מילים מלוכלכות

בוקר טוב. הזמנת איש מקצוע? אני פה לביקור בית.

כן, אקח כוס מים קרים. תמזגי גם לעצמך. שנינו הולכים לעבוד קשה.

תתפשטי. אין לי את כל היום, ומעדיף לגשת לעניין. תתארי לי את עצמך: איך את מרגישה? מה מסתחרר בראש שלך? תסתובבי. תתכופפי. תפתחי. רחב יותר.

את רגישה? זה כואב? ופה? האם את רוצה שיכאב?

אתחיל לבחון אותך מקרוב עכשיו. זה יהיה גס וקצת מנוכר. כדאי שתתכונני להרגשה. ייתכן שתחושי כמו חפץ דומם.

תתארי לי איך את מרגישה. תנשמי עמוק ותדברי אלי. האם חקרו אותך ככה בעבר? ספרי לי איך זה היה. תראי לי את הצלקות.

יופי. אני רואה שאת מרטיבה. זה יתגבר. קחי את הכל פנימה. את מתמודדת עם זה יפה מאוד. פציינטית מצטיינת.

תכווצי. תשחררי. תכווצי שוב. כן, כמו שחשבתי. את חסומה מאוד. אני יכול לפרוץ אותך, אם את מוכנה לסבול מתופעות לוואי: חוסר בושה, חוסר יכולת להתנגד, ההרגשה שהרוח נושבת דרכך וכולם רואים לתוך הפתחים.

אוקיי. תפשקי רחב ותחזיקי את הרגליים. זה מכשיר מדויק. נצטרך לעבוד עלייך קשה. יכול להיות שזה ייקח שעות.

לפרק הקודם

"את יודעת, כשהייתן משחקות ביחד בחדר של נוגי, הייתן תמיד כל כך שקטות. תמיד היית חברה נהדרת בשבילה."

הוא חפן את השדיים העגולים, הזקופים.

"אף פעם לא רבתן, והיא דיברה עלייך המון. כל פעם שהיית באה הייתי אומר לעצמי שנוגי בידיים טובות. איך הראית לה את המושב, הכרת לה את כולם בבית הספר, עזרת לה בלימודים, כל החוויה שלה פה היתה טובה יותר בזכותך."

האגן שלו עלה לפגוש את שלה. היא הזדקפה ונאנחה כשאיברו נקבר כולו בתוכה.

"זה חברות שלא הולכת בקלות, אני מקווה שתישארו חברות עוד הרבה זמן, גם אחרי הלימודים."

היא הניחה יד אחת על החזה שלו, מייצבת את עצמה, והתחילה לרכב עליו מהר וחזק יותר.

"אני יודע שלא הכל היה טוב בבית, בתקופה שההורים התגרשו. מאוד שמחנו שיכולת להיות פה. אני חושב שזה היה אז שהתחלתי לחשוב עלייך כמו על בת שלי."

זרם חשמלי רטט בה; רטיבות זלגה מטה במורד הזין הזקור; ירכיה התכווצו; ישבנה נחת עליו בקצב מהיר, פראי; הוא התמתח, גנח והקציף בעומקה.

הוא ליטף את עורה הלבן דקות ארוכות בזמן שהתנשפה, דומעת, שוכבת על גבה. הוא אהב לראות אותה ממששת את הזרע על שפתיה, כמו מוודאת שבאמת גמר בפנים. התאורה בחדר השינה שלו ושל ליה היתה טובה הרבה יותר מאשר במרתף; אור הירח חדר פנימה דרך החלון הפתוח והאיר את נטלי עד שבהקה.

מאוחר יותר, אחרי שהתנגבה והתגנבה חזרה לספה הנפתחת בחדר של נגה, יגאל גילה כתם רטוב שחלחל דרך המגבת על שמיכת הפוך. רבע לאחת בלילה, והיא עדיין לא בבית. מעניין אם תשים לב. הוא השאיר את הכתם במקומו, התכסה ונרדם כמעט מיד.

כעת כשחזרתי לארץ, הנה רשימת המשימות שלי לימים הקרובים:

1. לקחת את הרכב לטסט

2. לפרמט את המחשב

3. לעצב מחדש את הנרתיק ופי הטבעת שלך בצורתי

4. להזמין אוכל לחתול

לפרק הקודם

ליה החזיקה בסדין בידיה, מנסה לא ליפול. אצל דורי השכן כל הגוף שלה היה נספח. דרך להעביר כוס וציצים ממקום למקום. היא למדה אצלו כמה רחב הרגליים שלה יכלו להיפשק. כמה רפויים השרירים שלה יכלו להיות. כמה חזק יכלה ללפות את שולי המזרן בזמן שנדפקה בגסות עד שמפרקי הידיים שלה הלבינו ושפתי הכוס בערו.

בטנו השעירה נלחצה אל הישבן שלה. היא שמעה אותו מאחוריה, גונח והולם בה שוב ושוב. היא שחררה צרחה צרודה כמו של חיה זועמת. החיכוך כבר היה בלתי נסבל. הוא זיין אותה בלי גינונים, אכפתיות, הגנה או סיכוך. גופה היטלטל שוב, ידיה החליקו והיא צנחה על המצעים המלוכלכים. דורי לא נתן לה לנוח שם, שכובה על בטנה, לפני שנשכב עליה וחדר שוב באבחה אחת. היא נמחצה תחתיו, תחת השומן והזיעה וההתנשפויות. לא היתה לה שום סיבה לאחוז במשהו. היא לא יכלה להימלט מהריתוק גם אם רצתה. בכל זאת, ידיה מצאו בשנית את פינות המזרן ולפתו אותו ביאוש, מתחזקות את האשליה שהיא שותפה לזיון הזה. פתאום עברה בראשה המחשבה שהוא לא סתם חצה את כל הגבולות שלה. עם כל שאר הגברים היא שמרה עליהם; עם דורי בכלל לא ציינה אותם. עם דורי היה ברור לה למה היא נכנסת, ועם מי: גבר בודד ומכוער עושה כרצונו עם אישה אתלטית ונחשקת, או בעצם עם גוף אתלטי ונחשק. היא עצמה שם רק כדי להציע את גופה ולחכות שיגמור איתה.

היא לא היתה בטוחה כמה זמן עבר עד שהתרוקן בתוכה. פתאום הוא גנח והתנשף מהר יותר, הגביר את עוצמת וקצב ההלמות, וכמה שליה ניסתה להרים את הישבן מעט ולהקל את החדירה על הנרתיק הדואב, לא הצליחה. גופה נותר לחוץ כולו למזרן עד שדורי דחף עוד פעם אחת ועצר.

עברו עוד שתי דקות עד שהצליח להתרומם ממנה – היא צווחה שוב כשהזין הרחב נשלף ממנה בגסות – והלך להתקלח. היא לא התכוונה לשטוף מעצמה את הזיעה, הזרע או הבושה. היא לבשה מחדש את מכנסי האימונים הצמודים ויצאה מביתו של דורי בזמן שהיה במקלחת. גם ככה לא היה מארח טוב במיוחד.

כשהביטה מהחצר שלו אל ביתה ראתה את האור דולק בחדר השינה שלה ושל יגאל. גם היום צללית עמדה שם, בחלון, בלי לזוז. מביטה בה. לא בשבילו, היא חזרה על המשפט. למרות זאת, היתה מודעת לחלוטין לעיניו על גופה כשהסתובבה והמשיכה בריצה במורד הרחוב, והבערה בין רגליה התחזקה.

לפרק הבא

לפרק הקודם

שחר לא חשב שהשיחה תתקדם למקום לא צפוי עד שאמילי התיישבה על המיטה שלה. הוא ישב על אחד הכיסאות בחדרה במעונות הפנימיה, והיא, במקום להתיישב על הכיסא מולו, התיישבה על המיטה. הגוף שלו קפא באותה חרדה שהרגיש בכיתה ז', כשנשלח יחד עם הדס ברגמן לשבע דקות בגן עדן בחדרה שבקומה השניה. היום הוא ידע שהמבוכה שהרגיש אז היתה מכוונת. פיצ'ר של המשחק. היא מתכוונת להביך אותי עכשיו?

זה לא היה מסובך, אם רצתה. הוא היה נבוך כבר בכל פעם שפנתה אליו באופן שגרתי, בעניינים לימודיים או חברתיים. הבנים מהמגמה הקניטו אותו; כולם היו חרמנים על המדריכה החדשה, הבלונדינית עם העיניים הכחולות והמבטא האמריקאי, וכולם שמו לב שהיא נתנה תשומת לב מוגזמת לשחר. ועכשיו היא היתה שם, מולו, יושבת על המזרן ומחייכת אליו.

"אז תגיד, שחר, שמעתי שאתה וכמה חברים רוצים להקים להקה?"

בלבול החליף את ההתרגשות לרגע.

"אני ולירון וגיל חשבנו. נפגשנו כמה פעמים לחזרות." לירון הוא לא נגן כל כך טוב, רצה לומר לה, אם כי לא היה בטוח למה. לירון היה זה שהצליח לשוחח איתה וללמוד כמה פרטים: היא היתה בת 25, עלתה לישראל בגיל 19, שירתה בצבא, עשתה תואר ראשון בתל אביב, ונפרדה בקיץ מהחבר שלה. החבר היה מבוגר ממנה בשלוש עשרה שנה. היא לא הולכת להתעניין בתלמיד ביישן למוזיקה והיסטוריה מכיתה י"א 3, הוא אמר לעצמו בפעם המי יודע כמה.

אמילי הטתה את ראשה הצידה והניחה את ידיה על המזרן מאחורי גבה. "אני הייתי בלהקה כשהייתי בתיכון, אתה יודע? ניגנתי בגיטרה ושרתי קולות ליווי. תמיד רציתי לשיר ולהיות סולנית."

שחר ניסה להתעלם מהקול בתוכו שהזהיר אותו מהכיוון שהשיחה הזו הולכת אליו. הוא העדיף להתרכז בדרך שבה החולצה נמתחה על החזה שלה. רצועות החזיה נראו בבירור דרך הסריג הדק. היה אפשר להבחין בגוון בהיר דרך צבע התכלת—לבן? ורוד?

"מה אתה אומר שאני אצטרף אליכם לכמה חזרות? רק כדי לראות איך זה. אתם שרים שירים מקוריים?" היא הסתכלה ישר בעיניו. אם שמה לב למבטים שלו, היא הסתירה את זה.

"כן, כולנו כותבים שירים ואני מלחין," שחר הגיב בקול מונוטוני, ואז הוסיף משפט שידע, כבר אז, שיגרום לו לכעס, אכזבה ותסכול בעתיד: "ואין לנו סולנית. האמת היא שחיפשנו."

אני. בעצם אני הסולן. הקמתי את הלהקה כדי לשיר ולנגן ולהופיע. זו הלהקה שלי. הוא חזר שוב ושוב על המילים האלה בראשו. חזותו החיצונית נותרה קפואה. שפתיו לא זזו. עיניו נותרו מרותקות לצורת השדיים הזקופים. אין סיכוי שהיא לא רואה שאתה מסתכל.

"זה מדהים!" המבטא שלה גרם לה להישמע תמיד שמחה באוזניו, כאילו כל מילה בעברית שהיא אומרת היא תודה לכך שהוא מעניק לה את המתנה האדירה שבשיחה איתו. "אולי נראה שאנחנו זורמים ביחד ואני אהיה הסולנית שלכם! אם בכלל תסכימו לקבל מדריכה ללהקה שלכם," היא צחקקה והתמתחה וזרקה את ראשה לאחור, מה שהחמיר אפילו יותר את המצב. הפטמות הזדקרו בבירור דרך שכבות הבד. זה כאילו היא עירומה. זה כאילו אתה רואה לה את השדיים.

אמילי קטעה את רצף המחשבות הבלתי נשלטות. "אז תזמינו אותי לחזרה הבאה שלכם? תגיד לי לאן לבוא. תודה, שחר, אתה מהמם!" היא קמה מהמיטה וניגשה אל הדלת, פתחה אותה והביטה אליו בחיוך רחב אף יותר. שחר קם והלך כסהרורי אל הדלת. לפני שהספיק לצאת מהחדר אמילי אחזה בידו ונתנה לו נשיקה מהירה בלחי, הודתה לו שוב, הבטיחה לו שיהיה כיף וסגרה את הדלת מאחוריו.

רק כשהגיע לחדר שם לב לזקפה הענקית במכנסיים שלו. מה הסיכוי שהיא לא ראתה? זה היה הרגע שבו הבטיח לעצמו שלא יהיה באותו החדר איתה אם זה יהיה תלוי בו.

לפרק הבא

לפרק הקודם

נגה קמה מהאסלה וניגשה לשטוף ידיים. היא חייכה לעצמה חיוך מרוצה במראה. הפה הגדול והשפתיים המלאות לא נראו לה כל כך לא פרופורציוניים, ופתאום היא כולה נראתה לעצמה אקזוטית וסקסית. היא תמיד אהבה את עצמה יותר כשהייתה מסופקת. היא הרימה את שולי הקפוצ'ון הכבד שכיסה אותה כמעט עד הברכיים וחשפה את הגוף העירום מתחתיו, הסתובבה ימינה ושמאלה ובחנה את עצמה. אחרי כמה שניות התכסתה בשנית ופתחה את דלת השירותים.

ליאור חיכה במסדרון מחוץ לדלת, חסר סבלנות, אם כי כשראה את רגליה החשופות קרץ אליה, חייך ואמר: "איפה איבדת את המכנסיים ילדה?" נגה גיחכה וזרקה לעברו אצבע משולשת בדרך חזרה לחדר של תומי. היא פתחה את הדלת, חמקה פנימה בשקט וסגרה אותה מאחוריה. קולות הצחוק והמוזיקה מהסלון הפכו עמומים ומרוחקים, והיא שוב היתה בחדר החמים עם ריח הקטורת.

היא הביטה בתומי על המיטה. הגוף העירום השכוב שם היפנט אותה, ולא בפעם הראשונה. גוף של גבר. הוא חייך אליה בעייפות.

"לקח לך זמן," הוא מלמל.

"היה תור," היא השיבה. הוא הרים גבות והציץ לעבר רגליה. היא הנידה בראשה, ואז הרימה את החולצה מעל ראשה ונשארה עומדת עירומה למרגלות המיטה.

"לא אכפת לי," היא ענתה למבט שלו. באמת לא היה אכפת לה. היא אפילו היתה מרוצה מהמחשבה שכולם ידעו מה עשו ביחד בזמן שהמסיבה עדיין התחוללה במרחק כמה מטרים משם. משהו בעמידה מעליו גרם לה להרגיש כל יכולה. העקצוץ בין רגליה חזר. ידה נשלחה מבלי משים וליטפה את השפתיים הלחות. אחרי כמה שניות נמאס לה והיא טיפסה על המיטה הרחבה. במקום להצטרף אל תומי איפה ששכב, התמקמה בין רגליו והניחה את ראשה על הירך שלו. האיבר שלו היה כהה באור הקלוש ממנורת הקריאה. היא זיהתה היטב את הריח של עצמה, וגם את ריח הזיעה והזרע. הם גרמו לה להתפתל ולהרגיש את עצמה נרטבת בשנית.

היא הניחה את האצבעות שלה על האיבר הרך. הוא זז כנגדה, והיא החסירה פעימת לב בהתרגשות. היא החזיקה זין בעבר, הביטה בו מקרוב, ליקקה ומצצה אותו. אבל אף פעם לא חקרה אותו ככה, ואף פעם לא את זה של תומי. היא הבינה על מה אנה, חברתה, דיברה כשתיארה אותו. האצבעות שלה המשיכו ללטף ולהרגיש את המרקם העדין של העור הרך, החספוס של האשכים מתחתיו, ונתנה לקצה האצבע המורה להתוות את הגבולות בין האיברים ובין הירכיים. כשהעבירה את האצבע מתחת לאשכים תומי גנח בקול רם. זה הדליק אותה. היא הרטיבה את האצבע בפיה, החזירה אותה לנקודה הרגישה ועיסתה אותה בעדינות. היד השניה אחזה באיבר עצמו, שכבר התחיל להתקשות שוב. היא לפתה אותו ולחצה; היא למדה איך לעשות זאת בצורה שתטריף כל גבר. תומי לא איכזב.

במהרה מצאה את עצמה על ברכיה, רוכנת קדימה, אוחזת בבסיס הזין ומוצצת בשקיקה את הכיפה, בזמן שהיד השניה עדיין על הנקודה מתחת לאשכים. בכל פעם שהוא נרגע היא לחצה טיפה יותר חזק, עם האצבע או היד. זה כאילו היא החזיקה בידית וכפתור שדרכם שלטה בתנועותיו. אם רצתה, יכלה לגרום לו להידרך, להירגע, למלמל, לגנוח, להזיע, לפלוט טיפות קטנות ושקופות של זרע שהיא ליקקה בתאווה. העונג שלו היה ברור, והיא נהנתה מהמשחק: להרים ולהוריד; להאיץ ולהאט.

הגמירה הפתיעה אותה. כל גופו התקמר, האגן התרומם מעט מהמזרן, וזרם חם מילא את פיה. היא ניסתה לשמור את כולו בפנים, אבל התנועות החדות של תומי גרמו לאיבר לזוז בפראות, וכמה טיפות זלגו החוצה ונחתו על בטנו וירכיו. היא בלעה הכל בבת אחת, והקול מגרונה הדהד באוזניה, כאילו האדמה רעדה, ופתאום היא קיבלה את ההרגשה שכל החברים מהשכבה שישבו מעברו השני של המסדרון שמעו את הגניחות ואת הגמירה ואותה בולעת את כל מה שתומי גמר בפה שלה. היא המשיכה לסחוט את הזין של תומי ולהוציא ממנו טיפות של זרע לבן ומבריק, ובידה השניה נגעה בעצמה, מצאה את השפתיים והחליקה לאורכן, וברגע שנגעה בדגדגן הרגישה את גלי החום והקור שוטפים אותה. היא חשבה שחוותה אורגזמות לפני אותו היום; היא טעתה. שום דבר לא גרם לה להרגיש כמו האצבעות שלה בזמן שתומי מוחזק כולו בפיה ובידה הקטנה.

היא צווחה בעוצמה שלא ידעה שיש בה וצנחה, מותשת, על תומי. לא היה אכפת לה אם שמעו אותה. לא היה אכפת לה משום דבר.

לפרק הבא

לפרק הקודם

ליה הביטה בבעלה ממעלה גרם המדרגות. לאחרונה התקשתה כבר לשהות איתו באותו החדר. הבית שהיה המקלט שלה הפך למקום זר. רק כשדקלמה לעצמה לא בשבילו הצליחה להניח רגל אחת על המדרגה העליונה, ואת השניה מתחתיה, עד שמצאה את עצמה צועדת במהירות, בחטף, החוצה. יגאל שאל אותה משהו מהמטבח. המילים שלו התפזרו מסביבה, בלי להיכנס פנימה.

השבילים והכבישים של רשפון היו קרים ורטובים. זה היה יום של שמש חורפית קרה. דורי, השכן השמן מהבית ליד, הביט בה בהערכה כמו כמעט בכל בוקר. היא האיצה את צעדי הריצה, אבל עדיין יכלה להרגיש את מבטו מלטף את צורת הישבן שלה בטייץ הכהה. לא בשבילו, חשבה שוב, אבל לא דמותו של דורי השכן עלתה במחשבתה, אלא של יגאל, בעלה.

היא נתנה לו שני ילדים נהדרים (בן בשבילו, בת בשבילה), וגוף שחזר למשקל לפני ההיריון בתוך חצי שנה ומאז לא סטה ממנו כהוא זה. היו לה חזיות תחרה חדשות ששמרה לולנטיינז, ליום הנישואין שלהם ולחופשה שתכננו באתונה באפריל. הבית שלהם היה מושלם, ולא רק בזכות הכסף שלו. וכמובן, מבטיהם של החברים שלו, של אחיו, של העובדים שלו, כשבירכו אותה לשלום. תמיד ידעה טוב מאוד בשביל מה ומי דאגה שהבית והילדים והיא יראו טוב.

ולנטיינז בא והלך והחזיה נשארה בארון. לא בשבילו, היא הזכירה לעצמה אחרי שחזרה הביתה מהריצה, התקלחה, התבשמה ומדדה את החזיה הורודה עם דוגמת הלבבות עליה. לא בשבילו. החזיה ארזה את החזה שלה—החלק היחיד שלא לגמרי חזר לקדמותו אחרי ההריונות—כאילו היתה בת 19 שוב. היא לבשה תחתונים שחורים קטנים, גרביונים שחורים ומעליהם את השמלה האדומה הכהה שבקושי כיסתה את הביריות. נעלי עקב השלימו את הלוק. כשלקחה את מפתחות הרכב מהמגירה במסדרון יגאל הביט בה, משתאה על המראה שבחרה ליציאה שגרתית עם חברות. בתוך תוכה, היא רצתה שיחשוד. כבר חודשיים שיצאה ככה מהבית פעם בשבוע, כל פעם עם תירוץ קלוש אחר. לא בשבילו.

היא לא אמרה שלום לילדים לפני שהלכה. היה לה קשה להביט לנגה בעיניים מאז לפני חודשיים, כשראתה את מה שראתה דרך הפתח הצר בדלת המרתף. זו לא היתה אשמתה, היא ידעה, אבל לא יכלה לגרש את המחשבה שנגה היתה זו שהכניסה את נטלי לביתם.

********************

היא הביטה בדמותה העירומה במראה. הציצים עדיין היו ארוזים וזקופים. היא העבירה יד על בטנה השטוחה, על שיער הערווה המעוצב בקפידה, על השפתיים הבהירות החבויות מתחת. משם התוותה את צורת הירכיים והישבן שכמו נועדו למלא טייץ, ג'ינס צמוד או שמלת קוקטייל: עגולים במידה הנכונה בדיוק.

יוני התלבש מאחוריה. הוא לא הבין למה תמיד העדיפה להזדיין במשרד של יגאל ולא במשרד שלו, הרי המשרד שלו היה פינתי ומעט גדול יותר. אבל הוא למד להפסיק להתלונן, והערב, כשציוותה עליו לשכב על שולחן המנהלים הענקי ורכבה עליו במשך מה שהרגיש כמו חצי שעה בלי הפסקה עשה כמצוותה בלי התנגדות.

היא הביטה בו. הוא חייך אליה חיוך מלא בביטחון עצמי. הוא תמיד חשב שהיה מתת האל למין הנשי. האמת היא שיגאל זיין הרבה יותר טוב ממנו. המחשבה גרמה לה לדמוע, והיא הסתובבה באחת ופנתה אל החלון הגדול שהשקיף לקו החוף של תל אביב. היא פרשה את ידיה, פישקה את רגליה, הטתה את ראשה לאחור ודמיינה שעשרות אלפי אנשים מרימים את ראשם ומביטים בה ורואים את מה שהיתה: זונה. זונה בוגדת.

לפרק הבא

כמעט שום דבר בחייו לא הסב לו גאווה או סיפוק. הוא הלך במסלול ארוך, השקיע שנים, ולבסוף היה בעל, אבא, בן, אח, חבר, בוס ומפקד בלי דופי. חשבון הבנק הלך ותפח משנה לשנה. הוא טיפס בסולם הקריירה. אשתו היתה מושא קנאה לחבריו. ועדיין הרגיש שחייו אמורים להיות טובים יותר.

ככה הוא תירץ לעצמו את הקשר עם נטלי. נטלי הכירה את נגה בתו כשעברו לבית החדש לפני שש שנים. מאז היו בלתי נפרדות, מלבד כשנטלי היתה מתגנבת מחדרה של נגה באחת בלילה ופוגשת אותו במרתף. הכורסה הישנה והנוחה שלו ישבה שם, והוא הודה לגורל שלא הסכים לליה שיזרקו אותה כשעברו. בהתחלה נטלי רק ירדה לו; אחרי שהיה גומר היתה שוטפת את פיה בחדר השירותים הצמוד, ואז חוזרת ומתכרבלת בחיקו, רגליה אסופות לצד אחד, ידיה מסביב לצווארו, ראשה על כתפו. חודש לפני יום הולדתה ה-17 היא הצמידה את שפתיה לאזנו באחד הלילות ולחשה לו שהוא יהיה הראשון שיחדור אליה. הפעם הבאה בה נפגשו היתה שלושה שבועות מאוחר יותר. גם באותו הלילה נשאר באותה תנוחה, ישוב ונשען לאחור על הכורסה, ידיו אוחזות במותניה ועוזרות לה בזמן שהנמיכה את עצמה עליו בזהירות. כשחיבק אותה לאחר מכן הרגיש את דמעותיה מרטיבות את עורו, ובלי מילים חיבק אותה חזק יותר, ובלבו אמר לעצמו: זה מגיע לי.

לפרק הבא

מקבל ידיעה על חבר מרוחק אך אהוב שנפטר לפתע, הלוויה מתרחשת מספר אזורי זמן מפה, ולפתע קופצת עלי בדידות בלתי נסבלת. גם בשביל זה את קיימת: בשביל שאוכל ברגעים כאלה לזחול לתוכך ולהיות בבית. אולי לקחתי על עצמי אתגר גדול מדי.

כשאהיה אצלך יגיע הרגע בו תהיי כבר חמה ונוטפת, וגופך יבגוד בך ויצמד אלי בתשוקה נואשת, ואני אביט בעינייך ואראה שאת כמו חומר חם ורך שאוכל לעצב בצורת אצבעותי ושיני ואיברי ומילותי, ואת תתלי את עצמך מכל זיז ובליטה, חיה מיוחמת המחפשת פורקן, ותמשכי את עצמך אלי, ותאחזי בעדינות ובכוח וברוך ובגסות, ועדיין לא אחדור אלייך.

ואת תנהמי ותמחי, ותתחנני ותפרשי את עצמך פתוחה וכנועה, מוכנה לוותר על כל שריד מעצמך ורק להרגיש מלאה, מוכנה להראות לי את איכויותייך, להדגים את יתרונותייך, להוכיח את יכולותייך, שאדע שאת מסוגלת וצריכה ומגיע לך, וכמה שתהיי מיומנת בפיתוי הוא לא יסתיר את הרעב הבוער מתחת, ובמקום אישה פתיינית אראה נערה פעורת עיניים וגוף נתונה לגחמותי ולרצוני, ועדיין לא אחדור אלייך.

וכבר תחליקי עלי את כל גופך, איבר איבר, ובכל אחד מהם אני אניח את עצמי ואלחץ אותך, ואת תחשבי שהנה כבר ואפשק בין שפתיים מלוחלחות, ובמקום זאת אשאר בפתחך ואסוג, אשאיר שובלים ריחניים ושקופים על בשרך הרך ואת תרטטי ותגנחי ותזרקי את ראשך לאחור ואת רגלייך ואת זרועותייך השמוטות ואת השאריות האחרונות של שפיותך, ותכריזי את תסכולך בשאגה שתהדהד מתוך רחמך ותבקע החוצה מכל פתח חם ורפוי, וגם אני ארטוט ואגנח וארצה כבר למלא את נשיותך בזרם רותח מוחזק על בלימה, ועדיין לא אחדור אלייך.

ואת תתפרקי לרסיסים ותעטפי אותי, תסתחררי כמו סערה וציפורנייך יחפרו בי ושינייך יותירו בי סימנים וזעקתך תכה בי ופטמות ודגדגן יתפרקו בזרמים חשמליים, ואני אעמוד במרכז הסערה המסתחררת ואעטף בך כולי כמו יתד יציב ואתן לך להתפזר באוויר ולאבד את עצמך עד שלא יישאר דבר, שלא תהיי כלום יותר מלבד הצווחה והרוח והחשמל, ואז, כמו קפיץ מתוח המשתחרר בבת אחת, אחדור אלייך.

(קרדיט לתמונות: פטר הגרה)