סרטן הגדי

שבור ועצוב.

לאמן. למילים. לקול.

לאיש שסימן עבורי יותר מכולם ויסלחו לי באמת כל חברי מועדון 27 את הרוק האמיתי. הבוער. זה שנכנס פנימה ולא יוצא. מחלחל לעצמות. לדם. ומוצא את מה שחשבת שאבדת. את הבין השורות של המחשבות שלך. אתה היית הפלייליסט שלי לנסיעות ארוכות. זה אני, הרכב והקול שלך. בפול ווליום. וזה קשה להאמין אבל חוץ מהקלטות אבודות שאולי עוד ימצאו, לא יהיה עוד אלבום חדש של כריס קורנל.

אתה היית הבריחה. הפסקול לכל הפוסטים הכי טובים שלי. פינת העישון לכל המחשבות האפלות ו'על המעקה' לאבן שבפנים.

"On my deathbed I will pray
To the gods and the angels
Like a pagan to anyone
Who will take me to heaven
To a place I recall"
Chris Cornell