בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

סרטן הגדי

כלבים מסתכלים עליך מלמטה
חתולים מסתכלים עליך מלמעלה
חזירים מסתכלים עליך בגובה העיניים

את הבלוג שלי קוראים קודם בלחיצת ]PLAY על הסאונד המצורף
לפני 12 שנים. 4 בספטמבר 2011 בשעה 18:18

הוא מוביל אותה לתוך הבית שלו. מושך אותה איתו. יד ביד. הוא מדבר אליה ואני מרגיש את הלב שלה גם חמש מטר מאחוריה. מחליפים שלום מנומס בזווית העין. ללא מילה. אני הולך מאחורה. לוקח עימי את מה שצריך. השלמת ציוד. לא מזיק. סוגר אחרי את הדלת.
בכל פעם שהיה משבר בזוגיות שלנו, תמיד זה היה הבדסמ שהציל אותנו.
גם כשהיו זמנים שבהם חודשים לא היה כל מגע מיני ביננו והיינו כשותפים לדירה, זה היה הבדסמ שהחזיר אותנו לחיים.
פעם אחר פעם הוא לא אכזב. הבדסמ גילה את המיניות שלנו מחדש. הבדסמ הקפיד שנוסיף לחקור האחד את השני. גם כשהכל לכאורה היה גלוי לעין וכל אחד חושב שהוא באמת מכיר את השני.
בעולם של ריגושים קצרים ואהבות שנמשכות כשמך הפסקת פרסומות, זה היה הבדסמ שהעמיק את עולם הפור-פליי שלנו. נתן לזה ולנו משמעות. הרי בסופו של דבר משם התחלנו ואין סיבה שבעולם ששם גם ביום מן הימים לא נסיים. ניסינו דווקא תקופות בלי אבל זה לא עבד. זה אולי עבד אבל לא עבד כמו שזה עבד עם. בסופו של דבר אי אפשר היה להוציא אותנו מזה. אנחנו לא יכולים בלי. בדיעבד חבל שבכלל ניסינו.
הוא מוביל אותה אל הסלון ואני בשתיקה ובצעדים חרישיים בודק את הבית. את הריהוט המיוחד. את אוסף הספרים. את התמונות המעטרות את טעמו האומנותי.
הוא מדבר אליה. רק גוון קולו ללא אפילו אחיזתו האיתנה עושה בה שמות. היא מרוגשת ומפוחדת. הוא אמנם לא האדון הנוסף הראשון שלנו אבל משהו בו היה אחר. אני מחייך אליה והיא אם רק היתה רואה איך אני בעניין. בטח שואלת את עצמה אינספור שאלות. האם זה בסדר? האם הוא פה? האם זה נכון? האם זה מותר?
הוא משעין אותה על הספה ובלחישות שואל איזה קפה אני שותה. שיחה קצרה במטבח. הכל בסדר. אנחנו יכולים להמשיך.
תוך דקה אני מתיישב מולם בסלון וצופה בהם בערגה ובשלווה גמורה. אף לרגע לא מופתע מעצמי. זה מה שרציתי בשבילה. זה מה שרציתי בשבילי.
אולי לא היתה פה באמת התאהבות של נער ונערה חסרי מעצורים ושטופי הורמונים. אך זו אהבה בוגרת שעברה כבר כמה מכשולים ומשברים והתגברה. אהבה שנכונה להציב לעצמה ביודעין עוד מכשול לא קטן וביודעין גם לעבור אותו. ביחד.
אנחנו לא נעשים צעירים יותר, אנחנו אומרים לעצמנו לא פעם. יש דברים שהיום נעשה ולא נוכל לעשות אולי עוד כמה עשורים. ואני בכלל לא מדבר על תאונות שגם הם לצערי גם חלק לא נפרד מהחיים. אז למה לא באמת לחיות את הרגע? למה לא לחלוק את האהבה שלנו לחיי סקס עשירים מתובלים ופיקנטיים. למה באמת להישאר מונוגניים כל החיים כשאפשר להיות ביחד אבל גם עם אחרים?
אני ממשיך ללגום מולם את הקפה המעולה שהוא הכין לי. נוגס בקוראסון גבינה שממש התיישב לי טוב הרגע. לרגע לא מקנא ולא מוציא עשן מהאוזניים. מכור לחוויה. החוויה שהיא עוברת. גאה על זה.
על זה שהצלחתי. להחזיר לה את חדוות הפעם הראשונה.


עוֹלָם - אחחחחח איזה איש! איזה איש!
אתה מדהים,
אתם מדהימים
כל יום, קצת יותר :)
לפני 12 שנים
חניבעל - דייי תמשיכי.
טובה פוני.
לפני 12 שנים
natti​(נשלטת) - יופי... אתה והיא הרגתם אותי עכשיו... כמה אפשר ? אני אומרת לך זה ממש לא חוקי כל הדברים האלה חחחח

אהבתי את הכתיבה שלכם, היה כיף לראות אתכם בשישי
לפני 12 שנים
חניבעל - לגמרי. היה נהדר לראות אותך ואת האחרים.
צריך לעשות את זה יותר.
לפני 12 שנים
פרחונית​(לא בעסק) - צריכים להוציא אתכם מחוץ לחוק {}
לפני 12 שנים
חניבעל - בעוון מה?..
לפני 12 שנים
פרחונית​(לא בעסק) - בעוון מדהימותכם :)
לפני 12 שנים
אושה{אוש} - הבדס"מ הציל אתכם? זה בהחלט שווה שיחה אמיתית.
ואותנו? קשה להגיד. אולי ניצלנו ממנו.
ואולי בעצם לא. אולי הבדסמ נתן לנו פורפליי, ענין ותבלין שיחזיק (אמן!) עוד שנים רבות.

בהחלט נושא לשיחה מרתקת.
לפני 12 שנים
חניבעל - בהחלט שיחה על קפה ויותר. רק תגידו מתי. נשמח להכיר אתכם במקום לא רועש לשם שינוי.
לפני 12 שנים
Lithia​(נשלטת) - יש לכם הסתכלות מדהימה על הדברים וזה יפה. תמשיכו ליהנות, אנחנו נהנים לקרוא.

לילה טוב.
לפני 12 שנים
חניבעל - תודה ארטמיס.
בהחלט נמשיך.
לפני 12 שנים
Honeyfinger​(אחרת) - אנשים ...... נמסתי פה ועכשיו....
אהבתי מאוד!!!!!!!!!!!!!!!!!
לפני 12 שנים
חניבעל - תודה רבה האני. תשאירי קצת לסוף.
לפני 12 שנים
Honeyfinger​(אחרת) - יש חשש שייגמר??? באמת??? אצלי???
חחחחח
מזל שאנחנו לא מכירים ממש טוב אחרת הייתי נעלבת....
לפני 12 שנים
nerissa​(אחרת) - אתה הולך להרוג אותי, אבל לא אהבתי את הפוסט הזה.
הוא הזכיר לי סגנון שדבק בנורמן, זה שכתב את ספרי גור.
אחד הדברים שהציקו לי בקריאת הספר הראשון היו ההצטדקויות, הניסיונות לתרץ וליפות ולהסביר את הקינק הנקרא כך שיתאים לבלוטות הטעם של המיינסטרים.

הפוסט הזה הרגיש כזה. רוב רובו מרגיש כסוג של ניסיון "לצאת סדר וראוי" עם עצמך, עם קורינה, עם הזוגיות, עם העיניים הקוראותת
לפני 12 שנים
חניבעל - אז אסביר:

מאחר ושאלת השאלות העולה מקריאת הפוסט הנ"ל ושני הפוסטים הקודמים היא:
למה לעזעזל הוא הולך לעשות את זה?
למה הוא צריך את זה?

הרגשתי צורך מעבר לתאור הפיזי גם לתאר את ההליך הנפשי שעברתי תוך כדי החוויה.
כבר חזרתי וכתבתי על זה מספר פעמים.
הערך המוסף.

וזה לא יעזור לך.
אני אהרוג אותך בכל זאת.
לפני 12 שנים
יולי Yuli​(לא בעסק){טדי} - תודה.

וזה נכון שזה נראה כמו צורך להסביר, להצטדק. אז מה? אני באופן אישי אסירת תודה על ההסבר הזה.
לא ממש כ"הרגעה" אלא יותר להבנה. להבין מה עובר בראש של האדם שעושה את הדברים האלה. הרי גם ככה כל הדברים האלה לא שווים הרבה כשהם סתם שעשוע בין אנשים שלא אכפת להם זה מזה. אתם כבר הרבה מעבר ל"אין מה להפסיד" של ההתחלה, ואתה הרי יודע מה עובר לך בראש אבל לא מי שקורא אותך.
בעיני, ההסבר הזה היה אקט של התחשבות.
הנכונות שלך להסביר מה עובר לך בראש, שחוזרת בבלוג הזה לאורכו, מעוררת בי הכרת תודה בכל פעם מחדש והיא אחת הסיבות שהתמכרתי לכתיבה שלך.
הנכונות להסביר את עצמך, לאפשר הצצה של ממש לפְנים שלך, אני בתור קוראת חווה את זה כנדיבות.
בבקשה, בבקשה תמשיך.
זו לא רק, ולא בעיקר, הרגעה. זו השלמה של ההצצה. זו פתיחה לרווחה של החלון שאתה מציע פה לזוגיות שלהם, חלון שזכותך גם לפתוח רק כדי חרך.

הפוסט הזה נורא ריגש אותי ולפני שהוא נכתב קצת הרגשתי שאני זקוקה לו.
לפני 12 שנים
חניבעל - את מאמי את. טדי בעצמך.

רגע....רגע אחד....עליתי על משהו פה....
לפני 12 שנים
amy​(נשלטת) - אחלה. מסכימה עם יולי. למה לא להסביר? ובכלל- אני תמיד
אוהבת לקרוא על הרגשות של השולטים. תיאורים גרפיים
של סשנים משעממים אותי למוות.
לפני 12 שנים

להוספת תגובה לבלוג זה עליך להיות חבר/ה רשומ/ה ומחובר/ת לאתר


הרשמ/י התחבר/י