מחשבות

אמא מבינה אותי למרות שאין לי תמיד מילים... אמא מבינה אותי דרך הגוף שלי, אמא מבינה אותי דרך הבכי שלי... היא פשוט מבינה אותי כי אני חלק ממנה. 

לי ולאמא יש סוד - אני הילד המועדף שלה! אני הילד הכי מיוחד שלה! 

עכשיו שאבא עזב את הבית, אמא כולה שלי ואני כולי של אמא. אמא רוצה שאני אשן לידה במיטה שלה היא אומרת שאני כבר גדול והיא לא צריכה אף אחד חוץ ממני. אמא אוהבת אותי מאוד! היא מנשקת אותי ומחבקת אותי והיא כל הזמן אוהבת לגעת בי. 

אני הכי אוהב כשהיא מורידה את הגופיה שלה ומרשה לי להניח את הראש על הירכיים שלה ולמצוץ את הפיטמה החומה והנעימה... זה מרגיע אותי! זה מרגיע אותי כשאני יונק והיא מסתכלת לי בעיניים ומלטפת לי את השערות בעדינות - זה גורם לי להרגיש הכי בטוח והכי חזק והכי אהוב שיש בעולם. 

כשאני ליד אמא צומחת לי בליטה גדולה במכנסיים, ואמא כל הזמן מסתכלת עליה. אני יודע שהיא מאוד רוצה אותי כי היא אוהבת להוריד לי את המכנסיים ולשחק לי באיבר. זה נעים לי! זה נעים לי כשהיא מסתכלת עליו ומלטפת אותו באהבה. זה נעים לי, כי ככה אני יודע שהיא אוהבת אותי ושאני הכי שלה בעולם. 

אמא אמרה לי שהיא יכולה לשחק עם האיבר שלי במשך שעות ושהיא תעשה בו מה שהיא רוצה כי הוא שייך לה. 

לילה אחד אמא הוציאה מקל מתכת ארוך ודק ואמרה שהיא רוצה להכניס אותו לאיבר שלי כדי לעשות לי נעים. זה קצת הפחיד אותי אבל גם ריגש אותי כי נזכרתי שאמא אמרה שאבא היה מכניס את האיבר שלו למקום שאמא עושה ממנו פיפי (אמא סיפרה לי את זה כי היא אמרה שהיא רוצה להכניס את האיבר שלי שמה). עכשיו אמא רוצה להכניס משהו אל המקום שממנו אני עושה פיפי, וזה מרגש כי אני כל כך רוצה להיות כמו אמא!!! 

אז אמא השכיבה אותי על המיטה והורידה לי את המכנסיים והפשילה לי את התחתונים,  וכמו תמיד כשאמא עושה את זה, האיבר שלי נהיה נורא נורא גדול ונורא נורא קשה, ואז אמא לקחה משחה ומרחה לי על האיבר ועל המקל מתכת שלה ולאט לאט היא התחילה להכניס אותו אל תוך האיבר שלי. 

זה ממש הפחיד אותי וזה טיפה כאב אז עצמתי את העיניים והתחלתי לבכות אבל אמא לא הפסיקה והמשיכה להתעסק באיבר שלי. היא אמרה שהיא מאוד אוהבת לראות איך הנקב שלי מתרחב ומקבל אותה. זה באמת התחיל להיות לי נעים אבל הדמעות המשיכו לזלוג... ואז אמא אמרה לי להסתכל על האיבר שלי, אבל אני רק עצמתי את העיניים חזק חזק והרגשתי קטן קטן.

ושייך!

אני כבר מכיר אותה... אני מכיר את החרמנות שמתפשטת בכל הגוף ומחפשת לסתום את החלל שיש לי בלב. 

הכי קל זה לאונן... גם כך אני מסתובב עם זקפה שמסרבת לדעוך, אני אפילו לא זקוק לגירוי חיצוני כי הראש שלי מלא בפנטזיות שהערת בתוכי. 

אבל זה יהיה תחליף גרוע לדבר האמיתי

קרבה... בטחון... אהבה... תשוקה... שייכות... התמסרות... הזין שלי רעב אבל הוא לא מכיר את השפה. 

אני לא רוצה לאונן... אני רוצה שהכמיהה שבתוכי תמשיך לבעור... אני רוצה שהרעב בתוכי ימשיך להעמיק... 

זה קשה לי

אני רעב לאמא

עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת בִּקַּשְׁתִּי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו:

אָקוּמָה נָּא וַאֲסוֹבְבָה בָעִיר בַּשְּׁוָקִים וּבָרְחֹבוֹת אֲבַקְשָׁה אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, בִּקַּשְׁתִּיו וְלֹא מְצָאתִיו:

מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי רְאִיתֶם:

כִּמְעַט שֶׁעָבַרְתִּי מֵהֶם עַד שֶׁמָּצָאתִי אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי, אֲחַזְתִּיו וְלֹא אַרְפֶּנּוּ עַד שֶׁהֲבֵיאתִיו אֶל בֵּית אִמִּי וְאֶל חֶדֶר הוֹרָתִי:

כשאני קטן אני שמח... אני יכול לעשות הכל. 

איתך אני יכול להיות אני!

כי אני יודע שכשאפחד אכנס תחת חצאיתך, וכשארעב, תחת חולצתך.

בכלל, נראה לי שאת בכוונה הולכת עם החולצה בעלת הפתח הרחב, את יודעת שזה גורם לי להיות רעב... את אוהבת שאני רעב!

אני כל כך רעב... אני כל כך רוצה לשכב על ברכייך, לפתוח את פי ולהניח לך למלא אותי.  

יש לי מחשבות מאוד לא טובות... מחשבות שקשורות אלייך מאמוש...

אבל זה ממקום טהור... אני רוצה להיות שלך, הכי שלך שאפשר! שתהיי בתוכי ושאהיה בתוכך, שתמלאי אותי בך ושתכניסי אותי אל תוכך . אני מתבייש שאני חושב כאלו דברים, אני לא מעיז להישיר אלייך מבט, שלא תראי שם את כל המחשבות האלו. 

אבל כשאת מניקה אותי ומלטפת את ראשי אני מרגיש בטוח, וכשאני מסתכל בעינייך המביטות בי בחיבה אני יודע שאת יודעת. 

יש תקופות שאני לא מרגיש את החוסר אך יש זמנים שזה בועט ונוכח.

זה מן רעב כזה... אתה מסתובב עם כמיהה חסרת מנוח למשהו שימלא אותך.

רעב לחיבוק, לאהבה, לריגוש, למגע, לכאב, לרוך, לשייכות, למשמעות...

לקחתי פסיעה לאחור מעולם הבדסמ, אני במקום של חיפוש וחקירה... אבל זה כמו אש קטנה שיושבת לך עמוק בבטן ומידי פעם גורמת להכל לבעבע ולגלוש.

נמאס לי.

אני כל כך רוצה! 

זה היה רגע של עייפות... עייפות עד כדי חידלון. 

התיישבתי בשולי הדרך מיואש, יודע שאין בכוחי לצעוד את הדרך לבדי. 

ואז משום מקום הגיחה סוסה פראית, הניחה עלי את ראשה והביטה בי במבט חומל וחושק.

ביקשתי שתניח לי לרכוב עליה... אך היא היתה אצילית ופראית ואני מלוכלך וכבד. 

חזרתי לפסוע במעלה הדרך וגיליתי שאני חזק יותר בזכותה.

הסתובבתי, רציתי להודות לסוסה... קיוויתי שתבין שזה רק אבק מהדרך ושתחתיו יש מישהו שונה ומיוחד...

אך הסוסה נעלמה.

הרצון להרפות בוער בי - לשחרר את האגרוף שלופת את הגדה ולהסחף בזרם הגועש.

רק שמתחת למים התכולים שוררת אפילת התהום ובה אשקע לבדי.

אז בינתיים אני ממשיך להיצמד לסלעים הבטוחים, נאחז בתקווה שיום יבוא ותלחשי באוזני שאפשר להרפות כי את שם לתפוס אותי במעמקים. 

יש ימים מסוכנים... ימים שאתה יודע שתעשה טעות אבל זה גדול ממך. 

זאת חרמנות אבל גם הרבה מעבר... 

יש שם בדידות, יש שם צורך להיות שייך, יש שם צורך בכאב, יש שם צורך להתמסר ולהרפות... 

היום זה יום כזה!!

אני צריך כאב... שהכל יימחק ממני... שהכאב יציף את מוחי ושהרגש היחיד שיישאר שם יהיה חוסר אונים.

להתכנס לנקודה הזעירה של הכאב החד ולאפשר לאדוות להיכנס פנימה ולהתפשט בכל גופי.

להרפות...

לבכות!

שאני מרגיש כל כך מיוחד שהיא הכניסה אותי לחייה. 

שאני מרגיש חסר אונים מולה כי אין לי מה להגיד ואני לא יודע איך. 

שעומד לי כל פעם שאני שומע את קולה. 

שכשהתרחקתי, הלב שלי בכה כי רציתי לחזור אך לא ידעתי איך. 

שאני צריך את החיבוק שלה ושתחזיק אותי חזק חזק ולא תיתן לי לברוח. 

שאיתה אני מרגיש הכי קטן וחשוף אבל גם הכי חזק ובטוח. 

שאין לי ניסיון כנשלט אבל הכמיהה מגיעה מהמקום הכי עמוק וחשוף שלי. 

שאף פעם לא היה לי אומץ להתמסר, או שאף פעם לא היתה האחת העוצמתית שהיתה מסוגלת לגרום לי להיות  אני, או ששני הדברים נכונים. 

שאני יודע שאני עומד בפני הר געש ושאני רוצה שיתפרץ ויעטוף אותי באש שלו. 

שאני רוצה להיות קרוב... הכי קרוב!! רוצה להיות חסר אונים בידיה, להיות חלש, רוצה לכאוב בשבילה, לבכות, לצעוק... שתקח את כל מה שיש בי, להיות שלה... להיות בשבילה!! 

שיש עוד כל כך הרבה דברים שאני רוצה לומר... דברים שהיא יודעת.