לכתוב משהו

מה הנושא שלו? מה הפרטים? 

"מטריד אותי מאוד שאתה לא מה שנועדת להיות. שאתה לא העבד שלי. שאני אומרת משהו והוא לא קורה ישר"

( ליטוף. חיבוק".

" ואתה נהנה מזה. שאתה מאכזב, אותי. אתה נהנה מזה שאני צריכה אותך כלכך. "

" אני אכן נהנה שאת צריכה, אבל רחוק מאוד מלהנות שאני מאכזב. וזה עצוב שאחרי כלכך הרבה שנים את לא יודעת עליי את זה"

"אני יודעת עליך הכל. וזה שאתה נהנה לאכזב מראה לי כמה כל זה לא אמיתי בכלל, רק משחק מפגר".

אבל אני לא.

וזה כן עצוב שהיא לא יודעת.. 

 "מה את חושבת על המיניות שלי?"

נדמה לי שהייתה עוד מילה באמצע, שהשמטתי. 

יש לי בעייה לא פתורה של אמון. יש סוג של אנשים ( מסויים) שלא מאמינים לי. או שנוטים לא להאמין למה שאני אומר ולוקח הרבה זמן לשכנע.. 

ולאחרונה אני מבין קצת יותר למה זה. 

אני מדבר על מצבים בהם אני מתנהג בכנות מוחלטת. והם רוב המצבים שלי בחיים, דרך אגב. לא כולם, כי לפעמים אני מסתיר קצת רגשות או דיעות או כדי שלא לפגוע, או שאני מרגיש לא נוח להביע אותם,  כדי שלא ייגמר רע, או שזה חסר תכלית. 

אז אני לא מדבר על המצבים האלו - אלא על מצבים שאני כנה, או אפילו מחטט בעצמי ומכריח את עצמי לדבר בכנות מוחלטת, מה שלא יהיה. דווקא בהם יש אנשים שפחות מאמינים לי. 

זה הפתיע אותי. אבל התחלתי להבין את זה. 

כדי להבין יותר טוב - הנה דוגמא שלא קשורה לבדסם, מלפני כמה שנים: אני ראש קבוצת מחקר מסויימת, וראיינתי מישהו, מהנדס מכונות, לתפקיד של פיסיקאי. מייד באה אליי ראשת קבוצה אחרת מקבילה, ושאלה האם אני עומד להכנס אל התחום שלה ולקחת לה עבודות. עניתי לה בכנות: בשום פנים ואופן לא, הוא יעשה פיסיקה, אבל באופן כללי נהנה ממישהו שיש לו ידע קצת יותר רחב. זה תמיד טוב. 

היא יצאה מהפגישה ואמרה: "טוב, אז  בפגישה הבהרת שאתם רוצים לקחת לנו עבודות. אני אדע מה לעשות." 

כיף:( 

_{והבנתי - אני חושב שזה קורה עם אנשים מפחדים ממנעד. שחייבים לשים את האחר באיזשהיא קופסא שהם הכינו ואז, כל דבר שתגיד, ואפילו *ככל שהוא יותר כן* הוא יאמינו פחות. כי החיים מסובכים, וככל שאני יותר כן, הפרטים שאני אומר פחות נכנסים לאותה הקופסא.} 

_{( קיימת  גם האפשרות שטני לא יודע להעביר את האמת שלי טוב, או נכון או מדויק, ומסתבך. ראה להלן)}

אז ככל שאתה מחטט ומוציא יותר כנות, הם יעדיפו לזרוק הכל לפח יותר. 

וכשאתה נשלט זה קורה פי עשר יותר. לשולטות יש המון דיעות קדומות לגבי נשלטים. בצדק כמובן. אין חכם כבעלת נסיון. ויותר מכך, איזה *אינטרס* יש להן בכלל לזהות מנעד?  כלומר, יכול להיות שבסיטואציות רגילות הן פתוחות וקשובות, והן חברותיות אבל במוד של חינוך ודיסטנס? בשביל מה להן? ואני לא שם לב לסיטואציה. 

אז הנה דוגמאות. הכל אמיתות שאני מאמין בהם בכל ליבי. האם אתם מאמינים לי? הנה: 

- אני מעריץ נשים, וחי בתחושת נחיתות נעימה מולן. 

- אני בעל בטחון עצמי רב, אינהרנטי.  מספיק  בכדי לבחון את עצמי לפני שאני בוחן אחרים. 

- כל אישה שלא מסכימה איתי, או שאני לא מסכים איתה, עדיין טובה ממני. אינהרנטית. אני ארצה לדבר איתה עוד. 

- אני מתגרה מינית מלהיות נשלט על ידי אישה. להיות חסר אונים. 

- מעולם לא החפצתי אף אחת. אני לא חושב שאני מסוגל. איך אפשר *לא* לחשוב "מה היא חושבת עכשיו? האם היא נהנית"?  

- בצעירותי רציתי לנקות בתים של נשים. כפי שכתבתי בבקשה, זו הייתה דרך ראשונית שלי להכיר אותן. כי אני ביישן מאוד. 

- ניקיתי למישהי את הבית. 3 פעמים, שבוע אחרי שבוע במשך כמה שעות. יסודי מאוד. ללא תמורה. היא ממש נהנתה מכך.

- אני סטרייט לחלוטין. מיילדום דוחה אותי. 

-מדי פעם אני נכנס, לחדר צ'אט "אדונים ועבדים" בכלוב, לראות פעילות.. 

- אני אוהב את אישתי אהבת נפש. אוהב את הסקס, איתה. היא השולטת האולטימטיבית. 

- חסר לי נורא בידיאסאם. כאב, שזה ברמה של הכרה בקיומי. 

מסתדר לכם? 

כיף לשוחח איתך. לא שכחתי את זה לרגע. 

אפילו שיחות קשות.

כי אפילו הן מהוות רגע שבו אני קצת שם את עצמי בידייך שלך, ואת אוחזת. 

תודה. 

https://safeword.live/e/%d7%a4%d7%a8%d7%a7-6-%d7%94%d7%a7%d7%a9%d7%a8-%d7%94%d7%99%d7%a4%d7%a0%d7%99/

וואו, זה היה מעניין הפעם.

אני ממליץ בחום להקשיב. ודווקא בגלל שבאתי ברגשות מעורבים, בתחושה של "מה כבר יש לדבר על זה? ומה יש *לי* להקשיב בנושא הזה?"

אז על תחושותיי המעורבות בקשר לקשירות אפרט בסוף, אבל התברר שטעיתי - היה פודקאסט מרתק בעיניי. 

בעיקר בהבחנות שהגיעו אליהם בשאלות ובתשובות - על כך שיש סיבות שונות לקשור (חוש לאסטטיקה, תחושת שליטה,  אימון למיומנות, טיפול זוגי אפילו) וסיבות שונות להקשר( השפלה, חוסר אונים, או הפוך - תחושה שאת מחובקת), ובכך שהסיבות של הקושר/ת חא תמיד תואמות את אלות של הנקשר/ת

( הכל היה מיילדום, שזה קצת מציק לי תמיד. אבל היה מעניין באמת, וזה די הצליח לפצות, נדיר מאוד אצלי). 

אהבתי את הירידה לפסים אישיים - למה לקשור רק נשים ולא גברים? מה מפריע באנשים שאומרים שרק קשירות זה לא בדסם? למה חשוב אפטרקייר גם לשולט? והתשובות לא יצאו לידי חובה, וחפרו לעומק. שאפו.

ועכשיו אני: כאמור תחושותיי מעורבות. 

נתחיל עם הילד בן 5 שבי. שהוא נוכח מאוד תמיד, והוא כלכך רוצה! להקשר על ידי אישה, להיות חסר אונים מולה, להיות בובה שלה, שהיא כלכך אוהבת לשחק איתה! להקבר מולה בארגז החול בגן! להיות אני האמיתי. 

אני אוהב אותו. את הילד. הוא חמוד ותמיד צודק. והוא תמיד שם. 

והגבר בן ה46 שאני, שקשרו אותו רק 3-4 פעמים בחיו,  ופעמים לא מאוד מוצלחות, יש לומר?

הוא בעיקר לא מבין: מי לעזעזל רוצה לקשור גבר? מה האינטרס?( הרי אסטתי זה לא יהיה..) *למה* לקשור אותי? מה בכלל יעשו בי אחרכך? סתם יקשרו ויתירו? איך זה מתקשר למשהו בחיים? האם לא כדאי לשולטת שאהיה חופשי לעשות כדברה? 

ואני אעשה כדברה.. 

אבל כלכך רוצה להיקשר.

אני מלא בתודות כל הזמן

אולי תחושת הודייה היא משהו סאבי, משהו נשלט, שגורם לך להרגיש נעים כשאתה עוצר לשנייה ומכיר בכך שמישהו העשיר את חייך.  להרגיש שלם ומלא ענווה גם כשאף אחד לא שומע ורואה. 

 היום למשל הודיתי למיכה שיטרית על "אם כבר לבד" ולאהוד בנאי על "היום" ולערן צור על "ערב ב' כסלו". 

ואתמול הודיתי לטובי פוקס ולדן סלבטו, על היצירות הממוחשבות הפסיכיות שלהם.

ולכל אישה שאי פעם נגעה בי. גם מטאפורית. זה לא הרבה נשים, וכל אחת מקבלת המון תודות הרבה פעמים. ואני מודה לאישתי שלימדה אותי להזדיין, ולהתחייב ולאהוב. 

הודיות קטנות כאלו. יומיומיות. 

https://thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=1106579&blog_id=83549

עשית לי לייק!

אז עשיתי לך עוד אחד.

אולי זה יפתיע, אבל לדעתי אף אחד לא מדבר על המיניות של הנשלט ברצינות. 

יש המון סיבות *לא* לדבר על המיניות של המשלט -

1. המון נשלטים מתחילים שיחה עם שולטת ב*אני רוצה שתעשי לי x", עוד לפני "השלום". כבר מוריד כל חשק לדבר ברצינות על תשוקות ורצונות. לשני הצדדים.

2. שולטות, וול, רוצות לשלוט. רוצות לדבר על המיניות *שלהן*. רוצות שהמיניות שלהן תבוא לידי ביטוי בקשר. למעשה זה נתפש כשיא הקשר - הבאת המיניות של השולטת בקשר. הגביע הקדוש של הקשר הפמדומי. ובצדק גמור. אבל אז, מה המקום של המיניות של הנשלט, אלא אם היא *משתנה*, ומותאמת, כדי  לספק את השולטת? 

3. בהמשך ל2, המיניות האוטנתית, הלא-מותאמת של הנשלט נתפשת גם אצלנו הנשלטים כדבר פחות סקסי, כדבר שאולי נכפה אלינו, כמשהו מביש קצת, שלא נוח לדבר עליו. זה בוודאות נכון בעולם הוונילי. אבל זה זולג גם לקשר הבדסמ"י. 

4. המשפט "אל תדבר, אל תחשוב. פשוט תרגיש" הוא יותר מדי סקסי. לעזעזל.

והרבה פעמים, 1-4 הם פשוט אמצעי להדחיק את זה ש-

5. להנכיח מיניות אותנטית זה תמיד מסוכן. זה תמיד פוליטי. מיניות היא כוח משתנה, לא נשלט, הפכפך מדי יום. הוא יכול לערער בטחון, הוא יכול לערער זוגיות. להנכיח מיניות של פרטנר זה לשאול את בן הזוג (לסטוץ חולף, או לחיים) "אז מה אתה באמת רוצה?" ואשכרה להתייחס לזה. זאת מראה אכזרית לעיתים.

אני רוצה כלכך לדבר על המיניות שלי. 

כלכך. 

מהפגישה עם הפסיכולוגית היום. 

אני שנים לא התקשרתי למישהו או מישהי. ובוודאי מעולם לא עשיתי זאת סתם בשביל להזמין אותו/אותה לקפה או סרט או משהו (מתעלם מהקורונה לרגע - אני מדבר על כל החיים). גם לא הצעתי למישהי דייט פנים מול פנים, או חס וחלילה ביקשתי ממנה את הטלפון. 

את זה ידעתי כבר. אבל היום הבנתי משהו חשוב על זה: 

כשאני מדמיין את הסיטואציה הזאת (או לפני שאני רוצה לבצע, או בכלל) אני לא מסוגל לדמיין את הצד השני נהנה לקבל את ההצעה, ובטח שלא מסוגל לדמיין אותו /אותה נהנה/ת או שמח/ה בחברתי באותו דייט/סרט/ווטאוור. רק רואה בעיניי רוחי מבוכה וחוסר רצון שלו/שלה.

אני רואה רק את  ההפרעה שבי. 

עכשיו, מעניין אותי כמה אנשים פה, שמציעים למישהו אחר את עצמם/עצמן, אשכרא אומרים באותו הרגע: "וואו, הוא/היא בטח מה זה הולכת להינות.. אני הולכ/ת לשמח פה מישהו/מישהי." 

עריכה אחרי הודעה של ארגמון: 

לאושרי יש לי גם את החוויה ההפוכה: בצ'ט. בצ'ט כשאני פונה בפרטי למישהו או מישהי אני גם מציע את עצמי, נכוו? ( זה לא קורה הרבה כבר אבל קרה המון בעבר). ושם בהחלט חולפת המחשבה האם זה בסדר, וכן יש תחושה של משהו כמו " יכול להיות שתתפתח שיחה, ואני אעניין אותה ויהיה לה כיף, בניגוד, לכל שאר המציקים פה. וגם אם לא, לא נורא. שווה את זה". 

בפגישות במציאות אין לי בכלל יכולת לחוש את החלק הראשון. מעניין ועצוב.