לפני 11 שנים. 26 בנובמבר 2012 בשעה 2:31
מגיעה בחשש גדול. רוצה, אבל פוחדת. לכן גם מגיעה מאוחר.
כבר שנים לא ביקרתי במועדון, בודאי לא במקומו הנוכחי, לא כל שכן בגפי.
לא מוצאת חניה בסמוך וממשיכה הלאה. ברחוב בו אני מחנה מבחינה בנוכחות מוגברת של זרים. משיוצאת מהרכב, פונים אלי כמה גברים צעירים (ישראלים),
ממליצים לי לא להחנות את הרכב שם ואם בכל זאת אחליט שכן, שלא אחזור בגפי אליו, כי ...הרע במיעוטו שינסו לחטוף את תיקי והגרוע מכל ש...
אני לבושה צנוע, יחסית, רק החצאית צמודה והגרביונים - רשת שחורה.
מתחילה לצעוד לכיוון המועדון וקולטת צעיר זר הולך אחרי, באותו קצב. עוצרת. גם הוא עוצר. מגבירה מהירות, כך גם הוא.
בשלב מסויים אני פונה אליו, דורשת שישאר שם לעמוד וממשיכה ללכת. לא יודעת אם הבין, אך הוא משתהה לשבריר שניה וחוזר להדביק אותי.
בתקוה שאולי אני טועה וסתם מדמיינת, אני מתעכבת. נותנת לו לעבור אותי. אך לא, הוא נעצר סמוך מאחורי.
כשאני שבה לצעוד קצת בפניקה, מנפנפת בידי ובמטריה הוא עוקף אותי ופונה אלי ואומר שיתן לי 100 שקל.
עונה לו: "לאאא" תקיף ורק אחר כך מבינה שהוא הציע זאת בתמורה למשהו.
את ה-לא כנראה שהבין, כי אחר כך, בסמוך למסעדה, אני נעצרת ליד איש האבטחה בכניסה, מביטה לאחור, הוא נעלם.
בשער הכניסה, קבלת פנים מאירה של דיווה וכשנכנסת פנימה לרחבת החניה פוגשת את פניה הידידותיות של מ. תרה אחר פנים מוכרות נוספות, מוצאת.
אך אין די בכך.
יורדת במדרגות. למרות שהמדרגות פגומות בחזית השלחים, עדיין אין הן תלולות כפי שהיו המדרגות בדאנג'ן הישן. המוסיקה מתחילה לרעום באוזני כבר בשלב הזה.
להכנס? תחלמי. גוש אנשים, החוסם את הדרך, נמצא שם. המוסיקה מתגברת (הגם שלא באמת) ואני מנסה לפלס דרכי לשירותים. משימה בלתי אפשרית. זרם בלתי פוסק מגיע מהכוון שלהם.
מזל שהלחץ אינו בשיאו (אצלי בשלפוחית:)).
הערת האורחת לרגע - אנשים/ גברים, מה נסגר אתכם?! תרימו את המושב כשאתם משתינים. אמנם אין סיכוי שאשב על המושב,
אבל כך קטן הסיכוי שתרטיבו את הסביבה כולל המושב והתנוחה המרחפת שלי (של נשים אחרות גם כן, מניחה:)) תהיה קלה יותר לביצוע.
חוץ מזה, לבעל הבית, ביום שצופים מספר רב כל כך של מבלים, מדוע לא לשים מישהו שינקה לעיתים תכופות יותר? דבר נוסף - מה רע בסבון לידיים ליד שני הכיורים ולא באיזו כוס חד פעמית?
אני יוצאת והריח מכה בי ביתר עוז. סיגריות. סיגריות. סיגריות. העיניים מתחילות לצרוב.
מנסה לאתר פנים מוכרות באפלולית. פתאום קשה לי לקשר בין הבחורה הלבושה שראיתי בעבר לבין זו שלבושה בבגד "קצת" יותר חושפני. אבל היא מאירה בחיוך ומחבקת אותי.
מנסה להכנס פנימה. מנסה. האנשים כמו חומה בצורה עבורי. לראות משהו מסביב, ממש קשה.
חם. חם. חם מאד. מניחה שזה בגלל הסיגריות וריבוי האנשים, אך זה לא מנחם את הרטיבות שלי. (עכשיו אני שואלת איזו).
מוצאת נקודה בה מורגשים משבים של מאוורר חזק ונוטעת את עצמי שם כמו פסל לכמה דקות. אחר כך מוצאת עוד פנים מוכרות. ויוצאת כדי לנשום, כדי להתאוורר.
כששבה פנימה, מזהה מכר ותיק ומבקשת סיועו לדעת היכן המבוך. סקרנית לראות. הוא אומר לי שגם אנחנו יכולים לעשות משהו, אך מכבד את תשובתי השלילית ומראה לי את הדרך.
מודה, חשתי שם בהתחלה קלסטרופוביה ועיני לא ראו דבר כמעט בחשיכה. כמעט מגששת דרכי, מגיעה לחדר (מה חדר? חדרון, קיטון) חשוך ובו מיטה ומיזוג מקפיא, אבל(!) אין סיגריות, אין סיגריות (יש!).
אז מתחילה התלבטות, בלי עשן סמיך ולקפוא או לצאת להפשיר קמעה ולהחנק?
זוג מוצא מקומו על המיטה והמלווה שלי מביט לשם. גבר אחר נשכב על המיטה סמוך יותר לכיווני, והוא מושיט ידו אלי ומנסה למשוך אותי למיטה ולא פעם אחת.
גם בסדום ועמורה צריכה להיות זכות הבחירה. אני מבקשת לצאת משם ואז מגיע מולי גבר נוסף ששואל אותי אם אני מוכנה לצבוט לו בפטמות. לכשאני אומרת שלא, שאיני מתחברת לזה,
הוא מתיר לעצמו לשלוח אלי ידיים ואני ממהרת, יוצאת מהמבוך מבולבלת. איפה כתוב שאישה בגפה במבוך האינטימי מבקשת שיגעו בה מבלי שנתנה הסכמתה?
רושמת לפני - קצת יותר אסרטיבית מכפי שהייתי בימים עברו במקרים מסויימים בדאנג'ן, אך לא מספיק.
בגלל גובהי, בגלל שאיני מטיבה להדחק, היו הרבה דברים שלא ראיתי. ראיתי את הלוליניות על הקביים, את אלו שעל הטבעת התלויה. ראיתי חלקיק מהתליה בקרסים (אבל בזה קשה לי לצפות).
הרגשתי כמו סרדין דחוק, חושש מפני צריבת סיגריות שהוחזקו לא אחת למטה. (אז אני לא מספיק מזוכיסטית, מצטערת).
המוסיקה רועמת, כבר אמרנו. לשוחח בפנים - משימה בלתי אפשרית.
אבל - המוסיקה היתה טובה מאד. הגם שלא הכרתי את רובה (מסגירה פה כמה דברים), הרי שלאחר שצלחה את מעטה העשן האופף, היא זרמה לאורך הגוף, מזמינה לנוע, להניע.
מרקידה. לו רק היה לי האומץ לרקוד. לו רק.
בעצם אפילו לא הב(ח)נתי אם יש רחבת ריקודים. מתה על השיר poison.
מנסה מידי פעם לאתר אדם מסויים שיודעת שצריך להיות שם ולא מצליחה.
בשלב מסויים משוחחת עם שולטת וניגש אליה מישהו, שמשום מה מקרב אלי את הסיגריה, מבקש לצרוב בי איתה והיא מסלקת אותו.
מה אני מזמינה?
אמרנו חם. אמרנו מחניק. אמרנו צריבות בעיניים. אמרנו שמחה למראה פנים מוכרות וחביבות. אמרנו מפגש עם פנים חדשות (אה, לא אמרנו), שיחה עם פנים חדשות בעלות ניקים מוכרים.
זוכרים את המכונית שלי?
המכר הותיק ושתיים נעימות מאד שעימו לקחו אותי למכונית ולא נסעו לדרכם לפני שראו אותי מניעה ונוסעת. תודה לכם.
בעודי נוהגת חזרה הביתה, ריח הסיגריות ואפרן ממלא את נחירי, גורם לי לעוות את פני ואני מתפלאה כשאני קולטת היכן בדיוק אני רטובה.
