כי הוא הזכיר משהו שהזכיר לי אותך. זאת הסיבה שהעיניים שלי הזדגגו מולו והחיוך שלי דעך מעבר לכוס ויסקי שהחזקתי קרוב לפנים.
הוא הזכיר משהו שהזכיר לי אותך. זאת הסיבה שנשענתי אחורה, ויכולתי להרגיש את הבושם שלך בריאות שלי כאילו אתה פה.
הוא הזכיר לי תמגע שלך כשהוא נגע ביד שלי. היד שלו הייתה קרה ולחה. משכתי אותה בחזרה וביקשתי בעיניים חשבון מהברמן.
אחרי שלא נתתי לו לנשק אותי בסוף הדייט, בדרך הביתה נזכרתי בשפתיים שלך על שלי, הרגשתי את יד הרפאים החמה שלך תופסת אותי מהגרון ואת הפה המושלם שלך אונס את שלי. גומר לי את האוויר. כשהוא חיבק אותי ונאנח נזכרתי בקול הנמוך שלך, בחיבוק שהרגיש כמו שני חלקים של פאזל מתחברים, נזכרתי גם במבט של העיניים הכי מחייכות שראיתי מרצין פתאום, ובוחן אותי מחדש כאילו נגמר שלב הדיבורים.
אבל אתה לא כאן. אני מנערת את הראש ונזכרת בגרון חנוק שאתה רק פאטה מורגנה. חיזיון תעתועים שמהדהד, ואני מחפשת נווה מדבר אמיתי, לשלב שורשים עם מישהו אחר ולהפוך לעץ. כזה שיתן צל ומנוחה לנו, ולכל מה שנברא תחתנו.