צהריים טובים אורח/ת
עכשיו בכלוב

סרטן הגדי

כלבים מסתכלים עליך מלמטה
חתולים מסתכלים עליך מלמעלה
חזירים מסתכלים עליך בגובה העיניים

את הבלוג שלי קוראים קודם בלחיצת ]PLAY על הסאונד המצורף
לפני 13 שנים. 13 באוגוסט 2011 בשעה 19:50

זה כמה שבועות שהרעיון מתגלגל. בשקט בשקט. בסודי סודות.
מחברת קטנה ובה רשימות על רשימות. תתי רשימות. הכל ממוספר. הערות קטנות בצד. תאריכים. דברים לזכור. טלפונים להתקשר.
נבחר התאריך.
הבוס שלי משתף פעולה ונעתר לשחרר אותי מאותו יום.
הסבא-סבתא מסכימים לקחת את הילדים לסופ"ש שלם. עד ראשון. גם הם שותפים לסוד. יודעים את המינימום שהם צריכים לדעת.
היום מתקרב.
משימות קטנות לכל תאריך.
השותפים מתחילים להתרגש.
ציוד משלים נקנה.
אביזרים נבדקים. אחד מהם, הויברטור גם מתוקן.
סוללות נרכשות.
פתקים נכתבים. מעטפות מוטמנות.
השכנה הסטודנטית נעתרת גם היא למשימה ותורמת את חלקה.
בחמישי בערב אני עוד אומר לה שאני הולך לסרט רק כדי לעשות קניות משלימות ולהחביא אצל השכנה.
בשישי בבוקר אני הולך לעבודה רק כדי לחכות שהיא תלך לעבודה ותשאיר את הבית עם הילדים והבייביסיטר.
אני חוזר לבית. מכין תיק לילדים. מקפיץ את הבייביסיטר ונוסע לסבא סבתא הרחוקים.
בדרך מעדכן את השותפה.
קורינה מגיעה בהפתעה מהעבודה לבית ריק.
הפולניה מתקשרת אלי בבהלה קלה ואז נרגעת כשהיא מבינה שהילדים איתי אבל נדרכת כשהיא קולטת שאני זומם לה משהו.
"SCRABBLE את מסמסת לי עם כל סיום משימה." אני אומר לה וסוגר את השיחה."וקורינה...יש לנו אורחים."
3 משימות ראשונות נכתבות בפתק שהוסתר במשחק השבץ-נא. היא צריכה לנקות את הבית, היא צריכה להתקלח ולהתארגן. והמשימה היותר חשובה- היא צריכה ללכת לישון צהריים ולנוח.
אני מגיע לסבא סבתא עם הציוד ומעביר חפיפה קטנה לסבתא. מאכיל אותם צהריים. משתולל איתם.
ממשיך לקבל סמסים מהאשה עם כל ביצוע משימה.
אחר הצהריים. אני מתקלח, נפרד מהילדים ויוצא לדרך. השותפה יוצאת במקביל.
הערב מתקרב. היא מסמסת לי שהיא התעוררה ומקבלת את רמז הבא לפתק הבא.
"איה אאוץ אווה". הפתק מסתתר בתוך דיוידי ילדים הנושא את אותו השם.
במשימה הבאה היא צריכה להכין את הדירה לסשן. להעיף את הכביסה והמשחקים של הילדים מהסלון. להוציא את ארגז הצעצועים. לפרוס את שמיכת הטלאים. להדליק נרות. לסדר את הדירה. כמו שהיא כבר עשתה פעמים רבות בעבר.
אני והשותפה נפגשים למטה לתדריך אחרון.
היא מקבלת את הרמז האחרון. היא צריכה לחכות ערומה על ארבע כשהדלת פתוחה.וכמובן, בעיניים קשורות. הפעם בידיעה.
בידיעה שאני לא מגיע לבד.
הדירה חשוכה. הנרות דולקים. חלל הסלון מבושם וריחני. השמיכה פרוסה. שפחה ממתינה עליה על ארבע. נדרכת. מתרגשת. פוחדת. אינה יודעת דבר. חוסר הוודאות מרגש אותה ומרטיב אותה בעת ובעונה אחת.
אני פותח את הדלת ואז אנחנו נכנסים.



בלוסום​(לא בעסק) - סשני ההמתנה שלך הם הגרועים ביותר...
לפני 13 שנים
חניבעל - כן, אני יודע.
לפני 13 שנים
עוֹלָם - רבאק.. שוב חצי סיפור.. מה יהיה?
לפני 13 שנים
חניבעל - טרם נשלם. אולי יהיה גם חלק שלישי.
לפני 13 שנים
עוֹלָם - ממתינה בשקיקה.. לחלק שני.. שלישי.. רביעי....
לפני 13 שנים
עוֹלָם - ממתינה בשקיקה.. לחלק שני.. שלישי.. רביעי....
לפני 13 שנים
ימה​(נשלטת) - לאלאלאלאלאלא לא יכול להיות שאתה מסיים את הסיפור בזה


אתה אכזרי שזה משו
לפני 13 שנים
חניבעל - סבלנות קטנה. סבלנות. אמרתי שיהיה המשך לא?
לפני 13 שנים
ימה​(נשלטת) - סבלנות מעולם לא היתה הצד החזק שלי
לפני 13 שנים
זוג מוטרף{אישה שלי} - עוד 43 דקות זה כבר מחר,לא???
לפני 13 שנים
חניבעל - אצלנו מחר ייחשב רק בשבע בבוקר כשנצטרך ללכת לעבודה.
עד אז...שבת.
לפני 13 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י