לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

החופש האמיתי הוא בין הקירות

אני השד בקופסא, הנשיקה המרה, הערפל שמכסה את עינייך, אני חוסר התום בין שפתייך, הייתי מילה רכה, גם מלכה- גם כנועה.
לפני שנה. ראשון, 23 בספטמבר 2018, בשעה 21:16

אנחנו שונים היום. מכבדים זה את זו, את מה שהיה, מה שהיה עלול לקרות וגם את מה שלא קרה.

אבל מה שהיה, היה סוחף וממכר.

זוכר את הפעם ההיא שסישנתי אותך על השולחן בסלון? הוא היה עטוף בניילון, שמא הזרע והדמעות שלך ילכלכו אותו.

את רעש ההצלפות? 

את הכניעה המוחלטת, השקטה שלך?

אתה בטח זוכר גם כמה היית שלי. כשנעלתי אותך, את האיבר הקטן שלך בכלובון. כול גמירה, נגיעה ומחשבה הייתה שלי. באופן טוטאלי. 

זוכרת גם את ההתפלשויות שלך בתוכי. בתוך כפות הרגליים שלי, בכוס הרטוב שלי. התפלשויות רכות ונעימות כול כך, רטובות ומענגות. אין דבר שנעים ומטריף אותי כמו מציצות נהדרות של אצבעות רגליים ועיסוי עמוק שמותירים אותי בתחילתה של אורגזמה מנטלית.

אפרופו אורגזמות מנטליות, כול פעם שחשבתי על כמה כאב אתה מוכן לספוג, היצר המדהים הזה שלך לקבל עוד ולמתוח את הגבול... הייתי שם.

רוב הפעמים היית עם כיסוי עיניים אבל חייכתי. החנקתי גם פעמים רבות צחוק. כי כאב, משעשע אותי. התפתלויות מכאב, עוד יותר. 

אבל גם לטפל בך בסוף. להגמיר אותך ולהדלק מהרעשים והקולות שבקעו ממך. 

לא היה עוד אחד כמוך. 

לפני שנה. שבת, 19 במאי 2018, בשעה 20:41

לא סיפרת לי שאתה גם בעניין של גברים. וחבל. בכול השנים שאנחנו מכירים לא חשבת לעדכן אותי שיש לך גם משיכה לזין. ולא סתם זין, אלא זין חטוב וצעיר. 

לא הכרתי הרבה גברים בחיי שהודו בפה מלא (תרתי משמע) שהם נמשכים גם לגברים. תמיד היו הערות שקטות כמו "אם את היית מוכנה..." או "הייתי מוכן להסתכל ואולי להצטרף" אבל בעיקר "אני רוצה שתזייני אותי בתחת. חזק". וזהו. 

ואז אתה. וחשבתי שאני ארגיש אחרת כלפייך אבל זה רק הדליק אותי יותר. לראות גבר אחר, חזק ממך, גדול ממך מוריד אותך על הברכיים ומצווה עלייך לבלוע אותו. את כולו.ואתה תבלע, כי אתה ילד טוב וגם תבקש עוד אחרי שהוא ימלא את הפה והגרון שלך בנוזל סמיך ומר. 

אני אסתכל. בעיקר איך הוא משפיל אותך ומבקש שתסגוד לאיבר הגדול והנפוח שלו, איך הוא יבעט בך עם המגף ותוך כדי אני אאונן מולכם בטירוף. 

הוא יצחק עלייך ואתה קצת תעלב. הוא יקשור אותך למיטה עם הפנים מטה ויירק לך על החור, בתור מחווה בשבילי (כי אחרת גם סיכוך מינימלי לא היית מקבל) ואז הוא יקרע אותך ברשעות והנאה צרופה. 

מזלי שהוא גם אוהב נשים אז אחרי שהוא יסיים איתך הוא יעבור אליי. והוא יענג אותי בלי סוף (או עד שאגיע לאפיסת כוחות) מול הפרצוף העצוב שלך. 

 

חבל שלא אמרת לי שאתה בעניין של גברים. באמת. 

לפני שנתיים. שני, 28 באוגוסט 2017, בשעה 17:14

אני זוכרת את האיבר שלך. 

בלתי נמנע שהוא יצוף במחשבות שלי. 

איבר עבה, ארוך וחלק כל כך.. 

 

זה פוסט נחמה כי אני מתרפקת על הפנטזיות המיניות שלי איתך, בחלומות שלי בלילה, במיטה. זזה באי נוחות, מחליקה אצבע לתוך התחתונים שלי ונרגעת. כאן, בדיוק כאן, נגעת בי. אתמול בלילה חלמתי שאנחנו במקרה נפגשים, באזור שכוח אל (חניית הסומפרמרקט למשל). אני בצד הנהג, רוצה להתניע את האוטו ורק להתקדם החוצה מהסיטואציה הזאת. אני פוחדת שהיא תוביל לשם. אתה יושב בצד של הנוסע, וברגע אחד, כשאני מתחילה להתניע, אתה מניח עליי את היד. זה מספיק כדי להעביר בי גלים של התרגשות ולהאיץ את הדופק שלי מ 60 ל100.

אתה מסתכל עליי ולוקח שליטה על הסיטואציה. בהיסטוריה שלנו, אני הובלתי הכל ונתת לי. בעונג עצום התמסרת. אני אומרת לך "עדיף שלא.." במין קול מתחנחן שממש לא אופייני לי. הקול שלי רועד ואתה עולה על זה ומחייך. אתה אוחז במפרק היד שלי בכוח ומושך אותי אלייך. לא משנה לאף אחד מאיתנו שהאמברקס למעלה ומישהו מאיתנו הולך לקבל אותו בתוך הירך, או שאנשים עוברים שם. ושם, מאוד מסוכן להתפס באמצע מעשה מגונה. 

אני אוהבת את המראה שלך. מחוספס וקצת נערי. בטח עם החולצה המשובצת האדומה והג'ינס הצמוד. אתה פולש למרחב שלי ושולח יד מתחת לשמלה שלי, תופס את הישבן שלי ומרים אותי אלייך בכוח. אני ספק נענית ספק מבוהלת. אני לא בטוחה שכדאי לי להיות פה. שנינו יודעים שאסור לשים אותנו יחד באותו חדר, בטח שלא, באותו הרכב. הדופק שלי עולה ל120. מרגישה שאני רצה מרתון במוח שלי.

תוך שניות, שנראות כמו נצח, אני עלייך. נושמת אותך כ"כ עמוק שאני בטוחה שאאבד את ההכרה. השפתיים שלך על הצוואר שלי, מנשקות אותי בחום ותשוקה ואני נאנחת. אתה בולע את האנחות שלי בנשיקה ולרגע, שוכחת איפה אני. איתך. אתה פותח את הרוכסן שלך ואני כבר מכינה את עצמי לעונג שלא חוויתי עם אף אחד לפנייך ואחרייך. הגוף שלי מכיר אותך כל כך, באופן טבעי. אתה חודר אליי.

בהתחלה לאט, נותן לי להתרגל לגודל שלך ואז מחזיק אותי בכתפיים ומוריד אותי על כולך. אני מאבדת את הנשימה שלי. רק לשנייה. אנחנו מתחילים לנוע בקצב איטי ועמוק, וכל אחיזה שלך וכל הרפייה אני משתגעת. מרגישה שאני לא קיימת, חוץ מהשנייה, הדקה הזאת. 

אני עולה ויורדת עלייך. אתה פותח לי את החזייה ושולף את החזה שלי החוצה, יונק אותי ברכות, מערסל את הפטמות שלי בשפתיים שלך, בלשון ואני לא שומעת כלום. מלבד הנשימות שלנו. אתה שואל אותי ברכות "את מוכנה?" ואני בוהה בך כמוקסמת, יודעת שאתה, תצליח להביא אותי לגמירה חזקה. 

אני לוקחת כמה נשימות איטיות ומגבירים את הקצב, מרגישה כל סנטימטר בך, מחבקת אותך, גונחת לתוך האוזן שלך. המכנסיים שלך רטובות לגמרי, אני מחליקה עלייך בלי בעיה מרוב הרטיבות והחום.. כל כך לח בינינו.. 

אני גומרת. אתה צוחק. אני מפורקת ומותשת ומרגישה שאבד לי הכל והקול בצרחה. ואז אתה ממשיך, ואני באפיסת כוחות ואתה מחזיק אותי כול כך חזק וממשיך לעלות ולהוריד אותי עלייך עד שאני לא מצליחה לחוש ברגליים שלי, בהוויה שלי. ואני גומרת שוב. ואז אתה מתפרק בתוכי בעוצמה. ברעידות. 

 

אנחנו יושבים באוטו ובוהים זה בזו. אתה מנשק לי את היד. מחייך אליי את החיוך הכובש הזה, מביט בי בעיניים האלה, המוטרפות.

אני נעלמת. תחושת געגועים מכה בי כמו גלים. רק לרגע, ולפעמים זה מספיק.

הכל נרגע...

שוקעת שוב בשינה. 

לפני שנתיים. רביעי, 2 באוגוסט 2017, בשעה 21:08

מסיבה פרועה ואושר גדול.

לקחו אותנו להאנגר ענק, להבות אש חמימות קיבלו את פנינו וחיוך ערמומי והרפתקני עלה על שפתיי. "את במדינה זרה".

איך אני מרגישה בבית עם כל המוזרים. עם כל המוחצנים. 

נעלי עקב, שמלת סטן שחורה ומחוך ואני מוכנה. נפטרת מהמעיל כבר בכניסה ונעמדת עם יתר השובבים בציפייה דרוכה. 

האנגר קריר, נראה כמו מופע קרקס. מלא באנשים עירומים ועירומים למחצה, בגדי עור, תחפושות, חדי קרן פרועים. לא מצליחה להוריד את החיוך מהפנים. מקדימה, קרוסלה ועליה בחור עם מסיכת כלב ופלאג בתור זנב. מעליו, בחורה הורסת בבגדי עור צמודים.

תמיד נפעמת מהאירופאים והפתיחות שלהם לחוות ולהרגיש בנוח בעור שלהם. בלי שאף אחד ישפוט. 

התארגנתי על כמה אסימוני אלכוהול ונכנסתי אחרי סלקציה סקסית במיוחד. היא בחנה אותי מלמטה למעלה בכובד ראש, חייכה ואישרה אותי. לא הפסקתי להסתכל עליה, על החמוקים שלה, על השפתיים... 

בפנים, סדום ועמורה. מופעי תלייה, גברים לבושים כמו נשים, נשים כמו גברים. וריח של סקס.

הרחתם פעם סקס? מעין שילוב חד של זיעה, הורמונים והתרגשות. זה מדהים כשזה בין אנשים זרים ורבים כ"כ.

כל חדר טמן בחובו מופע אחר, מוסיקה אחרת ולהט. המון להט. 

נכנסתי לחדר עם דראג'ס. בחיים לא ראיתי נשים יפות כ"כ, עם גופות מדהימים ותנועתיות חתולית כובשת. רקדתי איתן ובתמורה הן ציירו עליי עם צבעים מיוחדים לאולטרה סגול וחילקו לי מחמאות.

זוג איריים נתפסו עליי. האישה התעקשה שאגע בה, שארקוד איתה ושאעלה איתה לבמה למופע התערטלות. בעלה ואח שלו התעקשו להפוך אותי לצלע הרביעית בשיגעון שלהם. היא הייתה בלונדינית פרועה, מלאת קעקועים עם יופי ששמור רק לאיריים.

בין ריקוד לריקוד, עם עצמי ואחרים, גברים השאילו לי את הישבנים שלהם (אין על ישבן אמריקאי) ואפילו ציוד. שובבים. וגם כ"כ ונילים. הייתי היחידה שהצליפה והשפיטה. וחופש. לא זוכרת מתי הייתי משוחררת כ"כ לומר למישהו לרדת לרצפה ולהיות לי לכסא, ללקק את נעליי ולחפון אותו. את החבילה שלו, בכזאת עוצמה מפצחת ביצים וכאבים בבטן. 

בחדר אחר, מבוך מורכב. כל פינה טמנה בתוכה זוג אחר, סשן אחר. יכולה להשבע שיצאתי משם מרוגשת. ובוערת. לראות זוגות, גם מאותו המין, נוגעים זה בזו ברכות ובנוקשות, באהבה ותשוקה... אין לזה תחליף בעולם.

הסיום, מעורפל. אחרי משקאות רבים, אדרנלין ואש... 

התעוררתי מאושרת. 

 

חבל שבארץ אי אפשר לחוש את השלווה הזאת להיות פשוט מי שאתה. לא בעבודה, כשמנהלים אחרים, או בחדרי חדרים. אלא, ממש לחגוג את השוני והייחודיות שלנו. את הדרך שבה אנחנו בוחרים לחיות, לאהוב. 

לפני 5 שנים. שני, 28 ביולי 2014, בשעה 23:35

משעשע אותי :

ללחוץ על הביצים 

ממש, לחנוק אותן מאהבה,

למשוך אותן, לשחק איתן כמו כדורים סינים קולניים ומצלצלים. 

משעשע אותי לסחוט אותן שנייה לפני הגמירה,

לשמוע את אנחת הכאב מהולה בעונג, 

ואת השצף שקרב.

משעשע אותי לתת סטירות, הלחיים אדומות אדומות,

את מבט ההפתעה.

את המחוך שנסגר עליו. 

את החיוך המטופש.

משעשע אותי לראות אותו פעור, מצפה,

את הזין מטפטף.

לחנוק אותו ברכות, לשמוע את האוויר דועך 

ולשחרר.

משעשעים אותי כל כך הרבה דברים...

 

אני בטוחה שיצופו עוד כמה בימים הקרובים.

 

לפני 5 שנים. שני, 21 ביולי 2014, בשעה 21:10

הוא צלצל אליי היום. אמר שמגייסים אותו למילואים.

כבר רואה את עצמו בשטחי עזה, עם החברים, הלכלוך וקולות הירי.

הלב שלי נצבט. ביקשתי שישמור על עצמו 

ותוך כדי סיום המשפט נשמעה אזעקה.

 

מתאפקים לא לבכות, לא לדאוג.

לכולם כנראה יש מישהו שנמצא שם עכשיו, שומר כדי שאנחנו נוכל לישון בשקט.

 

הוא סוגר איתי את השיחה בחיוך. אומר לי לישון הלילה טוב, בשבילו.

אני מניחה את הטלפון בצד ונושמת עמוק.

האזעקה כבר הפסיקה. הטלפונים שוב מצלצלים.

החיים ממשיכים.

 

לפני 5 שנים. חמישי, 17 ביולי 2014, בשעה 21:44

הצפייה הממושכת בחדשות,

הטלפונים,

ההודעות,

ההתראות.

 

״לשמור על השגרה״. בדיחה.

המצב משפיע על כולם.

 

לא נותר דבר אלא להעריך את החוסן המדהים של תושבי הדרום ואת אנשי הבטחון והצבא ששומרים עלינו.

 

לפני 5 שנים. שני, 7 ביולי 2014, בשעה 23:02

ולפעמים רק בא לי לשבת על האיבר היפה שלו,

להתחכך בו קלות, קשות,

הדגדגן ישתפשף עליו בחוזקה,

לעלות ולרדת,

להרטיב אותו. את כולו.

ואז למצוץ לו.

קולות חייתים.

נהמות. גניחות.

 

רק לשבת עליו. זה הכל.

 

 

לפני 5 שנים. שבת, 5 ביולי 2014, בשעה 21:02

לאונן על האסלה ולבכות.

להבין שהבכי הוא מחרמנות.

מעייפות.

מתסכול.

 

לאונן, לבכות, לפסק לעצמי את השפתיים עוד ועוד,

לשפשף חזק, ולהרפות,

לשפשף עוד ועוד.

 

להבין שהבכי משחרר,

מנקה.

נותן עוד פרספקטיבה.

 

רגע סוריאליסטי שלי עם עצמי.

לפני 5 שנים. שלישי, 1 ביולי 2014, בשעה 12:22

תקופת מבחנים.

הראש שלי כבר מזמן לא בלימודים ומוטרד ממיליון דברים אחרים.

עכשיו התווסף גם פרוייקט מעניין שיוכל למנף אותי הלאה. תוספת נהדרת לחיים שלי.

והדפים.

כ״כ הרבה דפים מפוזרים אצלי על השולחן, המוזיקה ברקע מתנגנת ומרגיעה ומידי פעם הבלחי לחץ פורצים.

 

הראש שלי לא פה. 

הוא בעבודה. הוא עם המשפחה.

עם עו״ד, משכורות, חילופי תפקידים והנהלה, עם רשימות של ״מה אני צריכה לעשות״ ובעיקר איך לעשות, ניהול זמן קפדני, מעט חברים, הרבה בירות, מעט שקט עם עצמי ויותר ספורט.

 

לרגע, רק לרגע בא לי לכבות את רעשי הרקע. רק כדי שאוכל להעריך את כל מה שיש לי. בשקט.

לרגע, להזכיר לעצמי ששום דבר לא מקרי, והזדמנויות נופלות לידיי כי אני יוצרת אותן גם לעצמי.

לרגע, לזכור שהתואר הזה מתקרב לסיומו ואז שוב אחזור לרוטינת עבודה ואתחנן לאיזה אתגר מנטלי חדש.

 

ובנתיים. הראש שלי לא פה. אני לא פה.

ואין לי שקט עם עצמי.