שוכבת על גבה, ראשה על רגלי. אני על הכסא מביט בה מתנשמת חצי מחייכת .לוחשת שלא יכולה לגמור יותר. אני רק מחייך מתכופף ומכניס אצבעות לכוס שלה.. משחק מעט מוציא את היד ומצליף על הכוס בכף היד. היא משפריצה ואני עם כף היד מסיט את הנוזל לעבר גופה שמצטרף לשלולית שתחתיה.
"לא יכולה יותר" היא לוחשת מתנשפת נבוכה, מעט רועדת,מביטה אלי בעיניים דומעות.
"לפני חצי שעה התחננת שארשה לך לגמור."
היא בקשה לגמור, וכל פעם ששיחקתי בה ובתוכה. הפסקתי ולא אישרתי לה לגמור.
החזקתי אותה שוכבת מכוסה בשתן רוק וזרע. מתחננת לגמור, והנה לפתע עכשו מבקשת לא לגמור יותר.
אז אני מחדיר שוב רק אצבעות לכוס שלה.. משחק לאט ואז חזק וחזק.. מצליף על הכוס שוב ושוב..הקול שמשמיע כוס מוצלף עם הגניחות. ועוד השפרצה נוספה לשלולית.
הן יכולות לומר שהן לא יכולות יותר. אבל תמיד יכולות יותר.