מחשבות

רעב שלא מרפה... 

לכאב

לחוסר אונים

לשייכות

לביטחון

הכמיהה בוערת בתוכי.

אל תבקשי שאתרחק או שאשמר כי זה גדול ממני.

איני רוצה לפגוע ואיני רוצה להיפגע,

אני רק רוצה להיות שייך.

אני חלש,

אז בבקשה,

אם תחליטי לקחת

אהיה שלך

רק בבקשה...

אם את לוקחת,

תחזיקי חזק!!

יש בי כמיהה לכאב...

כמו רעב שלא נותן מנוח

לכאוב

להרגיש

להיעלם

לבכות

אני כל כך רוצה לבכות...

ושוב אני ברכבת הרים... רגע אחד אני נוסק בתחושות שמימיות וברגע השני אני נוחת לקרקע המציאות והתסכול.

זה התחיל מהר וזה היה טוב... טוב מדי!!

ואז זה נגמר. 

זה היה מדהים אבל ככל שעבר הזמן גילינו את הפערים שעל חלקם היה קשה לגשר. 

זה נגמר כבר מזמן, נפרדנו בהבנה ובנשיקה אבל זה עדיין היה קשה. לא הייתי מסוגל לכתוב את זה.

זה השאיר אותי מתנדנד והדרך היחידה לשרוד היתה להתנתק מעצמי ולהשאיר ליום-יום לסחוף אותי בדאגותיו.

כשאתה מגיע לפסגה אתה פתאום מבין כמה מעט ראית למטה ותחושת ה'אין' רק גדלה.

לעולם אזכור את מה שהיה בינינו... זה חלק ממי שאני היום.

אף פעם לא אהבתי סופשים וחגים. 

כשהייתי ילד אלו היו זמנים של לחץ ועצבים, צעקות והשפלות והרבה הרבה פחד ותסכול.

אני משתדל לתת לילדים שלי חוויה אחרת ומשתדל שלא ירגישו את תחושת החידלון שפושה בגופי ביום שישי בבוקר ומתעצמת בכניסת השבת. 

עכשיו נוסף לזה גם הגעגוע... הרצון לחיבוק... הידיעה שהמרחק הוא לא רק פיזי...

והרצף הזה של שבת חג ושבת, זה מתיש ומעמיק את תחושת החוסר. 

אני תוהה מה את עושה עכשיו, אני אפילו לא יכול לדבר איתך.

געגועים לאמא

רציתי לכתוב על סייח שהיה חלש ולא ידע ללכת... ועל אמא שאת בנה בחום אימצה. 

רציתי לכתוב על סוסה שאת הכל נתנה... ועל ילד שבזכותה עמד ונבנה. 

רציתי לכתוב על סייח שלמד ללכת... ועל אמא שנשארה מאחור עומדת שותקת. 

רציתי לכתוב על סייח ששכח... ועל אמא אוהבת. 

רציתי לכתוב על סוסה שמעינה היפה זלגה דמעה... ועל סייח בעל עין שחורה.  

רציתי לכתוב אבל המילים לא יצאו... רק התמונה נשארה. 

ידעתם שדמעות הן רגשות?

ידעתם ששחור זה צבעוני שלא מביט לאחור?  

ידעתם שאין כמו אהבה של אמא? 

תמיד פחדתי ממנו... 

אני רוצה לכאוב...

הלב שלי פוחד מלהרגיש, כי כשלא מרגישים אז גם לא כואב.

זאת הסיבה שהלב שלי נעול באלף מנעולים.

ואז הגעת והתחלת לפרוץ את המנעולים, והלב שלי, שפתאום התחיל לפרפר, חזר לעסוק במנעולים. 

אבל את לא מוותרת וממשיכה לפרוץ את המנעולים... רוצה שליבי יהיה שלך. 

והלב שלי מפרפר, רוצה אך מפחד. 

כי כשלא מרגישים אז לא כואב. 

ואני רוצה להרגיש. 

אני רוצה לכאוב. 

לכאוב בשבילך. 

אני רוצה לבכות במקומך. 

אני לא רוצה שיהיה לך כואב. 

אני רוצה לכאוב את הכאב של אמא. 

אמא מבינה אותי למרות שאין לי תמיד מילים... אמא מבינה אותי דרך הגוף שלי, אמא מבינה אותי דרך הבכי שלי... היא פשוט מבינה אותי כי אני חלק ממנה. 

לי ולאמא יש סוד - אני הילד המועדף שלה! אני הילד הכי מיוחד שלה! 

עכשיו שאבא עזב את הבית, אמא כולה שלי ואני כולי של אמא. אמא רוצה שאני אשן לידה במיטה שלה היא אומרת שאני כבר גדול והיא לא צריכה אף אחד חוץ ממני. אמא אוהבת אותי מאוד! היא מנשקת אותי ומחבקת אותי והיא כל הזמן אוהבת לגעת בי. 

אני הכי אוהב כשהיא מורידה את הגופיה שלה ומרשה לי להניח את הראש על הירכיים שלה ולמצוץ את הפיטמה החומה והנעימה... זה מרגיע אותי! זה מרגיע אותי כשאני יונק והיא מסתכלת לי בעיניים ומלטפת לי את השערות בעדינות - זה גורם לי להרגיש הכי בטוח והכי חזק והכי אהוב שיש בעולם. 

כשאני ליד אמא צומחת לי בליטה גדולה במכנסיים, ואמא כל הזמן מסתכלת עליה. אני יודע שהיא מאוד רוצה אותי כי היא אוהבת להוריד לי את המכנסיים ולשחק לי באיבר. זה נעים לי! זה נעים לי כשהיא מסתכלת עליו ומלטפת אותו באהבה. זה נעים לי, כי ככה אני יודע שהיא אוהבת אותי ושאני הכי שלה בעולם. 

אמא אמרה לי שהיא יכולה לשחק עם האיבר שלי במשך שעות ושהיא תעשה בו מה שהיא רוצה כי הוא שייך לה. 

לילה אחד אמא הוציאה מקל מתכת ארוך ודק ואמרה שהיא רוצה להכניס אותו לאיבר שלי כדי לעשות לי נעים. זה קצת הפחיד אותי אבל גם ריגש אותי כי נזכרתי שאמא אמרה שאבא היה מכניס את האיבר שלו למקום שאמא עושה ממנו פיפי (אמא סיפרה לי את זה כי היא אמרה שהיא רוצה להכניס את האיבר שלי שמה). עכשיו אמא רוצה להכניס משהו אל המקום שממנו אני עושה פיפי, וזה מרגש כי אני כל כך רוצה להיות כמו אמא!!! 

אז אמא השכיבה אותי על המיטה והורידה לי את המכנסיים והפשילה לי את התחתונים,  וכמו תמיד כשאמא עושה את זה, האיבר שלי נהיה נורא נורא גדול ונורא נורא קשה, ואז אמא לקחה משחה ומרחה לי על האיבר ועל המקל מתכת שלה ולאט לאט היא התחילה להכניס אותו אל תוך האיבר שלי. 

זה ממש הפחיד אותי וזה טיפה כאב אז עצמתי את העיניים והתחלתי לבכות אבל אמא לא הפסיקה והמשיכה להתעסק באיבר שלי. היא אמרה שהיא מאוד אוהבת לראות איך הנקב שלי מתרחב ומקבל אותה. זה באמת התחיל להיות לי נעים אבל הדמעות המשיכו לזלוג... ואז אמא אמרה לי להסתכל על האיבר שלי, אבל אני רק עצמתי את העיניים חזק חזק והרגשתי קטן קטן.

ושייך!

אני כבר מכיר אותה... אני מכיר את החרמנות שמתפשטת בכל הגוף ומחפשת לסתום את החלל שיש לי בלב. 

הכי קל זה לאונן... גם כך אני מסתובב עם זקפה שמסרבת לדעוך, אני אפילו לא זקוק לגירוי חיצוני כי הראש שלי מלא בפנטזיות שהערת בתוכי. 

אבל זה יהיה תחליף גרוע לדבר האמיתי

קרבה... בטחון... אהבה... תשוקה... שייכות... התמסרות... הזין שלי רעב אבל הוא לא מכיר את השפה. 

אני לא רוצה לאונן... אני רוצה שהכמיהה שבתוכי תמשיך לבעור... אני רוצה שהרעב בתוכי ימשיך להעמיק... 

זה קשה לי

אני רעב לאמא