הוא מוביל אותה לתוך הבית שלו. מושך אותה איתו. יד ביד. הוא מדבר אליה ואני מרגיש את הלב שלה גם חמש מטר מאחוריה. מחליפים שלום מנומס בזווית העין. ללא מילה. אני הולך מאחורה. לוקח עימי את מה שצריך. השלמת ציוד. לא מזיק. סוגר אחרי את הדלת.
בכל פעם שהיה משבר בזוגיות שלנו, תמיד זה היה הבדסמ שהציל אותנו.
גם כשהיו זמנים שבהם חודשים לא היה כל מגע מיני ביננו והיינו כשותפים לדירה, זה היה הבדסמ שהחזיר אותנו לחיים.
פעם אחר פעם הוא לא אכזב. הבדסמ גילה את המיניות שלנו מחדש. הבדסמ הקפיד שנוסיף לחקור האחד את השני. גם כשהכל לכאורה היה גלוי לעין וכל אחד חושב שהוא באמת מכיר את השני.
בעולם של ריגושים קצרים ואהבות שנמשכות כשמך הפסקת פרסומות, זה היה הבדסמ שהעמיק את עולם הפור-פליי שלנו. נתן לזה ולנו משמעות. הרי בסופו של דבר משם התחלנו ואין סיבה שבעולם ששם גם ביום מן הימים לא נסיים. ניסינו דווקא תקופות בלי אבל זה לא עבד. זה אולי עבד אבל לא עבד כמו שזה עבד עם. בסופו של דבר אי אפשר היה להוציא אותנו מזה. אנחנו לא יכולים בלי. בדיעבד חבל שבכלל ניסינו.
הוא מוביל אותה אל הסלון ואני בשתיקה ובצעדים חרישיים בודק את הבית. את הריהוט המיוחד. את אוסף הספרים. את התמונות המעטרות את טעמו האומנותי.
הוא מדבר אליה. רק גוון קולו ללא אפילו אחיזתו האיתנה עושה בה שמות. היא מרוגשת ומפוחדת. הוא אמנם לא האדון הנוסף הראשון שלנו אבל משהו בו היה אחר. אני מחייך אליה והיא אם רק היתה רואה איך אני בעניין. בטח שואלת את עצמה אינספור שאלות. האם זה בסדר? האם הוא פה? האם זה נכון? האם זה מותר?
הוא משעין אותה על הספה ובלחישות שואל איזה קפה אני שותה. שיחה קצרה במטבח. הכל בסדר. אנחנו יכולים להמשיך.
תוך דקה אני מתיישב מולם בסלון וצופה בהם בערגה ובשלווה גמורה. אף לרגע לא מופתע מעצמי. זה מה שרציתי בשבילה. זה מה שרציתי בשבילי.
אולי לא היתה פה באמת התאהבות של נער ונערה חסרי מעצורים ושטופי הורמונים. אך זו אהבה בוגרת שעברה כבר כמה מכשולים ומשברים והתגברה. אהבה שנכונה להציב לעצמה ביודעין עוד מכשול לא קטן וביודעין גם לעבור אותו. ביחד.
אנחנו לא נעשים צעירים יותר, אנחנו אומרים לעצמנו לא פעם. יש דברים שהיום נעשה ולא נוכל לעשות אולי עוד כמה עשורים. ואני בכלל לא מדבר על תאונות שגם הם לצערי גם חלק לא נפרד מהחיים. אז למה לא באמת לחיות את הרגע? למה לא לחלוק את האהבה שלנו לחיי סקס עשירים מתובלים ופיקנטיים. למה באמת להישאר מונוגניים כל החיים כשאפשר להיות ביחד אבל גם עם אחרים?
אני ממשיך ללגום מולם את הקפה המעולה שהוא הכין לי. נוגס בקוראסון גבינה שממש התיישב לי טוב הרגע. לרגע לא מקנא ולא מוציא עשן מהאוזניים. מכור לחוויה. החוויה שהיא עוברת. גאה על זה.
על זה שהצלחתי. להחזיר לה את חדוות הפעם הראשונה.
לפני 13 שנים. 4 בספטמבר 2011 בשעה 18:18
