התלבטתי אם לכתוב משהו או לא.
כבר כמה זמן אני מתלבטת.
הבנתי שאני דורשת מעצמי להיות אדם תקשורתי יותר ושאני רוצה ליישר את הקו שבעצם לא יישרנו עד עכשיו.
אנחנו לא נחזור להיות בקשר כלשהו. הבנתי את זה ואין צורך שתסביר לי.
הבנתי שגם אם רצית בשלב מסוים שנהיה חברים, זה לא מה שאתה רוצה עכשיו.
הייתי שמחה יותר אם היית מתקשר לי את זה אבל אם הרגשת שאתה לא יכול לעשות זאת, אני מבינה.
אני גם מבינה אם אתה לא מרגיש שאתה יודע איך להיות חבר שלי. זה עצוב לי כי היינו חברים כל כך הרבה שנים, וחשבתי שגם אם לא נישאר באותו קשר לתמיד, שתמיד יהיה לנו אכפת אחד מהשני.
אבל אני לוקחת נשימה עמוקה, ואני מבינה שזה לא המצב. אני מבינה שלא אכפת לך ממני כפי שחשבתי בשלב מסוים, וגם זה בסדר. לפעמים אנחנו מתבדים על מה שידענו כעובדה עד לא מזמן.
רציתי להגיד לך תודה ששיחררת אותי. כבר כמה זמן שהייתי במקום ביניים.
"הוא רוצה שנהיה חברים או שהוא לא רוצה?"
"הוא ישאל אותי מה שלומי כשניפגש? הוא לא ישאל?"
עכשיו לראשונה אני מרגישה הכי שלמה לשחרר את כל השאלות האלה. אני מבינה איך הדברים יראו ואני בסדר עם זה, אני שלמה עם זה, ואני מאחלת לך שיהיו לך חיים יפים ומלאים ☺