כי אני - המלכה האם

ולא יכולתי לתת לזה לקרות...

אז המחיר היה חייב להגיע מיד.


כשקבענו בצהריים, מיד חישבת כמה שעות תהיה איתי.
צחקתי ושאלתי אם אתה בודק אם משתלם לך לבוא.
אמרת שאתה רוצה לבלות איתי קצת זמן איכות,
ובאותה נשימה גם ציינת שהפעם אתה לא רוצה שנשחק,
רק שנהיה יחד.
בלי שאזיין אותך. בכלל, בלי תחת.

אז באת.
והיה הכי כיף בעולם, ורק צחקנו והיינו.
ואז קצת שיחקנו בינינו.
וקרה מה שקרה.
וכמה שנלחצת מלראות אותי חלשה,
ומיהרת לחבק אותי, ולהכיל אותי,
ופיספסת לראות שאני כבר בסדר.
ולא ידעת איך להתנהג.

ואני רק ביקשתי שתחזור להתנהג רגיל.
אבל אתה היית בשלך.
אחוז אמוק, בטירוף, מפוחד, מאוים מהצד השני שלי.
פתאום הייתי שברירית בעיניך,
למרות שכבר ראית אותי בוכה בעבר.
לא ככה, לא מהסיבות האלה.
ולא מצאת את עצמך פתאום.
ואני התחלתי לכעוס.
עד שברירית.

אז אמרתי לך לעמוד על ארבע.
וביקשת לא בתחת.
אבל צייתת מיד
ובזמן הזה התכופפתי מתחת למיטה כדי להוציא את תיק ההפתעות שלי,
וידעת מה המשמעות.
ושוב ביקשת לא בתחת.
אז החטפתי לך אחת.
והתחננת גם.
ובזמן הזה, התחלתי להוציא את הדברים.
ואתה מתחנן, מזכיר שמהבוקר ביקשת שלא.
ואז אני מניחה לך את הקולר על הצוואר,
ואתה מבין שזה התחיל, אתה לא יכול לעצור את זה יותר.
אתה עוד מנסה לבקש, למרות שכבר לא באותה נחישות.


הפלאג הגדול בחוץ. זה שאף פעם לא השתמשנו בו.
אני שמה חומר סיכה, וחודרת באלימות, שלא כמו בדרך כלל,
בלי הרוך והאהבה שאליהם אתה כל כך רגיל.
ראית את הצד החלש שלי?
עכשיו תשלם על זה.
בכדי שיתאזן,
אתה תרגיש את את הצד האכזרי שלי,
זה שעוד לא פגשת.

אני חודרת אליך חזק,
בבת אחת,
וכל גופך רועד.
אתה מאוים.
ואני מכריחה אותך לומר שאני אכזרית.
"כמה אכזרית?"
"אכזרית מאוד"
ואתה, מה אתה?"
"צייתן"
"והומו!!"
ובגופך חולפת צמרמורת, הרי אמרת שלעולם לא תאמר את זה,
המחשבה על זה מרעידה אותך, אבל הכאב שובר אותך
"אני הומו".
כואב, כואב לי - תוציאי, בבקשה, תוציאי.
אתה מתחנן, על סף בכי.
אז אני מחכה עוד רגע, ומוציאה.
בטוחה שעוד רגע תכעס,
על האלימות, על הכאב.
הרי אתה בוטח בי תמיד, והכל מסתמך על האמון בינינו.
אבל ברגע שיצאתי, אמרת תודה. תודה שיצאת.
נשכבתי לידך, ושוב אמרת תודה,
והצטנפת לתוך החיבוק שלי.
נישקת אותי ואמרת תודה.

והסתכלתי עליך, ותוהה - לאן נעלם הגבר החזק שלי ומה עשיתי לו?
ולרגע התחשק לי לנער אותך -
לאיפה נעלם המרדן הספקן שהיה מעיר לי ולא מקבל את זה ועוד אומר תודה?

מצד שני, כשאתה שלי, אתה כזה.
כל כך מכור אלי, כל כך שפוט.
כל כך סמרטוט, שאתה אפילו לא מסוגל לזיין אותי.