בשם האב הבן ורוח הקודש

אתה אוחז בי קרוב אלייך
ליבי וליבך פועמים כאחד
אתה גורם לי להיזכר כיצד מרגישה אהבה
אתה פורט על מיתריי...
ליבי מתנגן עם כל זיכרון שאנו חולקים יחד
אתה נוגע בי כמו שאיש לא נגע לפניך
אני נושמת עמוק את הריח שלך
מכל צלצול ליבי עוצר...
איתך אני מחייכת
איתך אני נרגשת
מכל חיוך,מכל מבט

כמו שני ילדים שמגלים בפעם הראשונה
את התום...
את היופי...
את אותה אהבה אמיתית
את אותה אהבה טהורה

פגישה ועוד פגישה יוצרת מציאות ענוגה
מבט ועוד מבט רוקמים חלומות של תקווה
מגע אצבעותיי בפניך,מגע אצבעותייך בשפתיי
צימאון הגוף נשזר בצימאון הנפש
על הכר עדיין זכרונות ליל אמש
אתה מצביע על הכוכבים בשמיים
אני מצביעה על הכוכבים בעיניי
אתה מתרגש כמו ילד,אני מקרבת אותך אליי

אנו צועדים דרך מפלים של מים
לוקחים נשימות עמוקות,אוחזים ידיים
כל יום שעובר אני מגלה אותי,מגלה אותך

ולומדת שקרבה ועוד קרבה יוצרת...
אהבה

לפעמים קיים בי הצורך להניח את המושכות
לפעמים קיים בי הצורך לכסות את עיניי ולאפשר לך את הדרך להראות


חושך,אני מביטה סביבי באותם אנשים הנמצאים הלילה במועדון.
הם מסתובבים סביב ונראים כמו לא שייכים.
ואולי אני היא זאת שלא שייכת לשם?
אני ממשיכה להביט בהם.
גם כמויות גדולות של אלכוהול לא יעזרו לי לשכוח את המראה הזה
אני מהרהרת ביני לבין עצמי ומחליטה שכוס יין אחת מספיקה להיום.

אני צריכה להכאיב,להרגיש את האדרנלין זורם בכל הגוף שלי כשהוא רועד תחתיי.
אני צריכה את עוצמת הריגוש הזו לשלוט בה ולעצב אותה כחומר בידיי.
אני רוצה להוריד אותו על ברכיו,לתת לו להצטער על מעשיו ולהתחנן על חייו.
אני רוצה לנגב לה את הדמעות וללחוש לה כמה אני גאה בה על כך שכאבה במקומי.

אני רוצה להרים אותו על רגליו ולהרגיש את זרועותיו החסונות נכרכות סביב גופי.
אני רוצה לשמוע אותו לוחש לאוזניי "עצמי את עינייך,את עכשיו שלי".
אני רוצה שישחק בי כמו ששיחקתי בו.
אני רוצה שיקח אותי ואז ארגיש שאני שלו.

עיניי נשואות מעלה אל עבר החלונות הגבוהים.
אור בין ערביים חודר דרך הזכוכיות ופוגע בצלב הקדוש.
קרניים מסנוורות של קדושה גורמות לי לרדת על ברכיי ולהשתחוות.
שפתיי לוחשות ומפארות את שמך.
מעיניי זולגות דמעות של כאב ושמחה.
ידיי אוחזות בשרשרת התפילה.
חשופה עומדת אני לפנייך.
ידיי פרושות לצדדים בקריאה השמיימה.
אני אוחזת את ספר התפילה קרוב אל חזי ושפתיי לוחשות תפילה.

Credō in ūnum Deum, Patrem omnipotēntem, factorem cælī et terræ, vīsibilium omnium et invīsibilium. Et in ūnum Dominum Jesum Christum, Fīlium Deī unigenitum, et ex Patre nātum ante omnia sæcula. Deum de Deō, lūmen de lūmine, Deum vērum de Deō vērō. Genitum, non factum, cōnsubstantialem Patrī, per quem omnia facta sunt. Quī propter nōs hominēs et propter nostram salūtem dēscendit de cælīs, et incarnatus est de Spīritū Sānctō ex Mariā Virgine: et homō factus est. Crucifixus etiam prō nōbīs sub Pontiō Pilatō, passus et sepultus est. Et resurrēxit tertiā diē, secundum Scrīptūrās, et ascendit in cælum: sedet ad dexteram Patris. Et iterum ventūrus est cum glōriā jūdicāre vīvōs et mortuōs: cujus rēgnī non erit fīnis. Et in Spīritum Sānctum, Dominum et vivificāntem, quī ex Patre Fīliōque prōcēdit. Quī cum Patre et Fīliō simul adōrātur et cōnglōrificātur, quī locūtus est per Prophetās. Et ūnam, sānctam, Catholicam et Apostolicam Ecclēsiam. Confiteor ūnum baptisma in remissiōnem peccātōrum, et expectō resurrectiōnem mortuōrum, et vītam ventūrī sæculī. Amen.

ישו הצלוב תלוי מעל המזבח ומעיניו דמעה קטנה של דם נושרת.

לפעמים השירים אותם אני שומעת מזכירים לי געגוע ישן,לאהבה.


חורף הגיע למנזר.
מריה עמדה והביטה מבעד לחלון בנערי הכמורה שפינו את השלג מהשביל.
גם הוא היה שם.
טוני,נער צעיר בעלי תלתלי זהב ועיניים של ים.
טוני הגיע למנזר לפני כשלוש שנים אחרי שאף אחד לא הסכים לקחת אותו תחת חסותו.
מריה המשיכה לבהות בטוני וביופיו המלאכי.
בעודה בוהה נשמע פעמון הכנסיה המכריז על זמן התפילה.
היא קפצה בבהלה,אחזה בספר ובמחרוזת התפילה ורצה במהירות אל בית התפילה.
כעבור דקות ספורות נכנסו פנימה גם הנערים.
הם נראו עייפים ומיוזעים אחרי העבודה הקשה של כל היום.
אב המנזר נשא כמו בכל ערב את הדרשה המיוחדת לאותו יום,אך מחשבותיה של מריה נדדו למחוזות אחרים.
בין תפילה לתפילה הגניבה מריה מבטים חפוזים אל עבר טוני.
באחד הפעמים בהם הביטה בו מריה הצטלבו מבטיהם.
מריה,שנלחצה מכך שטוני הבחין במבטיה הסמיקה והרכינה את ראשה.
התפילה הסתיימה וכולם חזרו בשקט אל החדרים.
בלילה נדדה שנתה של מריה.
היא החליטה לקום ולטייל מעט במסדרונות המנזר.
היא אחזה בידיה את העששית ויצאה החוצה אל המסדרון.
בעודה מסתובבת שמעה קולות של מים זורמים מחדר האמבטיה.
בעדינות ניגשה ופתחה את הדלת.
מריה התקרבה בצעדים מהוססים אל עבר המקלחת והסיטה מעט את הוילון שכיסה את המקלחון.
הוא עמד שם עירום כביום היוולדו והביט אליה בעינו הכחולות.
שערו הרטוב הגיר טיפות לחות על גופו החשוף.
מריה נשכה קלות את שפתיה בתאוותנות.
טוני הושיט אליה את ידו הרטובה וחייך בחיוכו המלאכי ,כמו שרק הוא יודע לחייך.
מריה הושיטה אליו את ידה והוא משך אותה אל קיר המקלחון.
מריה שלא הספיקה להגיב הרגישה את ליבה פועם במהירות.
טוני הסיר מעליה את החלוק שעטף את גופה השברירי ופיסק את רגליה.
איברו הזקור חדר לתוכה כנחש מתפתל המחפש דרכו אל הטרף הבא.
לשונו חדרה עמוק אל תוך פיה של מריה.
היא עמדה שם זקופה...
היא עמדה שם על ארבע וגנחה כמו חיה.
הוא שאג בקול רם בעודו מגיע לפורקן המיוחל.
הוא חפן את פניה בידיו ונשק קלות על מצחה ויצא מהמקלחת מחוייך.
מריה נותרה באותו מקום בו טוני עזב אותה כשהיא מוטרפת מתשוקה.

הערב שוב ירד על המנזר הישן.
פעמון המנזר צלצל והכריז על שעת השינה.
כולם הלכו בשקט לחדרם,חוץ מהתורנים האחרונים שנשארו לנקות ולסדר את חדר האוכל לאחר ארוחת הערב.
מריה הביטה מבעד לחלון חדרה אל עבר השמיים השחורים.
השמיים היו זרועי כוכבים ונראו כמו שדה של גחליליות זוהרות.
מריה נאנחה בכבדות.
יש משהו מנחם בשקט של הלילה,אבל הלילה מביא עימו גם בדידות נוראה.
היא ישבה למרגלות המיטה והתפללה כמו בכל לילה.
לפתע נשמעה חריקת דלת.
מריה עצרה את התפילה והביטה אל עבר הדלת.
היא עמדה שם,בכניסה לחדר שברירית כל כך ויפה כל כך.
מריה,קראה אנבל בעודה חובקת את מחרוזת התפילה חזק בתוך אגרופה.
מריה,תרשי לי לישון איתך הלילה?בבקשה.
מה קרה אנבל?שאלה מריה.
קורים במנזר דברים מוזרים בלילה ואני פוחדת להיות לבד,בבקשה.
מריה הסיתה את השמיכה ופינתה לאנבל מקום לצידה.
אנבל קפצה אל המיטה בזריזות וכיסתה את ראשה בשמיכה.
מריה חייכה והסירה את השמיכה מעל ראשה של אנבל.
היא חיבקה אותה והרגישה את גופה העדין רועד תחת מגעה.
היה לה ריח כל כך טוב חשבה מריה בעודה אוחזת בשערה של אנבל ומקרבת אותו אל אפה.
אנבל הסתובבה לכיוון מריה והביטה אל תוך עיניה הכחולות.
היא הסיתה את שערה של מריה שנפל על פניה וחייכה.
מריה הייתה נבוכה,אך אנבל תכננה היטב את צעדיה הבאים.
היא קרבה את שפתיה לשפתיה של מריה ונשקה לה קלות.
מריה נרתעה,אך אנבל לא ויתרה.
היא הפשילה את שמלתה של מריה מתחת לשמיכה ומיששה את רגליה הארוכות.
מריה נאנקה מתשוקה.
אנבל שראתה את תשוקתה של מריה החלה יונקת את מיציה וגורמת לה לגנוח ולהתפתל במיטתה כחיה פצועה
שרק מתחננת שיגאלו אותה מייסוריה.
היא ינקה אותה לתוכה עוד דקות ארוכות עד שהרגישה את גופה של מריה רועד תחתיה.
ואז הוציאה אנבל את ראשה מתחת לשמיכה וחייכה אל מריה.
ללא מילים נרדמו שתיהן כשהן מוצאות נחמה זו בזרועותיה של זו.
וכך שרדו עוד לילה במנזר הישן.

אני יושבת ומחכה לך,לחשה מריה בשקט בעודה מביטה בו נואם את דרשת יום ראשון על הבמה.
היא ישבה בחוסר שקט על הספסל כשסביבה עוד עשרות נזירות מאזינות בשקיקה לדבריו של אב המנזר.
גופה בער,אוזניה בערו וכל מילה שיצאה מפיו נראתה בעיניה כאילו כוונו אליה בלבד.
כמה רצתה בו באותם רגעים,כמה השתוקקה למגע ידיו על גופה.
לפתע הרגישה מגע יד על כתפה,רדי למטה והתפללי,לחשה לה אם המנזר,את היחידה שנותרה ישובה בספסל.
מריה הסמיקה קלות ובעודה אוחזת במחרוזת התפילה נפלה על ברכיה והתפללה.
אני מתפללת שאהיה חזקה,אני מתפללת שיסורו מחשבות התאווה מראשי כדי שאוכל להיות נזירה טובה יותר
ואני מתפללת שליבי יהיה חזק גם הוא ויתגבר על אהבתי לאב המנזר.
ליבה נצבט בקרבה,היא ידעה שעל המחשבות אותן היא חושבת עליה להענש.
בתום התפילה כשכולם עלו לישון אחזה מריה במקל שהסתירה מתחת למיטה ויצאה החוצה לחצר.
השמיים היו שחורים ומלאים כוכבים,גם הירח היה עגול ויפה.
מריה הסירה מעליה את החלוק שנשר על הרצפה ואז אחזה במקל אותו הספיגה במים קודם לכן כדי שיהיה גמיש מספיק.
פתאום נשמעה הצלפה הגונה ואחריה עוד אחת ועוד אחת.
בין הצלפה להצלפה מריה נשבעה שוב ושוב לכפר על מעשיה ולחסום את המחשבות הטמאות אותן חשבה.
לאחר חמישים הצלפות מריה התשושה והכואבת נשכבה על האדמה הקרה ועצמה את עיניה.
כאשר פקחה אותן שוב שמעה את קולו של אב המנזר.
אני שמח שאת בסדר ביתי היקרה לחש ברוך,הדאגת אותנו מאוד.
מריה עצמה חזרה את עיניה הכחולות וקיוותה שהוא לא ראה כיצד היא כואבת את האהבה שלה אליו ואת הרצון העז שלה לשכוח.


חיכיתי לך גם הלילה,אך לא הגעת ...

די,אני לא יכולה להמשיך בזה עוד!
אני חוזרת ועושה את זה לעצמי שוב ושוב ואני בטוחה שאני לא מזוכיסטית,אמרה מריה לעצמה
בעודה מסרקת את שערה ליד הראי.
אני נשבעתי לעצמי שלא אקרא עוד ביומן שאב המנזר מחזיק במגירה הסודית בשולחן הכתיבה שבחדרו.
הרי לקרוא ביומן שלו רק גורם לי להרגיש יותר רע וכשאני נזכרת בדברים שהוא כותב אני לא יכולה להתנתק
אני לא יכולה לשחרר,אני לא יכולה לחיות!
מריה סיימה לסרק את שערה.
היא אספה אותו לאחור ועטתה על עצמה את גלימת הנזירה.
על צווארה ענדה את הצלב הגדול ואחזה בידיה את ספרי התפילה.
היא עמדה עוד מספר דקות ליד דלת החדר,נשמה אל ראותיה כמה נשימות עמוקות ויצאה אל המסדרון הארוך
המוביל אל הכנסייה בה עמד באותו הבוקר אב המנזר לשאת את דרשת יום ראשון.

לאחר כחצי שעה של המתנה נקשה הנערה על הדלת.
אבי,קראה הכל בסדר?חיכיתי בחוץ וחשבתי שאולי קראת ולא שמעתי את קריאתך.
היא יכלה לראות כי אב המנזר חיוור ורועד כולו.
במהירות מזגה מים צוננים אל הספל שעמד במרכז השולחן וקירבה אותה אל פיו.
אב המנזר לגם מן הכוס והרגיש כי הצבע חזר ללחיו.
תודה לך ביתי,תודה שהיית כאן ועזרת לי לחזור לעצמי.
זה בסדר אבי,באמת שלא עשיתי שום דבר שאחר לא היה עושה במצבך.
תתפלאי בוודאי לדעת ביתי היקרה שמעטים האנשים עליהם ניתן לסמוך בין כותלי המנזר.
עיניו היו עתה כואבות וכעוסות גם יחד.
אני מצטערת להפריע לך במצבך,אמרה העלמה אך רציתי לדעת האם הספקת לדון בעינייני?
אכן,השיב אב המנזר,החלטתי להשאיר אותך איתנו לתקופת ניסיון של שלושה חודשים.
בתום תקופה זו נתכנס שוב ונחליט האם תוכלי להפוך לנזירה לשארית חייך.
אב המנזר צלצל בפעמון הקטן שעל שולחנו.
לפתע נפתחה דלת החדר ומריה עמדה בפתח.
מריה,קרא אב המנזר העלמה הצעירה תשאר עימנו,בבקשה לווי אותה לחדרה.
כן אבי,מיד.
מריה הושיטה את ידה ואחזה בכתפה של הנערה,בואי אחרי אלווה אותך אל חדרך.
העלמה הצעירה הלכה בעקבות מריה.
הפעם יכלה הנערה לראות את החלק המוזנח יותר של הכנסייה.
הקירות היו אפרפרים ועל התמונות שעל הקירות נראו אנשים בעלי ארשת חמורת סבר.
לפתע,הרגישה הנערה רוח מצמררת חולפת במהירות במסדרון ועוברת דרכה.
שריקה עמומה נשמעה בעודה חולפת על פניה ודרכה.
הנערה אחזה במזוודה הקטנה קרוב אל חזה ובצעדים מהירים ניסתה להדביק את קצב הליכתה של מריה כדי לא להשאר לבד
במקום המפחיד והלא נעים הזה...

אבי,קראה אליו מריה בעודה אוחזת בצלב הגדול שעל חזה
מה לך בתי?
מישהי מבקשת לראותך בעניין דחוף והיא לא מוכנה לקבל סירוב.
האם אמרת לה שזו אינה שעת הווידוי?
אמרתי אבי,אך היא מתעקשת.
אם כך הכניסי אותה וסיגרי מאחורייך את הדלת.
מריה צעדה אל דלת הכניסה וביקשה מהעלמה הצעירה להתלוות אליה.
כל הדרך בחנה העלמה הצעירה את הציורים והתמונות העתיקות שהיו תלויות על קירות הכנסייה.
היא יכלה להבחין בקירות הדהויים.
היא יכלה להריח את ריח הטחב החריף שעלה באפה.
הגענו,קראה מריה,את יכולה להיכנס הוא ממתין לך.
העלמה הצעירה נכנסה פנימה אל החדר.
מאחורי שולחן רחב ידיים ישב אדם צנום בעל ארשת פנים חייכנית.
איך אני יכול לעזור לך בתי?שאל אב המנזר.
אני רוצה להצטרף למנזר.
הוא הביט בה במבט בוחן.
לנגד עיניו עמדה נערה תמירה בעלת עור חיוור ושיער אסוף ברישול.
בגדיה היו גדולים ממנה בכמה מידות ולרגליה נעלה נעליים מרופטות.
הוא הרים את ראשו וראה זוג עיני שקד גדולות ונבונות מביטות אליו חזרה.
חיוך רחב עלה על פניו כשפתח את פיו ושאל,אמרי לי בתי,מדוע תרצי להצטרף למנזר?
הרי את כל כך צעירה ותמימה,כל חייך לפנייך.
חיי המנזר דורשים מחויבות רבה,חיי המנזר דורשים אחריות רבה,חיי המנזר דורשים הקרבה
ואמונה שלמה,האם את מודעת לבקשתך?
כן אבי,אני מודעת לבקשתי ואני מוכנה להתחייב בלב שלם.
אם כך,המתיני לי כמה דקות בחוץ אני מעוניין להרהר בעניינך.
כן אבי,אמרה בעודה פונה לעבר הדלת ויוצאת חזרה אל המסדרון.
בעודו מהרהר מה עליו לעשות עם אותה עלמה צעירה הטלפון במשרדו צלצל.
מהצד השני של הקו נשמעה המילה sacrificium
ידו החלה לרעוד,הוא ניסה להניח את השפופרת במקומה,אך ידו הרועדת לא אפשרה זאת.
הוא צנח אל כיסאו והחל להזיע...