סרטן הגדי

זה ייקח זמן. אתה תראה. אולי באביב. גרוש טרי. לומד לנסוע לבד. בטח עוד אכתוב על זה. יושב מול הפוסט הריק ומנתח את שיטרית. אני אוהב את השירים של מיכה שיטרית. לוקח זמן להתאושש. אתה לא מבין כמה עד שאתה שם. זה לא רק הבית והרהיטים והיציבות שאתה נוטש. לוקח זמן לנטוש הרגלים ישנים ולפתח חדשים. לפעמים זה כיף. לפעמים זה מתיש. זה ייקח זמן אומרות לך. הרגע התגרשת. לפעמים אתה עסוק רק בלמלא שבתות ריקות וסופשים מיותמים. ואולי זה בדיוק בשיר מונסון. שאתה יודע לאהוב רק מרחוק. אולי אפילו הכתיבה שלך היא לא מה שהיתה פעם. בזמנים שלא היית צריך לעשות סלקציה פנימית למה שאתה מקיא החוצה. התנתקתי מהפייס כדי למצוא חיים. זה נשמע הגיוני? ואתה רק התחלת. חכה. אתה בונה את החיים שלך מחדש. מטביל את פרטיותי ומצדיק את הבריות. כל השאר במילא זה פלאסיבו. אז זה נכון. יש שושן. ויש גם קוץ. ויש גם שריטה קטנה בלב. בעיקר בערבי חמישי. פעם ידעת על מה אתה מדבר. זה מוקדם לך. זה עוד יגיע. עוד תראה. נעבור את החורף ואחר כך נראה. באביב. מנסה למצוא מה לעשות בכל הזמן הפנוי שלא ידעתי שיש לי. שמגיע לי. ואני רואה אותם כל יום. מנסה לפחות. לא רק פעם בשבועיים בסופשים. יוצא איתו עם הכלב. הוא מספר לי דברים שהוא לא יכול לספר לה. על התאהבויות. על גורל. על מה ירצה לעשות כשיהיה גדול. אבל כל הזמן הפנוי הזה הוא גדול מנשוא. מנסה לחדש קשרים ישנים שלא למדתי לשמור ומחפש כל הזמן חדשים. שיהיה תירוץ ללבוש חולצה לבנה. אבל זה יגיע. הרגע התגרשת. למה אתה ממהר. אתה רק בונה את עצמך מחדש. נעבור את החורף ואחר כך נראה. באביב. נעבור את החורף ואחר כך נראה. באביב.                                                                                                    באביב.