מים שקטים חודרים עמוק

קורונה.
ליל הסדר.
קידוש. הגדה של פסח.
בשעה 4:10 אני מתעורר לקולות של שיחה ערה בבניין שממול, מעבר לגינה הציבורית הקטנה שבינינו.

יושבים כמה גברים ונשים בגילאי 40 עד 50 בערך, בקומה השניה. דירה שכורה של 3 חדרים ואני יכול לצפות בקושי רק בסלון. כטוב עליהם ליבם (כנראה) ביין הם משוחחים בקול רם, כשאני בקושי מזהה מה בדיוק הנושא.

"אתה" אומרת שם בקול רם מדי מישהי למישהו שמעבר לשולחן "אתה אוהב לזיין רק בתחת" וצוחקת צחוק רם.
מתחיל ויכוח...
"גם אני" אומרת שם אחרת "גם אני רוצה להזדיין" (זה נשמע כאילו הן רבות על התור בחדר השני)

ואז, אז נפל לי האסימון והבנתי מה אני צריך.

זה פשוט:
אני צריך לזיין כל הזמן. זה חלק ממני. אני גם צריך שיבקשו את זה ממני כל הזמן.

ועם התובנה הזאת חזרתי לישון.