדינות, ירד בנשיקות עדינות לאורך גופה עד לכוס הלוהט שלה, שמיציו נטפו כבר על הסדין. הוא התעלם מהרטיבות שבין רגליה, נשק לירכיה הסמוקות ארוכות, ורק אז, אחרי דקות שנראו לה כמו נצח - החל ללקק... הו, כמה שהוא היה טוב בזה, היא חשבה לרגע שאולי היא חולמת, וצבטה את פיטמתה הימנית, הוא שם לב לכך ולא הניח לה לעשות זאת ליותר משניה, רק כי ראה שהיא צריכה לוודא שהיא לא בחלום. היא גמרה שוב, ושוב, ושוב... עד שכבר לא יכלה יותר וביקשה שיפסיק.
לאחר הצ'ק אאוט מהמלונית הם הלכו לאכול משהו, הוא דאג לה ממש, והיא איבדה המון אנרגיה ונוזלים הערב, אז הוא לקח אותה לאכול ולשתות לפני שהסיע אותה הביתה.
כמה ימים לאחר מכן הוא קיבל ממנה הודעה "עזבתי אותו - מעתה אני רק שלך!", ההודעה הפתיעה אותו יותר מכל דבר אחר, והוא אימץ אותה אליו. גם בת הזוג שלו אימצה אותה לחיק המשפחה בשמחה, הם היו שלישיה שגרמה לכל העולם לקנא. כשהם הסתובבו יחד נדמה כאילו כל הסובבים אותם מסתכלים עליהם בקנאה, והוא אהב את התחושה הזו, גם היא, וגם בת הזוג הראשונה, אהבו את תשומת הלב ששלושתם מקבלים.
אלו היו חודשים של טירוף חושים... טיולים ובילויים משותפים, שעות של צחוק והנאה, המון הומור פרטי בין שלושתם, והמון כיף יחד. והסקס, הו, הסקס! כל מפגש היה מטורף יותר מהקודם, כל זיון היה מפוצץ חושים, כל סשן היה תאווה טהורה. הם נהנו יחד ברמה שמעולם לא נהנו מלפני כן.
לאחר זמן מה הגיעה ההודעה. "אני לא יודעת איך להגיד לך את זה, אדוני. אני מצטערת. בגדתי בך ומעלתי באמונך בי. אני מרגישה שאני לא שווה אותך יותר.". הוא לא הופתע, זו לא הייתה הפעם הראשונה, היא לא רגילה לקשר כזה מחייב, ולכן מחל לה בפעמים הקודמות. הפעם זה כבר היה מוגזם, הפעם זה הרגיש כאילו זה נעשה כדי להכאיב. גם האדם איתו זה קרה, גם התזמון... הכל הוביל לכך שזה נראה כמו ניסיון מכוון להכאיב ולפגוע. הוא שלח לה חזרה "אוקיי, הפעם אני מסכים איתך. את משוחררת לחופשי. שיהיו לך המשך חיים נפלאים".
השבועות הקרובים היו עינוי ארוך ומתמשך עבורו. בת הזוג שלו סבלה גם היא, אבל היא הצליחה להתעלות מעל לכאב, להתחזק חזרה, ולשוב לעצמה. הוא נפגע מכך אנושות, ביצועיו בעבודה החלו להתדרדר והוא איבד את משרתו, הוא הרגיש שהוא שוקע עמוק יותר ויותר בדיכאון, העולם שלו נכנס לסחרחרה שהוא לא ידע איך לצאת ממנה.
(... המשך יבוא)

בצ'אטה מצויינת, העובדה שהיא חלקית בעברית רק מוסיפה נופך מעניין לשיר הזה.

כל כך יפה לך / Como el Agua - רותם כהן ft. Descemer Bueno

ושוב אותו סיפור, שבת
בלב את לא תדעי עוד חורף
ושוב אותו ניגון, שלך
נותן לך נשיקה בעורף

אני קורא לך, קורא לך
לא מפחיד איתך אותו דבר
אני אומר לך, אומר לך
ושר

נשבע לך אין כמוני מאושר
גם אם זה לא נראה לך
יש כמוני לא בדיוק אותו דבר
תודי שאני קצת יפה לך
כל כך יפה לך, לוחש לך
כמה טוב אותו דבר

un sabado mas sin ti
el Corazon se te Habra congelado
otro invierno y tu no estas
los dias y las noches se han multiplicado

se que el tiempo congela
los sentimientos que son como el agua
en mis suenos tu foto frisata

nunca te olvides de aquel beso
bejo la luna llena
y esa sonrisita no se borrará
cada Segundo eres mas bella
y esa Mirada traviesa jamas
mi memoria no la borrará

ושוב אותו חיוך, נמרח
יפה שזה עושה סחרחורת
תזמיני לי חיבוק, חזק
מתוק כזה יחזיק לי חודש
אני קורא לך, קורא לך
לא מפחיד איתך אותו דבר
אני אומר לך, אומר לך ושר

נשבע לך אין כמוני מאושר
bejo la luna llena
יש כמוני לא בדיוק אותו דבר
cada Segundo eres mas bella

כל כך יפה לך, קורא לך
לא מפחיד איתך אותו דבר
אני אומר לך, אומר לך ושר
כמה טוב אותו דבר

mi memoria no la borrará
bella como el agua
mi memoria no la borrará
mi memoria
bella
bella
como el agua
como el agua

שיר פשוט נורא, ויפיפה. שילוב נהדר של עברית וספרדית.

אגב, גם הקולות של דסמבר בואנו ושל רותם כהן משתלבים יפה :)

וכל הכבוד לרותם כהן על זה שיצר שיר עם מי שאחראי על Bailando של אנריקה איגלסיאס, ועל Subeme la Radio, גם הוא של אנריקה.

קושקה החליטה שממש חכם להרים חתול ולהניח אותו קרוב לפרצוף שלי
מסתבר שזה לא כזה חכם, לא שלא ידעתי את זה קודם...

אז זה הסתיים בביקור קצר במיון.

לפני כן נסענו למרכז העיר, למרפאה הראשית של קופת החולים, כדי לקבל הפניה למיון. אפילו לפני כן אני הנחתי פד עגול (כזה שמשתמשים בו להסרת איפור) על העין הדואבת שלי, וקושקה החליטה שמדבקת פלסטר של Hello Kitty תראה נחמד עלי. אז במשך כמעט שעה הייתי הפיראט הכי גיי בעולם (אולי טיפה אחרי ג'ק ספארו), וביליתי את כל הנסיעה העירה בזעקות Shiver me timbers!

קושקה, כמובן, צילמה תמונות שלי ושלחה לכל מאן דבעי. נורא בוגר מצידה!!

בסופו של דבר, הגענו למיון וטיפטפו לי טיפות עיניים מאלחשות (ואני הודיתי לכל האלים הטובים על כך שהצריבה בעין הפסיקה!), ואז בדקו קצת והבינו שהשריטה היא קצת מעל לעין, על העפעף העליון, ולא בתוך העין על הקרנית כמו שחששנו.

לסיכום: מעז יצא מתוק, כרגיל אצלנו, ויצא לנו לצחוק המון!

אני אוהב אותך קושקה שלי! 

Winners never quit

Quitters never win

But those who never win and never quit are simply loosers