בובה שלי עם רוח קרב. בובה קטנה שנלחמת בעצמה בשבילי, בכדי להיות הבובה הכי מתוקה וצייתנית. רוצה אותי מרוצה ממנה. עושה הכל לשם כך, אני יודע כמה קשה לה. אני מתבונן ומרגיש את המלחמה שבתוכה. את הרצון להצליח להיות מה שצריכה להיות, ומה שרוצה וחלמה להרגיש .
כנגד כל מה שלימדו אותה, כאן מבינים שאין נכון ולא נכון כשזה נוגע לאמת הפנימית שלה ולמה שמרגישה.
כמה היא מתפתלת, מתה לצעוק לצרוח ולברוח, אבל, ממשיכה ומבצעת ,פותחת סוגרת ונעה לפי מגע עם המילה שאני מחליט בשבילה ,בובה שלי שכל מילה שקטה חודרת לתוכה ומתחפרת. וכל מילה מעלה את רמת התחושות הגועשות בתוכה.. היא בוערת מבפנים, רועדת מעט . לעיתים מהססת,ואז משחררת לפתע.
כשמגיע רגע של הקבלה העצמית. השיחרור המוחלט
אז אין צורך במאבק
אין מלחמה פנימית. רק
כניעה מוחלטת ושלווה