אני מתקשרת אליך: תהיה מוכן תוך חצי שעה.
מגיעה אליך, אתה פותח לי את הדלת ואני, בלי "שלום" ובלי מילים בכלל, תופסת את חולצתך ומושכת אותך לחדר השינה.
"תפשיט אותי".
אתה מסתכל עלי בהערצה ומפשיט אותי לאט לאט.
"יש לך זמן, אה? כי לי אין".
אתה מגיב ב"סליחה, מלכתי" קטן וממשיך להפשיט אותי, הפעם מהר יותר.
אני נשכבת על מיטתך, מפסקת רגליים לרווחה וקוראת לך אלי.
אתה מיד יודע מה עליך לעשות. מוציא לשון חמה ומתחיל לענג אותי.
אני מתאימה את עצמי ללשון שלך, מכוונת את עצמי לאן שצריכה ולעיתים שולחת יד ומזיזה את ראשך למקום הנכון.
אני עוצרת אותך לרגע.
"תתפשט".
אתה עומד מולי בתחתונים.
"מה לא הבנת, כלבלב? תתפשט! לגמרי!"
עכשיו סופסוף הבנת ואתה עומד מולי ערום כולך, ערום וזקוף. שניכם זקופים.
"תאונן לעצמך".
אתה מתחיל לאונן, חושב לרגע שאולי אתן לך להתרכז בעצמך.
"ועכשיו תחזור למקומך ולעבודתך ותמשיך לאונן במקביל".
הלשון שלך חוזרת לעבוד ואתה ממשיך עד שאני גומרת.
אני מזיזה את ראשך ממני ומורה לך להמשיך לאונן.
אני קמה. "תלביש אותי".
אתה אוסף את בגדיי מהרצפה ומלביש אותי בקפידה.
"כלבלב טוב" אני אומרת לך.
אתה מביט בי בחיוך.
"ועכשיו תפסיק לאונן ואל תיגע בעצמך עד הפעם הבאה שניפגש".
אני סוגרת את הדלת אחרי ומשאירה אותך מותש ומאושר.
לפני 13 שנים. 27 במאי 2011 בשעה 18:16