מילים מלוכלכות

חזרתי לאפליקציות בזמן האחרון, ואני מתפלא בכל פעם כמה הלייקים שאני מקבל הם 95% מנשים וניליות, מונוגמיות, שרוצות נישואין ומשפחה. קודם כל, תקראו את הפרופיל, דאמיט. שנית, מה יש בי שמבטיח זוגיות ארוכה ויציבה? אני באמת תוהה.

לפעמים אני חושב לשלוח לנשים האלה לינק לפוסטים שלי פה. שיקראו, יזרקו את הטלפון שלהן לפח וירוצו לשטוף ידיים.

אבל... יש סיבה, לא? הרי כמה פעמים בחיי קרה שהתחלתי עם מישהי, או היא איתי, נסחפנו לקשר אינטנסיבי וסוער שנמשך משהו בין כמה שבועות לכמה חודשים (ובמקרה אחד שנים), ואז נקטע כשהסתבר לי שאין לי את הפנאי בחיים לתחזק כזה קשר?

משהו מזה בוודאות משתקף בפרופיל. אז חוסר ההתאמה הוא לא בינן לביני. הדמות שלי שהן מחליקות ימינה ושולחות לה הודעות מתאימה להן לגמרי. זה אני שלא מתאים לפרופיל שלי.

ובשולי הדברים, אני ממש מוכן לפגוש מישהי להרפתקה חדשה, וכבר לא מתבייש לומר: אני רוצה משהו מרגש, סוער, אינטימי, ואולי אפילו לטווח ארוך — אבל לא אינטנסיבי. חברות עם מיניות שיכולה לרדת עמוק ככל שנרצה בזמנים המתאימים לכך, ובשאר הזמן ברור לשנינו שיש לנו דברים אחרים ומחייבים בחיים.

חורים שמדברים אלי. לא מילים; כבודן במקומן מונח, אבל אני בכלל לא מדבר עלייך עכשיו, אלא על החור. אני מדבר על נשיכת שפתיים, על לחלוחית המופיעה לפתע, על שרירים שנרפים ונכנעים עוד לפני תחילת הפלישה.

אני אוהב במיוחד לראות חור מדבר אלי מעל הראש שלך. את יכולה לדמוע לתוך הכרית בזמן שאני וחור התחת שלך נשוחח. הוא יפתח אלי כשיפתח, ואם הוא אוהב אנאלי, הוא יקבל אנאלי.

הג'ינג'ית היתה כזו. פישוק רגליים ראשוני היה פוער אותה לרווחה וחושף פתח ורדרד כולל כמה מילימטרים מתוך מערכת העיכול. תושבת בגודל כיפת הזין בדיוק. היא בכלל הזמינה אותי לתוך הכוס. החור הקטן לצידו לא קלט את המסר, והחליט להשתתף במאורע המרכזי.

לפעמים היתה צריכה לומר מילים שיבטאו את הדיסוננס בין הבעילה המשפילה שהיא חווה לבין דמותה העצמית. דברים כמו "באמת?" ו"אני לא מאמינה". אולי גם את תרגישי את הצורך לתחזק את האשליה שאת בכלל לא כזו. לכי על זה. חור התחת יתרחב במהירות, הכוס ינזל, והפה ייסתם בגניחות ותחנונים. עד אז עשי את מה שאת צריכה לעשות. חור התחת שלך כבר סיפר לי את כל האמת.

תמיד חיבבתי דתל"שיות. משהו בפער, כנראה. בין עבר להווה, בין דמותה החסודה בעיני הוריה לבין דמותה הפורנוגרפית בשבילי, או בין הישיבה לצד השולחן בארוחת שישי לבין הריח שלי זולג בין ירכיה.

(היתה לי רק דתיה אחת של ממש, מפגש שיכור אחד עם ל', עולה חדשה מקומה 3 בעבודה, שהפך לסדרת מפגשים מבזים בחדרי המשרדים הנטושים בקומת הקרקע.)

ר' מהפוסט הזה היתה מוצלחת במיוחד. לא משהו במיטה, כמו שכבר כתבתי פה. כן טובה במלאכת הורדת החזיה מתחת לחולצה ברכב שלי. היא היתה יכולה לבוא בלי חזיה; אף אחד לא היה שם לב. היא רצתה שאראה אותה כמו שנראתה עם המשפחה לפני חמש דקות. להגדיל את הפער. חצי שנה לפני נפרדה מהחבר הרציני, ובזמן בין לבין למדה את הכוח שיש לידיעה שלי שהיא לא לובשת כלום מתחת לחולצת השבת וחצאית התכלת.

השבוע, כשישבנו לקפה של אחה"צ ליד הבית שלי, נראה שחזרה לסורה. היא סיפרה לי באותו הטון הענייני על הסקס הלא מתוכנן שהיה לה עם חבר משותף, אקס מלפני שנים, וכשאמרתי לה שזה מעמיד לי את הזין הגיבה בחוסר סבלנות שזה ברור, אנחנו גם אקסים, מובן שהמחשבות שלי הולכות לשם.

בגילי המופלג אני כבר לא נותן שישחקו בי ככה, אבל איתה הדפוס הישן חזר, ומצאתי את עצמי מהנהן בהערכה לשמע הסיפורים שלה על מערכת היחסים איתו בעבר, איך התקשר אליה ובא לבקר בלי התראה, איך ישבו בחצר של ביתה, ואיך היתה צריכה להיות שקטה כשרכבה עליו כדי שהילדים בבית לא יתעוררו.

יצאתי משם עם דקירה נוסטלגית וזקפה עכשווית. שתיהן ממאנות לחלוף. בקרוב אשלח לר' הודעה ואבוא לבקר.

חושב הרבה בזמן האחרון על החיבה שלי לסקס לימינלי. סקס לא מתוכנן, לא מחושב, לא מתאים, לא הגיוני.

מתי זה התחיל? כנראה מילדות. ובטח התחזק כשהייתי מסובך עם המלכה הבלתי מעורערת של זה, השרלילה המיתולוגית.

לאורך השנים הסוערות עם השרלילה המיתולוגית, מדי פעם עלתה בראשי המחשבה שהיא בכלל לא בקטע של סקס סתם, אלא רק סקס במקומות מוזרים בבית ובחוץ, או בזמנים או נסיבות מוזרות. כשמסוכן ואפשר להיתפס, כשמאוחר ואין כוח, כשאין זמן ומאחרים, כשאחד מאיתנו רוצה יותר מהשניה, כשאנחנו צריכים להיות בשקט וכו' וכו'. יצאתי ממנה מחוסן להרבה בולשיט: היא היתה בוגדנית, מניפולטיבית, רכושנית ודרמטית, כריזמטית ופתיינית בטירוף, והכל כיסה בור ענקי של חוסר ביטחון. למדתי ממנה כמה הרגלים גרועים: איך לפרש את מה שאישה מתכוונת אליו ולאו דווקא את מה שהיא אומרת במפורש, איך לזהות את החולשה מאחורי הרעש והצלצולים, ואיך לזיין אישה זה לעיתים קרובות משהו שפשוט "קורה" לה, מנותק מסיבה ותכלית, כאילו הוא שייך לבועה נפרדת משאר מהלך החיים. לימינלי. זמני.

נפרדנו אחד מהשניה פעמים רבות וחזרנו, ובין לבין היינו מזדיינים לרגל הפרידה, ואז עוד זיונים בין לבין (כל אחד היה חד פעמי, לא מתוכנן, פעם אחרונה, רק כי יש לה יום הולדת או כי הבאתי סרט שהיא אהבה או כי לילה קפוא במיוחד), ואז היינו חוזרים ומזדיינים לרגל החזרה, וחוזר חלילה. מערכת היחסים כולה היתה בעצם תירוץ לזיונים לא צפויים.

היא אהבה את הטרנספורמציה הזו בין להגיש לי בירה על המרפסת שלה לבין להחזיק את הקרסוליים ולפתוח רחב עד שלחצתי לה על צוואר הרחם. בשלב מסוים חרמן אותי יותר לראות אותה "מפתה" אותי, והייתי נותן לה להשלים את התמרון המלא גם אם לא היה בו צורך. היה קסם בלראות אותה משילה שכבה אחר שכבה, החל מהמגע המרפרף על כתפי ועד שגמרה בהתכווצויות על בסיס הזין שלי. פעם אמרתי לה "מאוחר יותר נעשה סקס" או משהו כזה, וזה ממש הוריד לה. היא היתה צריכה, חייבת, לדעת שהיא פיתתה אותי, ממש הפילה אותי ברשתה.

היא גם היתה הרבה יותר בדס"מית משהודתה—עוד משהו שלמדתי לזהות בזכותה אצל נשים רבות לאחר מכן. המשגל הלימינלי אפשר לה לשחרר מעט מחרדת השליטה שאחזה בה רוב הזמן ולקרוא לי בקול רם לעשות לה את מה שמגיע לה: תזיין אותי, תדפוק אותי, תפתח לי את הצורה. היא ידעה שהיא היתה מניפולטיבית והפכפכה, ידעה שזה לא בסדר, וייחלה לעונש, שהגיע כשזיינתי אותה באופן משפיל. כמובן שבשביל זה היתה חייבת לתחזק חזות עניינית בכל זמן אחר: בלי פנטזיות מלוכלכות, בלי להסתובב עירומה סתם ככה בנוכחותי, בלי אנאלי, בלי לגמור עליה, בלי דיבור מלוכלך. כל החוקים היו נזרקים לפח ברגע שהנרתיק נרטב והפטמות התקשו. חוץ מאנאלי, שהיא באמת לא עשתה אף פעם.

ברגעים האלה, כשהיא היתה רוכבת עלי, משופדת ופתוחה, היא היתה מרשה לעצמה להיות היא: תלתלים פרועים למטה ולמעלה, זוג שדיים אדירים מתנודדים בפראות, גניחות של גמירה חזקות מספיק שהשותפות ישמעו וחלשות מספיק שתוכל להתכחש, אצבעות שורטות את הכתפיים והחזה ורטיבות נסחטת בכוח במורד הביצים בכיווצי נרתיק. ידעתי את מי ומה אני מזיין באותו הרגע, ובחרתי להישאר, עד שלא יכולתי יותר לשלם את המחיר.

עזבתי אותה מחושל. זו היתה הפסגה הראשונה שלי. היא בנתה אצלי כושר עמידה, שרירים קשוחים ורקמת צלקת עבה, ומאז אני מפלס את דרכי בעזרתם לתוך גופים רכים ועדינים, במיוחד כשלא לגמרי מתאים.

יש להוסיף עוד שורה לרשימת שפות האהבה: שיתוף נלהב ונינוח של כל הטינופת בראש שלי עם מישהי שהראש שלה מלא באותו דבר. מה יש עכשיו שהכי קרוב? מילים? פפפפף. זה לא מילים. זה שכל שנפתח ושולח מתוכו משב רוח מלטפת ישר לתוך רקמות רגישות ורוטטות. לעדכן את התיאוריה בבקשה.

אלאן דה-בוטון (שאת מודל האהבה שלו כבר דחפתי פה בעבר) אמר שהדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות בדייט ראשון זה לספר אחד לשניה על כל הנזק שלנו. הוא כינה את זה ככה: "הנה הדרכים בהן אני דפוק/ה". אולי זו הסיבה שכשאת מספרת לי על הטראומות שלך עומד לי.

אני לא מתכוון שזו לכשעצמה אהבה. אני מתכוון שהזקפה היא הטראומה שלי: הרצון לזיין נשים קטנות וחלשות ממני שזקוקות יותר מכל לחיבוק מרפא. את תוכיחי לי שאת טובה מספיק שארצה לזיין אותך, ואני אוכיח לך שהטראומה שלי, כלומר הצלקת שלי, כלומר הזין שלי, יכול לחדור לשלך עד שלרגע אחד החלקים יתחברו ונהיה כמו שני אנשים שלמים ובריאים.

רוצה לעלות אלי ולהתאכזב מעצמך? לוותר על הסובייקט ללילה אחד? רוצה לעלות אלי לחוויה חוץ גופית? לזיין את עצמך עם זין זר? רוצה להרגיש שגופך זועק לעזרה ואין נפש שתענה? רוצה להפקיד את עצמך בידי אחר שלא מעוניין בטובתך? להפקיר את עצמך? לדאוג לשלומך? לתת לי לדאוג לך?

רוצה לתת לי לדאוג לך? לבחון את הסדקים בגופך ולסתום אותם אחד אחד, לראות איך את רוטטת בתגובה, כמו מכשיר דומם? שאתייחס אלייך כמו לחפץ יקר ערך? רוצה לקבל התעסקות בלתי פוסקת בגופך, בחיצוניותו ובחללים הנסתרים בתוכו, בכל אחד מחלקייך בנפרד, במנותק אחד מהשני, במנותק ממך?

רוצה לעלות אלי ולעמוד באתגר לא הוגן? רוצה שאקבע לך סרגל מאמצים? להימתח באלימות, להשפריץ, לכאוב, לגמור, להיחבל, לצרוח, הכל לפי סדר שנקבע על ידי מישהו אחר שלמד על נשים אחרות ועכשיו מיישם עלייך כמו עוד פריט מפס היצור? רוצה להרגיש עונג פונקציונלי המתקיים לטובתו של מישהו אחר? שהתחושות שלך הן לא יותר מאשר פלט של מכשיר בידיו של מכונאי מנוסה, שאוהב לראות את המחט שלך עולה לתחום האדום?

רוצה לקבל טיפול מקיף? להישאר מרוקנת ומבריקה מזיעה וזרע? להיעטף בידיים לופתות וזרועות מחבקות, להיות קטנה ופגיעה וחסרת שליטה, להרגיש כאילו השגת משהו, עמדת במבחן, שמישהו מרוצה ממך, שזין מסופק ממך, שאת ילדה טובה ואישה בעלת ערך בעיני גבר זר? רוצה לקבל חיבוק מוחץ כפרס על הערך הגבוה של גופך? לקבל לילה רך ונעים מגבר שהתאכזר אלייך לפני שניה? להיאהב על ידי מי שהוציא עלייך את כל התסכולים שלו לפני רגע? להיות כלי הקיבול לעייפות שלי, מזרן לשרירי הדואבים, כרית נעימה להניח בתוכה את הזין הרפוי? להרגיש בטוחה ושלווה?

רוצה לעלות אלי ולהעביר את הלילה ביחד? להתעורר בבוקר בין זרועות חזקות ומגוננות, להתרגל להרגשה, להיות מוכנה להעניק לי עוד מעצמך, ולהרגיש ריקנות כשאני שולח אותך לדרכך? רוצה לעלות אלי, לקבל ממני יותר מדי ולרצות עוד? להיות מוכנה להשליך את עצמך לרגלי במפתן הדלת ולהתחנן, ולגלות שאני מוכן עדיין להתאכזר אלייך? שצפויה לך דרך חתחתים איתי? רוצה לצאת חצויה, בידיעה שיחד עם נוזלי הגוף והד הגניחות והתחתונים השארת אצלי גם את ערכך העצמי? שההחלטה אם הלילה היתה חוויה מושלמת או טעות קשה נתונה בידי?

אז בואי.

אם דאגתי שאעשה משהו נמהר או מזיק, עכשיו כבר אין דאגה, כי המצב הרג לי את הליבידו. נתראה בתפוצות ביצ'ז.

להיות פתאום עם הרבה זמן פנוי מאפשר למחשבות להתנפח ולמלא את החללים הפנויים. אני נזכר בפעם הקודמת בה הייתי במצב כזה. חיפשתי דברים לעשות, דברים לא לעניין, ומצאתי גוף ונפש שהיו מוכנים לשימוש. חורים שבבירור נפערו במכות כואבות שרק החיים יכולים לתת ונותרו זמינים לזין ההרפתקני.

אז עשיתי אותם. ברור. זיון ענייני. היה שם רגש: אהבתי את החורים האלה כמו אהבה של גבר לרכוש. אוהב, אבל גם היחיד שדעתו משנה. אם, כשפתחתי את הגוף החם המונח מולי, נגרם כאב לאישה כלשהי בקרבת מקום, אז השתדלתי להיות מתחשב, אבל יש גבול לכמה שאישה זרה תקבע איך אני משתמש ברכוש שלי.

מתחיל שוב להרגיש את הלחץ נבנה. מתגבר החשק לעשות משהו שאתחרט עליו אחר כך. מקווה שאמצא דרך לשחרר בקרוב.

אני הבחנתי בך קודם. הבטתי בך וחייכתי בהנאה. כשראית אותי החזרת לי חיוך גדול מעבר לכביש ופנית לחצות לכיווני. ירכייך ושדייך התנועעו מצד לצד מתחת לג'ינס הצמוד והגופיה. הגוף שלך השתנה, יחד עם הלבוש והחיוך. כשנפגשנו לראשונה היית דמות בתולית. פנייך המלאכיות והציצים הענקיים נראו כאילו השתייכו לשני גופים שונים; פנטזיית אנימה מוגזמת שנשאת איתך כמו שלט גדול ומזמין. מאחוריו התחבאה ילדה שלא ידעה מה לעשות עם נכסיה הבולטים. כעת עמדה מולי אישה בוגרת. הביטחון העצמי הדביק את תווי הגוף ונשא אותם בגאווה.

ישבנו לכוס תה ופרוסת עוגה. סיפרת לי על השירות הצבאי, הדירה ששכרת, העבודה והתכניות לקראת התואר. אהבתי לשמוע אותך מדברת על עצמך בגדול, בלי בושה. איפה השארת את הנערה שלבשה חולצות גדולות מדי והיתה מוכנה להתפשט רק בחשיכת חדר החזרות, מאוחר בלילה? אור הירח הקלוש שהאיר את שולי צלליתך העמיד לי יותר מכל דמות עירום בוטה במציאות או בחלום. והנה פה, בדרום תל אביב באמצע הצהריים, צורת גופך נראתה בבירור, זמינה לכל מביט. רציתי לשאול אותך מי פתח אותך כך, כי היה ברור לי שזה לא היה אני. נמנעתי מהנושא הזה בינתיים.

מאוחר יותר בחנתי את ההתקדמות שלך מקרוב. התפשטת מול חלון פתוח ונתת לאור טבעי להאיר מכל כיוון את גופך, שכבר הספיק להיראות מעט משומש. מתתי על זה. למרות גילך הצעיר עדיין, כבר נשאת על בשרך מעט מסימני השחיקה של כלי לעינוג שהיה בשימוש ראוי. טרחת להראות לי את מקצה השיפורים שעברת: מצצת לי בשקיקה, הלבשת עלי את הקונדום במיומנות, הדרכת אותי לתוכך, ונתת לשדייך להיטלטל מעלי בעוצמה. גם תוכך בגר והתמלא בביטחון. כיווצי השרירים לא עוד היו תוצאה של אורגזמה לא רצונית של כמעט-בתולה, אלא מעשה מכוון של אמנית מנוסה במלאכת חליבת כלי זין במגוון גדלים וצורות.

גמרנו. צנחנו מיוזעים על המיטה. הקונדום נזרק לפח. הרגשתי את הלאות נוחתת עלי. בזמן שהפכת מנערה לאישה, אני התקרבתי בצעדי ענק לאמצע החיים, וגם עלי נראו השנים. ואז עשית את הדבר היחיד שהיה יכול להעמיד אותי שוב: פנית אלי באחת ושאלת אותי אם השתפרת. הייתי חייב לתת לך פרס על זה: גמירה, השפרצה, צווחה, אדמומיות, סימני ידיים, מנת זרע, ארוזים כולם באריזת מתנה קמורה, רוטטת ומנומשת. השתפרת, מתוקה. את אישה היום.