גם מילים גורמות כאב

המנה הראשונה

היא פגישת היכרות,

קצת כואב, תופעות קלות- לא לכולם.

של רצון לעוד.

המנה השנייה

היא חודרנית,

התופעות מתפשטות בכל הגוף

מחלישות.

יש אומרים שככל שמבוגרים יותר,

החומר לא מתפשט בכל הגוף עם קבלת המנה השנייה,

הגוף עמיד יותר לתופעות.

ניסיון החיים?

צעירים, מרגישים יותר את ההתפשטות

בכל הגוף. את החולשה.

גם עם שליטה.

לא עם חדירה.

המנה הראשונה כואבת יותר מהשנייה.

כשהייתי קטנה, אהבתי לנסות לחצות גדרות

הן תמיד הפרידו בין המוכר למרגש.

זו מאבן- הייתי מטפסת אותה, 

עם מרפקים וברכיים פצועות

לפעמים חוצה, לפעמים מביטה מלמעלה.

זו ממתכת- הייתי מנסה לקמט

ולפעור פתח אליו הייתי משחילה רגל חשופה

בודקת את האדמה מהצד השני.

זו מצמחים- הייתי קוטפת

מריחה ונוגעת בצמח

שולחת יד ארוכה לממש את מגעו של הצד השני.

והיום?

במקום גדרות יש גבולות

אני לא רוצה למלא לך את החור שנפער לך בלב,

כמו חלק בפאזל.

את הפאזל, או שמפרקים בסוף,

או שממסגרים ותולים לכדי תמונה שתדהה עם הזמן.

אני לא אהיה החלק הזה שמשלים אותך לרגע שאתה שמח על התמונה שהתקבלה,

ואני לא אדהה על הקיר בתוך מסגרת חונקת וחסרת תשוקה.

אני רוצה לצרוב לך את שפתי הבור, ליצור צלקות לידו ולהבעיר שריפות בתוכך.

את ההדבקה המאולצת אני משאירה לאנשים הרגילים,

חברות מאמאצחיק ואבא פגום.

לאלה שלועגים ל"סאחיות" אך מדברים מתוכה.

תבוא רק אם אתה מוכן להסתכן בטביעה,

כשאתה יודע שהמצוף היחידי נמצא אצלי

ואני זו שבוחרת מתי להגיש לך אותו.

אני יודעת שלא בחרת ליפול,

אבל בחרת לעמוד על סף תהום.

הזהרתי מראש, שהדרך נגמרת

ושצעד נוסף, הוא באחריותך.

האויר נגמר שם למעלה בקצה,

והנשימות הופכות כבדות.

הרגליים רועדות יותר ויותר

והראש לא מפסיק לחשוב.

עכשיו, כשאתה כבר שם 

אתה לא יכול לחזור אחורה

התהום כבר שם, והאויר דחוס.

הדם קופא בתוך הורידים.

אתה בחרת לטפס, חשבת

שגם הפעם זה עוד מצוק

עוד נגיעה מוכרת ורכה

אותן דרכים בהן הלכת.

זו תהום שלא היכרת

היא מלטפת רק אחרי 

שכבר מסרת את נשמתך.

אתה בחרת.

אתה משתנה, 

מחפינה לחפינה.

הופך עמיד

לכאב.

אני לא אבודד אותך,

רק אפעיל יותר 

כוח בלחיצה

שתרעד.

אוהבת את העמידות שלך

ככה אתה מוכיח לי

כמה נכון לך

להיות

שלי.

אתה לא צריך להשתמש במילים,

הנשימות שלך מספרות לי אותך.

את הכאבים, השאיפות, העצב והאושר.

אני יודעת שזה מפתיע אותך,

שאני לא יושבת ומחכה להודעה שלך, רק בגלל שאתה בן 35 ואוהב ללקק דגדגנים.

אז תודה, ממש תודה שאתה מוכן לרדת על ארבע בשבילי בלי שאתה מכיר אותי,

אבל פחות.

ממש פחות.

פחות להכתיר אותי כמלכתך, רק כי זיהית מה אומר הכינוי שלי,

ואם בחרת בבדיחת מע"מ, וואו, אני הרבה פחות בקטע של הומור בורותי.

אגב, אם לא עניתי, סימני שאלה שבאים בשלשות לא ישנו את זה.

אני נשמעת רעה?

אולי כן, ואולי לא

לפני כמה שנים, 

כשהייתי בהתחלה שלי,

ובדקתי נשלטים כמו שמודדים בגדים בקניון,

גרתי ביחידת דיור קטנה וחמודה, טובלת בירוק ועץ לימון. מגודרת במסלעה, וכמה שערים, כל שער מוביל ליחידה אחרת. 

הייתי מביאה אותם מכל קצוות הארץ, רזים ושריריים, מלאים וחטובים. רציתי לשלוט להם במוח, לבחון את החוויות שלי. רובם לא זכו לגמור, אבל זכו לשרת אותי.

יום אחד נגמר לי המצבר באוטו וחברה לקחה אותי לעבודה. שלחתי לו הודעה, באיזה שעה הוא צריך לבוא לאסוף אותי מהעבודה הביתה, ואז לתקן לי את המצבר. הוא לא ידע הרבה על חיבור כבלים בין שני רכבים. אבל נתתי לו כמה שעות ללמוד עד שאסיים לעבוד. והוא למד. אסף אותי מהעבודה הביתה, הצליח להניע לי את האוטו ושלחתי אותו לביתו. הוא גר כמעט שעה נסיעה ממני, ואהב כל רגע של ניצול.

אבל לא לשם כך התכנסתי. רציתי לספר לכם , על אחד כנוע כל כך, שמרגע שהיה פותח את דלת ביתי כבר היה משתרע על הרצפה, רועד ומתחנן.

אתמול הוא הזכיר לי את זה. אחד הסיפורים המצחיקים.

באחת הפעמים שהגיע אליי, בשעת בוקר מוקדמת, שנייה לפני שהשמש התעוררה,  הוא שאל אותי ברגע שנכנס, שמעת צרחה עכשיו? "לא", עניתי לו.

לא הבנתי על מה הוא מדבר, אמרתי לו להתפשט, כי כבר דקה שהוא פה ועדיין לבוש, ולא ברור לי למה.

כברכת שלום ונשיקה, כיוונתי את הראש שלו, ישירות אל בין הרגליים לי. כי התעוררתי חרמנית, ואם הוא פה, אז צריך להשתמש בלשון שלו.

ואז אחרי שגמרתי, הוא סיפר לי שטעה בשער, ונכנס לבית של השכנה, תוך כדי שהוא זוחל על הרצפה, וממלמל "מלכתי" בלי הפסקה. זוחל עם זין עומד בבית של מישהי אחרת. כשראתה אותו, דפקה צרחה והבין שטעה ויצא משם בריצה ישירות לבית שלי.

במשך הימים העוקבים, חיכיתי לראות אם מגיעות ניידות משטרה לאזור. תהיתי אם מי מהשכנות תביט בי במבט מזועזע, וזה לא קרה.

משהו בי שמח, אבל חלק אחר בי רצה איזה עניין. שלא קרה.

מאז אני כבר גרה בבניין לא מבלבל, עם קוד כניסה, דלתות נעולות, ובלי שכנות צורחות ומבוהלות.

אני רוצה לחלום אותך,

רק כי אני יודעת

שאני לא זוכרת חלומות

אף פעם.

אני יודעת שאתה חולם אותי

אתה תמיד זוכר חלומות

וכואב אותם

גם כשאתה ער.

אוהבת ללטף לך את הצלקות,

בכל אחת מהן, יש משהו ממני.

ואין כמו

ללטף אותי.