לפני 13 שנים. 4 בספטמבר 2011 בשעה 6:41
בסד"ו
לאחר ההתפרעות המטורפת של ליל שישי, זו שכללה אילימות קיצונית(בלשון המעטה) מכל הכיוונים, וגם בסיועם האדיב של מעט חומרים משמחי לבב אנוש, הצלחתי להגיע להכרה כי מוטב שאני אציע למחמץ הפסקת אש .
ההצעה היתה כדקלמן: אתה לא תופיע במשך כחצי שנה, תן לי להתאושש בשקט וללא תחרות ואיום מצידך על כי: "כל דבר שתעשי על במה אני אעלה אחר כך ואאפיס אותך"...
המשפט הבוגר הזה "חימם לי את הלב" ואצלנו המרוקאים ('דרום צרפת' ע"פי אמי שתח') זה רק עילה לחימימות המוח ושאר תגובות מהירות ובלתי צפויות.
אימי שתח' הייתה ועודנה מהדקת בחוזקה את העניבה של אבי, בטענה שרק כך הדם לא יעלה לו למוח, לי לא היתה עניבה שלשום...
אתמול בשתיים בצהריים לערך , התדפקתי על דלתו. והפעם אגב, הכל עבר בשלום.
ונכון שבבית לא נשאר הרבה מה לשבור במסגרת העצמים הדוממים - מלבד שפחתו שהיא שבורה עוד מימים יממה...
אני סובלת משברון לב,
וגם המחמץ, למרבה הפלא -שבור. או לכל הפחות, סדוק חלקית.
במשך שלוש שעות השיחה וההתרשמות משפחתו,
יחסיהם עפ"י הכרותי עימו וכו' וכו'
הגעתי למסקנה שאין בכלל צורך בהפסקת אש .
אין אש. יש יאוש, צער, וסיסמאות רוחניות אמורפיות, סרות טעם וללא הקשר.
שפחתו הנרצעת לא שיתפה פעולה עם דקירת ליבי מתוך רוע, זה פשוט-מסתבר שאין לה טיפת יכולת להפעיל שיקול דעת.
על כן אני חוזרת בי מהכינוי 'קופיפת חוקן אלפלפה' ואני מכתירה אותה כ'נקבה'
עפ"י תפיסת עולמם של דתיים אותודוקסים מחשכת ימי הבניים.
*מתוך ספר "המופת" 'איש ואשתו' אצטט את הפתיח:
"נקבה נקראת נקבה מלשון נקב, חלל שאין בו כלום, על כן על הבעל לצקת אל חלל האשה
את הערכים שהוא מחוייב להנחיל"- בהיסטוריה העתיקה, הגרוש שלי זכה לקבל מאבי שחי' גם כן, ספר זה. הספר שימש בעיקר להקראת בדיחת הלילה המשותפת שלנו.
ראו בכך המלצה חמה.
סיפרתי לו שאני מרגישה חסרת ביטחון בתוך כל הצער הזה, אני מוקפת אוהבים, אך חשה שללא האינטימיות שנגוזה מאיתנו, אני כעת לבד ומרגישה ששניהם משתיתים את יחסיהם על פגיעה בי, והדבר מתבטא במופע שהמחמץ הגה למעני עם שיר רומנטי ואהוב על שנינו , וכעת הם יוצרים אותו יחד, ומעלים אותו בערב אינטימי אילו אני מוזמנת...
"שטיות" טען המחמץ, "אני לבד לא פחות ממך, ואת כאבי מי יראה?"
אני: "היא?"
המחמץ: "היא? היא בסה"כ צעצוע מזוכיסטי נהדר, אין לה יכולת להחליט כלום על דעת עצמה, מילה לא במקום, והיא עפה"
הנקבה: "אתה לבד, היא לבד, אני לבד, כולנו לבד בסופו של דבר, זה מן דבר כזה שחוזר, תחושת הלבד, וכולנו נלחמים בה וזה כזה מן דבר כזה שהולך וחוזר,ר' (בקול דרמטי,ועניים מוטרפות פשוקות לרווחה) ר'.. , ספר לי מה אתה מרגיש? שתיקה דרמטית-----עזוב אמא, עזוב אבא, מה אתה מרגיש כעת בבטן?...".
המחמץ הלום מעוד אחת מהפגנות האובססיה שלה לצטט באופן קבוע משפטי "העידן החדש" באופן בלתי פוסק וללא הקשר לנאמר בשיחה, ואומר לה שאנחנו מדברים על דברים מאוד חשובים כרגע.
הנקבה: "לא, לא,ממש כאן בבטן, תגיד לי מה אתה מרגיש"
המחמץ: שאנחנו בשיחה על התחושות לאור המצב, תקשיבי. זו אפילו שיחה חשובה מאוד.
אני:" סלח לי רגע, והנח למה שאתה מרגיש בבטן, מלבד פרוסת החמאה שזה עתה אכלת, כאשר אתה מצליח להמליל היטב את תחושותיך וחוזר למציאות שאין בה מסרים מישיות קדומות, הרשה לי להתענין, עזבת אותי כי טענת שאתה לבד, ובחרת להיות מראש עם מי שתספק לך את הלבד מלכתחילה???
המחמץ: "כן היא לא אלימה, וגם משרתת , אם גם ככה נגזר עלי להיות לבד... הביני, עזבתי את המלכה ובחרתי במשרתת. הרמזי מכך על מצבי..."
אני:" והמופע שנועד כל כלו לדקור את ליבי? ובכלל איך היא עולה עם מופע שנהגה לכבודי? האם היא לא רצתה ליצור משהו משלכם משהו בהשראתה ולא בהשראתי?"
המחמץ:" היא עושה רק מה שאומרים לה. אני רציתי להמשיך מהיכן שהפסקתי ביצירה שלי. מה לה ולהעמדות אומנותיות, המופע הצליח כי הייתי שם לבד ביימתי ועשית הכל לבד, היא רק בובה. אם האמנת לאינטימיות בריקוד הסלאו של המופע, זה רק כי אני כנראה פרפורמר טוב משחשבתי"
אני:"אתה באמת זקוק לצעצוע שצריך לבקש רשות בכל פעם שהוא צריך ללכת לשירותים
ולאסור עליו גירוד, ישיבה על ספה, שינה על מיטה, ושלילת עצמיות בסיסית? רק כך אתה משתקף בה? אתה כבר לא רוצה אשה בגובה העניים שתנער אותך כשצריך, ותגיד לך,"קום עשה את שעליך לעשות, השיפוט שלך כאן לקוי וכו' כאשר יש צורך בכך"? אינך יכול להמצא בקשר שבו לבת זוגך חירות ורצון ללכת לשירתים ו/או לשתות כרצונה? זה באמת זה מה שאתה זקוק לו כעת?
מחמץ:" כנראה שכן"
לא היה שם שולט, שולטת, או משרתת, הייתה שם אחת שמתקשרת עם המקומות הפגועים בה ועוד מספר ישויות בלתי ידוע, שני פגועי לב, ואומללות אחת גדולה,
שפתאום ממש, אבל ממש,- לא בא לי עליה.
הבטתי לה העינים המטורפות (בקושי רב, אחת מהן בורחת בעוית בלתי רצוני...) וגם בעיניו , וחשבתי בליבי, שזה אך לפני שעות ספורות יבבתי בשברון לב על כי בסופו של יום זו היא שהוא מחבק בלילה!
ובאותה השעה חשבתי בליבי: הי, בסופו של יום זו היא שהוא מחבק בלילה:)))
שיאכל את מה שבישל- בתוספת ציטטות בלתי פוסקות של אושו וקלפי פנימיאלים.
לפעמים זו דווקא הקלה גדולה לגלות שהשד נורא כל כך.
השדה היא אכן רוח רפאים, אין לה כל יכולת לפגוע בי על דעת עצמה וכנראה שבכלל, אין לה חשיבה עצמאית ו/או שיפוט מוסרי, אין לה, או בה, כלום מלבד בריחה לעולמות של 'הכלה בלתי נדלית' מזויפת עד אימה, ורחניות סוג ד' כאמצעי בריחה מהמציאות. ואם בעבור זה ויתר המחמץ על הפוטנציאל של הדברים הטובים ביחסינו- שיזכה בכל טוב. והוווווווווום אחד ארוך ומייגע לפני השינה.
את החרא, שישאיר לה. אמן ואמן כן יהי רצון ופסטיבל בומבמלה.
ולמקרה שהיא שוב תתאשפז בבי"ח פסיכאטרי, אני סבורה כי עד מהרה הוא כבר ימצא מעורערת אחרת,
הערכתי היא, כי יקחו לה בדיוק שלושה עד ארבעה חודשים להכפיל את מינון הכדורים האנטי פסיכוטים שהיא לוקחת,
עד אז חייב להיות איזה פסטיבל מדברי לאבודים/אבודות שניתן לגייס ממנו רווקות נואשות טרום ארבעים כרונולוגית.. טרום ארבע ריגשית + הערכה עצמית של כפכף משוק רמלה-לוד. הכל הולך- בלבד שינקו יאכילו יחטפו מכות, השפלות בפמבי לא יתגרדו, ישתו כמויות של מים ולא ילכו לשירותים ללא רשות ובזמן שהוא בוחר עבורן, ודיווח מפורט על העתיד להתחולל בטווח האסלה. וגם דו"ח 400 מילים של הוקרת תודה והערכה על כך שהטריח עצמו לפרוס סמרטוט רצפה לרגלי מיטתו בעבורה...
היא קסם. היא לא תעז לעולם לבקר אותו,
גם אם ידרוס זקנה יצא מהאוטו ויהלום בה עם אלה.
וכשיסיים יקנח גם בכמה מכות אלה גם בעבורה, כי העזה ברוב חוצפה לעצום את עיניה בזמן ניפוץ ראש הזקנה.
כל זאת בעבור ליטוף קל ומזוייף מידי פעם. ותכלס' , בשבילה זה דיל שווה בטירוף.
זהו מצב הנרצעות וההיעדרות הרגשית, ועל כן היא כה מתאימה לו. וגם לגואל רצון, דניאל הירושלמי, מאסטר אור ועוד כהנה וכהנה, כפי שנאמר-לכל דלי ימצא סמרטוט או כמה סמרטוטים יחד במקרה דנן....
הנקבה: "הוווווווווום שאנטי בשם בודהה וכל הפקירים, בבקשה ר', אני מתחננת לגשת לשירותים..."
המחמץ: "לא שבי כאן יפה, ככה מתחילות ההתפרעויות, בלי התפרצויות בבקשה. בקשי יפה לאחר שאסיים את דברי לליבנת ואז תגשי לשירותים, ורק עם הדלת פתוחה בבקשה."
הוא מרוצה (בערך). וכך הוא יהיה בסדר(בערך)-כך הוא טוען (בערך).
חליק עם האומללות והנרצעות להוכחת התמסרות,
לא אישה בעלת הערכה עצמית וקוצ'רית במהותה, ולא עציץ קמל
בדמות בובוה צעצועית ומזוכיסטית בציטוטי מהרישי,
כעת אין מקום שם לכלום- מלבד לאומללות.
ואומללות לא באה לי טוב על הקראמה כזה...
ראיתי, הבנתי. הלכתי.
בוקר טוב:)
באיחולי בום שאנקאר, החלמה מהירה ושלמה למחמץ,
ושבוע תענוגות לכל, אסיים להיום.
בניסיון התאוששות כללית,
ליבנת
