חוויות מהחיים

I'm Gonna Crawl

אנחנו מכירים בסך הכל שלושה חודשים. מה שלא מנע מאיתנו לריב ולהפרד זה מזו חמש פעמים לפחות.

כל פעם באופן סופי ומוחלט!

מה שהתחיל כסטוץ חד פעמי הפך לסוג של מערכת יחסים שמובססת בעיקר על סקס.

לא יודעת איך זה אצל אחרים אבל לי זה מעולם לא קרה.

סטוצים זה אחלה שבעולם לפעם פעמיים, מקסימום שלוש וגם אז, הפעם השלישית בדרך כלל מיותרת.

אבל הפעם נוצרה איזו משיכה מינית לא מוסברת ואנחנו, בלי עין הרע, מזדיינים למכביר.

חוץ מהקטע המיני, המטורף למדיי, אנחנו לא ממש מתאימים, מה שגורם למריבות ופיצוצים שוב ושוב.

אני טוענת שהוא אשם. הוא טוען שאני אשמה. אבל זה הפוסט שלי אז שיהיה ברור שהוא אשם (וכפי שאמרו חז"ל - אני עוד אחטוף על זה)

אני לא חושבת שמדובר באגו מפותח של שנינו וגם לא תמיד באשמה - זה פשוט חוסר התאמה. אנחנו כל כך שונים..

אבל במיטה התיאום מושלם. (הולי פאקינג שיט איך שהוא מזיין אותי)

וכך שוב ושוב אנחנו רבים, נפרדים, אני בטוחה שהפעם זה באמת סופי ואחרי כמה ימים וואצאפ או אדומה - אנחנו מנצלים את ההזדמנות שוב לריב קצת ולהכנס אחת בשניה (מילולית בלבד לבינתיים) ובסופו של דבר נפגשים ו - בדיוק מה שאתם חושבים...

לפני שבועיים היתה המריבה האחרונה. הפעם זה באמת הסוף, אמרתי לעצמי. אין לי סבלנות לכל הבלגן הזה, עם כל הכבוד לסקס המופרע שלנו.

אחרי שבוע ומשהו דיברנו ואני עדיין לא רציתי. ואחרי עוד כמה ימים שוב דיברנו ואל תשאלו אותי איך בדיוק אבל שוב קבענו להפגש.

העולם רצה אחרת ומכל מיני אילוצים ועניינים לא נפגשנו. זה היה בסדר. אני מודה שלא הייתי שלמה לגמרי עם החזרה הזאת, שוב.

ולבסוף נפגשנו ואני חשבתי שמשהו מהתשוקה הזאת התפוגג. היה סבבה, היה כיף אבל משהו היה חסר.

כמה ימים אחרי זה החלטנו ללכת למסיבה. הסכמתי וגם רציתי אבל כשהגיעה השעה להתכונן כבר לא הייתי בטוחה בהחלטה הזאת.

לא באמת התחשק לי להתלבש, להסתדר, להתייפייף. לבשתי שמלה שמתאימה יותר לארוחת ערב במסעדה מהוגנת ולא למסיבה

היה לי מה לשמוע כמובן.

הגענו למסיבה ואני באמת השתדלתי להיות נחמדה לעולם ולשמור על החיוך וחלק מהזמן גם הצלחתי אבל בשלב מסויים התייבשתי לגמרי. בשתי המשמעויות של המילה.

כפי שכתבתי באחד מהפוסטים הקודמים - אני לא מהזורמות ואני שחקנית מחורבנת (ולמה בכלל צריך לשחק? לא צריך)

המחיר היה שאני התבאסתי מהמצב באופן כללי והוא התבאס ממני באופן אישי.

כבר ידעתי שבמכונית מחכה לנו שוב ריב ועניינים. וכך אמנם היה. אני כעסתי ורתחתי עליו וגם הוא לא היה סבלני יותר מידי.

זהו, חשבתי, ידעתי שזו היתה טעות. צריך לדעת מתי להפסיק (תמיד מומלץ בשיא) נגיע הביתה ואלך לישון.

כשהגענו הוא החנה את האוטו ואני לא הבנתי מה קורה בדיוק.

הוא יצא מהאוטו, גרר אותי החוצה, השעין אותי על האוטו, הרים את השמלה וזיין אותי בכוח.

אני נדהמתי. פייר, מודה. הייתי בשוק, הייתי בהלם, הייתי ה מ ו מ ה.

ידעתי שאני יכולה לעצור את זה אבל לא עצרתי.

בניגוד לכל משחקי ההשפלות בהם אני לא מרגישה באמת מושפלת (כפי שכתבתי בפוסט הקודם) הפעם הזאת הייתי באמת מושפלת.

כל כך כעסתי עליו, רתחתי, היו לי דמעות של זעם ועלבון בעיניים ולמרות שלא הייתי חסרת אונים ולמרות שידעתי שאם אגיד לו מספיק הוא יניח לי - 

לא אמרתי כלום. רק דאגתי שהקולות שיצאו ממני יהיו בשקט. 

לא האמנתי שאני מתחרמנת מהסיטואציה הזאת. הוא היה כל כך כוחני ואנחנו היינו ברחוב ולמרות שהשעה היתה כמעט ארבע בבוקר, זו בכל זאת תל אביב בלילה שבין שישי לשבת... וגם לפומביות שלי יש גבול... אבל אני נבונה למדי והבנתי שהעובדה שתוך שניה הייתי כל כך רטובה וגונחת ומתנשפת זה אומר שעם כל הכבוד לזעם ולעלבון - אני מתגרה מהסיטואציה הזאת שחבל על הזמן.

כשזה נגמר הוא דחף אותי לרכב, נכנס גם, נסע שני מטרים עד הכניסה לבית שלי ושלח אותי הביתה.

פאק! אם רק הייתי יכולה - הייתי יורה בו.

בבית התחלתי לילל קצת (כמובן). המחשב היה דלוק ואני נכנסתי לכלוב וכתבתי על - "הלילה לא עושים חשבון". (ברור שהשיר הזה היה במסיבה) הכוונה הראשונית של הפוסט הזה היתה מאוד נבזית...

בינתיים המחשב נתקע ואני מהקריזה לחצתי בעצבים על האנטר, מה שגרם לפוסט לעלות מבלי שסיימתי אותו. ובעוד אני נאבקת עם המחשב הדפוק שלי כדי להעיף את הפוסט, כבר הגיעו לייק ותגובה. איף התסכול!

ובעוד כל הקריזה שלי יוצאת על המחשב האומלל שלי, הגיעה הודעה ממנו. מסתבר שגם הוא לא מרגיש להיט עם הלילה הדפוק הזה ואיך שהוא הסתיים.

אז הוא היה בדרך אלי ואני הלכתי להתקלח. ידוע שמקלחת פותרת 90% מתחלואי העולם.

והוא הגיע והתכוננתי לשמוע איזו הערה מרושעת אבל הוא רק נישק אותי ואחר כך גם חיבק ושוב נישק.

ובסך הכל הייתי זקוקה לזה ולא ידעתי עד כמה.

את שלוש השעות הבאות העברנו בסקס (כמובן) אבל זה לא היה סקס של כעס. זה היה סקס של תשוקה. כמו שהיה בהתחלה. הכל חזר אלי, כל הקסם, ההתמכרות הזאת למגע שלו, לזין שהולם בי בעוצמות ולידיים שמשאירות בי סימנים.

לקראת שמונה בבוקר נרדמנו בכפיות (תשמעו - אין דבר שאני בהלם ממנו יותר מהעובדה שאני נרדמת וישנה איתו בכפיות - בחיים זה לא קרה לי)

קצת לפני שנרדמתי ניסיתי להבין מה קרה כאן בדיוק. לא הגעתי לתובנות מיוחדות חוץ מזה שכנראה התמכרתי אליו.

או שאולי אני רק מכורה לזין שלו?

אבל סקס טוב לא יכול להיות רק זין (עם כל הכבוד). זו כזאת החפצה להגיד דבר כזה אבל זה בסדר -

אנחנו מחפיצים, מנצלים ומשתמשים זה בזו באופן הדדי להפליא