מבבלגת לעצמי את השכל

ככה הוא...
הירח
מדי חודש,כל יום בחודש הוא חושף עוד נדבך זעיר מאורו, מזריח וזורח בתוך עומקו של הליל,
בשקט.
ככה הוא
משקיף עליי כל לילה מלמעלה ומזכיר לי שיש עולם בחוץ.
מזכיר לי שבדיוק כשם שהוא מתמלא, כך גם הרחם שלי מתיירח,מתמתח,מתמלא.
כשהשמיים מאירים בחחוזקה,בדיוק ביום שבו הוא מלא, בדיוק אז,אני מתחילה לדמם...
מתרוקנת מחדש,מתנקה.
וכמה שאני מתיפייפת לפעמים.
ככה הוא
הירח.
כשהוא מלא
המחשבות שבי מלאות,צפות,לא נותנות לי מנוח
השינה לא מגיעה,העייפות מכלה אותי
והמח כ"כ ער מפנים,הדופק צף והלב נוקש על דלת חזי..

אני עייפה ומשעמם לי
וזו התוצאה.
יופי לי
מבבלגת על ירחים..

דייסה במח...

דייסה...

לא,אף אחד לא מסוגל להבין אותי עכשיו (טוב,אולי רק עוד 20 אנשים מהכיתה שלי שכל אחד מהם הפך לעיסה לעוסה בירוקת)
יש לי מבחן ענקי ביום חמישי הקרוב...

150 צמחי מרפא סיניים...
המח שלי התנפח בימים האחרונים,תופח תופח והוא על סף פיצוץ ..
כל התאים האפורים שלי אוזלים,והשפיות בקריסה טוטאלית


ש ג ע ת ! ! !

הצילו הצילו
מישהו שומע???

יש משהו אחר וחדש ברקע שמדיר שינה מעיניי...


זהו בינתיים.

שלא אשכח לעולם.
אלו מקטגוריית חברי הנצח.
כאלו שגם אם לא אדבר איתם תקופות ארוכות,
בשיחה אחת הכל ממשיך בדיוק מהמקום שזה הפסיק,
כאילו עבר מקסימום שבוע מהפעם האחרונה שדיברנו.

הם שמורים בעטיפה של צמר גפן ורוד במקום הכי מוגן בתוכי...
הם תמיד יהיו,וכל חוויה איתם חקוקה לעד.
אלו האנשים שלא משנה מה,תמיד יהיה ניתן לסמוך עליהם,הם תמיד יהיו שם בשבילי ואני אני אהיה שם בשבילם.
מן נוסחה הדדית כזו שלא משתנה,אטום .

הם מאלו שאני יכולה להצביע אליהם ולומר:מכם למדתי,צמחתי,כעסתי,בכיתי,אהבתי והכי הכי
קיבלתי..
קיבלתי אותי דרככם,וקיבלתי אתכם דרכי
בצורה מלאה.

עד היום מקבלת.

יש לי סה"כ 3 אנשים כאלו בחיי..
והם האוצר הכי גדול שלי.
אפילו שלעיתים מעפנה שכמותי שלא יודעת לשמור על קשר שוכחת לטלפן ...
יחד עם זאת תמיד הקשר מתעורר מתרדמת כמו דב חורפני
ומלבלב מחדש עם בואו של אביב.
ואין כעס,אין תירוצים,כלום...
פשוט חברות אמיתית.
היא נמדדת במקום המקבל....
זו חברות בשבילי,במקום שאין שפיטה,ואולי זה נשמע מתייפיף,אבל שמה זין ..
ככה אני מרגישה עכשיו,אחרי שיחה עם אהוב לב שפשוט הכניס בי פרפרי אושר קטנים,דלק עד לשיחה הבאה שאין לדעת מתי תגיע.
כ"כ כיף לי לדעת שיש לי אותם בחיים.

אז אתמול אמרתי שאני לבד???

היום אני אומרת

אני לא לבד...
גם כשאני מרגישה כך לעיתים.

"המתנדנדת בע"מ."
קבלו אותה במחיאות כפיים סוערות...

קולולושששששש...

לילה.

כשנכנס מהלך חדש לחיים , מן רענון משגרת היומיום ,אפשר לסחוב יממה וחצי כמעט ללא שינה, ועדיין להרגיש כמו השפן המתופף של אנרג-ג'ייזר.

מה,אני המופרעת היחידה שזה קורה לה??

בבקשה תגידו לי שלא...

שיירי בושם ...
רסיס זכרון...

אני בתור ילדה קטנה,בת 3 ...
אמא באה להחזיר אותי הביתה מגן איילה...
היא עם סלים,אחרי קניות בשוק ולפנינו מחכה דרך עם שביל עפר,חום מדברי,ואובך של מרחק הליכה...
הולכות לנו,בשמש הקודחת,ואני,כמו שרק ילדה יכולה להיות - מבקשת ממנה להרים אותי,להרים אותי בדיוק כמו הסל שאותו היא נושאת...,ולא..
אני ילדה,לא בא לי להבין
בא לי שאמא תענה לבקשתי..
אז היא נחמלת עליי, ומרימה את ילדתה הזאטוטה..
ובדקה הראשונה שהיא מתרצה ולוקחת אותי על מותניה אני מבקשת לרדת.
המצפון של הזקנה שבתוכי לא נותן לי להיות ילדה.

_____________
גדלה לי עוד קצת...
בת 5
בחדר של אמא ואבא..
פותחת את הארון,
בוחרת לי את השמלה הכי יפה של אמא
לובשת אותה
"אוי כמה שאני יפה"
פותחת את מגירת הנעליים ובוחרת לי את העקב הכי גבוה
בין לבין שרה לי את "כמו ציפור בשבי" של ריטה
ברקע אמא בסלון שומעת לה "דודאים"...
מקרטעת לי על נעליה כאילו אני על מגדל 5 קומות וניגשת ל"טואלט" שלה...
מתמרחת לי באיפור כאילו הייתי המאפרת של כרישת רייטינג מפורסמת.
מביטה על עצמי במראה,ורואה עכשיו בבירור את האישה שבתוך הילדה הקטנה.
שומעת את אמא ברקע "ליידי קטנה,גברת מגונדרת"
ואני חוזרת אחריה "גברת מקונדרת"

___________
עוד קצת...
כבר רוקדת בלאט...
גמישה ואצילית
תלמידה מצטיינת
אפילו מקובלת...
הכל לפי הספר..

__________

הופה...
והנה גיל ההתבגרות הגיע...
מקבלת לי מחזור,שאיתו מגיע פיק בירכיים וקריאה לחישתית לאמא .."בואי רגע...תראי ..." (מראה לה את התחתונים,רועדת)
כמה תום...
אחחח
כמה תום...

_______________
תקופת שריפת הפחים הגיעה...
כל החבר'ה במטרה אחת נחושה
"להרוס"!!!!!!
שום פחד,שום נורות אזהרה,הכי חזקים בעולם...
אף אחד לא יכול לנו...
ועדיין ,תחת מעטה הכוחניות המתפרצת הזו, יש בתוכי מצפון, משהו שלא לוקח אותי לקצה המסוכן..
מן מנגנון טבעי שנולדתי איתו...

__________________
אהבה ראשונה
תגליות וחשיפות...
שבוע לפני גיל 18 בותקתי מאהבה,באהבה (לא יכלתי לחכות עוד שבוע?? שיהיה עגול)

______________
צבא...
התמודדויות אחרות....
שנה וחצי ,אחרי הטירונות והקורס מציבים אותי בכלא בהסוואה...
חדר סודי כביכול,אסור להכניס אליו אנשים
עושה שבוע -שבוע...
למראית עין "בית זונות"...
אך לשבת שבוע שלם בחדר,עם עוד מישהי,חדר ללא חלונות,חדר שבו ישנים,מתקלחים,אוכלים,עובדים,אסור להשאיר אותו לבד...
חדר שמלא בשקט
חדר שלוקח לך כל בזיק של חיות, אוסרים ע ליך לראות אור שמש
מדברים עם אנשים דרך צוהר שתודה לצה"ל טרח לדאוג שיהיה שם...
תפקיד סודי עלק...
כוס אמא שלהם...
שנה וחצי של חושך,של צמא לחופש....בגיל הכי חופשי שיש

שם למדתי מהו חופש..
במקום שבו אסרו עליי אותו...
ישנתי שם עם עכברים,ג'וקים,אפילו הכנסתי לשם חתול..
אני ושותפתי למקום הארור הזה ציירנו כל חלקה אפורה,תלינו צבעים,ומילים,והשיא היה גרפיטי ענק מצבעי גואש
גרפיטי של גזע עץ יבש,על רקע כתום ואדום,
ובגדול,למעלה רשמנו באותיות ירוקות ,זוהרות שחלילה אף אחד לא יחמיץ :FREEDOM
שם במקום הזה לימדתי את עצמי להיות לבד ולא לפחד מזה...
למדתי את עצמי,כל שד שיש ואין בי...
למדתי לכבד את השתיקה,את השקט...
לא להיבהל ממנה...
למדתי לכתוב
שירה, שטויות למגירה..
למדתי לשנוא את עצמי,ואח"כ לאהוב...
למדתי מהי חברות אמיתית עם שותפה למצב שלך..
למדתי שלא משנה כמה יסגרו את הגוף שלך
הנשמה תמיד תחפש את החופש..
למדתי להעריך את אור השמש בדקות האחדות שהייתי יוצאת אליה בשבוע שבו הייתי בבסיס.
למדתי לאנוס באהבה את השבוע שאח"כ,ולחוות עד כמה שאני יכולה...
למדתי כמה שאני חזקה...
והכי הכי למדתי
שאין כח יותר חזק מהחיים...
מהרצון.

והלילה
אני לבד...
ואני בכלל לא מפחדת מזה...

גיבורה שכמותי

סאאמקקקק

אישה...

כן כן
אני אישה ויש לי חור...

גם כמו זה שעולה לכם עכשיו בראש

אבל החור שלשמו התכנסתי עכשיו הוא החור שהכי קשה למלא...
לא כזה שמשהו זקור מסוגל להשפריץ לתוכו (אולי גם להשריץ?!)

יש לי חור שאין לי שמץ איך לגעת בו,הוא כ"כ חורי שלמרות שהוא כ"כ מופשט אני יכולה להרגיש כמה שהוא עירום ,כמה שהוא אמיתי ,כמה שהוא זקוק למילוי.

הוא מתרחב ונפער בלילות הלבד שלי
במשך היום הוא מתחבא ממני,מתעתע,גורם לי לחשוב שהוא לא כזה גדול...
אבל כשהירח מתחיל לזרוח בשעת שקיעתה של זו שמאירה הוא מתחיל לחרחר את נישמתי...
מרוב שהוא חור,הוא יוצר לי בורות בנשימה,ככל שאני שואפת יותר חזק,מנסה למלא -כך הוא גדל יותר...
והשעון מתקדם ומביא איתו את עומקו של הליל...
וזה עוטף אותי.
הרגשתם פעם חור שעוטף???
חור לא אמור בכלל לעטוף,זה בכלל לא הגיוני,כי הוא חור והוא צריך להיות חלול...
אבל החור שלי מרב שהוא חור,הוא כ"כ מלא...
כ"כ מלא עד כדי כך שאני חברה טובה שלו,
אני כבר כ"כ רגילה אליו,
הוא ממש לא מפחיד אותי,לא כמו פעם באותם ימים שרק הכרתי אותו,באותם ימים שהוא עוד היה קטן...
אני רוצה לגרש אותו,רוצה להשאיר אותו,רוצה שיסתלק,רוצה שיתמלא....
דרך החור הזה אני מציצה,מציצה דרכו למה שיכול למלא אותו...
האם קיימת נוסחת המילוי לה אני זקוקה??
כ"כ משתוקקת להוא...
לזה שיגיח ופשוט יניח עליו פלסטר תחילה...
ואז אט אט ימלא אותו באדמה פוריה..
שתנביט לי אהבה...

יש לי חור בלב.

פצצות!!!

כן כן ....
יש רוח בליבי...
כבר כמה ימים שאני בצפון של הצפון,מתארחת לי אצל חברים מהלימודים ומרגישה כמו תיירת זרה שמגלה עולמות רחוקים ,ועוד בארצי שלי!!!

כמה שמצבי רוח נתונים לשינויים,כמה שאנשים יכולים להרים ולאסוף,ולאחות את השברים.
בימים האחרונים הייתי מוקפת בהמון אהבה ...חברה מדהימה מהלימודים , דרכה הכרתי עוד נפשות שרק העשירו אותי,הרבה נגינה בימים האחרונים וחצבני עם מים קרים שעוקצים כמו סכינים בכל נק' נק' בגוף.
בין לבין לימודים,בין לבין אוכל טוב,בין לבין נופים מטורפים שיש לנו בארץ והכי בין לבין זה חיוך שלא מש מפניי, אחד שיוצא מתוכי אל החוץ.
את הקינוח של הימים האחרונים טרפתי היום בלהקת "שבע" ,שם פירקתי כל חלקת עצב וריקנות שנחתה עליי בתקופה האחרונה
והיום...
היום ,הלילה אני שקטה כמו תינוק ...
שקטה כמו שקט .
אני כ"כ אוהבת אותי,כ"כ מחוייכת ,
כ"כ אני!!!!!
אני חיה.
הקיץ בתוכי.
(ועוד המון אלכוהול שהכבד שלי טורח לפרק עכשיו)

אין כמו אנשים שמקיפים
תנסו ותיווכחו
"זה כדאי!"

לילה

שותקת...

בוהה...

חושבת

מרוכזת בשקט הזה

כבר יומיים שהיא לא שמעה את עצמה מדברת
לא בא לה
יש לה יכולות על לנתק את עצמה מהעולם
היא חייבת את זה מדי פעם
כדי לזקק ,להוציא את הלכלוך שדבוק בה,
כמו לחות דביקה שקשה להיפטר ממנה,לחות שהולכת איתה לכל מקום,לחות בנשמה שמערפלת את חושיי שמחתה.
היא כ"כ חזקה
כ"כ חזקה ...
והיא נוטה לשכוח את זה,היא אוהבת לשכוח את זה ,רק בכדי להתקרבן, מעלה את עצמה על מזבח ומחכה שמישהו יקח ממנה את הלכלוך..
כ"כ הרבה אנשים אוהבים אותה ,היא יודעת שכולם רוצים,מחכים שהיא תדבר אם כואב , הם שם בשבילה - והיא יודעת את זה ,אבל לא ...היא אוהבת לסבול בשקט,כמו חיה פצועה שמדממת,היא מכורה לזה, אף אחד לא יכול לקחת את זה ממנה ,רק היא יכולה לרפא לעצמה את הפצעים , היא הכי מבינה את עצמה ,יש בה כ"כ הרבה רבדים,היא מורכבת מביליוני חלקים ,והיא מכירה כל חלק וחלק ממנה.

היא כ"כ חזקה - עד כדי החלשת עצמה...
היא מחלישה את עצמה בחוזק שלה
והיא כ"כ יודעת את זה.

כל הזמן היא בתוך לבבות של אחרים , כל הזמן היא שומעת את דופקם,מצבם, פעימותם...
אבל מה עם ליבה??
היא לא נותנת לאף אחד להיכנס אליו.... היא חושבת שכן,אך היא משלה את עצמה,היא יודעת שהיא רואה את ליבה כקיסר שמוסתר מהעם,לאף אחד אסור להתקרב אליו, יש לו שליחים אך הוא לא בקשר ישיר ..
היא לא עושה זאת במתכוון... טריק שלה על עצמה, שחס וחלילה לא תישבר... למרות שאין לה בעיה להיחשף.
היא נחשפת,מספרת,משתפת אך היא לא ניתלת,לעולם היא לא תיצור מצב תלותי במישהו... שחלילה היא לא תזדקק....
כן זו היא ,זו תמציתה.
אסור לה להזדקק
אסור!

היא רק לא יודעת שההזדקקות מזקקת לעיתים.

חבל....