מעולם לא בניתי ככה חיים
הכל משתנה
אני עושה ועושה ועושה ועושה
בונה חיים
מכין את קרקע לבניה
מניח יסודות לעוד קומות של בגרות והתבגרות
לוקח אחריות, מקבל החלטות
דוחף לשינויים
מעצב חדרים של חוסר וריקנות
פורק ארגזים של סודות וחומות
מסדר מדפים של משימות עתידיות
וכל העבודות האלו רועשות
ויש מלא בלאגן ואבק שמסתיר את האור
ורעש אין סופי שמשתיק את השלווה שהייתה שלי
הופך האדם שלא עשה הרבה לאדם שעושה הכל
במבט לאחור לא אהבתי את הבטלן הזה
במבט לעתיד אני מתגעגע אליו
אי אפשר לעשות הכל
לבד
וזו לא שאלה של זוגיות
זו שאלה של עצמאות
וזמן,
חוסר זמן
חוסר מנוחה
חוסר שלווה ושקט
והשאלה שעולה לאחרונה את מי אני אוהב יותר
את האדם שמשנה ומזיז עולמות
או את זה שישב מהצד ונתן לדברים להשתנות מעצמם
אני רוצה לשלוט בהכל, בכל פרט קטן שצריך להשתנות
השאלה אם זה פרקטי
אני רוצה לבנות לעצמי חיים שנראים כמו חלום
ולשבת לנוח בחלום הזה שבניתי
וזה רחוק ולא נשמע ממש הגיוני
כי תמיד יש מה לעשות
תמיד יש עוד משימות
תמיד יש עוד דברים שצריכים להיבנות
אני מייחל לאחרונה לטוויסטר,
טורנדו, טייפון, צונאמי, רעידת אדמה,
שימחק את כל מה שבנתי,
העיקר שאחרי הסערה הזו יהיה שקט
שקט
