ראש השבט מספר...

כאשר הרוח נשאה את האבק והעלים מעלה,והשמיים היו אפורים, נמוכים מאד,המדרכה עדיין רטובה מגשם ליל אמש, פסעת למולי,
שמלתך מתבדרת ברוח, ואת מנסה לאחוז בה בחוזקה בידך,מצמידה לגופך ,מרכינה ראשך, ונעה כנגד הרוח.
רוח פתאומית חזקה מסתחררת, הגיעה לפתע ,שערך המתעופף חודר לעיניך,את מטלטלת ראשך,אין לך ידיים פנויות,בין התיק ביד אחת, לבין אחיזתך בשמלה,נגשתי אליך, ואספתי את שערך בידי ,פקחת עינייך,את הזדקפת,חייכת אלי במבוכה,הורדת את תיקך לקרקע, בעודך מביטה בי,כרעת מעט,פתחת את תיקך, הוצאת סיכת ראש עשויה עץ,והגשת לי, ואספתי שערך,סידרתי אותו בעדינות,אספתי כולו ,ואת הסיכה הנחתי בשערך,את נותרת כורעת,הבטת בי בעיניים שאמרו הכל.
הכרת אותי,ידעת מי אני,הושטתי לך יד,את אחזת ברכות והתרוממת,חששת להישען עלי משום מה,היית נבוכה,ביישנית, עינייך מושפלות,
מעין רגע האמת,רגע שיכול לשנות חיים,בכמה מילים,רק אם הייתי בוחר לומר,בחרתי שלא..