סרטן הגדי

אתם זוכרים את הסרט 'סיפורו של וויל האנטינג'.

הסצנה בה הפסיכולוג מתאר לוויל על משחק פוטבול ברגעים אחרונים שבו הוא מחליט לעזוב כדי לפתור משהו עם נערה. ו-וויל מתחרפן עליו.

אז היה לי כזה אתמול. אימפולסיבי. זה השתחרר בכעס. בסערת רגשות גדולה. ברכבת הרים שהיא שאני לא יודע ולא רוצה לרדת ממנה. במלון קליפורניה שהיא שברגע ונכנסת אתה באמת לא יכול לצאת.

היה לי את הרגע הזה שבו עשיתי משהו חסר היגיון בכלל. עזבתי את העבודה באמצע. אמרתי לסגן שיסגור במקומי ותוך הנחיות אחרונות לא יכןלתי ממש להגיד לו למה.

למה יצאתי אליה כשאני אחרי עבודה. זיפתי. עם בגדים לא הכי נאותים. לראות אותה. מטונף משהו. לא מסודר. לא מבושם. לא מסורק. לא יכולתי להגיד לו. שסליחה.

אבל אני הייתי חייב לנסוע לגבי בחורה. וזין על הכל. 

משהו חדש מתחיל.