ואני רוצה את זה גם

השנה לקחתי על עצמי פרוייקט נוסף שמעולם לא עשיתי.

עכשיו סיימתי שיחה חברית אבל בעיקר מקצועית עם חו"ל. לשמחתי עשינו הבהרות והכיוון טוב.

תיהיה לי המון עבודה לפני אבל יש לי חשק לזה ועם זאת קצת מלחיץ הגודל של הפרוייקט ובעיקר הטריליון דברים חדשים שאני אצטרך להתמקצע בהם במקביל, לפני ותוך כדי שיאו של הפרוייקט.

הפרוייקט הזה פותח לי דלתות מטורפות ויש כל מיני אופציות. אני תוהה כמה אני רוצה לקחת במקביל עוד אחריות ולדאוג לבסיס כלכלי עתידי גדול עבורי אבל אני כבר יודעת שזה כאב ראש אחד גדול והשקעה עצומה של אנרגיה וזמן ואולי גם השקעה כלכלית אבל זה הדבר האחרון שמדאיג אותי. יותר מדאיג אותי הזמן והאנרגיה. 

את הפרוייקט הבסיסי אני חייבת לעשות באופן מושלם גם כי אני כזו וגם כי זה באמת פרוייקט חוצה יבשות עם הזדמנות נדירה לאנשים בארץ.

את החלקים הנוספים אני לא חייבת אבל זה דלתות נוספות, לשים את עצמי כמובילה בתחום מסויים שחייבים לעבור דרכי, כלומר הכנסה גדולה נוספת בעתיד. הכנסה כזו או אחרת אבל תוספת קבועה.

תהיות טובות אבל תהיות.

אני מחכה לתשובות כדי לדעת איך אני אמורה להתקדם. אני מחכה גם לסיים את הפרוייקט האחרון שעשיתי עכשיו (אני ממש בסופו) ולסיים עוד משהו שיהיה גזל זמן ואנרגיה בחודש הקרוב ואז אני רוצה שבחודשיים הקרובים אני אייעד לפרוייקט הגדול את הזמן הפנוי שלי או מראש לנתב ימים / שעות לכיוון הזה

דברים שסופר מלחיצים אותי אבל דברים טובים!

אני פריקית של קונספט הפורומונים

ריח מבחינתי זה עניין מהותי ומישהו שהריח שלו לא נעים לי או כן נעים לי משפיע עלי מאד ביכולת או ברצון שלי להיות איתו.

הרבה פעמים אני מתבאסת שלדייט מישהו מגיע עם כמויות אפטרשייב, גם אם הריח טוב, זה חזק וחונק אותי מדי.

חוש הריח שלי חד יותר משל אחרים. אני תמיד מריחה כמה רגעים לפני כולם. 

לפעמים זה מפתיע אותי עד כמה זה דרמטי. אני זוכרת כמה מקטעים של שירותים ציבוריים בחו"ל מהשנה שחלפה שאו שלא נכנסתי או באחד, כשכבר לא היתה לי ברירה, כמעט הקאתי פעמיים תוך כדי מרוב שהריח היה חריף.

פריז בפעם הראשונה הריחה כמו משתנה אחת גדולה. עיר כל כך יפה וריח כל כך מסריח.

אחד האנשים שהכי נהניתי להיות איתו בחיי, שדמיינתי איך הוא יהיה חרוש קמטים ועדיין הכי מושך בעיני בעולם, שרציתי לעשות איתו ילדים (עדיין מוכנה לקבל ממנו תרומה ולייצר צאצא עם הגנים שלו כבר מחר, היום אם צריך) חזר יום אחד מעבודה פיזית עם ריח חריף של זיעה ואני זוכרת כמה הייתי מופתעת שהריח שלו משך אותי לא פחות מהמקטעים בהם הוא היה מלא בריחות שהוא היה עוטף את עצמו חיצונית.

נכון. זה היה חד פעמי שמישהו עם ריח זיעה חזק עדיין משך אותי ועדיין ריירתי עליו גם עם הריח אבל באופן כללי, ריח מסיט לי את קו המחשבה, אפילו אם זה רק לרגע.

החוקר שהותיר גל, שעות אחרי שהוא קפץ לבקר השבוע

ועכשיו עובדים כאן שני גברים, נכנסים ויוצאים מהבית. לאחד מהם יש איזה בושם או משהו ואני סופחת גלים גלים של ריח.

עצם זה שזה מעסיק אותי מפתיע אותי. כמה החיים יכולים להעשיר אותנו אם אנחנו רק רגישים אליהם. ללא ספק הייתי צריכה יותר זמן חיים בשביל לחוות בשקט ובקצב שאני רוצה, את כל מה שאני רוצה. מראות, מקומות, אנשים, חוויות וגם ריחות, שלרגע מגיחים ומוציאים לשבריר שנייה מפיקוס 

כבר כמה זמן לא היה לי זמן או חשק לפנק את עצמי בארוחת בוקר אבל היום, אחרי לילה טוב של שינה, התעוררתי עירנית יותר והתחלתי לסדר את הבית, מה שמשמח אותי ביותר.

הפסקה קטנה לארוחת בוקר מושקעת מול העיתון.

2 ביצים, 2 פרוסות לחם. על אחת גבינת שמנת ועל השנייה אבוקדו עם לימון כבוש וחסה. 

להתחיל ככה את היום יחד עם המצב רוח שלי שמשתפר מאד בימים האחרונים עושה חשק להמשך היום.

לצערי תוך כדי סידור הבית גיליתי עוד דברים שמבאס אותי לגלות אבל זה ממש בקטנה. שמתי בצד.

בלילה היו לי 3 חלומות מוזרים. אחד אני לא זוכרת. הראשון היה עם הבוס שלי, שקידם אותי בעבודה אבל זה היה קידום מוזר והיתה תחושה של חוסר ארגון. החלום האמצעי היה בין ממש מוזר ללא ממש נעים. אני זוכרת שנהגתי עם עוד אנשים ברכב. עליתי על מעין מחלף שבחלקו העליון הוא הסתיים פתאום. בקצה היו אבנים ענקיות שחורות בצורת קריסטלים. לא יכולתי לעצור את הרכב והיה נראה שאנחנו עומדים להתנגש אבל פתאום הרכב התעופף והמשיך באויר. משם נחתנו למטה. זה היה נראה כמו מקטע עיר הרוס, כמו בסרטי עתיד אפוקליפטיים. אבני הקריסטל השחורות הענקיות הופיעו בעוד מקומות. היתה תחושה שצריך למהר, מעין מרדף. בעיקר היה מוזר. וגם קצת מעניין. אני לא זוכרת שהיה לי חלום כזה אי פעם.

היום יש לי יום מלא פעילויות ומחר אני מקווה לעשות קצת סידורים אז יש הרגשה של התקדמות וחזרה לתלם ולעצמי.

אני כל כך שמחה שדברים זזים. השבועיים האחרונים היו מסוייטים ואני חושקת בעצמי השמחה, מלאת הביטחון והפיקוס חזרה והנה זה מתחיל להתקדם לשם.

עוברים עלי יומיים פרודוקטיביים ברצף וגם מחר יהיה כזה

אני מרגישה קצת יותר טוב עם עצמי. עוד לא לגמרי אני אבל ההבדל משמעותי.

אני מקבלת פידבקים מצויינים בעבודה וזה תמיד ממלא אותי למרות שהיום הייתי בטוחה שמישהי עומדת למות ועמדתי להזמין אמבולנס.

מזל שאני לא בת 20 אחרת הייתי נכנסת לפאניקה

פרט לזה קניתי היום נבטים מסוג שאני לא מכירה וראיתי עוד סוג או שניים שאפשר לנסות. אני אוהבת לטעום את היקום, לנסות דברים חדשים. גם באוכל.

בנתיים היררכיית הנבטים הולכת ככה:

מקום ראשון בהפרש ניכר נבטי חמנייה

אחכ אלפלפא ויש את אלו שקצת חריפים והם נחמדים פעם ב בקטנה

נבטים סיניים הם בסדר והיום קניתי וטעמתי לראשוה נבטי אפונה. סביר. לא להיט בכלל. לא אקנה שוב

לראשונה במניין שנותי אני זוכרת מה אני אוהבת = מלפפונים חמוצים במלח

שנים הייתי מתלבטת בסופר

שנים! (:

מקלחת משובחת ארוכה ומרככת מלאת ריחות וקצף הוסיפה עוד קצת לנעים שלי ואני אפילו מרגישה שאני יכולה להירדם בקרוב בלי להתאמץ ועם מספיק שעות שינה לטובת המערכת

אני מודה ומעריכה את הדברים הקטנים. אני צריכה להמשיך לכוון את עצמי לשם (:

איזו אופרה!!
איזו אופרה לעזאזל!!

מזמן לא התרגשתי ככה מאופרה. זו בהחלט אחת הטובות ששמעתי.

תוך כדי, כל כך התחשק לי לתפוס ראש, לעצום עיניים ורק להקשיב. לעוף על הריגוש האדיר הזה

לפני המון שנים, כש O ואני היינו בתחילת הקשר שלנו, תפסנו ראש ביחד בלילה והוא השמיע לי אופרה. היא אחת מהשלוש הטובות ששמעתי בחיי. 

אני בחיים לא אשכח איך עפתי על ועם הזמרת. זו היתה אחת הטיסות החזקות בחיי.

לא ידעתי מה הסיפור, מן הסתם לא הבנתי מה הסיפור ובכל זאת הבנתי. הבנתי את הכאב והרגשתי הכל דרכה. זו היתה אופרת אובדן ויגון והיא היתה כל כך מדהימה שלא הייתי צריכה להבין את הסיפור, יכולתי פשוט להרגיש אותו ורק להיות נוכחת בחלל לא נודע.

אחכ שאלתי את O מה היה הסיפור וצדקתי בתחושות שלי. מסופר על אמא שאיבדה את הבן שלה. הזמרת ההיא קלעה.

האופרה היום באמת אחת מהשלוש הטובות ששמעתי.

לא רק שהמוסיקה והשירה מדוייקים וכל כך מרגשים, הזמרת שהופיע כלאונורה היתה עם קול מהמלאכיים ששמעתי, זו ששיחקה את האמא הצוענייה שיחקה מדהים!! וכצ'ופר גם זה ששיחק את רואיז נראה טוב (לדקת הסולו שהיתה לו). 

יש לי מנוי כמה שנים לבית האופרה בת"א ובחיים האולם לא היה כל כך שקט. אנשים אפילו לא השתעלו אחרי שיעולי תחילת המופע . מדהים!

אפילו המנצח מחא עם השרביט שלו זמן רב מחיאות יחד עם הקהל לזמרת ששיחקה את לאונורה אחרי סולו מדהים שלה. ובצדק!

הקהל לא מיהר לברוח תוך כדי שהזמרים עדיין על הבמה ואני כל כולי ריגושים ריגושים שלא יורדים.

בא לי כזה עוד לוריד

מר ג'וזפה ורדי ומר לאונה עמנואל בראדרה, אני שולחת תודה מעומק ליבי אל החלל בו אתם שוהים. עשיתם לי פרפרי לב שלא יורדים.

ולעניין השני, שכלל לא קשור

היום החוקר שלח לי הודעה. הוא התנצל וכתב שהוא נסחף אתמול. דיברנו קצרות בטל וניסיתי לרכך שלא היה שום דבר ולכן אין על מה להרגיש לא נוח או להתנצל. הוא אמר שלא היה שום דבר אבל שהוא נעץ מבטים (או ביטוי בדומה) 

אז לא הרגשתי שהוא נעץ מבטים אבל הוא בהחלט ישב קרוב מאד, קרוב מדי מה שגרם לי להיות קצת מתוחה.

בכל אופן, אני חושבת שהתאפסנו ויתחיל ריחוק קטן או ריחוק תמידי. עדיין מתחשק לי לנסות להיות איתו בקשר עדין של חברות. לא שאני בטוחה כמה מים זה יחזיק אבל בא לי.

והיום התחשק לי להגיד לו שכשיש לו זמן, נעשה נסיעה על האופנוע.

שנינו אוהבים לרכב מהר / לנהוג מהר (אני רק כשהכביש פנוי ואני זו שנוהגת, אחרת קצת נלחצת) 

התחשק לי נסיעה מהירה וארוכה. אומנם קצת מבאס שצריך קסדה אבל זה גם בסדר. אני רוצה לשים מוסיקה ואוזניות ולתת לאויר ולתנועה לעשות את שלהם. נסיעות כאלו פעם ב מרגיעות אותי מאד.

במקביל, לא נשמע לי בריא עם המעט מתח שיש בנינו, להיות צמודים ואולי חבוקים

ואז פתאום חשבתי שאולי בכל זאת כדאי לעשות רשיון על אופנוע בארץ ולקנות אחד במקום אוטו.

התחשק לי לעשות את זה לפני שחזרתי לארץ ומתחשק לי גם עכשיו. בין לבין אנשים מנסים להניע אותי מזה.

אני כל כך אוהבת לרכב. הכי הרבה אם אני אתחרט, אני אמכור אותו ואחזור לאוטו.

עד כאן מחשבות להלילה.

עוד לא עייפה אבל יומיים ארוכים לפני.

בין שיחה ארוכה בצאט של הכלוב לקריאה מרפרפת שאין שגיאות הקלדה / תחביר וכו, התעייפתי!

הידד 

מאז שהוא פגש אותי הוא שולח לי כל יום הודעות שקשורות למקרה שלי ופה ושם גם מה שלומי או איחול שנה טובה.. לאט לאט (או די במהירות למען האמת) זה יותר הודעות אישיות. 

הוא משתדל מעל ומעבר לעזור לי. כרגע הוא האופציה היחידה, התקווה היחידה שלי. פרט לזה, תכלס הוא הבן אדם שהכי משקיע בי בכל הסיטואציה הזו.

מבאס אבל מלא פעמים החברים שלי או חלקם מאכזבים. אני יכולה לתת רשימה ארוכה של אנשים שאני החברה הכי טובה שלהם, הכי קרובה שלהם או אחת מההכי הכי הכי שלהם, אשת סוד, נמצאת שם כשצריך וכשזה הפוך, הרבה פעמים אני חווה אכזבה.

אז היום בבוקר הוא שלח לי הודעה אם הצלחתי להשיג את מה שהוא צריך. לא. אני גם לא מאמינה שאצליח אבל אתה מוזמן לקפה. הוא באזור וקופץ תוך דקה. חשבתי שהוא ישאר אולי עשרים דקות, אני רואה כמה הוא עמוס בעבודה. הוא שאר שעתיים.

נעים לי לפרוק מולו. אני כל כך מפורקת ואפילו קצת מרגיש מקל.

הוא גם משתף אותי בחיים שלו ומציין שכבר שנים הוא לא נפתח ככה למישהי.

אני יודעת שיש לי תכונות שמביאות אנשים לפתיחות ברמת השיחה או המיניות אם יש חיבור.

מספיק פעמים שמעתי שאני מוציאה מאנשים תכונות שכבר שנים הם לא פגשו בתוך עצמם בין אם זה בעבודה / חברות / מיניות / זוגיות..

הוא יושב מאד קרוב אלי. נעים לי לשוחח איתו אבל זה גם קצת מוזר לי ומלחיץ אותי. הרגל שלו נוגעת בשלי. אני לא מטומטמת. אבל כשאני לא מתכננת זוגיות עם מישהו, לרוב זה פשוט מלחיץ אותי, אני לא אוהבת להיות במקומות של לסרב למישהו שרוצה. אומרת כשצריך אבל זה מביך אותי למוות. מהרגע שאני יודעת שהוא נשוי עם משפחה הוא מבחינתי לא רלוונטי. הוא לא רלוונטי כי אני לא רוצה את הקרמה הזו, הוא לא רלוונטי כי לא בא לי שמישהו יפגע והוא לא רלוונטי כי אני באמת חושקת בזוגיות שלי, הבריאה שלי ואדם תפוס לא יכול לספק עבורי את הדבר הזה

כל שכן הוא כל שנייה הוא חייב לענות לטלפון / להגיב להודעה. משפט אחד נעצר שוב ושוב...

בקיצור הוא לא מתאים

בקיצור מקביל, נראה לי ששנינו מרגישים שאנחנו מספקים צורך האחד לשנייה, צורך חשוב כי הוא שולח לי עוד הודעות. הוא סוג של הזמין את עצמו לקפה מחר.

אני מודה שבאמת זה מלחיץ אותי. כשנפרדנו נפרדנו בחיבוק. נכון זה לא הרשמי כשמישהו חוקר את המקרה שלך אבל יש מקרים יוצאי דופן. תמיד אנשים מחמיאים לי על החיבוקים שלי (מחמאה שונה אבל שמעתי את זה מספיק לאורך השנים כולל מזמיני חיבוקים (:    ) אבל כשנפרדו הגופים שלנו, הוא אמר שהוא מזמין עוד אחד. התחבקנו שוב.

יש בזה הרבה תום וצורך ויש גם מתח מסויים.

כרגע אני קצת בלחץ ואני מרגישה אותו מפלרטט בעדינות אדירה אבל מפלרטט.

הריח שלו נשאר איתי שעות אחר כך. ריח נעים. הוא גבר מטופח.

גם הלהתחבק איתו היה לי נעים. אני מגיעה לו לאזור הכתפיים. יש בו משהו כל כך גברי. שנים לא היה לי צורך בגבר שיכיל אותי אבל נקודתית אני חלשה ומבולבלת והמעטפת הזו של גבר שפיזית גדול ממני ומביא גם רכות עם כל המקצוע שלו והחספוס המורגש שלו. מולי הוא נפתח וזו האישיות שאני מקבלת.

הוא עוסק בלנתח אנשים. הוא שאל אם אני רוצה לשמוע איך הוא תופס אותי והוא קלע במדוייק. לחיובי (תודה לאל שציינת הרבה חיובי) ולדורש עוד עבודה.

אני אוהבת ששמים לי ספוטים כשבא לי, ככה יש מה לשפר.

בא לי עיסוי איכותי של שעתיים על העורף והגב

בא לי להכיר מישהו שיעשה לי נעים להכיר אותו, שאני אראה כמה הוא נמשך אלי וכמה הוא מתרשם ממני

כזה שנרצה עוד ועוד להיות ביחד במקביל לזה שנשחרר האחד את השנייה לחיים שיש לנו באופן אינדבידואלי

בא לי להתכרבל עם מישהו ולהזדיין מכל הלב והגוף עם מישהו

בא לי מישהו שיתחשק לי להתיישב עליו בסלון ולחבק ולנשק פתאום משום מקום, לרצות לישון איתו ולהתפנק באותה מידה שיתחשק לי להתפרע איתו

אני מקווה להכיר מישהו שיהיה סבלני לתקופה שעוברת כך שהוא יפיל לי את החומות ויראה מי אני באמת או מנגד להגיע שוב לרוך שלי ומכאן להכיר מישהו אבל להכיר מישהו בקרוב

אני חושקת בפינוקים ובאהבה ובסקס שוב

תהליך.

מסקנה.

אני צריכה לעבוד כדי להגיע לזה. כבר הייתי שם. צריך לבנות דרך שתוביל לאן שאני רוצה בשונה ממה שלא הצליח בעבר.

אין טעם לדבר על הדברים. אני צריכה לאסוף את עצמי ואני צריכה לעבור את זה לבד אם אני רוצה להגיע למטרות שלי.

קצת בא לי לבכות. קצת בחילה. בא לי להקיא.

המחשבות שלי רצות ואני יותר ויותר מגיעה לתובנה שלא רק שהשמידו לי חלק ניכר מהעבר שלי, הסיטואציה שאני נמצאת בה מאיימת לי על העתיד וכנראה תמיד תאיים. תמיד זה יהיה שם.

איך כל כך הרבה מהחיים יכול להתפרק ברגע?

מהות של עצב עמוק

הרבה נפגעו בעניין, לא רק אני אבל חשבתי שאולי עם כיוון מסויים והרבה מאמץ משטרתי, יוכלו להתקדם בחקירה.

זה לא מעניין שם אף אחד. טלפונים ועוד טלפונים ואף אחד לא באמת רוצה לעשות עם זה משהו. אף אחד לא נרצח כרגע? צר לנו גברת, תלכי לדחוף במקום אחר...., כאן לא יעזרו לך.
בסוף חזר אלי האחראי. אני אגיע אלייך יותר מאוחר ונראה מה אפשר לעשות. אני גם ככה באזור שלכם.
הקלה קטנה.

הוא בכלל לא הטיפוס הקלאסי שלי (למרות שבשנה האחרונה האנשים שבחרתי להכניס לחיי היו שונים האחד מהשני לגמרי. כשאני חושבת על זה, ממש ממש שונים)

שנים הייתי עם אנורקסים-רזים-חטובים. איפשהו זה היה הטווח. אבל וואלה שנה וחצי שאני עם טיפוסים שונים. יש בזה משהו נחמד.
בכל אופן, אין לי מושג מה בו עושה לי את זה אבל הוא עושה לי את זה.

התחשק לי לטפס עלי, להזדיין איתו ולהתכבל איתו. אלו לרוב הסממנים שיש אזימוט (:

הוא גבוה (זה לא קשה להיות גבוה ממני) ומרגיש גבר גבר ועדיין משהו רך ומרגיע. יד קצת נוקשה ומחוספסת אבל גדולה (ואם מישהו בטעות עוקב אחרי הבלוג שלי, ציינתי את תאוריית כפות הידיים שלי. לא שזה כל כך חשוב לי אבל זה תמיד משמח) 
הוא היה סופר נחמד. כשהוא נפרד לחצנו יד, החלפנו עוד כמה משפטים ושוב לחצנו יד ואמרנו שאני אחזור אליו אם אני מוצאת את הפרטים שהוא צריך.
לא הרגישה כמו פגישה אופיינית עם שוטר.
היתה לי הרגשה שהוא נשוי עם ילדים אבל איך שואלים את זה?
אחרי כמה שעות הוא שולח לי הודעה; חיפשת אותי?
אני באמצע עבודה לחוצה ולא ממש יכולה לדבר. תשובות קצרות.

לא.

אה, זה סימן שהתקשרת.
בא לי לפרטט איתו ולראות לאן זה מוביל.
ידעתי שאם אני ארד קצת במשקל, יתחילו איתי שוב. זה מרגיש ככה. אני מרגישה עם עצמי שאני סופר חמודה עכשיו (:
כתבתי לו שאם הוא יצליח לעזור לי אני מוכנה להתחתן איתו (:
הוא יודע כמה העניין קריטי לי. לא רק לי.

ואז אני מקבלת פלירטוט חזרה שלא ציפיתי

ואם לא אצליח לעזור עדיין תתחתני איתי? או משהו בדומה
מה עונים? הוא שוטר ואני כרגע תחת טיפולו. מותר לפלרטט כמו שבא לי? מה הסטטוס שלו למען השם??? לא בא לי להביך את עצמי..
אני תוך כדי עבודה ורק כותבת חזרה שאני לא יכולה עכשיו ואני אפלרטט איתו אחכ

לא ישנתי איזה 40 שעות. אני מתה. עוברת דרך הסופר ובקושי ערה. עייפות קשה. ימים ארוכים טכנית ומנטלית.

ואז הוא מתקשר לשאול על עוד אופציה בחקירה.
אין סיכוי שהוא מתקשר ככה לכולם אני חושבת.

הוא נשוי?
אנחנו מפלרטטים??

מותר להיות עם זה שחוקר את המקרה שלי? זה חוקי? זה רצוי בכלל? מה קורה אם פתאום לא יסתדר למי מאיתנו, מה אז עם החקירה שלי?
שאלות. שאלות של עייפות ושל סיטואציה שאף פעם לא הייתי בה.

אני חושבת שאנחנו מפלרטטים. 

הלכתי לישון. 22:30 הוא שולח לי הודעה שלהיום זה כבר לא יהיה רלוונטי.
אין מצב. אין מצב שהוא ככה עם כולם. הוא בחיים לא יסיים את העבודה שלו. יותר מדי פשעים מתקיימים כל יום בשביל כל כך הרבה הודעות והשקעה.
היום בבוקר, עוד לפני ששלחתי לו הודעה בחזרה הוא שולח לי עוד אחת.
אני מתקשרת.
לפלרטט? עד כמה?
אנחנו מדברים קצת, הוא אומר בין היתר שהיה לנו חיבור נחמד או שיחה נחמדה משהו כזה, שהוא ישמח ומקווה שהוא יוכל לעזור לי או משהו בדומה.
זרקתי משהו בכיוון ואכן נשוי עם ילדים.
לקראת הסוף שדיברנו הוא אמר שהוא מקווה שאני לא כועסת. על מה יש לי לכעוס? אתה נק האור הראשונה שלי מכל הסיטואציה המסריחה הזאת.
לא כועסת אבל על מה אני שואלת
על זה שקצת פלירטטנו אתמול. לא כועסת (: אני משיבה.

אמרתי לו שהוא מוזמן לקפה מתי שהוא באזור, אחרי שאסדר את הבית שנראה כאילו עבר פיגוע כפול.
אין לי מושג אם הוא רצה שיקרה משהו.
אני בכל אופן לא עושה תפוסים. בא לי להמשיך לפלרטט איתו אבל אני אפסיק. צריכה להיזהר עכשיו לא לחבל לעצמי בחקירה. הוא נשוי עם ילדים ובזה זה נגמר

אבל לרגע היה כל כך כייף לפלרטט, כזה שמרגישים שיש משהו אבל לא בטוחים. קצת תחושה של כיתה ג של פתק "אם את רוצה להיות חברה שלי, תעשי ככה וככה כדי שאדע"


חוצמזה, בקטנה

התקשרתי עכשיו לאיש הסקס להתייעץ איתו בגלל כל מה שקרה.
הוא כועס עלי כבר מלא מלא זמן. אני חשבתי שחצוף בכלל לכעוס עלי (לא אכנס לזה כרגע) ועיצבן אותי שהוא מרשה לעצמו לכעוס ומגיב בילדותיות. רוצה לכעוס? תישאר עם זה לבד הפעם. סורי. אין לי סבלנות או אנרגיה לזה.
עכשיו עם כל מה שקרה, הוא שחרר בבת אחת את הכעסים (הלא מוצדקים) עלי
פתאום הוא מסיים שוב שיחה כמו שכל השנים שאנחנו הכרנו-הזדיינו הוא היה מסיים. משהו כמו ביי מתוקה שלי ביי. תמיד היתה איזו הכפלה.
הוא זרק לי שרק שני אנשים מכירים את כל כולו בעולם. אני ועוד ידידה שלו מארהב.

עדיין מפתיע אותי איך אנשים שאני החברה הכי קרובה שלהם בעולם, מרשים לעצמם לעשות איתי כאלו טעויות או דברים שבתוך קשר אין להם מקום. הוא רק מקרה אחד ספציפי אבל יש לי רשימה מכובדת של כאלו. אני החברה הכי טובה שלכם? אתם אוהבים ומרגישים אלי הכי קרובים מכולם? תשקיעו בחזרה..

בכל אופן, ישתחרר לו עוד מעט עומס בעובדה והוא יבוא לבקר.
הוא הודיע לי שנפגש לקפה בבית שלי. לא בבית קפה. לא משנה מה.
הזדיינו 10 שנים של סקס מעולה ביחד אבל אני לא רוצה את זה יותר. מלחיץ אותי לפגוע בו. איך אומרים שלא מתאים יותר?

יאללה, הביתה לסדר קצת

אני צריכה לסיים מטלות מקצועיות אבל המוח שלי במקומות אחרים ואני עפה לכל עבר פרט לעבודה. כך או כך, לא משנה כמה אתעלם או אנסה לדחות את הסיטואציה, יש דד ליין. כרגע עדיין מורחת את הזמן. עוברת בין קליפים שונים של מוסיקה.
עכשיו שמתי את מר כהן שילווה אותי. הקליפים עוברים ועכשיו   Dance Me to the End of Love

הקליפ יפה. זוגות מבוגרים, תמונות מהעבר שלהם

פתאום אני נזכרת בך ובי מלפני כל כך הרבה שנים, כשטיילנו יחד. תקופת חיים אחרת. הכרנו שם ותוך מצמוץ וחצי הפכנו זוג וניתקנו את עצמנו לטיול סולו. אתה ארזת פחות ממני באופן משמעותי. קצת בגדים, קצת דברים שחייבים וספרים שהיוו את מירב המשקל.
טיילנו במקומות שעברית רחוקה מהם כמרחק היבשות המפרידות.
הספר שיש לך, שמלווה אותך, הוא סוג של קודש. מנוחה. בעולם בו האינטרנט כמעט לא קיים, לא טלויזיה ובקושי קשר עם הבית, הבן זוג והספר יחד עם חוויות, מראות, ריחות, תרבות, חשיבה, אלו הופכים להיות הבית החדש והזמני שלך.
פתאום נזכרתי שקראנו ספר יחד. פעם אני ופעם אתה. בקול רם. מאז ילדותי לא חוויתי הקראה רציפה של סיפור. מעולם לא חוויתי את זה אחרי אבל לאותם רגעים, זו היתה חוויה אינטימית, בעיקר מאד שונה. לשכב זה לצד זו במיטה ולעוף יחד בדמיון
מוזר לראות מה קופץ לנו משום מקום אל המודע. מופיע משום מקום

אלוקה

תן לי להתפקס אל המציאות, להערב. להתמקד בעבודה. הדמיון חסר הגבולות שלי יהיה כאן גם מחר. להערב אני צריכה לעבוד