ראש השבט מספר...

יש לה חווה מצליחה, והיא מגדלת, מעבדת ומוכרת..בקשה שאבנה חווה לידה..בפרמוויל כמובן, אבל מה? אני עצל.
אבל הסכמתי שתקים את החווה שלי לידה, בקשתי הצנועה ,שתניח עץ במרכז השדה, תחתיו ספסל, ותעזוב אותי בשקט, אבל היא? בקשה, התחננה להיות שפחת פרמוויל, היא תקח אחריות, תעבד ותקצור תקנה ותמכור.. סירבתי. החווה שלה מקסימה.. היא משקיענית.. המקום שהיא הקימה משתרע על שטח גדול..הרבה מכונות לקצירה ושתילה .., וכל מיני מזרקות ומתקנים שאין לי מושג למה צריך אותם בחווה חקלאית. אבל אולי זה חלק מהקטע של לקנות כי מציעים, כי אפשר.
בחוותה יש גם תרנגולים, סוסים עצי פרי צבעוניים ואפילו כבשה ירוקה..
בקשה לתת לי מתנות. סירבתי. אולי תרנגול? בטח שלא. אני רוצה לישון עד מאוחר. אז כיום יש לי ערסל ליד עץ אבוקדו. שדה חרוש ללא שום צמח, וללא טרקטור שחורש ומעלה אבק, לא רעש געיות וקרקור תרנגולות..
אבל לבד..
בכל החוות האלה אתה לבד, מוכר, קונה, מתכתב, שולח ומקבל.. אבל לבד, אדם בודד בחווה מתחת לעץ ירוק עד..
אין עובדים זרים. או עובדות זרות.
יש לי אפשרות להתנדנד בשקט.
אבל אין מי
שינדנד אותי,או ינדנד לי..
מצד שני.. מה חיי שונים היום? אפילו את הערסל בפטיו עוד לא התקנתי..

עצל כבר אמרתי?