ואני רוצה את זה גם

אני צריכה לסיים מטלות מקצועיות אבל המוח שלי במקומות אחרים ואני עפה לכל עבר פרט לעבודה. כך או כך, לא משנה כמה אתעלם או אנסה לדחות את הסיטואציה, יש דד ליין. כרגע עדיין מורחת את הזמן. עוברת בין קליפים שונים של מוסיקה.
עכשיו שמתי את מר כהן שילווה אותי. הקליפים עוברים ועכשיו   Dance Me to the End of Love

הקליפ יפה. זוגות מבוגרים, תמונות מהעבר שלהם

פתאום אני נזכרת בך ובי מלפני כל כך הרבה שנים, כשטיילנו יחד. תקופת חיים אחרת. הכרנו שם ותוך מצמוץ וחצי הפכנו זוג וניתקנו את עצמנו לטיול סולו. אתה ארזת פחות ממני באופן משמעותי. קצת בגדים, קצת דברים שחייבים וספרים שהיוו את מירב המשקל.
טיילנו במקומות שעברית רחוקה מהם כמרחק היבשות המפרידות.
הספר שיש לך, שמלווה אותך, הוא סוג של קודש. מנוחה. בעולם בו האינטרנט כמעט לא קיים, לא טלויזיה ובקושי קשר עם הבית, הבן זוג והספר יחד עם חוויות, מראות, ריחות, תרבות, חשיבה, אלו הופכים להיות הבית החדש והזמני שלך.
פתאום נזכרתי שקראנו ספר יחד. פעם אני ופעם אתה. בקול רם. מאז ילדותי לא חוויתי הקראה רציפה של סיפור. מעולם לא חוויתי את זה אחרי אבל לאותם רגעים, זו היתה חוויה אינטימית, בעיקר מאד שונה. לשכב זה לצד זו במיטה ולעוף יחד בדמיון
מוזר לראות מה קופץ לנו משום מקום אל המודע. מופיע משום מקום

אלוקה

תן לי להתפקס אל המציאות, להערב. להתמקד בעבודה. הדמיון חסר הגבולות שלי יהיה כאן גם מחר. להערב אני צריכה לעבוד