בין פראצ'ט, גיימן, ואדמס

נו באמת, לא חשבתם שאני אתן לנושא עסיסי שכזה לעבור בלי שאני אכתוב תגובה שמעצבנת את כולם, נכון?

אז... מה היה לנו שם?
מחאה שאני לא מסכים איתה? יש
מטורף ששרף את עצמו? יש
אנשים שרצים לראות בו "קדוש מעונה" וסוג של שהיד? יש יש יש!

אחח, הטמטום האנושי מכה שוב.

רבותי. מישהו ניסה להתאבד. הוא מטורף.
האם אחרים אשמים בטירוף שלו? יתכן. אני נוטה להאמין שלא, ואני נוטה להאמין שכל אחד אחראי על החים שלו, אבל וואלה? אני מוכן לקבל את האפשרות שאולי הוא באמת "נפל בין הכסאות" והחיים שלו נהרסו שלא באשמתו. סבבה.

אבל אתם יודעים מה אני לא מוכן לקבל? איומי התאבדות כהצהרה פוליטית.
מדובר בסחיטה אלימה ובאיומים של מיעוט קטן וקיצוני (שכן אני בטוח שרוב אלו שמוחים לא מתכוונים לאיים בהתאבדות) על הרוב השפוי. מדובר על שבירה מפורשת של כללי המשחק הדמוקרטי, ושקול לרצח ראש ממשלה.

אבל שני! תגידו, הוא לא פגע באף אחד אחר!
בולשיט. שום אדם הוא לא אי. כשאדם מתאבד הוא פוגע בכל מי שמסביבו. יש סיבה למה על פי החוק במדינת ישראל התאבדות שקולה לרצח (ההגדרה המשפטית היא רצח עצמי), וניתן למשטרה לפעול כדי לעצור את זה, כמו גם שסיוע למתאבד שקול לסיוע לרצח.


אבל שני! הוא מעולם לא אובחן כחולה נפש!
הוא הצית את עצמו. כן, זה מעשה שפוי. אה רגע, זה לא. הוא חולה נפש. אין הרבה מעבר לזה.

אבל שני! הוא העיז להקריב את עצמו למעט המחאה!
אה כן, הוא שהיד. תגידו, אם שהיד מוסלמי מקבל 72 בתולות, מה מקבל שהיד יהודי? 72 גפילטע פיש?
הוא לא קדוש. הוא מטורף. אין שום דבר קדוש בהתאבדות, קדושה יכולה להיות רק באמצעות חיים.

אבל שני! אתה אנחנו שונאים אותך ורוצים לכתוב לך כאן תגובת נאצה שבה אנחנו מקללים אותך!!
תהנו, אם זה מה שגורם לכם להרגיש יותר טוב. תשתדלו בבקשה לכתוב שם "לך להזדיין".

אבל שני! אתה בעצם מסכים עם פרופסור אמיר חצרוני!
לא ממש. אני לא חושב שמשה סילמן היה פרזיט. יותר מזה, אני לא חושב שיש איזו שהיא סיבה לשמוח מנסיון התאבדות. כל פעם שמישהו עושה משהו כזה, זה טראגי. למעשה, זאת בדיוק הנקודה שלי, שמעשה טראגי אסור שיחשב מעשה גבורה.

אבל שני! ביבי ושטייניץ אשמים במצב שלו! הוא אפילו מאשים אותם במכתב שלו!
וואלה? אממם, אני לא ממש בטוח. ביבי ושטייניץ הם לא מאז ומתמיד. ממשלות היו בעבר, והנסיבות שהביאו לקריסה הכלכלית של משה סילמן הן מורכבות וארוכות יותר. בנוסף, כמו שכתבתי קודם, אני לא חושב שזה משנה אם האשמה היא של הממשלה שלא עזרה לו, או של משה סילמן עצמו שלא ידע לנהל את עסקיו בחוכמה. חיפוש אשמים זה דבר מיותר. מה שחשוב זה מבחן התוצאה. ובתוצאה? הוא עשה מעשה שאסור לעשות, שפוגע בעקרונות הדמוקרטיה, ויש כאלו שמעריצים אותו. וזה חולני ודפוק.