מעניין איך ניק שבחרתי, יש לו עצמאות מסויימת. הוא נפרד ממני בהתחלה, ואז מתחבר אליי איכשהו מחדש. כי יש בי הרבה חלקים, והוא תופס חלק ממני. לא את כולי.
הניק הזה בחר להיות לא ציני, ולהראות את הצד המלנכולי שלי. הצד המהורהר, המבולבול, שמוכן להחצין את זה.
והניק הזה, החלק שבי שהוא הניק הזה, בחר אותך. זה בטוח.
אבל עכשיו, היום, הרגע, הוא מיצה את עצמו. וזה קרה פתאום, כי הקשר שלי איתך מיצה את עצמו בפתאומיות. ואני אומר את זה לא בכעס, או בגחמה של רגע. הפתאומיות הזו לא הופכת את זה לקלות דעת. אלא להיפך הגמור. בדיוק כמו מגמה. מגמה שהתבשלה הרבה מאוד מתחת לאדמה, ורק היום, פתאום נשפכת החוצה, חמה, שורפת, אבל איטית מאוד, וכבדת משקל.
אמיתית מאוד, מוצקת, סלעית, ייצרית ויוקדת.
אני רוכש לך המון כבוד, ותמיד ארכוש. וכן, סגדתי לך. לא יכולתי שלא לסגוד לך. זה בא לי טבעי כלכך. השיחות איתך, הקשר איתך, זה משהו שלא היה לי כמעט עם אף אחד. החלק הזה שלי, המלנכולי, התחבר אלייך בדיוק מפליא. כמובן שלא לכולך, כי אני לא מכיר את כולך. אבל לכל מה שהסכמת לחשוף מולי. לכל מה שקראתי בבלוג שלך. לנשלטת שבך, ולשולטת שבך. להרס העצמי שלך. ולסקסיות המדהימה שבך. לייצר שבך ולעצב התהומי שבך. לייאוש והשבר שבך, ולעוצמה הלא מתפשרת שבך.
לא הייתי כמוך. אף פעם, חשבנו אחרת לחלוטין הרבה פעמים, אבל החלק הזה שלי התחבר אלייך וזרם איתך. כי אני נשלט. זה מה שאני. זה המהות.
אבל מכאן גם הגיע הניתוק. מאותו מקום עמוק. אני לא בטוח שתביני את המילים הבאות, (אולי כן? כי את אדם מאוד חכם). אבל הניתוק נובע מהזילות המטורפת שיש לך לכל מניע הגון, מציאותי ואמיתי. את כועסת כשזה אמיתי. כשזה מחליד, שזו לא פנטזיה, כשיש פחדים, ושומן, ורצפות לשטוף. את מתנתקת וזונחת ובורחת. ראיתי זאת בך המון פעמים. לא פעם אחת. גם היום, וגם בסיטואציות אחרות.
נוח לך להתפס בפנטזיות נוצצת וסקסית של המציאות, שבה את, או אני, גיבורים רק כשאנחנו קופצים לתהום בלי מצנח. אבל זה לא ככה. יחסים, ואינטימיות, אינם יכולים להיות קפיצה מצוק וזהו. אנחנו סקסיים נקודה. גם כשאנחנו אחראיים, גם כשאכפת לנו מאחרים, גם כשאנחנו כועסים אחד מהשני, גם כשאנחנו אומרים "לא" לשקרים של גברים, וגם כשסתם.
מדוע את עושה את זה? מה גורם לך לברוח מהמציאות ככה - ולהתאבד ביחסים שלך? אולי מחרדה לא הגיונית שאם תתייחסי אליה כמו שהיא - למציאות, ותשליכי אותה על עצמך, תגלי משהו איום ונורא? אני חושב שלא תגלי. ואני חושב שזה הורס לך, החרדה הזו.
אבל שנינו יודעים שקטונתי מבכלל לשפוט את זה. ההירכיה ביחסינו לא מתירה לי לשפוט :). היא בטח לא מתירה לי לטפל בך. ביננו את שולטת ואני נשלט. זאת את. וזה התאים לי, אבל עכשיו זה גדול עליי. ובעיקר מיותר לי.
יש לי תחושה עמומה שעוד נדבר. ואלו יהיו שיחות אחרות בתכלית כנראה. אבל כיון שהניק הזה קשור אלייך, אני אפרד גם ממנו ולא אשתמש בו יותר.
ביי.
