צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

ספרית הפנטזיות שלי

לפני 4 שנים. 27 ביוני 2020 בשעה 9:05

לפי מדדי הצפייה של נטפליקס ישראל, הסרט הנצפה ביותר כרגע הוא "365 DNI", או בשמו העברי "365 ימים ולילות", סרט אירוטי פולני-איטלקי, המתאר גנגסטר איטלקי שמתאהב באישה אלמונית, שמופיעה בחלומותיו רגע אחרי שהוא נורה במהלך מאבק בין כנופיות פשע. הוא מקדיש חמש שנים לאיתורה ולאחר שהוא מוצא אותה, הוא חוטף אותה, מציע לה שנה להתאהב בו והבטחה מפורשת שלא יכפה עליה שום מגע בניגוד לרצונה. כמובן שכוכבי הסרט מתאהבים ומבלים ימים ולילות בקיום יחסי מין מלאי תאווה ועונג.

על פניו, מדובר בסרט שטחי, צפוי, לא פמיניסטי במיוחד ועל כן מקומם מבחינה חברתית, ובכל זאת מאוד מצליח. האם מדובר בפרדוקס, או שמא המאבק הפמיניסטי הוא נחלת שכבה דקיקה במארג החברתי וכל השאר נהנים לצפות בנשים כנועות?

את סוד ההצלחה שלו אפשר לזקוף לכמה גורמים. ראשית, כוכבי הסרט מושכים, יפים, נחשקים בצורה כמעט אבסולוטית. העלילה מציעה אסקפיזם מיני מרגש ובהיעדר תוכן אירוטי איכותי, הסרט הזה מצוי בנישה, שבה יש מעט היצע וכנראה הרבה ביקוש. הסרט לא דורש תבונה רבה, לא מותיר את הצופים עם הארה כלשהי, ואינו מהדהד שאלות פילוסופיות על חיים, מוות, מין, תשוקה ואהבה. אבל כן יש בו תבלון והשראה, שמאפשרים משחקיות שעשויה להיות משמעותית לשגרת זוגיות. ואולי זו הכותרת של סרט "אירוטי" ולא "פורנוגרפי", שהופכת אותו ל"לגיטימי"? ומה ההבדל בעצם?

פורנו מוגדר כתיעוד זנות מצולמת (פורנה פירושה זונה, גרפיה פירושו תיאור). אלה סרטים המציגים שלל פרקטיקות מיניות בצורה דחוסה וכאוטית, נטולת הקשר רגשי או עלילתי, והסצנות בהם מפורשות ובוטות. לא תמיד נבין הכיצד זה שאישה שפותחת את דלת ביתה לשליח זורמת איתו לסקס, אבל זה גם לא חשוב. התקשורת בסרטים הללו לא מכוונת לעונג או להדדיות, אלא רק למנה העיקרית, שמורכבת מחדירה, מציצה, או אורגיה. הקונקטסט מבלבל, לא בהכרח קוהרנטי או מותאם, בוודאי לא לצופים צעירים שטרם התנסו בחוויות מיניות. הגוון הרבה פעמים עשוי להיות אלים, מחפיץ. השחקנים מנותחים ולעיתים חסרי מבע. הסרטים הללו נעדרי הומור, מבוכה, חוסר ידיעה, חרדת ביצוע, או שפיכה מהירה. כלומר הם תמיד יהיו הגרסה הסופר-סטארית של הסקס האנושי.

להבדיל, בסרט אירוטי מצויה עלילה, רגשות, מבע מרוכך יותר, קלילות, לפעמים גם הומור. המטרה של סרט אירוטי היא לייצר מתח מיני ולגרות מינית, אבל גם לעורר התפעלות מאקט של אהבה, מיופיו של הגוף האנושי, מהריגוש שבתשוקה. למיניות יהיה קונקטסט, שכולל רגשות, סקרנות, מתח, עונג. הרף המיני של האקטים עצמם פחות ישיר ולא נראה בהכרח איברי מין או חדירה ישירה.

בסרט המדובר כאן הסצנות בוטות ומפורשות, אבל אין חדירה בקלואוז-אפ. אין צילום חזיתי של אברי מין מעבר לחזה ולישבן, והאינטאקציות המיניות מרגישות מגובות ברגשות סוערים כמו כעס, תשוקה, קנאה, חמלה ואהבה. יחד עם זאת, אין ספק שמדובר בסרט נועז, שמתכתב עם תכנים פורנוגרפיים. לדוגמה, כשכוכבת הסרט מעניקה סקס אוראלי לגיבור, היא מביטה בו פעמים רבות ועסוקה בלגרות אותו, היא לא מחוברת לעצמה. זו רמיזה פורנוגרפית האומרת "אני לגמרי מכוונת עליך". בסצנה אחרת, הגיבורה מענגת את עצמה עם ויברטור המיועד לחדירה, למרות שרוב הנשים מגיעות לעונג מגירוי דגדגני. הגיבור, מנגד, מנהל קשר זוגי שנזנח באחת מרגע שהוא מוצא את אשת חלומותיו, אבל גם לפני כן הוא לא היה נאמן, אלא השתמש בנשים לסיפוק מיני בלבד.
הסרט הפך ללהיט בישראל ובעולם בגלל שהוא עונה על הפנטזיות המיניות של גברים ונשים רבים, כל אחד עם המורכבות וההפנמה של המסרים החברתיים והתרבותיים שלו. לכאורה הסרט עוסק בניסיון של גבר מאצ'ואיסטי לגרום לאישה זרה להתאהב בו בהיותה שבויה שלו, כמו פיגמליון מודרני. הוא מנסה לעצב אותה לטעמו, לקנות לה בגדים ותכשיטים, שמתאימים לעולמו ולהכניס אותה לחייו. בפועל הוא מתאר כניעות, חיים של הזדקקות, והמתנה שהאישה תיענה לחיזוריו.  

ברמת הפנטזיה המגדרית של גברים, הסרט מספק פרדוקס, שאולי הוא סוד הצלחתו. גבר חזק הלוא זקוק לאישה חזקה כדי לחוש מאותגר. היא צריכה להיות אסרטיבית, מושכת, אבל גם כזו שאפשר בסופו של דבר להכניע. כלומר, דרך הכיבוש שלה, הגיבור מאשרר את הגבריות שלו. תכופות חש הגיבור מושפל, מוחלש ומוקטן, אבל בעזרת נחישות, שילוב של רכות ואומץ, הוא גורם לה להבין שכדאי לה להיות איתו. הוא "מציל" אותה. 

הסרט מתאר כל הזמן את המעבר בתחושת השליטה והכוח בין הגבר לאישה, לא ברור מי כנוע ומי מכניע. מי האסיר ומי הסוהר. בסצנת אמבטיה בסרט, כששניהם ערומים ופגיעים, הוא שואל אותה למה היא מתבוננת בו ולא נוגעת. האם היא רוצה להשפיל אותו? וברור עד כמה המחשבה הזו מעוררת אותו. במושגים של פנטזיה, אפשר לומר שהדבר שהכי מפחיד אותנו הוא גם הדבר שהכי מדליק אותנו. הפחד שהיא עושה לו טיזינג, שהיא משחקת איתו, שהיא לא רוצה אותו באמת מאיים עליו, אבל גם מדליק אותו.

ברמת הפנטזיה המגדרית של נשים, מדובר באישה שמתגרה מינית מהמחשבה על גבר חזק, מושך, מסתורי, עם מבטא סקסי, שיסחוף אותה להרפתקה מסעירה מעבר לשגרת היומיום שלה, שבה היא לא מוערכת מספיק ונמצאת במאבק תמידי על תשומת הלב של בן הזוג הקבוע והמנומנם שלה.

המחשבה שיש מישהו שבמשך שנים חיכה לה, רצה אותה, חלם עליה, מעוררת ומדליקה. הוא הבין מי היא באמת, הוא התאמץ, הוא מעריך אותה. הוא מעניק לה ביטחון, למרות שהוא גם מסוכן. הוא חוטף אותה וגוזל ממנה את החופש שלה, אבל כשהיא נאותה להתמסר אליו וליהנות, זו הנאה והתמסרות מוחלטים ומגרים.

ברמה האירוטית, נשים מפנטזות ומתגרות מאונס ומסקס עם זרים בעיקר כי זה מסיר מהן אחריות על מחשבות מיניות נועזות, שנמצאות מחוץ לחינוך המיני שהן קיבלו. אבל ברור שזה לא מה שהן רוצות במציאות, זה רק מדליק כפנטזיה. למרבה הצער, מה שאסור, אינו פוליטקלי קורקט, ולגמרי לא מהוגן - הוא גם הדבר שמעורר ומלהיב. לכן, הסרט כייצוג של העולם האירוטי שלנו מפמפם מסרים דכאניים של הפטריארכיה, שבהם הגבר צריך להיות חזק כובש ואילו האישה חלשה וכנועה. הוא צריך להציל אותה משגרת חייה. האם לא התקדמנו כבר?

 

 

https://www.haaretz.co.il/family/leereuvenibardavid/BLOG-1.8947250

 

 

לפני 4 שנים. 26 ביוני 2020 בשעה 18:23

 

לפני 4 שנים. 25 ביוני 2020 בשעה 8:17

 

הַבַּעֲלוּת שֶׁלָּכֶם מַצְחִיקָה אוֹתִי

הוֹ, כַּמָּה אֲנִי צוֹחֶקֶת

מֵהַבַּעֲלוּת שֶׁלָּכֶם

כַּמָּה בַּעֲלוּת תֹּאהֲבוּ?

כַּמָּה בַּעֲלוּת תִּרְצוּ?

כַּמָּה בַּעֲלוּת

עַל הַבָּתִּים עַל הָעֲבוֹדוֹת עַל הַתִּינוֹקוֹת עַל הָאֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים עַל הָרוּחַ

הַבַּעֲלוּת שֶׁלָּכֶם הִיא הָרַעְיוֹן הֲכִי טוֹב שֶׁלָּכֶם

הִיא מַרְעִילָה אֶתְכֶם

הִיא חוֹדֶרֶת לָכֶם לַדָּם

אַתֶּם פּוֹחֲדִים

הוֹ כַּמָּה אַתֶּם פּוֹחֲדִים עַל הַבַּעֲלוּת

הוֹ בַּעֲלוּת! אַתֶּם חוֹלְמִים בַּלַּיְלָה

שֶׁלּוֹקְחִים לָכֶם

שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָכֶם

שֶׁתִּהְיוּ בְּלִי הַבָּתִּים הָעֲבוֹדוֹת הַתִּינוֹקוֹת הָאֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים וְהָרוּחַ

אַתֶּם מִסְתּוֹבְבִים עִם מַחֲזִיק מַפְתְּחוֹת

עִם יָדַיִם קְשׁוּרוֹת

עִם עֵינַיִם טְרוּפוֹת

אַתֶּם מוּכָנִים לַהֲרֹג

אַתֶּם מוּכָנִים לִשְׁחֹט

אַתֶּם מוּכָנִים לֹא לִרְאוֹת

אֲבָל הַבַּעֲלוּת, הִיא מְנַצַּחַת

יֵשׁ לָהּ צַלַּחַת מְלֵאָה בְּהוֹכָחוֹת בְּמִסְמָכִים בְּהַשְׁבָּעוֹת

יֵשׁ לָהּ צָבָא גָּמוּר צָבָא חָמוּם צָבָא מָכוּר

יֵשׁ לָהּ אֶתְכֶם בְּכִיס הַמְּעִיל, בֻּבּוֹת קְטַנּוֹת

עִם בָּתִּים עֲבוֹדוֹת תִּינוֹקוֹת אֵיבָרִים פְּנִימִיִּים וְרוּח

לפני 4 שנים. 23 ביוני 2020 בשעה 9:32

בגיל 40 פרנץ קפקא (1883-1924), שמעולם לא התחתן ולא נולדו לו ילדים,

עבר בפארק בברלין כאשר פגש ילדה שבכתה כי איבדה את הבובה האהובה עליה. היא וקפקא חיפשו את הבובה ללא הצלחה.

קפקא אמר לה להיפגש איתו למחרת והם יחזרו לחפש אותה יחד.

למחרת, כשעוד לא מצאו את הבובה, מסר קפקא לילדה מכתב "שנכתב" על ידי הבובה ובו היה כתוב :

"בבקשה אל תבכי. יצאתי לטיול לראות את העולם. אני אכתוב לך על הרפתקאותיי."

כך החל סיפור שנמשך עד סוף חייו של קפקא.

במהלך פגישותיהם קרא קפקא את מכתבי הבובה שנכתבו בקפידה על כל מה שעברה במסעותיה והילדה מאוד נהנתה להקשיב והתגעגעה לבובה.

לבסוף, קפקא החזיר לילדה את הבובה (הוא קנה לילדה בובה חדשה) כשחזר לברלין.

"זה לא נראה כמו הבובה שלי בכלל," אמרה הילדה.

קפקא מסר לה מכתב נוסף בו כתבה הבובה: "המסעות שלי שינו אותי."

הילדה הקטנה חיבקה את הבובה החדשה והביאה אותה מאושרת הביתה.

שנה לאחר מכן נפטר קפקא.

שנים רבות אחר כך, הילדה שהייתה עכשיו בוגרת מצאה מכתב בתוך הבובה. במכתב הזעיר עליו חתם קפקא נכתב:

"כל מה שאתה אוהב כנראה יאבד, אבל בסופו של דבר האהבה תחזור בדרך אחרת." 

לפני 4 שנים. 21 ביוני 2020 בשעה 11:20

מטקות ינקתי משדי אבי, גבר לבנבן ולא ים תיכוני, שמצא במשחק תחליף זמין לסקווש, ענף ספורט שאותו נאלץ לזנוח בעלותו למדינת עולם שלישי. לימים, כשבגרתי, הבנתי כי זהו ההסבר למשחקו ההתקפי - נטייה שבה נאבק בגבורה בשחקו מול ( ובמושגיו: נגד) ילדיו הרכים שהריצו אותו הלוך ושוב על קו החוף הלבנטיני שעורר בו געגוע לחופים של מלבורן (אבל אבא, שם יש כרישים.. סו וואט!) . האימון הסבלני נמשך שנים אך כשנשלם, בהגיענו לגיל דו-ספרתי מוקדם, נשא פירות! סוף סוף יכול היה אבי המיוזע ליהנות משני פרטנרים נמרצים (ובעלי כושר ספיגה), לשחרר את השחקן ההתקפי שבו, לטפוח לעצמו על שכם מתקלפת ולהזכיר לנו עד כמה זה היה לא קל ואיזה מאמץ נדרש, ושנעריך את זה!

ואני מעריכה. והיום, עוד יותר - לאחר שאני עצמי רצתי הלוך ושוב על קו החוף, התכופפתי להרים אין ספור כדורים, ועברתי עם בני ממשחק מגומגם לדיאלוג כדורי רהוט. הייתי רוצה שאבי , ששוב אינו פוקד את החופים, יראה אותנו, וייהנה, וידע שלפחות לפיד מורשתי אחד הועבר מסב לנכדו.

מטקות הוא משחק פשוט נגיש, בריא וזול שמרכיביו הם חול, כדור זעיר ושתי כפות עץ. אם לא משחקים כמו אבי, זהו אחד המשחקים היחידים שבהם המשחקים אינם מתחרים זה בזה אלא פועלים בשיתוף פעולה - ובחירוף נפש! - למען מטרה משותפת. מטקות הוא ריקוד-זוגות המחייב אותך ללמוד את הזולת : את הטמפרמנט שלו, את נקודת התורפה ונקודות החוזק. מטקות הוא דיאלוג בלי מילים, בלי בגדים, ומתוך שכחת הגוף והגיל ( כך רצוי, לפחות). מטקות מקרבות אותנו. כל צמד מטקאיסטים הוא בועה, מנגנון עצמאי המשתלב בתוך המנגנון המורכב של כלל המשחקים בזמן נתון - ובהרמוניה. מטקות זו מוזיקה ישראלית לא מזרחית ולא מערבית. מטקות זה כדורים שורקים - שוחרי שלום. מטקות זה להניח את המטקות ולשבת לדבר, או לשתוק מול שקיעה. מטקות, בני ובנותיי, היה אחד הדברים הראשונים שעשיתי עם אביכם, על החוף הזה, שבו בבוא היום (אם תשקיעו ותזיעו ותרוצו הלוך ושוב) אולי גם אתם תשחקו עם ילדיכם.

לפני 4 שנים. 20 ביוני 2020 בשעה 5:08

 

לפני 4 שנים. 18 ביוני 2020 בשעה 9:49

עוֹנַת הָרְחִיצָה בְּתָקְפָּהּ וְהוֹדָהּ.

בָּאִים וּבָאִים וּבָאִים...

הַיָּם מִתְפַּקֵּעַ מֵרֹב עֲבוֹדָה,

מֵטִיחַ רֹאשׁוֹ בַּסְּלָעִים!

 


מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב הָעִיר מִתְקַהֶלֶת,

רוֹעֶשֶׁת, גּוֹעֶשֶׁת, דּוֹרֶשֶׁת: – עֲבֹד!

אַמְבַּטְיָה לָאֵם וְאַמְבַּטְיָה לַיֶּלֶד,

גַּלִּים לִרְכִיבָה לַדּוֹדָה וְלַדּוֹד!

 


לַשָּׁוְא מִתְחַנֵּן הוּא: – אֲנִי לֹא הִסְכַּנְתִּי...

לַשָּׁוְא יִתְיַפֵּחַ: – אֵין כֹּחַ לִסְבֹּל...

אֲנִי, רַבּוֹתַי, לֹא אוֹקְיָנוֹס אַטְלַנְטִי,

אֲנִי יָם תִּיכוֹן, לֹא קָטָן לֹא גָּדוֹל...

אַךְ מִי זֶה יִשְׁמַע עוֹד וּמִי יִתְבּוֹנֵן עוֹד?

סָבִיב צֶ'מְפִּיּוֹנִים מִכָּל הַגִּילִים.

בְּפִי כָּל מַצִּיל צוֹרְחוֹת עֶשֶׂר סִירֶנוֹת

וּלְכָל בַּחוּרָה עֲשָׂרָה מַצִּילִים...

 


הָעוֹר מִתְקַלֵּף בִּרְתִיחַת שֶׁמֶן-זַיִת,

תֵּבֵל הֲפַכְפֶּכֶת גּוֹעָה וְהוֹמָה.

דַּיָּר מְטַפֵּס עַל גַּבֵּי בַּעַל-בַּיִת,

"גָזוֹזְנִיק" חוֹתֵר אֶל חַיֵּי אֲדָמָה...

 


וְאִמָּא צוֹעֶקֶת: – אֲבוֹי, אֵיפֹה אַבָּא?!

וְאַבָּא עוֹלֶה כְּמוֹ וֶנוּס מִתְּהוֹם...

וְקוּרְדִי וְגוּרְגִ'י וְיֶקֶה וְצַבָּר

וְ"אֶסְקִימוֹ קַר רַק הַיּוֹם"!

 


וְגַל אֱלֵי גַּל מְנַהֵם: – בָּא הַקֵּץ...

אֱחֹז בִּי כַּהֹגֶן, אֱחֹזָה!

כָּשַׁלְתִּי, עָיַפְתִּי, אֲנִי מִתְנַפֵּץ...

הָעִיר נִטְרְפָה בִּפְּסִיכוֹזָה!

 


בַּלַּיְלָה הַיָּם בִּכְאֵב-רֹאשׁ מִשְׁתַּטֵּחַ,

נוֹאֵק, מִתְהַפֵּךְ מִצַּד שְׂמֹאל אֶל יָמִין...

וּבוֹלֵעַ עוֹד יָרֵחַ

כְּטַבְלַת "קַלְמִין".

 


י"ט באב תרצ"ד

31.7.1934

 

 

 

לפני 4 שנים. 14 ביוני 2020 בשעה 13:46

אִם לְאַחַר מוֹתִי יִרְצֶה מִישֶׁהוּ לִכְתֹּב
בִּיּוֹגְרַפְיָה שֶׁלִּי –
אֵין פָּשׁוּט מִזֶּה.
יֵשׁ לוֹ רַק שְׁנֵי תַּאֲרִיכִים: שֶׁל הֻלַּדְתִּי וְשֶׁל פְּטִירָתִי.
בֵּין זֶה לְבֵין זֶה – שֶׁלִּי הֵם כָּל הַיָּמִים.

קַל לְהַגְדִּיר אוֹתִי:
חָיִיתִי כְּמוֹ נִדּוֹן לַמָּוֶת.
אֶת הַדְּבָרִים אָהַבְתִּי לְלֹא רַגְשָׁנוּת.
מֵעוֹלָם לֹא חָפַצְתִּי בַּדָּבָר שֶׁלֹּא הָיָה בִּיכוַלְתִּי לְהַשִּׂיג
כִּי מֵעוֹלָם לֹא הִסְתַּנְוַרְתִּי.
אֲפִלּוּ שְׁמִיעָה הָיְתָה בִּשְׁבִילִי בַּת לְוָיָה שֶׁל רְאִיָּה.
הֵבַנְתִּי שֶׁכָּל הַדְּבָרִים הֵם מַמָּשִׁיִּים וְכֻלָּם שׁוֹנִים זֶה מִזֶּה;
אֶת זֹאת הֵבַנְתִּי בָּעֵינַיִם, לְעוֹלָם לֹא בַּחֲשִׁיבָה.
לְהָבִין זֹאת עִם הַחֲשִׁיבָה הָיָה כְּמוֹ לִמְצֹא אוֹתָם זֵהִים.

כְּמוֹ כָל יֶלֶד, יוֹם אֶחָד נָפְלָה עָלַי תַּרְדֵּמָה.
עָצַמְתִּי אֶת עֵינִי וְיָשַׁנְתִּי.
מִלְּבַד זֶה, הָיִיתִי הַמְּשׁוֹרֵר הַיָּחִיד שֶׁל הַטֶּבַע 

 

מפורטוגלית: יונה קרנץ

לפני 4 שנים. 7 ביוני 2020 בשעה 15:08

"...ומה שלום אמא שלך, היא בסדר?". "נפטרה לפני שבועיים".

"מה אתה אומר. ואבא שלך?".

"מת לפני שנתיים, בטקוארמבו. הוא היה גר אצל דודתי לאונור".

"הוא בטח היה כבר זקן".

ברור שהיה זקן. אלוהים, איזה שיעמום.

רק אז הוא שאל את השאלה ההגיונית והמתבקשת: "אז תגיד, התחתנת בסוף עם איזבל?".

"כן, ויש לי שלושה ילדים", השבתי כדי לקצר תהליכים. לו, השבח לאל, יש חמישה.

"ומה שלום איזבל? חתיכה כמו תמיד?".

"נפטרה", אמרתי, תוך אימוץ ההבעה האטומה ביותר ברפרטואר שלי.

המילה נקשה באוויר כמו יריה והוא, למרבה המזל, נראה נבוך.

מיהר ללגום מה שנותר בכוס הקפה השלישית ומיד הביט בשעון.

יש סוג של רפלקס אוטומטי בזה, לדבר על המוות ומיד להביט בשעון".

 

- מספרדית: יונה קרנץ

לפני 4 שנים. 7 ביוני 2020 בשעה 9:42

בֵּין שְׁתֵּי מִלִּים
בַּחֲרוּ בַּשְּׁקֵטָה יוֹתֵר.

בֵּין מִלָּה לִשְׁתִיקָה
בַּחֲרוּ לְהַקְשִׁיב.

בֵּין שְׁנֵי סְפָרִים
בַּחֲרוּ בַּמְאֻבָּק יוֹתֵר.

בֵּין אֲדָמָה לְשָׁמַיִם
בַּחֲרוּ בְּצִפּוֹר.

בֵּין שְׁתֵּי חַיּוֹת
בַּחֲרוּ בְּזוֹ הַזְּקוּקָה לָכֶם יוֹתֵר.

בֵּין שְׁנֵי יְלָדִים
בַּחֲרוּ בִּשְׁנֵיהֶם.

בֵּין עָוֶל גָּדוֹל לְקָטָן יוֹתֵר
אַל תִּבְחֲרוּ בְּאַף אֶחָד.

בֵּין תִּקְוָה לְיֵאוּשׁ
בַּחֲרוּ בַּתִּקְוָה:
אוֹתָהּ תִּתְקַשּׁוּ יוֹתֵר לָשֵׂאת.