בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

אלומניום עם נגיעות צמר גפן

מסירה שכבות, או ככה זה מרגיש לי עכשיו :)
לפני 4 שנים. 14 בינואר 2020 בשעה 21:05

זה תמיד נחווה לי מפחיד לאבד שליטה, זה משהו שאף פעם לא חייתי איתו בשלום וזה תמיד היה מאוד כוחני, אף פעם לא איבדתי שליטה, או נתתי אותה, אבל היא נלקחה ממני בכח.

היו לי כמה מערכות יחסים, הן אף פעם לא היו מתחשבות, כולם בלי יוצא מן הכלל רצו שאתיישר עם הצרכים, הרצונות וראיית העולם שלהם, בכלל לא היתה לי מילה. 

ואז הוא הגיע ובכל כך הרבה רוך, אהבה שאינה תלויה בדבר והקשבה, גרם לי להושיט לו את היד ולתת לו לקחת אותי הכי רחוק מכל ההגדרות שחייתי אותן כל כך הרבה שנים. 

וצעדתי שם בהתחלה בצעדים מאוד מהוססים ואחרי זה בטוחים כשהוא נמצא שם להסביר, לעודד לחבק, להיות ולשמוח באמת מכל משקולת שישבה לי על הלב והשלתי. 

והיום כשהתגעגעתי לחיבוק שלו, לזה שהוא מסתכל לי עמוק לתוך העיניים ומנסה להבין בדיוק מה עובר עלי.

שאלתי אותו למה הוא גורם לי להרגיש כל כך מוגנת ובטוחה ואהובה ושהוא ישמור עלי תמיד. 

והוא ענה לי את התשובה שגרמה לי להבין שהוא הדבר הכי טוב שקרה לי כאן. 

אז החלטתי שיש כאן יותר מדי עבר שאני לא רוצה להתפלש בו. 

כל מה שהתחולל בסערה בחיי באתר הזה, גרם לי להבין שהוא, זה בדיוק מה שאני צריכה. 

אני כבר לא רוצה לצרוך יותר עצוב, קודר וכואב, אני כבר לא רוצה שהעבר שלי יתערבב עם ההווה, אני לגמרי שלו, הוא גורם לי להרגיש כמו שבחיים לא זרחתי.

הוא מוציא ממני כל כך הרבה טוב, עדינות ורכות ששכחתי שקיימים בי. 

אז אני בוחרת ללכת, אני כבר לא זהו. אני הרבה יותר שביל, או נהר, או אפילו סקייטבורד🤭

אני בתנועה, רק הייתי צריכה את המבוגר האחראי שיאמין בי ויראה לי ששליטה היא בכלל לא רעה כמו שחוויתי לפניו.

יש בה המון דאגה, אהבה, הקשבה, הכלה, והוא הגיע במלוא עוצמתו, הוא גרם להכל להראות אחרת והוא הצליח להזכיר לי מה חיפשתי כאן כל כך הרבה שנים ללא הצלחה. 

הגעתי הביתה ויש בו את הגבר הכי מדוייק ונכון לי, שפותח ידיים ומחכה שאתרפק על החיבוק החזק שהוא יתן לי. 

 

סוף

 

 

 

 

 

לפני 4 שנים. 11 בינואר 2020 בשעה 22:27

תגידי מה עובר לך בראש ילדונת, הוא הסתכל לי עמוק לתוך העיניים.

אז חייכתי ולא עניתי, כי זה מה שאני רגילה לעשות ואני רגילה שמניחים לי, כי עד עכשיו בחרתי אותם כאלו, שלא ממש אכפת להם מה אני מרגישה. 

אבל לא הוא, הוא כבר הבין את הטריק הזה שלי. 

ואני גם הבנתי שהוא לא יוותר לי הפעם או בכל פעם אחרת. 

הוא ליטף לי את הלחי ועניתי לו שאני לא יכולה שיאהב אותי כל כך, אני צריכה שיהיה גם מרושע.

הטוב הזה אפשרי לחמש דקות, אחרי זה, זה מפחיד לי יותר מכל רע שיקרה לי. 

ובלב עברה לי מחשבה מפחידה שאני אברח הכי רחוק מכל הנעים והטוב הזה, אני לא יכולה להכיל את זה. 

אז הוא הדביק לי נשיקה עדינה ובעלותית שכזאת והראה לי כמה רע ומפחיד הוא יודע להיות. 

וכשהמפחיד שלו גרם לי להזיל דמעה, הוא ליטף אותה ושאל אותי עם המבט הכי רך שיכול להיות, אם כזה מרושע אני צריכה. 

ואני בטוחה שבסתר ליבו הוא קיווה שהוא ריפא לי את הלב ושאני אגיד לו שלא, אבל התמסרתי לרוע, וגמרתי ממנו והשפרצתי (יאיאיאיאי) מהמרושע והמפחיד שהוא עשה לי. 

ובלילה התכרבלתי בריח שלו ונשמתי אותנו והרגשתי שהגעתי למקום הנכון. 

הוא יודע להיות לי קרקע יציבה, לתת לי את המפחיד שהתרגלתי לצרוך, כמו איזו מסוממת בקריז, אבל הוא מתעקש שיהיה שם גם המון רוך ועדינות ושאני אתמודד גם איתם. 

ורגע לפני שעזבתי, הוא חיבק אותי מועך ואוהב ואמר לי שהוא שמח וגאה שאני שלו ושאני שווה כל כך הרבה. 

אז הסתכלתי עליו, חיוך חמוד התפשט לי על השפתיים, כי קצת התחלתי להאמין לו 😊

 

 

לפני 4 שנים. 6 בינואר 2020 בשעה 11:07

במקום בו פעם פחדת לצעוד, את עוד תרוצי מפחד ותסתכלי אחורה לראות אם הוא מצליח להשיג אותך.

את תגבירי את הקצב, הנעליים שלך יהדהדו על השביל, תקפידי לנשום ולנשוף שלא יגמר לך האויר. 

זיעה קרה תכסה לך את העורף, הדם יאזול לך מהפנים.

את תזכרי איך הוא פעם הטיח אותך וטיפת דם זלגה והעיניים שלו נצצו.

והריאות שלך, אלו שכשהוא היה מהדק את האחיזה שלו על הצוואר שרפו מכאב רגע לפני שריחפת למקום אחר ישרפו עכשיו מפחד. 

את תביטי לאחור, הוא רץ מהר יותר ממך, הוא מכיר אותך כבר 20 שנים, הוא יודע מי את באמת וכנראה מה האסטרטגיה שלך. 

הוא מדמיין איך הוא תופס אותך, מתנפל עליך, מממש כמה דברים שהוא עוד לא הספיק ואז כולא אותך במרתף אפל ומשתמש בך כמו בובה, כי יש לך נפש וגוף מושלמים לסטיות שלו עם הפגמים שלך.

את לא אמורה ללכת. את אמורה להישאר ולספק את מה שהיית מורגלת שני עשורים. נשלטת היא לא משהו עם רגשות או משהו שצריך להפגין כלפיו רגשות. ואת, את הצלחת לסדוק לו את הלב. 

ואת תגבירי את הקצב ותביני שזאת ההזדמנות האחרונה, אם הוא מצליח לאחוז בך, את לא תצליחי לצאת משם, זה הסוף שלך והוא יהיה עצוב קודר ואפל.

 

ואת מושיטה יד למי שנמצא בקצה השני של המסלול, שיעזור לך לצאת ממסלול המירוצים הזה, את יודעת שאסור להביט לאחור כל שבריר שניה והתרחיש יהיה לא טוב עבורך. 

את שומעת את צעדי הריצה שלו מתקרבים הוא מושיט את הידיים כדי לתפוס אותך. 

את רצה כמו שבחיים לא חשבת שתוכלי. 

הוא מושיט לך את היד ומעודד אותך שתיכף את מגיעה והוא תופס אותך, עוד קצת מאמץ והכל מאחוריך.

את מושיטה את היד קדימה האצבעות שלך כמעט נוגעות בשלו, הוא אוחז לך את היד, מושך אותך אליו ומחבק חזק. 

עכשיו בטוח, מוגן ושקט. 

 

לפני 4 שנים. 3 בינואר 2020 בשעה 15:33

הלכתי בעיר חורפית והוא דיבר איתי בטלפון ואמר לי שהוא יזכיר לי, כי הוא בטוח שפעם ידעתי כמה אני יפה, מיוחדת ואהובה. 

שהוא צריך אותי מאושרת שמחה ועם החיוך שלי, זה שעושה לו טוב לראות. 

שפחד זה לא חלק ממערכת היחסים שלנו, אנחנו מתחזקים זוגיות שהבסיס שלה הוא אחר. 

ורציתי להגיד לו שאני לא יכולה אחר, אני רגילה לפחד, שזה יהיה אפל, חסר התחשבות, שזוגיות זה לא חלק ממה שאני יכולה להביא לעולם הזה, שאלו לא קלפים שאני יכולה להביא לשולחן. 

את אוצר, את מבינה הוא הסביר לי, את הדבר הכי יקר לי ואני אשמור עליך בעיקר מעצמך. 

ורציתי להגיד לו שאני לא יכולה להכיל את העדין והמתחשב והנעים לפני שהמבול מגיע. 

אני צריכה ישר את המבול, סוער, שוצף, מטביע, מכביד, מפחיד וקודר. 

הוא המשיך לדבר ואני הקשבתי לקול שלו, שאני כ"כ אוהבת, שלוחש לי דברים מלוכלכים וגסים וגורם לי להרגיש הכי נורמלית בעולם עם כל הסטיות שלי, שחשפתי בפניו. 

נכנסתי לחנות מזדמנת, עמדתי שם מול המראה, בין שרשראות כסופות ועגילים וראיתי, ראיתי מה שהוא הצליח לראות ששכחתי.

שאני יפה, מצחיקה, מרתקת, זוהרת ובעיקר שאני ראויה לכל כך הרבה טוב, בעיקר לזה שהוא סוחף אותי אליו. 

אז חייכתי לעצמי והרגשתי מה שלא הרגשתי מעולם, שיש שם מישהו שיודע בדיוק מה אני צריכה ואיך להביא אותי לשם. 

לא בכח, לא במניפולציות, לא בלגרום לי להרגיש נחותה או פגומה. 

בפשטות, הוא פשוט הוא. 

אז ארזתי את עצמי היטב נכנסתי למושב שליד הנהג, נתתי לו את המפתחות למכונית האדומה הזאת שהוא בנה לנו, שמתי על המפתח מחזיק מפתחות של צ'יפס😜

ואמרתי לו שאני כל כך שלו, לא אכפת לי לאן, העיקר שניסע יחד. 

🍟❤️

 

 

לפני 4 שנים. 28 בדצמבר 2019 בשעה 23:49

הוא גורם לי לזרוח, הוא מטריף מרגש ומסעיר אותי, הוא מלמד אותי לאהוב את עצמי, הוא מזכיר לי שאני ראויה לכל הטוב שקיים בעולם, הוא מלטף לי את הראש ומוחה דמעה מתגלגלת, הוא גורם לי להיות סקרנית, חיובית, מאושרת, הוא מזכיר לי לטפל בעצמי, לדאוג לעצמי, הוא לא מוותר לי. הוא מחזיק לי את היד ועוזר לי לעלות כשקצת נהיה לי קשה והאויר מסרב להיכנס.
הוא גילה לי עולם חדש, נעים ובטוח ואני כל כך שלו.

ועוד לא שמעתם אותו צוחק 😍

לפני 4 שנים. 26 בדצמבר 2019 בשעה 22:25

ואז פתאום, הלב שלי התחיל להלום ברכות, הרגשתי כמו שאף פעם לא נתתי לעצמי.

כל הכבלים שהיו עליו והחזיקו אותו חזק, לאורך השנים זזו בפרעות והשמיעו צלילים חזקים שלא יכולתי להתעלם מהם. 

הוא החזיק לי את הסנטר, הסתכל לתוכי, נתן לי נשיקה מלאת כוונות, הרים אותי מהמקום הכי אפל ונמוך שיכולתי להביא את עצמי והבטיח שסיימתי ליפול, שהוא מרים אותי למקום שראוי לי.

וכששכבתי לבד במיטה, אחרי שהוא כיסה אותי שלא יהיה לי קר.

זלגה לה דמעה קטנה, חצופה ובלתי ניתנת לאילוף ועצירה שהסגירה כמה האמנתי לו וכמה הוא גרם לי להרגיש אחרת.

נתתי לו להסית אבן מהחומה וזה הרגיש הכי בטוח שהיא תתמוטט  ואני אהיה חשופה מולו. 

לפני 4 שנים. 18 בדצמבר 2019 בשעה 23:00

התיישבתי מולו, הסתכלתי לו עמוק בעיניים ואמרתי שאני מוכנה ורוצה, להצטרף אליו למסע המטורף הזה שהוא מציע. 

מסע שהוא שונה מכל מה שאפשרתי וחוויתי לפני. 

מסע שגרם לי להרגיש דברים שמעולם לא הרגשתי, מסע שהלב שלי הלם בחוזקה רק מהדברים שהוא הציע ולחש לי לתוך הלב. 

הוא גרם לי להסתכל על כל מה שידעתי ולאפשר לי להכנס לעולם חדש. 

חוויתי משהו עוצמתי וחיובי שלא ידעתי שקיים.

אני מפחדת, אמרתי לו, כשהרגשתי שאני מאבדת את השליטה והאיזון וכל מה שהכרתי התבלבל לי עם החדש והלא מוכר. 

אני יודע, הוא ענה לי, אני נמצא כאן, הוא החזיק לי את הידיים ועטף אותי במילים מחבקות. 

וישבתי שם בחושך וחיוך קל התפשט על שפתותי ורציתי להראות לו כמה אני יודעת לדבר עם הגוף שלי, כי זה הרבה יותר קל לי מלדבר באמת. אני ממש טובה בזה.

והוא עמד מולי מבלי להתבלבל הסתכל לי עמוק לתוך הנפש וגרם לי להרגיש שהגעתי הביתה. 

גוף, נפש, מניפולציות, הוא שולט אלפא שיכול לי, לכל מה שאני יכולה לעולל. 

 

 

 

 

 

לפני 4 שנים. 12 בדצמבר 2019 בשעה 21:34

באתי אליו יחפה, פרועה, רעבה, עייפה ועצובה, כל כך עצובה. 

עם חתיכת תרמיל מסע חבוט ועלוב. 

הוא התבונן במבט ארוך, עמוק, חומל.

הוא הפשיט אותי, התבונן בכל הפצעים שהיו לי שם בגוף ובנפש, הוא לא שאל יותר מדי, רק מה שהייתי מוכנה לשתף.

הוא  הביא פד גזה וחיטא את כולם מהקטנים ועד הגדולים. 

הסתכל עלי במבט ארוך ולחש לי מילים שלא שמעתי אף פעם. 

כאלו שנחתו הישר לתוך הלב שהתחיל להלום מהתרגשות. 

הוא האכיל אותי, השקה אותי, פתח את הידיים וחיבק אותי כל כך חזק. 

ולא ברחתי כמו שאני רגילה, היישרתי מבט התמסרתי, הקשבתי. 

ובלילה כשהוא נכנס לחדר שלי, התפשטתי וביקשתי להרגיש את הלב שלו, כל כך רציתי רק להתמזג איתו, שהוא ישמע כמה אני פועמת בזכותו וכמה חזרתי לחייך.

ואני כבר לא רוצה ללכת במדבר יחפה שהאדמה תחרוך לי את הרגליים, אני כבר לא צריכה שריטות שהדם יטפטף ויזכיר לי שאני חיה, אני כבר לא צריכה את המדבר הבודד המנוכר והמפחיד. 

אני רוצה מקום שכשאני מתקרבת אליו שהאור שלו יחמם אותי, עוד לפני שאני אוחזת את ידית הכניסה. 

אני רוצה מקום בו מתנהלות שם, שיחות שמחייכות אותי. 

אני רוצה מישהו שתמיד ידאג לי ויהיה שם בשבילי. 

אני צריכה בית!

מצאתי אחד כזה, שאחרי תקופה חשוכה פתח לי את הדלת, הדליק לי את האח שבחדר, הכין לי כוס שוקו חם נתן לי לבחור את הבגדים שאני רוצה ללבוש, הצחיק אותי, חימם לי את הלב וגרם לי לגלות עולם חדש שלא ידעתי שקיים. 

באתי הביתה. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לפני 4 שנים. 6 בדצמבר 2019 בשעה 22:32

תַּגִּידִי מִיָּד אִם אֲנִי מַפְרִיעַ
הוּא אָמַר כְּשֶׁנִּכְנַס מִבַּעַד לַדֶּלֶת
וַאֲנִי תֵּכֶף מִסְתַּלֵּק

אַתָּה לֹא סְתָם מַפְרִיעַ
הֵשַׁבְתִּי לוֹ
אַתָּה מְטַלְטֵל אֶת כָּל קִיּוּמִי
בָּרוּךְ הַבָּא

אווה קילפי

לפני 4 שנים. 3 בדצמבר 2019 בשעה 8:55

למה את כאן הוא שאל ורציתי לענות לו שלפני כמה חודשים היתה נקודת השקה בין העולם המקביל שלי לעולם הדמיוני שלי וקפצתי לכמה ימים להיזכר מי הייתי. 

ושכל מי שנפגשתי או הייתי אמורה להיפגש, יצא דוש ושחזרתי לעולם המקביל עצובה מתמיד וכאילו זה לא מספיק, נלקחה ממני האופציה להיות חרמנית. היא פשוט התפוגגה.

ולמה את כאן הוא שאל שוב?

ורציתי לענות לו שעוד כמה חודשים, שוב נקודת השקה בין העולמות תקרה וכיוון שאני טובה בניהול סיכונים, אני כנראה סוף סוף איישם את ההחלטות שלי ולא אפגש עם אף אחד שגורם לחרמנות שלי להעלם או לי להיות עצובה. 

ובכל זאת מה את מחפשת הוא שאל, יש סיבה שאת בצ'ט. 

אז רציתי לענות לו שאני מחפשת מישהו שהוא גבר אמיתי, כזה שידע להיות שם גם אחרי שהצרכים שלו מולאו.

שמבין שאני לא כלבה, לא ילדה, לא צעצוע. שאני אישה שהחיים קצת טילטלו, אבל אני חזקה ועצמאית ופעם אהבתי ממש סקס, אבל שכחתי את זה ואני מחפשת את הפרטנר שיזכיר לי מי אני. 

שיש לי פנטזיות שחלקן אפשר לממש וחלקן אקסטרימיות שלעצמי אני אפילו לא מספרת אותן. שאני חד פעמית או מקסימום מופיעה פעמיים בשנה לכמה ימים. 

שאני קצת שרוטה ושבורה מארועי עבר, אבל הצלחתי להדביק יופי את השברים עם דבק נצנצים וסך הכל למרות השיט, אני נהדרת אפילו יותר מנהדרת. 

שקשה להכנס לי לשריון, כי אני לא מכניסה אף אחד פנימה, כי החיים לימדו אותי שהעולם דפוק, אז כדאי להשאיר את כולם בחוץ ולארגן לי איזה עולם פנימי עם מלא צמר גפן ורוד, ספה נוחה ואחלה אוכל פלוס נוף אלוהי.

שאני לא צופה בחיים, אני אשכרה חיה אותם, מכניסה רגל למים, לוקחת תנופה עם הרגל השנייה, מותחת את הגוף קופצת ראש לתוך המים ושוחה חתירה, או פרפר ולפעמים אפילו גב, מהר, עיקבי ובלי להתעייף. 

אבל במקום זה עניתי לו, סתם כי משעמם לי🤦‍♀️ אבל נראה לי שאני כבר בנויה למשהו חדש, קליל, כיפי, סקסי, לא מחייב אבל הכי מכבד מעצים ונעים. 

נראה לי חזרתי לצוד וזה הוסיף לי קצת רוז' ללחיים 😊