life unexpected

לא הייתי כאן מלא זמן ובתכלס אין לי מה לעשות כאן באמת, אז באתי רק לפרוק קצת מהכאב שלי:

פריקה 1:
לא זוכרת כבר אם כתבתי כאן או לא על זה שהתחלתי לצאת עם מישהו לפני כמה זמן והוא רק ונילי ואני הולכת לספר בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה בלה.
אז כן הוא גם ניגמר, אין פה אשמה שלי או שלו זה גם לא שלא רצינו להיות ביחד
אבל זה היה מצב פשוט (בכלל לא) שבו נדחקתי לפינה עד שלא הייתה לי ברירה אלא לשחרר ממנו, לא בשביל עצמי אלא בשביל עצמו.
קצת אחרי שהתחלנו לו ולי 2 דברים לגביו:
1) הבחור צריך לעבור שינוי רציני בראש.
2) משהו הולך לקחת אותו ממני ובקרוב.
רק לא ידעתי שמי שייקח אותו ממני זה השינוי שהוא צריך, ולא ידעתי כמה בקרוב זה יהיה.

פריקה 2:
פתחתי לי אירוע בפייסבוקייה לכבוד היומולדת וכיוון שזהו אירוע סגור הסתכלתי באנשים שלי את להזמין, אך אוי לי מתוך 200 וקצת אנשים נמצאו רק 12 שראויים.
הכיצד העניין??? אסביר.
12 אנשים שנבחרו הם ה12 אנשים בפייסבוק שלי שאני אשקרה באמת מכירה וגם רוצה שיהיו באירוע הזה.
מה זה אומר עלי? שאני מתבודדת? שאין לי חברים? שאני חיה בפייסבוק? יכול להיות.
ויכול להיות שזה גם אומר שאני פשוט באמת לא אוהבת אנשים כמו שתמיד טענתי.

סיימתי לפרוק, שיהיה לכם לילה טוסט.

חזרתי.
הייתי כאן, ונעלמתי. חזרתי, וברחתי, הכרתי והחלטתי שלא בא לי עכשיו.
ניסיתי לברוח מכאן וגיליתי שזה בלתי אפשרי, העולם הזה הוא חלק ממני ואני חלק ממנו.
לוקחת נשימה עמוקה והולכת לנסות את הדבר הקשה ביותר שעשיתי עד היום.
להכיר מישהו מבחוץ, והכי מוקדם שאני יכולה (לא להגזים, לא בדייט ראשון) להכיר לו את החלק הזה שבי.
החלק שאוהב שמכאיבים לו ולא רק כי זה מדליק אותי אלה כי זה עושה לי טוב בנשמה.
החלק הזה שאוהב להתמסר לחלוטין, כמעט בכל מובן אפשרי.
עושה את הצעד הענקי הזה, כי אני מאמינה בעצמי, ועם זאת בזמן שורות אלו בא לי לשבור לעצמי את הראש
"למה את עושה את זה לעצמך?" "זה לא יחזיק מעמד אם הוא לא בעניין" וכו' וכו'
אבל עדיין אני מאמינה שהכול אפשרי (תקראו לי תמימה) ואם אני ארצה מספיק אני אצליח לשלב הכול ביחד.
בואו רק נקווה שהוא לא יתפחלץ כשאני אראה לו את האתר.

[english]
How is it that I don't believe in god but I ask for his/her help and guidance all of the time?
I just lay in bed and talk out loud (whispering) to him/her asking to show me the way to make amends with myself.
I tell him/her that I've changed that I'm no longer the same person and can I have some peace of mind please.
He/She does not answer to my questions and I am left alone with my thoughts.

מחפשת מה לכתוב, המון זמן לא הייתי כאן מכל מיני סיבות.
הראשונה הייתה שהרגשתי לא שייכת, מחוץ לעולם הזה ומחוץ לעולם בכלל.
אחר כך נמאס לי מהכול מהמשחקים, מהשעשועים, מהשטויות.
אבל עכשיו אני כמעט לא כאן כי אין לי באמת סיבה להיות כאן.
למרות כל החרא והבלאגן שקורה סביבי בזמן האחרון, אני מבינה שזה רק משחק.
מי יישבר ראשון, אני או הגורל שמזמן לי מבחנים קשים כאלה, אבל הגורל יש לו נטייה לא להפסיד לעולם!
גם אני הייתי ככה חשבתי שאין לי מה להפסיד שאני יכולה לעשות כרצוני ומה שיקרה יקרה וזין על כל העולם וכן גם על אשתו.
עכשיו יש לי מה להפסיד (שימו לב לעדכון סטטוס) ואני הולכת להילחם בכוח ראש בראש, ולא משנה איזה נשק הגורל יזרוק עלי הלאה אני אלחם בחזרה.
כן אני אפול, כן יכאב לי (אפילו מאוד), כן זה ממש לא הולך להיות קל, אבל כשהתקפה הבאה תיגמר אני זאת שתשאר עומדת בעוד הגורל הוא זה שישכב על הריצפה מתבוסס במיץ של עצמו מותש.
כי הגורל תמיד לבד בעוד אני, לי יש אדון וקוראים לו דובון לא איכפת לי.

מחכה במסדרון "תכנסי תנעלי את הדלת ותזחלי לחדר" בכניסה לחדר על הרצפה מחכה לי בקבוק בירה ריק, רק בשבילי "תתקדמי, שימי אותו מתחתייך ותתישבי" מבצעת.
"למה את עושה ממני צחוק כלבה?" "לא עשיתי ממך צחוק אדוני" "את חושבת שהתמונה ששלחת קרובה למה שביקשתי ממך?" שבוע שלם היה לי לבצע את המשימה הזאת וכל פעם נכשלתי בצורה אחרת, פעם בזמנים, פעם בצילום פעם בביצוע עצמו.
"כן אדוני" "אז את טועה מאוד כלבה, תשבי ותשבי חזק!"
יושב על קצה המיטה ומביט אלי, אני עם הראש למטה לא מסוגלת להסתכל אליך. זה מכאיב אבל אני מתמודדת, אין ברירה. כנראה שבאמת הייתי לא בסדר הפעם.
"תתחילי למצוץ"אני מתקרבת בזבירות שהבקבוק לא יצא ומתחילה אתה מדבר איתי תוך כדי ודוחף לי את הראש, משימה לא קלה בשבילי אני לא מורגלת לזה עדיין.
זה מתחיל לכאוב יותר מידי, אתה מפסיק אותי מהמציצה ונשכב על המיטה אני עדיין על הרצפה, עם הבקבוק. אתה רואה קצת טלוויזיה ואני מתחילה לעשות קולות של אי נוחות.
"תהי בשקט כלבה!" מנסה אך זה לא אפשרי הכאב הוא יותר מידי, נאבקת בזה רוצה שתהייה מרוצה ממני, מבינה כבר מה עשיתי לא בסדר.
מתיישב על קצה המיטה ומסתכל אלי, "אנחנו נצטרך לחזור על השיעור הזה שוב כלבה?"
"לא נראה לי אדוני" "לא נראה לך? אז כדאי שתשארי עם זה עוד עד שתהיי בטוחה"
שותקת לא יודעת מה להגיד, בתכלס כל מילה היא מיותרת היה לנו שבוע לא קל אני עם המצבי רוח שלי ואתה מנסה לשמור אותי יציבה בכל זאת.
לאחר עוד כ 10 דקות "מה את אומרת כלבה נצטרך לחזור על השיעור הזה?" "לא אדוני"
"מה למדנו היום?" "צייתנות, משמעת ולא לזרוק זין, לעשות את המשימות בצורה רצינית והטובה ביותר תמיד" "טוב כלבה, עכשיו לאט לאט תצאי" מחזיקה בך ולאט מרימה את האגן מרגישה כל מ"מ שיוצא ממני, את הסוף אני כבר עושה מהר ונופלת עליך אתה מחבק, מזיז את הבקבוק ומעלה אותי למיטה. מחבק אותי ואני נרדמת בזרועתייך.

זה התחיל כעוד לילה שגרתי (NOT) אני והאדון נפגשנו בסביבות חצות (מרגישה כמעט כמו סינדרלה) הוא אסף אותי ואחרי בירור קצר נסענו למיקום X נכנסנו למסיבה, אני בשמלה שחורה צמודה וקצרה הוא בבגדים ישר מהעבודה הוא כבר היה במסיבות האלה אני עדיין לא, פעם ראשונה שלי ואני רועדת כמו עלה נידף ברוח, נצמדת אליו בכל הכוח שיש לי. מתיישבים על הספה וזמן לא קצר אחר כך מתיישב לידנו זוג חמוד הבחורה לידי והגבר בקצה לאט ועם ההכונה של האדון אני והבחורה מתקרבות יותר ויותר מתחילות להתנשק וקצת לגעת אחת בשניה בעדינות נגיעות מרפרפות היא מציעה לי לעבור לחדר ולהביא איתי את האדון אם הוא מעוניין, הוא מעוניין וארבעתנו עוברים לאחד החדרים אני והבחורה עדיין מתנשקות ונוגעות לא נוגעות הבנים מצטרפים האדון עליה והבחור שלה עלי (באישור כמובן, לא לדאוג אנשים) לאט האווירה מתחממת יותר ויותר אנחנו דואגים שזה ישאר רק ארבעתנו, בגדים יורדים מעל אנשים למרות שאני עם הבחור האדון עדיין המשיך להכווין אותי מידי פעם, לרדת לו או לרדת לה לנשק אותה או אותו. ירדתי לבחור עד שהזין שלו עמד קשה, מהצד אני שומעת מחמאות עפות לכיוון האדון עלי, על המראה שלי, על החזה שלי, על איך שאני יורדת.מסתובבת על 4 ומרגישה את הגבר חודר אלי הרגשה טובה אחרי כל כך הרבה זמן שלא היה.עדיין לא גומרת אבל מרגישה אותו מתאמץ וגומר בתוכי.חוזרת קצת לאדון שלי מנשקת אותו, את הטעם המוכר ואהוב הזה.
בהוראתו קוראת לבחורה והוא מתחיל לזיין אותה, אני מנשקת אותה ומוצצת את הפיטמות שלה כל כך טעימות ונעימות למגע. הוא יוצא ומורה לי לרדת לה ושהיא תגמור. אני מוצצת את הדגדגן שלה מכניסה לה אצבע ומוציאהמשחקת לה בדגדגן עם הלשון ועם האצבע.מביאה את היד שלי לפיטמה שלה משחקת גם איתה, היא כבר כמעט גומרת אך מסרבת, האדון שלה לא מאשר. נלחמת בנו אנחנו רוצים שהיא תגמור אך לבסוף מבינים שהיא לא תעשה
הם עוברים אלי, הבחור מכניס לי אצבעות בעוד הבחורה משחקת לי עם הדגדגן ושניהם ביחד עם הפיטמות, האדון שלי רק מסתכל (ועוד כמה שעמדו ממש קרוב) מצווה עלי לגמור, אני מבקשת עוד אצבעות כמה שיותר ונאנחת בקול לא יכולה להיות בשקט היא לוחצת לי על הדגדגן, הוא דוחף חזק פנימה והמבט של האדון שלי שאומר לי כדאי לך להזדרז. ואני גומרת בקול חזק (היו הערות מסביב על העניין) אחת הגמירות היותר טובות שהיו לי עד היום (וגם מהיותר מיוחדות) אני ניגשת לאדון שלי ומחבקת אותו אומרת לו תודה שהוא נתן לי את החוויה הזאת.
אנחנו מתנשקים מתלבשים, ויוצאים לאוויר הלילה הנעים

זה התחיל כמו עוד יום שגרתי מבחינת העבודה השעה 18:00 טלפון מהקצין תבואי למשרד ותקראי לחייל.
הגענו למשרד ב19:00 והתחלנו.
בהתחלה רק אני והחייל מכל כיוון אפשרי בכל זווית ודרך אפשרית ניסינו לעשות את זה
בסביבות 21:30 חשבנו שנינו שזהו זה נגמר, שחררתי את החייל לחדרו וחיכיתי לקצין
הוא חזר מהישיבה כמה דקות אחר כך והתחיל לבדוק, פתח פה, סגר שם, שוב פתח מקום מסוים וסגר אחר. ככה איזו כמעט שעה ואני איתו כל הדרך מדברים וצוחקים על הא ועל דה תוך כדי כאילו מה שאנחנו עושים הוא עוד פעילות יום יומית רגילה.
השעה 00:00 הקצין גילה טעות חמורה, הוא מתקשר לחייל ומחזיר אותו למשרד
נוזף בו קצת נותן לי ולו לתקן את הטעות כשהוא קופץ לסידור קטן. השעה 00:30 הקצין חזר סיימנו לתקן את הטעות. החייל הולך אני והקצין שוב לבד.
הלילה הזה לא ייגמר לעולם, השעה 1:45 ואנחנו עדיין במשרד אני מותשת ועל סף בכי מתסכול הקצין נותן בי מבט אחד ואומר לי "לכי לישון, לא נשאר כאן הרבה אני אסיים את הד"וח"

שיהיה לכם בוקר נפלא.

זה התחיל בהליכה פשוטה על עקבים דקים (משימה לא קלה) חיפשת מקום לעשות את הבדיקה הראשונית אבל כל החניון היה מלא במכוניות ואנשים, לא הסכמת לוותר עליה. נכנסנו למרכז הלכת למעליות ואני אחריך עולים קומה אתה נותן מבט מסתכל שאף אחד לא נמצא מעמיד אותי עם הגב לקיר ובודק את מצב הרטיבות, מנשק אותי. אני מרוגשת מאוד, חיכיתי לזה
יורדים חזרה למטה הכרטיסים כבר אצלך נכנסים לאולם מתיישבים בכיסאות שורה 11 שני כיסאות ראשונים. מראש הודעת לי להגיע בלי תחתונים "שבי ישר! מעכשיו יש לך שני מצבי ישיבה 1.סגור רגלים מוצלבות 2.פתוח לרווחה. ברור כלבה?!" "ברור אדוני" אנחנו יושבים בשקט מידי פעם אתה שואל אותי שאלה או מעיר הערה על אחת הפרסומות. הסרט מתחיל אתה מורה לי להצמיד את הרגל שלי לשלך עד שתגיד אחרת. אני מבצעת לא מבינה את המטרה מאחורי ההוראה (האם יכול להיות שאין?). הרגליים שלי פתוחות וזה מרגיש מוזר באמצע הקולנוע בלי תחתונים. רואים את הסרט כל כמה זמן אתה רוכן לעברי אומר לי לשנות את התנוחה של הרגליים לפתוח או לסגור, בלי לגעת בי בכלל מה שמשגע אותי עוד יותר. פתאום יד מלטפת את הירך שלי נוגעת לא נוגעת עוברת קצת יותר אחורה לכיוון הישבן מתחת לחצאית. בלי לשים לב והסרט נגמר קם ואומר לי לבוא אני הולכת אחריך יוצאים לחניון לרכב שלך. מתיישבים בפנים ונוסעים לקצה של החניון אזור חשוך שאף אחד לא יראה אותנו. אתה אומר לי לצאת יש אוטובוס שחונה שם בהוראה שלך אני נעמדת עם הגב אליו וחושפת את החזה שלי אליך "הפטמות שלך לבנות מידי" אתה מודיע לי "תיישרי את הגב שלך!" שוב לוקח אצבע ובודק את מצב הרטיבות נוגע בנקודה שמקפלת אותי לא משנה מה אני אעשה אתה לא עוזב אותה מנשק אותי תוך כדי לא עוזב אותי לרגע. אני מפחדת לא ממש יודעת למה אבל לא מראה את זה. "תכנסי לאוטו" נכנסת. "תורידי את המשענת אחורה ותשימי את התחת שלך על קצה המושב" מבצעת. אתה שוב נוגע שם באותה נקודה שמקפלת מכניס אצבע פנימה משחק לי בפנים ויוצא החוצה חוזר לנקודה. "בואי הנה" מורה לי ואני באה מתחילה לרדת לך.
"צאי החוצה ותשעני על האוטו עם הגב" יוצאת ומחכה. "תיישרי כבר את הגב שלך!" אתה יוצא מהאוטו ובא אלי משעין אותי על האוטו מנשק אותי חזקה ושולח שוב יד למטה נוגע ואני נאנחת המגע שלך מדהים, אני לא מפסיקה להתפתל ולהנות מהמגע אתה עוצר "אנחנו כאן כדי להתנשק" ממשיך למרות זאת אני לא מצליחה ומתרכזת ביד שלך על הדגדגן שלי. עוצר שוב "תסתובבי תשעני על הרכב ותרימי את החצאית" יודעת מה הטעות שעשיתי ומה מגיע. 2 סטירות על הלחיים האחוריות מזכירות לי למה אנחנו כאן. "למה אנחנו כאן כלבה?" "כדי להתנשק אדוני" "ומה את עושה כלבה?" "מתרכזת במשהו אחר אדוני" "תסתובבי חזרה" "תודה אדוני" מחזיר את היד וחוזר לנשק אותי הפעם אני נאבקת ומנסה להתעלם מהיד (בלי הצלחה מרובה) אבל מתרכזת בנשיקות שלך (משהו מעולם אחר דרך אגב) "חשוב לך לגמור כלבה?" "יותר חשוב לי שאדוני יהיה מרוצה ממני מאשר לגמור אדוני" "תרדי על הברכיים תתחילי למצוץ" יורדת אתה לא נותן לי דקה ודוחף לי אותו לתוך הפה חזק מזיין לי את הפה במשך כמה דקות, אני בקושי מחזיקה מעמד ואתה גומר לי בפה.
הרגשה נפלאה.

לאנשים בצבא משעמם לפעמים הרבה יותר מידי. למה אתם שואלים?
אני לא באמת יודעת. אבל עובד שאחרי שבוע וחצי שהייתי במרכז בקורס וקיבלתי עוד הסמכה מחזירים אותי היום לבסיס כדי שמחר אני אשתתף בישיבה שגם ככה לא הייתי בה בשבועיים האחרונים והם הסתדרו טוב מאוד בלעדיי עד עכשיו.
אז עכשיו אני נוסעת לי בדרכי לבסיס עוד איזה שעה ומשהו אני אגיע אולי קצת יותר, אעשה סידורים קטנים בעיקר כדי שיראו שהגעתי ואלך לי לחדר לישון עד מחר בבוקר/צהריים מוקדמים שתהיה הישיבה.
בזבוז מוחלט של הזמן שלי.
מקווה שהימים שלכם יותר פוריים משלי.

יום חמישי בבוקר יום שטוף שמש וחום ישראלי נפלא, אני על מדים עם השרוולים למטה הולכת לי לוועדת קבע הראשונה. מי ידע שבסופה יוסיפו לי עוד 2 בנוסף לאלו שכבר יש?
יושבת 3 שעות בהמתנה (אחת מהן היא כי הגעתי שעה לפני תחילת הקבלה) נכנסת לשיחה עם הפסיכי חצי שעה שיחה, לאחריה הוא מתייעץ עם המנהלת מרפאה והוחלט, צריך להתייעץ עם רמ"ד פסיכיאטריה.
נפלא פשוט נפלא.
הקטע הכי חזק בכל הסיפור:
פסיכי: את אוהבת כאב (בכוונה לפיזי)
אני: כאב ממש לא! לא יכולה להכאיב לאף אחד ובטח ובטח שלא יכאיבו לי, לא מסוגלת לסבול כאב.