הרעש שבראש שלי..

רואה את ההורים שרצים אחרי הזאטוטים שלהם..

ממהרים, נכנסים לחוג יוצאים מחוג..

אמהות שצועקות לפעמים וכועסות שהילד התנהג לא ממש כמו שהן רצו..

אמהות שמחליפות שיח אחת עם השניה..

אבות בודדים שנראים כאילו מישהו נטש אותם באמצע שמורה.

והילדים מחכים בשקיקה שיתחיל כבר החוג, ואלו שיוצאים הם עם עיניים נוצצות ומספרים כמה כייף היה להם.

ואני פה בצד יושבת מתבוננת על כולם.. לא בהתנשאות אלה ככה מהצד מנסה להתמזג אל תוך הנוף המתנ"סי משהו. רוצה קצת שקט מהרעש של כל היום הזה..

צוחקת עם חברה ליד ואומרת לה תראי איך הם שולטים בנו הגמדים הקטנים האלה, לא מסיימת להגיד לה את זה והגמד שלי יוצא לרגע מהחוג בא אלי ואומר לי "אמא, אני צריך קטנים" בפרצוף זועף וכשאני שואלת אותו "אבל למה בכעס" עונה החצוף "קחי אותי ואל תשאלי שאלות"...

יש לו מזל שהוא הבן שלי אחרת זה היה נגמר בכיפכוף, יישור ותפילת שמע ישראל.

ובכל זאת כדי לתת לו להבין שלא נעימה לי ההתנהגות הזו.. לא דיברתי איתו ולא אמרתי לו כלום. כשחזר לחוג נכנס לחדר ומיד יצא.. בא אלי עם חיבוק - סליחה אמא שדיברתי לא יפה אני אוהב אותך..

תאכלס.. חינוך בשתיקה זה מעניין לא פחות.

חיכחתי את כפות ידי יחד 

הן התחממו..

עכשיו נשאר רק שלב הכפכוף 😜

אני כותבת את מה שאני מרגישה
אני מרגישה את מה שאני רוצה
אני רוצה את מה שאני לא מצליחה להשיג.

שתקת תקופה ארוכה..

השקט הזה משגע אותי..

אני רק רוצה שתחזור... 

אני רק רוצה את השקט איתך.

יושבת במשרד עם אוזניות ושומעת שיר..

מנותקת מהמשרד.. אפילו רוקדת קצת עם עצמי וזה מצחיק למי שמביט בי מהצד..

ואז הבלחת לי בזיכרון, כשאני חושבת לעצמי משהו בשיר הזה מזכיר לי אותך ולא אין בו שום מילה או כוונה שאמורה להתקשר אסוציאטיבית איתך ועם מי שאתה, ובכל זאת נזכרתי בך..

חייכתי.

היה קטע בספרדית בשיר שכאילו הרגשתי שאתה נוזף בי בטון האבהי הזה שלך טון שתמיד ניסה לגונן טון שהיה מתעצבן שאני לא מקשיבה ועושה מה שרוצה חחחח..

אבל זו אני בייב.

אז איך זה אחרי כל הזמן הזה שלא דיברנו פתאום קפצת לי לפיד של המוח שלי? 

כאילו שהוא לא מספיק עמוס..

הרבה זמן לא דיברנו מותק, הרבה זמן לא צחקנו צחוק בריא כמו שאנחנו צוחקים.

ורציתי להגיד לך מיליון דברים..

ורציתי להגיד לך שאתה בליבי למרות שאנחנו כבר לא בקשר..

ורציתי לאחוז בך עוד קצת אבל נגמר לו הקשר ואי אפשר להחיות משהו שכבר מת ממזמן..

ולא, זה לא פוסט כמיהה..

אז אקשיב לי לשיר הזה עוד פעם ועוד פעם ואחייך בזכרון טוב על איש מקסים שהיה והלך..

בזמן שנשק לה הלב שלו הלם בקצב מוגבר, הוא חתם על עסקה שלא ידע את תנאיה, הסיטואציה הזו הטריפה אותו.
הוא חשב מהר אבל עשה לאט.
לא על זה חתמתי, לא לזה ציפיתי והביט באורלי אחרי שניתק את שפתיו משפתיה. המשפט שאמרה לו תן לי משהו משלך הדהד בו..
מה כבר אוכל לתת לה יותר ממה שנתתי בשבוע האחרון?

"אתם יודעים למה כל העונש הזה?" שאלה פתאום בקול רם, תומר החוויר.
באיי האולם הביטו בקשב רב במתחולל על הבמה.
אורלי לא חיכתה לתשובתו של תומר והמשיכה..
"תוממררר" היא הדגישה את שמו, "ניצל את חוסר אונים שהייתי בו" אמרה בקול רם מאד והוא בתגובה מיהר לשים לה יד על הפה, "בבקשה אל תגידי להם כלום, אני מתחנן"
"למה לי?" שאלה בשקט.
"מה יצא לי מזה?"
"את תחליטי מה את רוצה ותקבלי רק בבקשה אל תספרי".
ידיו רעדו ובקולו נשמע רעד, מבפנים התהפכה לו הבטן.. רק שלא ידעו רק שלא ידעו אמר לעצמו שוב ושוב..
" הרסת את חיי, למה שאחוס על שלך?"
"ההנאה שלך תהיה רגעית, אז תהרסי את חיי ומה הלאה? אני מוכן לוותר על החופש שלי.."
אמר ושתק, נבהל ממה שאמר.
"מתחיל למצוא חן בעיני שאתה מוכן לוותר על החופש שלך עבורי, רק זה? או שאתה ממש רוצה לפנק אותי?"
"אל תספרי להם, תבטיחי לי"
באותם רגעים שהתחנן על שמירת הסוד היה נראה כייצור נחות וכל האצילות שהייתה בו קודם לכן נעלמה לה.
"אנחנו צריכים להיזהר ממנו? הוא מסוכן לקהילה? מה הוא עשה? תספרי לנו"
הסקרנות הרגה אותם.
"אני אתן לך את החופש שלי ויחד איתו את כל ההכנסות מהעסק שלי" אמר בקול רם שכולם ישמעו.
אורלי נהנתה מכל רגע, "ו..." החוותה עם היד שלה לעוד משהו .
תומר שתק.. "אני רוצה שתהיה .."
"אני אהיה השטיח לרגלייך, המשענת לגופך, אהיה גם הארנק שלך..

אהיה כל שתבקשי.."

תומר הביט בה כשאמר הכל בקול רם. הנשים בקהל הביטו בו עכשיו אחרת הוא לא הפחיד אותן יותר היה היה לא יותר מעוד סמרטוט עבורן.

תומר התפתל בתוך עצמו, "אז אקבל את החופש שלך, תהיה הארנק שלי, תהיה המשענת שלי.."

שקט היה באולם..

"אתה תהיה שלי לכל החיים, לעולם לא תוכל להשתחרר מהעסקה הזו. אני אהיה בראש סדר העדיפויות שלך, אתה תקנה לי רכב שתנהג בו עבורי לכל מקום, אתה תהיה העבד שלי ותספק את רצונותיו, גחמותי וכל בקשה שלי. בתמורה אשתוק.

זה מקובל עליך תומר?

תומר כרע ברך אחז בידיה של אורלי ואמר צמד מילים מתוקות "כן מלכתי"..

היא הגישה לו את החוזה לחתימה...
הלב שלו הלם בקצב מוגבר, הוא חתם על עסקה אך הפעם הוא כבר ידע את כל תנאיה.

                                              הסוף.

כשתומר כבר היה מגורה מאד החל השולט החביב שמאחוריו למנות בפני תומר את מכאוביה של אהובתו, כנגד כל שברון לב שלה הוא הצליף בו, הוא לא הפסיק עד שראה את גבו מדמם. הוא עשה זאת בקצב מסחרר ותומר היה מגורה מכך מאד. ההשפלה העמוקה שהוא חווה החלה להטריף את חושיו.
זוכר אותי? שאלה אותו אלה נשלטת שברירית מעברו. הוא הביט בה והנהן לחיוב.
הוא כל כך נהנה לקחת אותה אל הקצה ובכל פעם לשבור אותה מחדש עד שעיצב אותה לדמות בה הוא חשק דמותה של יאנה.
אורלי הפסיקה לחפור בישבנו ואלה חדרה לתוכו בפעם אחת, הוא צרח מכאב, אך מגע אגנה עם אחוריו שיגע אותו והכאב הפך להנאה.
תומר גרגר כמשווע לעוד כאב, המזוכיזם הזה הפתיע אותו.
הוא עבר כאבים קיצוניים בערב זה.. והקיצון מכולם עוד לא הגיע..
אורלי הידקה את גופו הכואב בחבלים והגבילה את תנועתו לגמרי, היא הייתה מגורה בעצמה.
2 נשלטים חסונים הרימו אותו וקשרו את גופו הקשור בחבל לשלשלאות מתכת הם הרימו אותו מעט באוויר כך שיתנדנד.
אורלי עמדה מול יאנה, "היום, עכשיו, את תפרעי את החוב שלך מולי" יאנה השפילה מבטה מטה אחזה בשוט שנתנה לה אורלי וניגשה בצעדים כבדים אליו, עינייהם הביטו האחת בשני ולא התנתקו לרגע, תומר עצם עיניו כמאשר ליאנה לעשות הכל כדי לפרוע את חובה.
ליבו הלם בקצב מטורף תחושת הכאב הייתה בו עוד לפני שהשוט פגש בעורו.. יאנה הניפה את השוט והצליפה בכפות רגליו החשופות, היא הגבירה קצב ועלתה מעט אל רגליו. ככל שהקצב עלה תומר נכנס לתוך סחרור מטורף של עונג חושי מהכאב שבגופו.
בהצלפה האחרונה יאנה הכבידה ידה והכאב היה חזק מאד עד שתומר צרח בפתאומיות.. "די, די, אני מתחנן די אני לא יכול יותר" אורלי ניגשה אליו ולחשה לאוזנו כמה מילים. תומר הוריד ראשו מטה והיה נראה שנשבר נפשית.
"תמשיכי" פקדה עליה וזו התכוונה להמשיך.
תומר הרים ראשו במהירות נעץ מבט ביאנה מבט שאומר "תיזהרי אני לא ארחם ולא אחוס עליך" היא היססה.
תומר העביר מבטו באחת אל אורלי "לא טרחת לשאול אבל מילת הבטחון שלי שעוצרת הכל היא פופקורן".
"פופקורן" הוא צעק לחלל האולם כשהוא שבור נפשית, מזיע מכאב בלתי פוסק בגופו דומע בעיניו ומגיר נוזלים נוספים מנקבים בגופו.
יאנה הניפה את השוט והורידה אותו בשריקה על גבה של אורלי שגוננה על גופו של תומר. תומר הביט בה מוכה תדהמה, היא ספגה הצלפה עבורו.
היא הביטה בו ועיניה נצצו מעוצמת הכאב שספגה זה עתה "אנחנו נשמור אחד על השניה, נכון תומר?" אמרה לו בשקט.. כשדמעה בודדת נשברה על לחיה.
כולם היו מרוכזים בדרמה שהתחוללה על הבמה המרכזית אף אחד כבר לא שיחק, כולם הביטו בהם.
תומר הביט בעיניה של אורלי כשהוא שבור, אף אחד לא היה קיים יותר כולם נעלמו מתודעתו והוא ענה לה בהכנעה גמורה "כן גבירתי".
היא התירה אותו לבדה מהשלשלאות ומהחבל שהגביל את תנועתו. ברגעים אלו כשעסקה בהתרה שלו הוא לא הוריד עיניו ממנה והרגיש בטוח מאד איתה ומולה. לכשהותר לגמרי,  פרץ אנרגיה דחף אותו לאחוז בה בעוצמה ולנשק אותה בחיתיות..

בתמורה הוא חטף סטירה מצלצלת..

"לא כל כך מהר תומר, תן לי משהו שלך משהו שחשוב לך אחרת כולם ידעו מה עשית".

                                   המשך יבוא.

תומר נכנס לחדרו, המשפט הזה שאורלי אמרה לו הדהד בו הוא כבר שמע אותו בעבר, "שששש... אני יודעת מה טוב עבורך, תפסיק לחשוב יותר מידי ותתחיל להתארגן לטקס הסופי של העסקה שלך".
אורלי טופפה בעקביה כשהלכה מקצה לקצה והמשיכה להסביר לתומר את ההוראות.
הוא הביט בה מהופנט ואז זה היכה בו הוא ידע בדיוק מהיכן הוא מכיר אותה הוא הרגיש שהדם אוזל מפניו והיה מבוהל.
"תלבש את החליפה הזו, אתה צריך להיות מתוקתק אבל אתה חייב להתקלח לפני הריח שלך ממש נוראי" אמרה וצחקה.
בזמן שהלך להתקלח היא התיישבה על מיטתו ולא צחקה יותר, פניה הרצינו ודמעות הציפו את עיניה.
היא מהרה להסיט את המחשבה הזו ממנה והתלבשה במהרה, היא לבשה שמלת נשף מרהיבה ביופיה, בגוון בהיר שהתאים לעורה הבהיר היא מהרה לתקן את האיפור שלה וחיכתה לו על מיטתו.
תומר דפק ראשו בקיר האמבטיה הוא לא רצה לצאת הוא כבר ידע מה מחכה לו. שנים רבות שלקח לו לחזור לעצמו מאז אותו לילה והנה היא צצה לה פתאום והוא הבין את הכל.
אבל איך יאנה קשורה לסיפור? ולמה היא משתפת פעולה?
המים החמים נגמרו והוא עדיין לא יצא. המחשבות התרוצצו בראשו והוא ממש היה מבולבל.
רגליו רעדו מעט כשיצא החוצה מהמקלחת, הוא ראה אותה יושבת בנינוחות על מיטתו "אולי זה רק נדמה לי? אולי אני מבלבל?" חשב לעצמו והמשיך, לאחר שהתלבש והתגנדר כפי שנצטווה, היא אחזה בידו והם יצאו מהחדר אל האולם המרכזי.
עיניו לא ירדו ממנה, והוא כמעט ריחף אל עבר האולם המרכזי. בדרך לשם הם חלפו על פני אנשים רבים. כשנכנסו אל האולם המרכזי תומר לראשונה הבחין ביופיו של המקום, התאורה הייתה תאורת נרות ותמונות רבות עיטרו את הקירות. הייתה אווירה כבדה. הוא נשם בכבדות אבל לקח החלטה.
הוא עצר לרגע את עצמו אחז בכף ידה של אורלי מעט חזק וסובב אותה אליו, הוא הביט לתוך עיניה ואמר "סליחה, אם זה שווה בעינייך גם עכשיו אז סליחה, אני הייתי צעיר וטיפש, אין לזה צידוק אבל.. סליחה".
אורלי הביטה בו בחזרה ועיניה נצצו מדמעות שנקוו בתוכן "רד לארבע" אמרה בשקט מחריד, כשירד לארבע התיישבה עליו בנינוחות ובעקביה סימנה לו כי הפך להיות הפוני שלה, היא נעצה אותן כל כך חזק בבשרו עד שהתעוות.
הוא התקדם אל עבר מרכז החדר כשישבה על גבו, שם הייתה במה קטנה.
הם חלפו על פני אנשים רבים, תומר הכיר את רובם בשמות הבדויים שבחרו לעצמם אלו היו באיי הקהילה.
הוא חיפש בעיניו את יאנה ומצא אותה מביטה בו, הוא פגש את אחיו עומד לצידה. העונש הזה אכזרי מידי חשב לעצמו.
הוא המשיך לצעוד כפוני ועלה על הבמה כאשר ברכיו כאבו. הוא הביט בקהל שצפה בו נשים וגברים - כולם, הוא הכיר את כולם. הוא התחרפן ורעד בכל גופו. שנים שהוא הדחיק את אותו לילה מזיכרונו אך היום הכל עלה צף ושב לזיכרונו.
הוא רק זכר דבר אחד ברור, הוא איבד צלם אנוש בשם הסאדיזם.

"המחיר הוא חינם" הוא שמע את הכרוז והשתנק.
"חינם? חינם? אני אפילו לא נמכר בכסף?"
"חינם" היא ענתה לו וחייכה.
כל מי שירצה וכמה שירצה.
אני אתחיל, היא ביקשה ממנו להתפשט ולכשסיים ענדה לו קולר מתכתי חלוד כאות לבוז והשפלה.
תומר לא היה מוכן בנפשו לכך הוא הצטמרר ואף חש בהתרגשות, גבו היה מופנה אליה והוא לא ידע כי החזיקה בשוט, הוא שמע את השריקה ואז זה צרב בעורו, הכאב הזה עיוות אותו והוא צעק שתעצור וסובב פניו אליה.
הסטירה נחתה מיד על לחיו "אל תרים את הראש שלך עבד" והוא החזיר מבטו אל הרצפה.
תחושת חום הציפה את גופו, ההשפלה הזו ריגשה אותו וכאילו היא קראה את מחשבתו והשפילה אותו יותר בדוחפה לתוך פיו את התחתונים שלו.. "שששש.. הצעקות שלך לא טובות לי, אני רוצה אותך מרוכז כשאסיים איתך לא ישאר לך טיפת כבוד עצמי. תנסה להשאיר לעצמך מעט מהגבריות הזו שאתה כל כך חיי אותה, זה אם אתה רוצה לשרוד" ודחפה את התחתון לפיו עמוק יותר. הוא רק הנהן בראשו להבנה ונגס מעט את התחתון.
תחושת ההשפלה הזו חירמנה אותו ויצרה גל עונג חדש בגופו..
אחת מנשלטות העבר שלו עלתה אל הבמה קדה קידה לעברה של אורלי ומשקיבלה הסכמתה ניגשה אליו. היא התכופפה אליו ליטפה פניו בעדינות ורוך ומשלא הרים ראשו כדי להביט בה אחזה בשערו ומשכה אותו כלפי מעלה, כשהביט בה ירקה לתוך פניו פעם אחר פעם אחר פעם. "פתח את הפה" ומשפתח משכה את התחתון החוצה והמשיכה לירוק לתוכו "תבלע" פקדה והוא בלע.
היא סטרה לו חזק.
מאחוריו התמקם שולט חביב הוא חיכה ליום הזה הנשלטת שלו הייתה שבורה לרסיסים אחרי סשן עם תומר וזו הייתה ההזדמנות הנפלאה להחזיר לו.
הוא נעל לו את הביצים והזין עם חבק מתכתי מיוחד בעל קוצים, ברגע שהוא יהיה מגורה הוא יחוש כאב עז.. ממולו אותה נשלטת שהייתה מפורקת לרסיסים קיבלה הוראה מהשולט שלה "תיצמדי אל הפנים שלו אני רוצה שהוא ילקק אותך" תומר הכיר את הריח שלה ודחף לשון לתוכה, הוא עינג אותה באמת מתוך מקום מרצה וכשהיה מגורה חש כאב עז של דקירות מרובות באיבר מינו..
אורלי חזרה לשבת עליו היא החדירה אצבעותיה אל ישבנו.. היא חקרה אותו בגסות, הוא נהנה מכך.

מה קורה לי לעזאזל איך אני נהנה מכל הדבר הזה חשב לעצמו תומר..

                          המשך יבוא..

הם נכנסו אל תוך החדר ואורלי אחזה בידו, תומר נבהל ואמר לה באופן כמעט אוטומטי "אין לגעת ברכושו של אחר" אורלי חייכה ולקחה את השוט מידו.
תומר היה מבולבל, הוא הביט יחד איתה בשעון הגדול ומהתמונה שניבטה בו הבין כי תור הנשים להיות שולטות הוא הרכין ראשו וכרע מולה באומרו "כן מלכתי".
"הבטחון העצמי שלך מלא ביוהרה העונש שלך יהיה 50 הצלפות של אש".
עיניו של תומר נפערו מעט הוא ידע למה התכוונה וגופו התכווץ מהמחשבה של הכאב אותו הוא הולך לקבל.
אורלי קשרה את ידיו ורגליו אל הצלב שנשען על הקיר והחלה למרוח גבו בקרם, זה היה קרם בן גיי, תומר החל להרגיש את הלהט החם שנוצר על גבו. "תספור איתי בקול רם ובכל עשיריה תזכור להגיד - סוף מעשה במחשבה תחילה".
מתחילים:
אחד
שתיים
שלוש
ארבעעע
אוווההווו חמששש
כשהגיעו לעשר הראשונים הוסיף תומר ואמר "סוף מעשה במחשבה תחילה", אורלי הצליפה בגבו של תומר עם השוט שבחר, היא רק חיממה אותו אבל הגב שלו כבר צרב מהבן גיי, כל מגע קטן הקפיץ את חום גופו לכמעט בלתי נסבל, הוא הזיע מאד וגופו רעד אך תומר לא נשבר והמשיך בספירה, "עשרים ותשע, שלושים - סוף מעשה במחשבה תחילה" אמר בקול קצת גבוה. בכל הצלפה נוספת הגבירה אורלי מעט את הכאב, לאחר כעשרים דקות נוספות בהן נחלש וכאב ושרף היה תומר חדור מטרה לסיים את ההצלפות כשהוא עומד על רגליו. לא משנה כמה כאב לו הוא נעמד בבוטות מופגנת כלפי אורלי והמשיך בספירה, "ארבעים ושמונה, ארבעים ותשע, חמישים - סוף מעשה במחשבה תחילה".
הוא חיכה שאורלי תשחרר אותו על מנת שיוכל לדאוג לגב הפצוע שלו. לנגד עיניו הוא ראה את יאנה ואת הרצון שלו להצליח עבורה במשימה הערב כדי לזכות בליבה שוב.
אורלי שחררה את תומר ואמרה לו "שששש.. אני יודעת מה טוב עבורך אל תזוז"..
תומר נשתל באדמה הוא לא זז אך הקשיב בקשב רב למילותיה של אורלי.. בזמן הזה אורלי ניקתה וחיטאה את גבו.. "בוא, נעבור לאתגר הבא".. הם עברו לחדר הנוסף שם נמשכה אורלי ונאמר לתומר לעצור ולא להתקדם. אך תומר המשיך בדרכו ונכנס אל תוך החדר "אנחנו נשמור אחד על השני" הוא זכר.
בחדר הגדול שנגלה לעיניו הוא ראה כי אורלי משלמת את המחיר על הכאב שגרמה לו.. אורלי שכבה על הרצפה הקרה בזמן שגופה הוכן לקשירה והנפה, היא הונפה בו זמנית על ידי 4 שולטות גדולות ונמתחה באוויר ל-4 כיוונים. על גופה הונחו 50 נרונים דולקים - אסור שהם ייפלו.. ומהדקה ה-7 שהנרונים יתחילו לרתוח את תספרי בקצב איטי עד חמישים.. אמרה השולטת שהובילה את כולן.
תומר ידע שזה ישאיר לה כוויות על העור, תומר ידע שזה יפגע בעור הלבן והמיוחד שלה, תומר ידע - זה לא שפוי.
הוא חכך בדעתו וכשראה את עקצוצי החום משפיעים עליה הוא רץ לעברה והחל להוריד את הנרונים מגופה. תומר לא הספיק להוריד את כל הנרונים כשחטף הצלפה כואבת מאד בגבו הפצוע, אבל הוא לא עצר והמשיך להוריד אותם למרות שהוצלף.. אורלי צעקה לו "זה בסדר אל תדאג לי" ותומר בשלו. כשסיים הסתובב לעברה ואמר לה "חמישים גוונים של כאב.. נכון? אז יחד נעבור הכל".
כעונש על התנהגותו תומר נכבל בידיו וראשו הורם למעלה הכאב היה חזק עבורו והבשר שלו להט מכאב שהציק לו יותר ויותר.
השולטת שכבלה אותו דחפה אותו למצב בו התיישב והיא השעינה את ראשו אחורה אל המיטה..
"לפתוח פה" אמרה כאשר הייתה מעליו וכשזה פתח השתינה לתוך פיו "לשתות בבקשה" תומר נגעל ולא הצליח לדמיין את עצמו שותה שתן הוא פשוט פלט מפיו את השתן וזה נזל על גופו, תומר הכעיס את השולטת וזו מהרה להעניש אותו שוב. "שתינו עליו כולכן" אמרה ושאר הנשים שהיו בחדר נעמדו בזו אחר זו כל אחת בתורה והשתינו על פניו של תומר שנאבק בנוזל הצהוב והחם שנשפך על כל גופו.
תומר התעוות מכאב..
הנוזל החם צרב לו מעט על הגב המוצלף שלו אך לאחר זמן מה הצריבה פסקה ואף הקלה את כאביו.
הערב עבר לאיטו ומחדר לחדר הכאב גדל ואף הרגיש לתומר כאילו ההתאכזרות מכוונת כדי לשבור אותו, הוא לא נכנע ולא ויתר.
הוא עבר השפלות וכאבי קיצון, שמר על אורלי והיא עליו.. הם הפכו לאחד.
חמש שעות עברו מתחילת הערב ושניהם היו מותשים השעון הראה פסק זמן של שעה ושניהם נכנסו לחדר המנוחה, גופו של תומר רעד הוא היה רעב מאד אך מכיוון שלא ידע עוד כמה זמן יימשך הערב הזה הוא רק שתה מיץ ממותק ונגס מעט בפלח אבטיח שהיה בצלחת הפירות.. אורלי לעומתו אכלה נתח בשר כדי לשבוע.
לאחר שעה של מנוחה חזרו שניהם אל האולם המרכזי לטקס הסיום.
"אתה המנה העיקרית בטקס" אמרה אורלי לתומר כשחייכה לו חיוך רחב של יודעת סוד.
                               המשך יבוא

תומר היה אבוד.
הוא שכב על המיטה והרגיש מרחף, מחשבותיו נדדו הוא ראה בדמיונו איך הוא עומד מול יאנה בחליפה מהודרת כשהיא לובשת שמלת כלה ומסביבם כל האוהבים והחברים שלהם "הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל".. האווירה הנעימה השקטה והרומנטית שהייתה מסביב הגבירה את מחשבותיו על הנושא והוא התאהב ברעיון של ההצעה..
"קום על החיים שלך סמרטוט ותפסיק לחלום" אמר ואדים.
"אתה צריך להתכונן ללילה הגדול והאחרון שלך.
אתה תצא מכאן בעוד כשעה היישר לשדה התעופה, הנה הדרכון שלך כרטיסי הטיסה שלך. אסור לך לדבר עם אף אחד. דיוטי פרי לא כלול בנסיעה. יש לך כאן פרטים מדוייקים במיוחד מה עליך לעשות מרגע הנחיתה.
תומר, תזכור שעליך לעשות כל שתתבקש, אורלי תחכה לך בשדה התעופה ותסעו יחד."
"לאן אני טס?" שאל תומר.
"שאלות מיותרות תקרא אחר כך בכרטיס, זו הפעם האחרונה שתראה אותי במהלך העסקה, היה שלום תומר." הוא חייך אליו ועזב מבלי להסתכל לאחור.
תומר קרא את ההנחיות שקיבל בעיון רב הוא יצא מהצימר, תיק קטן בידו ביד השניה מפתחות הרכב הדרכון וכרטיסי הטיסה. הוא הרגיש איך הדם שלו פועם והתרגש, מזה 5 ימים שלא נהג.
תומר לא בזבז זמן ובחוצפה האופיינית לו טיפס אל תוך הג׳יפ התיישב בו בנוחות והתחיל בנסיעה, הוא חשב לעצמו לברוח להשאיר הכל ככה ולא לסיים את העיסקה. הרי שום דבר לא מונע זאת ממני אמר לעצמו בקול רם ובכל זאת המשיך כמצופה ממנו לשדה התעופה, הסקרנות שלו גברה עליו. הוא השאיר את הרכב מונע בכניסה לשדה התעופה כפי שמתברר בהוראות לקח את התיק הקטן ונכנס לתוך השדה, לא עניין אותו מי ייקח את הרכב הוא רק רצה לעמוד בזמנים.
את אורלי פגש בכניסה לטרמינל 4, היא לבשה שמלה קייצית קצרה בצבע חרדל פרחונית ועם שרשרת סגולה מיוחדת שתפסה את תשומת ליבו. אך תומר לא פצה פיו הוא הנהן לה לשלום ויחד המשיכו אל עבר עמדת הבידוק והכירטוס.
הוא הקפיד להשיב רק לשאלות שנשאל ולאחר שסיימו הכל עלו אל המטוס. הוא כבר ידע שהם נוסעים לאיטליה. כל אחד מהם קיבל מושב במחלקה הראשונה הפינוק היה מורגש.

אורלי רמזה לתומר בעיניה כי יש להם צופים ותומר הבין שעליו להקפיד במיוחד על נושא השתיקה וכך עשה.
הוא עצם עיניו עוד לפני שהטיסה החלה וצלל לתוך החלום שלו על החתונה עם יאנה.
הים היה חלק ומשב הרוח הנעים ליטף את האורחים, כולם לבשו לבן כי ככה יאנה רצתה, הרבנית ריגשה אותם והכל היה נינוח ונעים והמוסיקה הייתה מושלמת. אני אוהב אותך יאנה, אני רוצה לחיות את כל חיי איתך מלמל.
"תומר, תומר" הוא שמע קול רחוק שקורא לו, אך הוא המשיך להגיד ליאנה את אהבתו.. "תתעוררררר כבר" שמע את הקול ממרחקים והיה נשמע שיש כעס בטון הדיבור "תתעורררר אתה רק תסבך אותנו" תומר פקח עיניו וראה מולו את אורלי, קום מהר ותתחיל לצאת לפני שנאחר וזה יעלה לנו ביוקר.
תומר שהיה מעט מבולבל ניסה להתעשת על עצמו קם מהכיסא והתיישב שוב במהרה כשהסתחרר.

הם עזבו את שדה התעופה במכונית שהמתינה להם עם נהג שקיבל את פניהם באולם מקבלי הפנים.
אחרי נסיעה של שעה וחצי הם נכנסו לרחבת חנייה גדולה ולמולם עמדה טירה מפוארת ועצומה בגודלה.
תומר הובל אל חדרו וכך גם אורלי.
בשעת ערב הצטרפה אל תומר לחדרו אורלי והסבירה לו את חוקי המשחק.

"50 עוצמות של כאב וסבל.
תהיה טוב יתחשבו בך תהיה סרבן זה יכאב לך.
אתה שומר עלי אני עליך.
במשחק הזה הכל מותר לך ולי אין איסורים.
תפעל בחוכמה - כי כל מה שתעשה היום ישפיע עליך לאחר כך".
"אני לא ממש מבין" אמר תומר כשהוא מנסה לעכל את מה שאמרה לו ממש עכשיו אורלי "אז את אומרת שמותר לי הכל? שאני יכול לעשות מה שאני רוצה? שכל מה שאעשה עכשיו ישפיע עלי לאחר כך? ואם אסרב זה יכאב לי ואם אציית זה ישתלם לי?
הדיסוננס לא ברור לי.. תסבירי שוב ולאט".
"כשם שתסבול כך גם תוכל להתענג. שמור עלי ואני עליך."
"תבחר את הצד שבו תרצה לשחק רק שים לב לשעון".
הם יצאו מחדרו של תומר ונגלה לעיניים שכל הטירה היא חדר משחקים ענק עם מלא כוכים, ואינסוף אפשרויות.
הם עברו ליד חדר שבכניסה אליו היה קיר שלם של שוטים שונים ומשונים - מעל כל השוטים נכתב: "הבחירה עכשיו".

תומר החליט, הוא אחז השוט השחור עם הכת ממתכת, הוא סובב את מפרק ידו במיומנות ויצר תנועה של הצלפה. התחושה הייתה נהדרת והוא חייך חיוך רחב ומלא בטחון.

                                     המשך יבוא

הוא חיבק אותה ארוכות עד שזו נרדמה בזרועותיו.
הוא הביט בה ארוכות וידע שהיא זו שאהב שהיא זו שרצה, שהיא היא היא האחת והיחידה שלו - מלכתו.
גופו בער הדם שלו השתולל, הוא פחד להכאיב לה ועבר בעדינות על המקומות הכואבים שלה.
במשך כמה שעות שנמשכו כשניה אחת עבור תומר הוא חיבק אותה ואהב אותה במיטה בצימר ההוא.
ליבו היה מאושר נפשו מצאה את המרגוע שחיפש במשך אותן שנים.
כשפתחה את עיניה פגשה בעיניו שלו, מביט בה ושותק.
מבטו אמר אהבה.
מבטה אמר בלבול.
הוא נשק בעדינות על שפתיה ולאחר מכן הישיר מבטו אליה ואמר לה "שנים שאני לא רגוע, המבט שהיה בעינייך ביום שגילית את הבגידה שבר את נשמתי. לא אהבתי ככה בחיי ולא אוהב אחרת מלבדך. כל שתרצי, כל שתבקשי אני עבד לרגלייך אני אוהב אותך יאנה אני זקוק לך"
הוא חזר לנשק אותה.
יאנה שקעה בתוך האהבה שלו והרשתה לו לאהוב אותה עד תום, גופה התגעגע למגע שלו לדרך שהכיר אותה. תומר אהב אותה מאד, הוא לא רצה שזה ייגמר.
הוא חדר אליה וכאשר הביט בעיניה עמוקות, זה הרגיש לו כרגע מאד אינטימי וחשוף שלו. הוא שאל "התינשאי לי?" ולא האמין שהוציא את צמד המילים האלו מפיו.
יאנה לא ענתה היא שתקה, התמסרה אל גופו ושניהם הפכו לאחד.
מיצי ההנאה שיצאו מגופה העידו על געגוע עמוק.
משנרגעו מעט אמרה לו בשקט "נשאר לך לילה אחד אחרון לחינוך המיוחד שלך, אחריו אם עדיין תרצה בי, אהיה כאן - שלך".
תומר הביט בה ארוכות "אני אעבור את הגיהנום בשבילך אהובה שלי.."
"ושי?" אמרה ושתקה.
תומר הביט בעיניה, "הוא לא יודע שזה הייתי אני, הוא לא יגיד כלום כשיראה אותך וזה ישאר הסוד שלנו.
אני אוהב אותך יאנה.
אני לא רוצה לוותר עליך או לאבד אותך שוב."
יאנה קמה התלבשה במהרה סידרה את שיערה הסתור נתנה בתומר מבט חטוף ויצאה מהצימר.

                             המשך יבוא