חיוך תמים

מידי פעם העבר שלי חוזר אליי לביקור קצרצר, לפעמים בלי שביקשתי, לפעמים אני זו שהתגריתי בעצמי. לרוב עולה בי חיוך קטן, כזה שאין בו קנאה או עצב. ועדיין, מחשבה קטנה מתגלגלת בראשי... 

לא של חרטה חלילה, אלא של הכרה בכך שכל בחירה קטנה בחיים מובילה אותי לדרך אחרת, שונה, לא מוכרת. לטוב ולרע. ואז אני מנסה לראות האם יכולתי לראות את עצמי שם היום, באותו המקום בו הייתי. והתשובה היא תמיד לא. ולא תמיד אני יודעת להצביע על הנקודה כי הרי הייתי מאושרת, מאוהבת, נאהבת.. ועדיין זה נגמר.

זוכרת את הפרידה הראשונה שלי האמיתית והסופית לאחר קשר ארוך שנים, לא כאבתי על הפרידה כמו על סיומה של אהבה. בדיוק התנגן ברדיו "האהבה הישנה" של שלמה ארצי והתחלתי לבכות. עבר היום בדיוק עשור מאותה פרידה (מצחיק קצת האמת שהיום זה עלה לי למחשבה) ועד היום יש לי דמעה קטנה של עצב כשאני שומעת את השיר. בכיתי על סיומה של תקופה, על השבר הראשון שלי באמונה באהבה.. כן, הייתי אז תמימה וזו הייתה אהבת נעוריי. 

היום אני בוגרת יותר, או שלא. אהבתי וכאבתי מאז עוד, בעוצמות שונות כל פעם. ועדיין מתרגשת מעוצמתה של אהבה, מהיכולת של אדם אחר להכנס אל תוך חיי, לליבי, לגופי ולהשפיע בצורה כה חזקה. אז היום אני מתקדמת בדרך שעדיין סופה לא ידוע בכלל אבל אני במקום בו אני רוצה להיות היום ובטוחה שגם מחר. 

אתה אוהב להביט בי בבוקר, רגע לפני שאני מתעוררת, תלתלים סוררים על הכרית. קרני אור בודדות חודרות מהחלון ונוחתות על גופי העירום, צובעות בצהוב פסים דקים על חמוקיי. הישבן שלי למולך, קורץ לך כמו בליל אמש כשהטבעת בו את ידך. הסימנים כבר נעלמו בלילה. אתה לא מתאפק ומעביר יד גדולה ומלטפת, חש את רכות העור. מתעוררת למגעך, מחייכת.  

אמרת לי פעם שאני מחייכת מתוך שינה, זה הצחיק אותי שישבת להסתכל עליי והסברת לי שאתה מחכה לרגע שאני פוקחת עיניים ורואה אותך ואז אתה יודע שאני מחייכת בשבילך כי רואים לי את זה בעיניים... 

ברגעים הקטנים האלה לפני שאני נרדמת אני חושבת עליך, מריצה את דמותך בראשי. מניחה למחשבות עליך להתגלגל להן לכיוונים שונים. 

נזכרת איך אז בים, באותו ערב קייצי, כשמסביבנו כל האנשים, חיבקת אותי מאחור קצת חזק. עוטף. היד שלך עברה עליי, מוחצת קלות את שדיי, יורדת אל רגליי הסגורות. איך במילה קטנה שלך גרמת לי לפתוח אותן, להרגיש את היד הגדולה שלך מסיטה לי את התחתונים ונוגעת בתוכי בעדינות. הרעש והגלים מסביב מסווים את המתרחש בינינו. האחיזה שלך צמודה ולא מרפה, אין דרך לברוח. יד אחת מחבקת ויד שניה מענגת, לא מפספסת דבר. 

אני מצטמררת, לא יודעת אם זו הרוח הקלילה גורמת לעור שלי להיעשות חידודין או אתה שמצליח לגרום לי לעצום עיניים ולהתמסר למגע שלך אל מול כל הזרים הללו. בין כל המים שמסביבנו אתה מרגיש את הרטיבות שלי, מיוחדת, שייכת לך, בגללך. אתה חודר קצת יותר ואני מתקמרת, נצמדת לתוך החיבוק שלך קצת יותר. מרגישה אותך קשה, מתחכך בגבי. האצבעות שלך בתוכי, חודרות מהר יותר.. ועמוק יותר. אנחות הנאה מתגלגלות ויוצאות מתוכי בשקט. ״את שמחה איתי?״ אתה שואל. ״כן״ אני מצליחה להוציא כי קשה לי להתרכז ממש. ״אז אל תעצרי את עצמך, אני רוצה לשמוע אותך נהנית, שכולם ישמעו״. 

נדמה לי שבכוונה אתה מפשק את רגליי יותר, משחק בי כמו צעצוע קטן, ידך השניה מצטרפת ולוחצת, משפשפת, צובטת את הדגדגן שלי. גם אם רציתי להתנגד לא יכולתי, אנחות רמות נפלטו ממני, כשרק רעש גלים ממסך עליהן. ״אל תפסיק בבקשה״, התחננתי. מתענג על התחינה שלי רצית עוד. ״אני הולך לזיין אותך עכשיו מול כולם, ואת תגמרי, בקול, כאילו אין אף אחד מסביב, ברור?״ ואני רק מהנהנת בראשי. 

חדרת לתוכי, חש כמה אני רטובה וחמה, מוכנה אליך. לא ריחמת עלי בכלל, זיינת אותי חזק, כמו שאתה לפעמים כשמשהו בך בוער, כשאתה חייב אותי. צעקתי בקול, לא התנגדתי. אפילו קיללתי קצת. ואתה המשכת לדרוש עוד, לוחש לי באוזן שאתה רוצה אותי משוחררת, נהנית. הידיים שלך חפנו את שדיי חזק, חושפים אותם מחוץ לחזיית בגד הים. צבטת אותי חזק, מחצת אותי.  הצעקות שלי התגברו עם כל חדירה שלך, יוצרות סימפוניה עם הגלים. אנשים הסתכלו אבל לא שמתי לב כלל. הייתי איתך, שלך, לשחק בגופי כפי שתרצה.  מתעלל בי, התחלת לגעת גם באצבעות, חש את הדגדגן המגורה שלי. יודע היכן לגעת בי בדיוק, כמו משחק אהוב בשבילך. רק עוד קצת ואני אתפוצץ מול כולם, רציתי כל כך ואתה ידעת כי אתה יודע אותי. 

חשת את המתח הנדרך בגופי, את הרעד הקטן הזה כמו רוח שבאה לפני סופה גדולה. אני צועקת לך ״אל תפסיק״ ואתה רק מחייך וממשיך, כובש אותי שוב ושוב. אחרי זמן שהרגיש כמו נצח, כשאני באקסטזה, על הקצה ממש. אני מתפרקת בקול, מרגישה איך הדגדוג הזה מתפשט לו מבין רגליי ועולה אל כולי. ״ילדה טובה שלי״ אתה אומר ומשחרר את הזרע שלך בתוכי. תדר הרעידות שלי עובר אליך כשאתה מחבק חזק, מסובב את פניי ונושק ארוכות לשפתיי, עד שאני נרגעת. 

  הזיכרון הזה מעלה בי שוב רעד קל ועקצוץ שם למטה ומפנה מקום לזיכרון אחר..  איך כשצפינו בסרט יחד נרדמת לידי, ואז מתוך שינה הסתובבת ואמרת בשקט ״אני אוהב אותך״ וכבשת אותי אותי שוב. בדרך שונה. 

כל כך חם. זה כבר מזמן לא רק ״חום יולי אוגוסט״. יש ימים שמתחשק לי פשוט להישאר בבית או ללכת לטבול בבריכה, היום זה אחד מהימים האלו. סיימתי לעבוד מוקדם ואני בדרך הביתה. כבר מדמיינת איך אני נכנסת הביתה, מדליקה את המזגן ומתפשטת עד לתחתונים בלבד. אני אוהבת להישאר עירומה בבית, לשים מוזיקה ולהשתחרר מידי פעם, לרקוד עם עצמי. 

בינתיים, באוטו, המזגן מתאמץ ונושף רוח שאפשר להתווכח אם היא קרירה. כועסת על עצמי שלא מצאתי זמן לתקן את המזגן לפני הקיץ ומתנחמת בזה שאני עוד רגע בבית. הגעתי, התיק נזרק לספה והשלט של המזגן כבר ביד שלי. מספר נסיונות נואשים להפעיל אותו מגלים לי שיש הפסקת חשמל. מתפשטת לגמרי ועושה מקלחת קרירה. זה קצת עוזר. כשאני עוברת מול המראה אני עוצרת לרגע ובוחנת את עצמי. נהנית לראות את השדיים שלי, מלאים וזקופים. ישבן עסיסי ומוצק, לא גדול לא קטן אבל בהחלט מסובב ראשים ברחוב. טיפות קטנות של מים זולגות במורד גופי עדיין. שולחת לעומר הודעה שאני בבית. 

אין חשמל וחם, פותחת את כל החלונות ונשכבת על הספה. האצבעות שלי יורדות לבד אל בין רגליי ונוגעות, מרפרפות. העיניים שלי נעצמות וחום מסוג אחר מתפשט בתוכי, גורם לי להתפתל ולאצבעות שלי לנוע חדורות מטרה. מכירות את גופי בעל פה, הן עושות את העבודה במהירות. אני מרשה לעצמי להיאנח בקול כשאורגזמה קטנה מתפרצת וגורמת לי להרפות מהכל ולהיסחף אל חלום מתוק. 

מתעוררת בבהלה למגע שפתיים על גופי, בין ירכיי, בחדר חשוך קמעה, עדיין אור בחוץ וחם, כנראה שנרדמתי רק לזמן קצר. פנים מוכרות גוהרות מעלי, מנשקות, עומר. הגוף שנדרך, מרפה ונרגע.. מתמסרת לשפתיו ולשונו, מתמסרת למגע הרטוב על העור החם שלי. אני מתנועעת תחתיו כשהוא מלקק את כולי, חודר עם לשונו לתוכי, מפיק ממני צלילים חדשים של הנאה. 

מכסה את עיני בסרט וקושר הדוק, לא מתנגדת, מצפה לבאות. נעלם לדקה וחוזר. ליטוף קטן בעורף, מפנה את תלתלי הצידה, נשיקה רכה ואז מגע קר ורטוב, צמרמורת עולה בי כשקוביית קרח מוצאת את דרכה על גופי, יורדת לאיטה מצווארי אל שדיי, נעה בעיגולים סביב הפטמה. עומר שולט בה ובי, מנתב אותה אל בין שדיי, במורד הבטן אל ערוותי החלקה, הקובייה נמסה אל בין רגליי, רושמת בי שיר של אש ושל קרח כשמגיעה קרוב לתוכי. הקרח עוזר לי לשכוח כמה היה לי חם. מרוכזת רק בצמרמורת הנעימה בגופי. הוא ממשיך להתעלל בי עם הקרח, ספק חודר לתוכי איתו. אני רטובה, מבפנים. 

הלשון שלו טועמת אותי בשקיקה. בעיניים מכוסות עדיין אני מתחננת אליו שיחדור. בקרוב, הוא מבטיח. הלשון שלו כל כך מפנקת, חודרת לתוכי שוב ושוב ועל הדגדגן. צריך לתפוס אותי חזק שלא אברח לו. האנחות שלי מסגירות שאני קרובה לשיא. הוא חודר לתוכי מהר, הנוזלים שלי מרטיבים אותו והוא מתגרה יותר. צמודים, קרובים, גוף ונפש, הוא מנשק אותי ברכות.. מושלם בתוכי וממלא אותי. 

הגוף רוצה אותו חזק, זקוק לפורקן שלו. הוא מרגיש ומבין אותי, אוהבת שהוא כך. מוריד ממני את הכיסוי, מחייכת כי אני יודעת כמה הוא אוהב לראות אותי חשופה ופגיעה כשאני גומרת, יודע שאני שלו. בחיבור הזה שבינינו הוא מענג אותי, חודר לתוכי עמוק. עוד ועוד, רועדת תחתיו עד לנקודה בה הגוף מתפרץ מאליו. לשניה אחת הטמפרטורה שלי משתנה מאש רותחת לקפוא. צעקת הנאה יוצאת מתוכי והוא משתחרר בתוכי גם. נרגעים אחד בתוך השניה, מסדירים נשימה.. עוצמים עיניים ונרדמים. 

צלצול טלפון מפריע לשקט האינטימי הזה, אני פוקחת עיניים לאט. שומעת את הרחש השקט, מעיד על הבית שחזר לחיים. משב אוויר קר יוצא מהמזגן לכיווני. זה עומר על הקו.. 

6.30. כבר על האוטובוס הקר וזיכרון חמים של הידיים שעטפו אותי רק לפני דקות מעטות עוד עלי. יש משהו בחיבוק הטבעי הזה מתוך שינה שעושה לי נעים, התעכבתי בתוכו עוד רגע קצר לפני שברחתי, מרימה את היד הגדולה בעדינות שלא יתעורר. נשיקה קטנה ואני כבר בדרך לשגרה שלי. מקווה שכשיפקח את עיניו יצטער טיפה שאני לא שם לידו. 

עכשיו כשאני כבר בדרכי לעבודה סימני אמש מתחילים לעלות. הישבן כולו כואב, בטח עוד אדום. סימנים קלים על מפרקי הידיים מזכירים לי איך הייתי קשורה למיטה כשחדר לתוכי שוב ושוב. הזיכרון הטרי מעלה רטיבות חמימה אל בין רגלי, מעורבבת בנוזלים שלי ושלו. שאריות זרע מאחת הפעמים בהן גמר בתוכי, לאחר שזיין אותי בחוזקה, שולט בי כמו תמיד. 

אוהבת איך שהוא נוגע בי. חיוך עולה בי כשאני רואה איך הוא מתגרה כשאני ערומה מולו. מצווה עלי להתפשט לאט, להסתובב ולהתכופף על ארבע כדי שאוכל למצוץ אותו בפי. עוצר אותי כשאני מתלהבת מידי, ואז קושר אותי כשרגלי פשוקות והתחת שלי בולט אליו, מתגרה בו. והוא נענה לגירוי ומנחית בו מכה ראשונה, מאדימה. לא מספיקה לצעוק והלשון שלו בתוכי, מענגת כפיצוי, נאנחת בקול. ושוב, משחק של כאב ועונג. יודעת שזה ימשך עד שהוא יגיע לסיפוק שלו או אני. הפעם זו הייתי אני. 

אני עוד רועדת ממנו, כבר אדומה וכואבת, והוא חודר לתוכי. יד חזקה על כתפי מקרבת אותי אליו יותר, לחדירה מקסימלית. אני נהנית ממנו, נהנית לחוש איך הריקוד הזה שלו בתוכי מרגיע אותו, טבעי לשנינו. מתואמים, הרמוניה של שני גופים מסונכרנים שמזיעים יחד. מעניין אם הוא מרגיש את זה גם.. 

הוא רוצה לשלוט, נהנה לראות אותי חסרת שליטה תחתיו. מושך בשערי בחוזקה ומגביר את הקצב עד שהוא מרוצה מהקולות שיוצאים ממני. יוצא מתוכי רק כדי לחדור לפי, טועמת את שנינו עליו, מלקקת הכל. הוא מכתיב את הקצב ואני כמעט נחנקת עליו, כמעט כולו בגרוני. גדול מידי עבורי. עדיין קשורה על ארבע, משחרר רק את ידיי ומתיישב מתחתיי. מושיב אותי עליו, עולה ויורדת. הלשון שלו על הפטמות שלי, נושך חזק מידי פעם. הכאב המפתיע משחרר ממני נוזלים חדשים והוא נהנה מזה. מזיין אותי חזק, מועך אותי בידיו, חוסם את גרוני, עד לנקודה בה החושים מתערבלים, אני לא יכולה לצרוח ורק מתפרקת עליו ברעידות הגוף. הוא גומר בתוכי, בפעם הראשונה ללילה.. 

משם הכל כבר מתערבב לי, זוכרת רק תחושות של כאב ועונג שמתמזגים זה בזה בצורה מושלמת. ועוד זיכרון ברור אחד של נשיקה לפני שאני נרדמת בחיבוק שלו, ולחישת לילה טוב. 

אני אוהבת לצפות בסרטים, לברוח מהמציאות למשך שעתיים. לתת למוח לנוח, לא לחשוב קצת. 

הכי אוהבת את התקופות שאני לא מרגישה את הצורך לברוח מהמציאות, גם אם זה לקצת זמן. כשהמציאות מתעלה על הכל. זה בד"כ קורה לי כשאני מתחילה קשר קשר חדש וטוב. כשהכל נראה מבטיח. לפעמים זה אפילו ממשיך כך הרבה זמן, לפעמים לא. אבל עד עכשיו זה תמיד נגמר. ואפילו אם עברו שנים. 

אני רוצה אהבה. כזו אמיתית ונכונה, שגורמת ללב להפתח, להימתח, להתרחב עד שמרגיש שקשה לנשום. לא מתביישת להודות בזה. ואפילו אם אהבה זו אגדה אורבנית אני עדיין מצפה לה. משתוקקת לחוות אחת כזו אמיתית ומתמשכת. וגם אם תעבור תהפוכות היא תמיד תנצח. תגדל ותהפוך לעוד. תמצה את הפוטנציאל שלה. אולי לפעמים לוקח לזה קצת זמן, אז אני מחכה. 

מחכה לרגע בו האהבה תממש את עצמה גם במיטה. אבל זה כבר לפעם אחרת. 

ובינתיים- 

קפצו  לי עכשיו מחשבות הרסניות לראש, מנערת אותו חזק וזה עוזר אבל קצת. הרי הן ישובו, אם לא עכשיו אז מתישהו. יודעת שאסור להסתכל אחורה, להגיד מה היה אז ומה היום. הרי אני עצמי הייתי אז אחרת והיום אדם שונה, משופר, או לפחות כך חושבת. ואולי לא באמת? אולי התקלקלתי? 

לא, לא, לא. אני אחרת. טובה יותר לעצמי היום. ומה שיש היום הוא טוב יותר לי. כן, כך חייב להיות. אחרת לא למדתי כלום בחיי. 

שוב מנערת את הראש והולכת לישון. מחר יום חדש. 

סוף סוף החברים נפגשים, מזמן לא היה לנו ערב כזה. כבר כמה חודשים שעינת מנסה לארגן מפגש משותף. אנחנו שלושה זוגות, עינת ואלון, ליאת ודרור ואני ואביב. ליאת ודרור הצטרפו לחבורה רק בשנתיים האחרונות, הכרנו אותם בטיול שעשינו לצפון. ביקשו הדרכה למסלול שבמקרה גם אנחנו היינו בדרך אליו והזמנו אותם להצטרף איתנו ומאז הכל היסטוריה. חברות שהתגבשה לה עם השנים. עינת היא עו"ד מוצלחת, יפייפיה עם עיניים ירוקות, היא ואלון התחתנו לפני שנה. ליאת ודרור הם שני וטרינרים, שעובדים במסירות בקליניקה פרטית שפתחו יחד. אני בדיוק סיימתי את הדוקטורט שלי ומנסה להחליט מה הכיוון שלי בחיים. את אביב הכרתי מזמן, בקמפוס, כשהוא ניסה להתחיל איתי. החמיא לי על התלתלים והזמין אותי לגלידה, ומאז.. 

נפגשנו בבית של עינת ואלון, הולך להיות ערב מעניין היא אמרה וסיקרנה את כולנו. אנחנו הבאנו יין ומיד פתחנו אותו שינשום קצת. החלפנו קצת סיפורים ונשנשנו את הפשטידות שליאת הכינה. כולנו עם כוס יין ביד ועינת מכריזה "משחקים סטריפ פוקר, ואין תירוצים!". חיוכים עברו ביננו כשכל אחד הסתכל על השני. המשחק התחיל וכמובן שהגברים הובילו. ראשונה שהפסידה הייתה ליאת שהורידה את העליונית רק, אחריה אני הפסדתי והורדתי ישר חולצה, מתעצבנת שלא ירדתי מראש אחרת הייתי מתלבשת עם יותר שכבות. צחוק עבר בשולחן, ואיתו מבוכה מסוימת כשהגברים ניסו לא להביט ממש עלינו אבל ראיתי את המבט החטוף שאלון הגניב לעבר השדיים שלי. לאט לאט כולנו התחלנו להוריד פרטי לבוש. דרור, שכבר שנים מתאמן בחדר כושר, חשף חזה שרירי ויפה. כל הבנות נעצו מבטים ועשו השוואה עם אלון ואביב שהיו קצת יותר עסיסיים. אבל מיד צחקו כולם. 

בקבוק נוסף של יין נפתח, פריטי לבוש נוספים ירדו. הזמן עבר, המשחק התלהט והדבר היחיד שנותר עלי היה חוטיני שחור וקטן. מבטים בוטים כבר מזמן עברו בין כולנו. כל אחד בודק את הבחורה של השני. זקפה קטנה כבר הייתה ברורה אצל שלושת הגברים. כשגם החוטיני האחרון ירד כבר היה ברור לכולנו שהערב לא יסתיים כך. כנראה שהיה צורך באישור מסוים, מעין "קוד גברים", אבל כנראה שמבטים מסוימים שעברו בין הגברים הספיקו לצורך זה. אביב קם אליי כולו קשה, נישק אותי ליד כולם וחפן את התחת שלי בידיו. קירב אותי לאלון ומסר אותי אליו. אני מניחה שרציתי גם כיוון שלא הבעתי מחאה כשאלון נישק אותי ונגע בי. במבט מהצד ראיתי כיצד אביב שלי תופס את עינת מקרוב ונוגע בה גם. ליאת ודרור רק הבינו מה הולך, אולי התלבטו שניה אבל התקרבו אל כולנו. דרור התחלף עם אלון והתחיל לנשק אותי בתאווה כשהוא מוסר את ליאת אליו. הנשיקות התעצמו והתגברו לנגיעות בכל הגוף, הפכנו למעין מעגל אנושי של אנרגיה שרק רוצה להתפוצץ. 

מצאתי את עצמי על הספה, מרגישה ידיים ושפתיים עלי בכל מקום. לשון עוברת על הפטמות, מלקקת את כולי. מחסומים נפרצו כשהרגשתי שמישהו יורד לי, מלקק את כולי ואין לי מושג מי זה. אני בעיניים עצומות נהנית מהתחושה עצמה. לא חושבת מי זה ומה זה אומר בכלל. הקולות מסביבי מעידים כי כל השאר עסוקים גם בהנאה משלהם. ממקום אחר מרגישה איך מישהו מלטף את פני ואני פוקחת עיניים כדי לראות את הזין של דרור מולי. באינסטינקט אני פותחת את פי כדי לבלוע אותו לתוכי. מלקקת ומוצצת אותו והמחשבה על כך שזה שונה קצת משל אביב עולה לי בראש.

מערבולת של גופים, אחד על השני, נוגעים, מלטפים ומרגישים. הראשון שמעז הוא אלון שתופס אותי ומרים אותי עליו, מושיב אותי על הזין שלו. הרגשה אחרת, תשוקה של משהו אסור. אני מגיבה אליו, עולה ויורדת כשהוא נושך אותי.. רואה את אביב לידי, כשעינת מתחתיו והוא חודר לתוכה כפי שהוא איתי בבית. הקנאה הקטנה מחרמנת אותי ואני זזה יותר מהר על אלון. דרור וליאת מצטרפים ונוגעים בנו, מלטפים. דרור בא מאחורי, מרים אותי בעדינות מאלון ומניח אותי על ארבע על השטיח וחודר לתוכי חזק. אביב מתרומם ומושך את ליאת אליו כשהוא משאיר את עינת ללקק את ליאת בעצמה. אנחנו ממשיכים ומתחלפים ביננו, נותנים פורקן לתאוות שהיו שם מתחת לפני השטח כבר הרבה זמן. אני מצליחה לגמור גם עם אלון וגם עם דרור, האנחות שלי גורמות לאביב לרצות לגרום לי לגמור גם והוא לוקח אותי מהר מדרור, מושך אותי אלי ומזיין אותי בחוזקה עם הפנים לרצפה, מושך לי בשיער. אני גומרת תוך דקה. הצעקות מסביב מבהירות לי שגם עינת וליאת קיבלו את האורגזמה שלהן. אביב יוצא מתוכי מהר כדי להשפריץ עלי את הזרע שלו. כמו להכריז בעלות כל אחד גומר על האחת שלו, ומנשק אותה. 

את הלילה הזה לא נשכח כל כך מהר. חברות גדולה של שנים, מי יודע מה יהיה מחר. אבל בטוח שהיה כיף... 

כשהיא חושבת על הרגעים הקצרים בהם בילתה איתו, נהנים זה מזו עד הסוף, היא מתמלאת ויברציות ומיד לאחר מכן עולה בה תחושת האשמה. מעין טעם רע שמתפשט בגוף, מרעיל אותה לאט לאט. אבל איך משהו כל כך טוב יכול להיות רע.. שני אנשים נמצאים בחייה, האחד, ביחד כבר שנים, אוהבת אותו. ואולי בעצם מורגלת אליו. השני, נכנס לחייה לפני זמן לא רב, מפיח בה שוב את הניצוץ ההוא שהיה בה פעם שנעלם לו. איתו היא שוב חוזרת להיות האדם שהייתה, מלאת חיים ושמחה. הוא נוגע בה ורוצה אותה, גורם לה להרגיש נחשקת.

והרי פעם הייתה שמחה ומאושרת ומה השתנה, מדוע אינו רוצה בה יותר. הרי עדיין אומר שאוהב, ולא הפסיק לחבק. אך כבר לא נוגע בה כמו פעם והיא עדיין צעירה, ורוצה. אי אפשר להאשים שלא ניסתה. התלבשה יפה במיוחד בשבילו ונישקה כשעלו למיטה והוא בשלו נישק חזרה ואמר לילה טוב והסתובב. שוב היא ספגה את העלבון הלא מובן. בכל פעם הסתגרה בעצמה קצת יותר. ואז פגשה אותו וכבר על הפעם הראשונה משהו בתוכה התעורר, לא יודעת אפילו למה. 

והיא, אשת איש, ניסתה למנוע מעצמה לרצות, להתאהב, אבל לא הצליחה. הצורך הקדום למגע ותשוקה התעורר בה. הרגישה כמו נאבקת בחיה הכלואה בתוכה. ויום אחד החיה השתחררה. ניסה לנשקה והיא לא התנגדה, להיפך, כל נים בתוכה התעורר למגעו, כאילו הייתה היפייפיה הנרדמת שהתעוררה לאחר מאה שנות תרדמה. 

לא הייתה כבר דרך חזרה. 

ובלילות, חוזרת לצידו של המוכר והאהוב עדיין אך המנוכר, ונשמתה מתייסרת. מחר, היא מחליטה, היא תשים לזה סוף. ומחר מגיע והכל נמשך. נאהבת על ידי אחד אך שייכת לאחר. מעגל של סודות ושקרים, ניכור ואהבה. ומה היא בסך הכל רצתה... 

בדרך הביתה מיום קשה בעבודה, רק להתפשט ולנוח. אין לי כוח לכלום היום. מקבלת הודעה ממנו שהוא מחכה לי בדירה. כשאני מגיעה הוא מנשק אותי ומושיב אותי על הספה. ״היום אין לי מצב רוח״ אני מודיעה לו. ״שששש״ הוא משתיק אותי ומצליח לעצבן אותי. מתיישב על הרצפה לרגליי ומסיר לי את התחתונים. ״די!״. לא עוזר לי, והתנגדות נוספת מצידי גורמת לו לקום ולהשתמש באזיקים שלנו שלא היו בשימוש מלא זמן. ״אני באמת לא בקטע היום״ אני כבר חוזרת על עצמי, בלי שזה יזיז לו בכלל. 

חוזר אל מקומו בין רגלי, פותח אותן ואני מרגישה את הלשון שלו עלי, לאט ובעדינות, מלקקת את הדגדגן שלי, עולה ויורדת. מוצץ אותי ברכות, באריכות. אני נהיית רטובה, והוא נהנה לטעום אותי, להרגיש איך אני נפתחת בפניו והנוזלים שלי מרטיבים אותו. 

״קניתי לך הפתעה״. הוא מוציא מולי ויברטור חדש ונוצץ, קצת גדול. זה מלחיץ אותי, בייחוד כשאני קשורה. בתחילה הוא משחק איתו על הדגדגן שלי, רואה כמה אני מגיבה בהנאה, ואז עובר קצת על הפתח שלי ומרטיב אותו. בבת אחת כולו בתוכי, רוטט בפנים, מדגדג ומענג במקביל. הרגליים שלי נסגרות במחאה שקטה. כשאני לא מפסיקה לזוז הוא מתעצבן, מפסיק והולך לחדר. חוזר עם חבל קצר שמספיק לו בשביל לקשור לי את הרגליים כשהן פשוקות לרווחה, חושפות את כולי לתוכו. צובט לי את הפיטמות בחוזקה לאות עונש ואז הוויברטור חוזר לתוכי. העוצמה מתגברת ואיתה צעקות ההנאה הקטנות שלי.. אני גומרת עליו, רטובה כל כך. 

חשבתי שנגמר אבל טעיתי. הוא משקה אותי ישר לפה עם קש. הייתי צמאה. הוא נעמד מולי ומתפשט, הזין שלו כבר קשה והוא דוחף אותו לפי, כשהידיים שלו תופסות באחורי ראשי. מכתיב לי את הקצב והעומק, לא ממש מתחשב בי. אני נחנקת מידי פעם, משוועת לאוויר. מפסיק לשניה וחוזר לקצב ולהנאה שלו. זרם חם עף לי לתוך הגרון, נבלע בתוכי מיד. הוא משקה אותי שוב ומלטף, מחמיא לי ואומר שנהנה ממני ועכשיו תורי שוב. מה עוד יכול לעשות לי ישר עובר לי בראש. 

אני עדיין פתוחה מולו, רטובה וחמה מעוצמת האורגזמה. הוא שוב יורד לי, מלקק את הנוזלים ממני. באופן מפתיע זה מחרמן אותי שוב. הוא מלקק ויורד למטה, מרטיב את פי הטבעת שלי, אני מנסה להתנגד אבל לא יכולה. אף פעם לא נגעו בי שם. הוא מלקק ומרטיב עם הלשון שלו, מרגישה אצבע אחת מתחילה להכנס לתוכי. זה כיף וכואב ביחד, השפתיים שלו על הדגדגן שלי והאצבע בתוכי. עוד אצבע נכנסת וגורמת לי לצעוק קצת. ״תרגעי ותהני״ הוא אומר, ״עוד קצת ואת מוכנה לדבר האמיתי״. הוא עוצר לרגע וחוסם לי את הפה, אבל מנשק אותי קודם. 

הזין שלו שוב קשה לקראתי. הוא מחדיר אותו לתוכי, לכוס שלי. אני נאנחת בהקלה ובעונג, שוב נרטבת בגללו. יוצא מתוכי, משחרר את רגלי והופך אותי עם התחת אליו, הראש על הספה. עכשיו הוא חודר לי לתחת, נכנס לאט ובתקיפות. הכאב משתק אותי, כשהוא חודר מהר יותר מרגע לרגע. מרגישה איך הוא עמוק בתוכי, אנחות ההנאה שלו מגלות לי כמה הוא נהנה מהתחת שלי. מצמיד אותי יותר ויותר לספה, שולט בי באמצעות הזין שלו. הכאב הופך לסוג של הנאה סאדיסטית ואני מתמכרת לתחושה הזו. מכה חזקה נוחתת לי על התחת ומעוררת אותי לשניה, רק בשביל להרגיש איך הוא מזיין אותי חזק יותר. המכות הבאות כבר לא מורגשות בכלל, המוח שלי כבר לא חושב, הכל מתפוצץ בתוכי, גועש כמו הר געש. המחסום לפה כבר לא עוזר ונראה שכל השכונה יודעת שמזיינים אותי. אני גומרת בשיא שלא חוויתי מעולם, אדומה וכואבת. הוא יוצא מתוכי ומשפריץ עלי את הזרע החם שלו, נאנח בקול בזמן שהוא גומר עלי. 

״כלבה קטנה שלי, היית מעולה!״ ומנשק אותי על המצח. משחרר אותי מכבלי ומחבק חזק כששנינו מסדירים את הנשימה. כבר נהיה לי יום יותר טוב..